האמונות והדעות

על פי הוצאת המכון למחקר ולהוצאת ספרים סורא ירושלים,
ישיבה אוניברסיטה, ניו יורק תש"ל, בתוספת תיקוני המחבר

המאמר הראשון:
שכל הנמצאים מחודשים

- המשך הפרק -

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר ראשון - פרק ג

וכיון שכבר הגעתי לאימות שלשה היסודות הללו בדרך העיון, כמו שיתאמתו במסורת הנביאים ובמופת^*72, והם שהדברים מחודשים, ושמחדשם זולתם, ושהוא חדשם מן האין.

והנה זו השיטה הראשונה במאמר זה שהיא העיון במעשה בראשית. וראוי שאביא אחריה שתים עשרה שיטות מי שחולק עלינו באמונה הזו, ויהיו הכל שלוש עשרה, ואבאר הוכחות כל אחד, ומה סתירתו, ואם יש בהם הטעיה מדברי הכתובים⁷³ אבארם בעזר ה' ואומר:

[שיטה שנייה - הבריאה מדברים רוחניים]
השיטה השניה מי שאמר שיש בורא לגופים, ויש לו דברים רוחניים⁷⁴ קדומים, ומהם ברא את הגופים הללו המורכבים. והיה טעמם בכך כי לא יהיה יש אלא מן היש.

וכאשר שלחו את מחשבתם למעלה,⁷⁵ והחלו לתאר לעצמם היאך ברא הבורא את הדברים המורכבים מן הרוחניים, אמרו:

נראה לנו שהוא קיבץ מהם נקודות קטנות והם החלקיקים שאינם מתחלקים, ומתארים אותם במחשבתם כדק ביותר שבאבק⁷⁶, ועשה מהם קו ישר.
ואחר כך חתך אותו הקו לשני חצאים.
ואחר כך הרכיב אחד על השני בצורה אלכסונית, עד שציירו כצורת הסמך ביונית⁷⁷, שהיא כצורת למד אלף בערבית בלי הבסיס.⁷⁸
ואחר כך מיסמר אותם במקום מפגשם.
ואחר כך חתכם ממקום מסמורם, ועשה מאחד מהם הגלגל העליון הגדול, ועשה מן השני הגלגלים הקטנים.
ואחר כך תכן מאותם החלקיקים הרוחניים כתבנית האצטרובלים,⁷⁹ וברא ממנו טבעת⁸⁰ האש.
ואחר כך תכן ממנו תבנית שמיניית⁸¹ וברא ממנו טבעת העפר.
ואחר כך תכן מהם תבנית שתים עשריית⁸² ונתן עליו סבוב האוויר.
ואחר כך תכן מהם תבנית עשרימית⁸³ וברא ממנה כל המימות.

והחליטו על זה וקבעוהו לאמונה⁸⁴. ואשר דחקם להניח דבר זה, הוא כדי שלא יודו בהפך מה שרואים, והתבניות הללו אשר חייבו עצמם הם כדי שיהו דומים לתבניות הטבעים הללו שבמציאות.

[דחיית השיטה השנייה]
והנני מבאר מה שיש נגדם בעניינים הללו, ואומר, יש נגדם בדברים הללו שתים עשרה תשובות, מהם הארבע הראשונות אשר למדנו מהן שכל הדברים מחודשים, ומהם הארבע האחרונות אשר למדנו מהן שבורא הכל בראם מן האין.

ואחרי שקבלו שמונה תשובות הללו, הריני מוצא ארבעה אחרים שמחייבים אותם.

תחילה, שהם הניחו דבר שאין דומה לו במה שאנו רואים, והם הרוחניות שהם מתארים אותם כאבק וכשערות וכדק מן הדק וכחלקיק אשר לא יתחלק, וזה דבר בלתי מושכל⁸⁵.

והשני, נראה לי שהדברים הללו אשר טענו, לא יתכן שיהא להם לא חום ולא קור, לא לחות ולא יבשות, כיון שלדעתם ארבע אלה⁸⁶ מהם נבראו.
ונראה לי עוד שלא יתכן שיהא להם גוון, ולא טעם ולא ריח ולא גבול ולא שיעור ולא ריבוי ולא מיעוט ולא במקום ולא בזמן, מפני שכל העניינים הללו הם תוארי הגופים, ואותם הדברים הם לדעתם לפני הגוף, וגם זה תוספת במה שאינו מושכל, והנה ברחו בגלל ריחוק הוויית יש מן האין⁸⁷ ונכנסו במה שהוא יותר רחוק ועמוק.

והשלישי, לדעתי רחוק, ואפילו בטל, שייהפך דבר שאין לו שום תואר, וייעשה בתואר האש והמים והאוויר והעפר. ודבר שאין לו לא אורך ולא רוחב ולא עומק, יצטיירו עד שיתהווה ממנו הארוך הרחב העמוק. וכן ישתנה דבר שאין לו איכות, עד שיהיה לו כל האיכויות הנראות עתה. ואם יהיה לדעתם שנעשו כל החילופים והשינויים הללו אפשריים מפני שהבורא חכם יכול להפכם ולשנותם, הרי יש בחכמתו ויכולתו לברוא יש מן האין, ונפטרנו מן הרוחניות הבטלות הללו.

והרביעי, שאינו מתקבל מה שהם מחייבים בהנחתם החיתוך והחיבור וההרכבה והסימור והחיתוך השני ויתר מה שהוסיפו לפעולות הללו, כיון שאין ראייה המאשרת שום דבר מהם, ואינם אלא השערות ודמיונות.
ואף נראה לי שיש בפעולות אלה סתירה, והיא שהעושה הזה לדעתם -
- אם הוא יכול להפוך את הרוחניות לגופים, הרי הוא יכול להופכם בבת אחת, ובטלו כל הפירוטים הללו⁸⁸.
- ואם לדעתם אינו יכול לעשותם אלא מעט מעט כמעשה הנבראים דבר אחרי דבר, כל שכן שאינו יכול להפכם מן הרוחניות אל הגשמיות. והרי הטילו על עצמם כל ההבלים האלה, זולת מה שעזבו אותם האותות המופלאות, ולא נמלטו מהנחת דבר בלתי מוחש.

[דחיית פירוש הפסוק "ה' קנני" לפי שיטה זו]
ונודע לי שיש אנשים מבני אומתנו דימו כי העניין אשר בו אמר הכתוב:

ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז⁸⁹

ושאר האמור שם הוא עניין הרוחניות הללו.
והתבוננתי בכך ומצאתים שטעו בפירוש פרשה זו מחמשה עשר פנים, מהם שנים עשר הם אותם שתים עשרה התשובות אשר ביארתים מצד המושכל, והשלשה האחרים הם מצד לשון העבריים ודברי המקרא:

הראשונה כי תיבת קנני יש במובנה בריאת הדבר⁹⁰ כמו שאמר:

אל עליון קונה שמים וארץ⁹¹,

וכמו שאמר עוד:

מלאה הארץ קניניך⁹²,

האם הם יעמדו על כך שמילה זו מחייבת קדמות, הרי יחשבו אז כי השמים והארץ ומה שביניהם קדומים שאין להם ראשית⁹³, ובטלו בריאתם מן הרוחניות אשר לכך נתכוונו. ואם הייתה לדעתם מלת קניין האמורה בשמים ובארץ משמעה בריאתם, הרי היא עצמה משמעה בריאת הרוחניות.

והשני שהמלים "ראשית דרכו", משמע עניינם תחילת הבריאה, לפי שכך נאמר בגדול שבבהמות "הוא ראשית דרכי אל"⁹⁴. וכשם שעניינה שם, שאותו החי תחילת מה שברא מן הבהמות, כך יהיה עניינה כאן שזה האמור⁹⁵ נברא תחלה לכל הנבראים. ואם יסרבו לפירוש זה, הרי הם מניחים שאותו האחד מן הבהמות קדום ואין לו ראשית.

והשלישי שהדבר הזה האמור.⁹⁵ אוהב את הצדק ומתעב את השקר, כמו שאמר:

בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש.

ומי שאהבו אהב את החיים, ומי שתיעבו אהב את המות, כמו שאמר:

כי מצאי מצא חיים וגו', וחטאי חמס נפשו וגו'.

מצווה לדרוש אותו ולהשמר בו, כמו שאמר:

ועתה בנים שמעו לי וגו'.

ואם הם הרוחניות, הרי לא יבצר שהתיאורים הללו נמצאים בהם כשהם במצב פשטותם או אחר הרכבתם -
- ואם נדמה אותם להם במצב הפשטות, הרי אין לפניהם אז צדק ולא שקר ולא חיים ולא מות, וגם אין שום נמצא שידרשם ויגיע אליהם.
- ואם נדמה אותם להם אחרי ההרכבה, הרי החלק אשר יש לנו מהם אנו מגיעים אליו בהכרח,⁹⁶, והחלק הנשאר אשר לא הורכב, אין לנו דרך אליו, כי המורכבים חוצצים בינינו לבינו לפי דבריהם.

[דחיית פירוש הפסוק "והחכמה מאין תמצא" לפי שיטה זו]
ונודע לי עוד, שאחרים חשבו שפרשת

והחכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה",⁹⁷

ושאר הפרשה שהיא תיאור הרוחניות, לפי שאמר בסופה

אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה.

ומצאתי שגם אלה טעו בפירוש יותר פשוט מטעות הראשונים, כי בפרשה הראשונה לא נתבאר בה שהיא חכמה, ואף על פי שהיא לפי האמת אשר אין לנו בה שום ספק נאמרה על החכמה. אבל פרשה זו השניה, הרי הזכיר בה את החכמה בפירוש, והיאך הטעו את עצמם על אף שנזכרה בשמה.

וראיתי שגם הכתוב מבאר על החכמה הזו שלא נמצאה אלא עם חידוש ארבעת היסודות, לא לפני כן, כמו שאמר אחר אמרו

אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה, כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה,

הזכיר הארץ והשמים, ואחר כך:

לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה,

הזכיר האוויר והמים, ואחר כך:

אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה.

הנה נתבאר ביטול פירוש שתי הפרשיות הללו על הרוחניות, ואינם אלא על החכמה.
ואין הכוונה בכך שהיא הייתה לבורא כמכשיר⁹⁸ ברא בה את המציאות, אלא הכוונה שהוא הראה אותה⁹⁹ כאשר ברא את היסודות ותולדותיהן, שאז נתגלתה חכמתו שברא הכל משוכלל.

[שיטה שלישית: הבריאה מעצמות הבורא]
והשיטה השלישית שיטת מי שאמר כי בורא הגופות בראם מעצמותו.
ומצאתי כי האנשים הללו לא יכלו להכחיש את העושה, ועם זאת לא התקבל על דעתם לפי דמיונם הווית יש מן האין. וכיון שאין מאומה פרט לבורא, הניחו בדעתם שהוא ברא כל הדברים מעצמותו.

[דחיית השיטה השלישית]
ואלה, ירחמך האל, סכלים יותר מן הראשונים. וראיתי לגלות סכלותם בשלושה עשר פנים, מהם הארבעה אשר על בעלי הרוחניות, והם ארבע¹ ראיות החידוש, וארבע ראיות הווית יש מן האין. אבל ארבעת סוגי התשובות על קדמות הרוחניות אינם מחייבים אותם², אבל מחייבים אותם במקומם חמשה סוגים כל אחד מהם יכחישהו השכל.

הראשון מהם שינוי עניין הקדמון אשר אין לו צורה ולא תכונה ולא שיעור ולא גבול ולא מקום ולא זמן, עד שנעשה מקצתו גוף, שיש לו צורה ושיעור ותכונות ומקום וזמן וכל יתר מאורעות הנמצאים³, וזה רחוק מאוד שיעלה על הדעת.

והשני בחירת החכם⁴ אשר לא יבואהו צער⁵ ולא יפעל בו פועל ולא ישיגהו משיג, שיעשה מקצתו גוף כדי שישיגוהו המשיגים וכדי שיפעלו בו הפועלים, וכדי שיסכל אחרי החכמה⁶, ויצטער⁷ אחרי הנחת, וירעב ויצמא וידאג וייגע⁸ ויבואוהו שאר הרעות, והוא היה משולל מכל אלה, ואין לו צורך לרכוש בהם תועליות,⁹ כל שכן שלא יתכן שירכוש בהם תועלת¹⁰, אין זה אלא מתכונות ההבל.

והשלישי הצדיק אשר לא יעשה עול, היאך גזר על מקצת חלקיו להביאם בפגעים הללו? וכאשר אני מהרהר בכך מצאתי שלא ימלט מאחד משני דברים:
- או שהוא הביא עליו את זאת בצדק, ולא יתכן שיהא זה בצדק אלא בגלל עברה שעבר או דברים בלתי כשרים שעשה,
- או שיהיה שלא בצדק, ואם כן עושק עשקו ועוול עשה לו¹¹. ועל איזה אופן שיניח המניח את הדבר - ימצאנו בטל ומבוטל¹².

והרביעי היאך קבל אותו החלק פקודת יתר החלקים, עד שהוטבע ונתקן ונצטייר ונכנס תחת הצער? האם זה היה בגלל פחד שפחד, או לאיזו תקווה שהוא מקווה? ואם יהיה הדבר על אחד משני העניינים, לא יבצר שיהא טבע הכל שיירא ויקווה, או שזה טבע המקצת בלבד¹³.
- ואם היה זה טבע הכל מי יתן ואדע ממה הוא ירא ומה הוא מקווה, והרי אין מאומה זולתו.
- ואם היה זה טבע המקצת מאיזו סיבה נעשה המקצת מקווה וירא, והשאר לא יקווה ולא יירא?
- ואם היה שהמקצת קבל פקודת הרוב, לא לתקווה ולא מפחד, הרי זה רע¹⁴, כיון שאין לו סיבה ידועה, וכל זה שקר והתעללות¹⁵.

והחמישי מי שיכול להחזיר את חלקיו מתוך הצער והוא חכם, לא יתכן שלא יחזירם, ואם נעלה בדמיון שהוא יעשה כן, בטלו הנבראים. ואם אי אפשר בלעדיהם¹⁶ בסוף, כמו שלא היה אפשר בלעדיהם בתחילה, הרי החלקים הללו ייעשו גופים במשמרות¹⁷, כל חלק מהם יצטייר ויתהווה¹⁸ זמן מסוים, ואחר כך ישתחרר ויסתלק, ויבוא חלק אחר במקומו בהתפעלות. ועם זאת לא יתכן שיהא למשמרות הללו סוף, כי הכללות אשר הם ממנה - אין לה סוף.
וזה ממה שהשכל דוחה אותו, ותסרבנה לקבלו המחשבות הבריאות.
ואין לחשוב את הסכלים האלה בבורחם מהווית "יש מן האין", עד אשר קבעו דברי הסכלות הללו, אלא כבורח מן החום אל הרמץ¹⁹, ומן המטר אל הצינור המקלח, נוסף למה שדחו מעניין האותות והמופתים.

[השיטה הרביעית: בריאה מעצמות הבורא ודברים קדומים]
והשיטה הרביעית שיטת מי שצירף שני הדברים הללו, וחשב כי הבורא ברא כל הנמצאים מעצמותו ומדברים קדומים עמו. מפני שהוא עשה את הרוחות מאת הבורא²⁰, והגופות מן הדברים הקדומים²¹.
ולכן מחייבים אותו שבע עשרה תשובות אלו, השתים עשרה הראשונות אשר על בעלי הרוחניות, וחמש אלה אשר על מי שדימה שהבורא ברא מעצמותו. והרי אומר דבר זה יותר סכל משתי הכתות שקדמו.
ואף על פי שכל ההבלים הללו לא הניחו אותם אלא בגלל יכולת הבורא, ולכן עשאוהו יכול על כל הבל, כגון שנוי עצמו וכל הנספח לכך.
ולדעתי כי הנחת יכולתו לברוא יש מן האין יותר קל במחשבה, ויותר קרוב לשכל, ומתאים לאותות ולמופתים.

[שיטה חמישית: שני עושים קדמונים]
והשיטה החמישית שיטת מי שאמר שיש שני עושים קדמונים.
אלה, יעזרך ה', סכלים בשיטתם יותר מכל הקודמים. לפי שהם מכחישים שיהו שתי פעולות מפועל אחד, ומדמים שהם לא ראו כיוצא בכך.
והמשיכו לפי מושגם זה ואמרו, והנה אנו רואים כל הדברים יש בהם טוב ורע, נזק ותועלת, לכן מוכרח שיהא הטוב שבהם בא מיסוד שכולו טוב, ויהיה הרע שבהם מיסוד שכולו רע.
ודחפם דבר זה²² לומר כי מקור הטוב אין לו תכלית מחמשה צדדים, והם מעלה ומזרח ומערב ודרום וצפון, והוא מסתיים מלמטה במקום מפגשו עם מקור הרע.
וכך מקור הרע אין לו תכלית מחמשה צדדים, והם מטה ומזרח ומערב ודרום וצפון, והוא מסתיים מלמעלה במקום מפגשו עם מקור הטוב.
ודימו עוד כי שני יסודות אלה היו מעולם נפרדים, ואחר כך נתמזגו, ואז נתחדשו הגופים הללו מהתמזגותם.
ונחלקו בגורם ההתמזגות:
- מהם מי שדימה כי הטוב היה הגורם כדי לרכך את קצה הרע הסמוך לו.
- ומהם מי שדימה כי הרע היה הגורם בחשקו את הטוב כדי להתענג במה שיש בו מן העונג.
והסכימו כי יש זמן להתמזגות זו, וכאשר יסתיים יתגבר הטוב ויבלם הרע, ויפסקו פעולותיו.

[נגד השיטה]
והנני רושם מה שיש נגד האנשים הללו בכל פרט ממה שטענו, ואומר:
יש עליהם תחלה אותם ארבעה פנים אשר הוכחנו בהם כי הגופים מחודשים, ואחר כך ארבעת הפנים אשר בהם הוכחנו שהם מן האין, ואחר כך חמשת הפנים אשר נגד מי שדימה שהבורא בראם מעצמותו, הרי אלו שלשה עשר.
ואחרי אלה הרי יש עליהם מיוחדים להם חמש עשרה סוגי תשובות השייכים למאמר זה, חוץ ממה שיש עליהם במאמר השני. לפי שאני לקחתי צירי דבריהם, והסבותי עליהם בורג העיון²³, ונאפסו בו עד שלא נשאר מהם מאומה.

והפניתי את מחשבתי תחלה למה שדמו שאין לראות שתי פעולות נגדיות מפועל אחד, ומצאתי שאפשרות שתי פעולות מפועל אחד קיימת מכמה פנים.
האחד אנו רואים שהאדם כועס ורוגז, ואחר כך ניחם ומתרצה ויאמר כבר נתרצתי וסלחתי. אם היה הטוב הוא אשר סלח - הרי הוא אפוא אשר היה כעוס; ואם היה הרע הסולח - הרי עשה טוב כאשר סלח, והרי בכל שני האופנים כבר נמצאת הפעולה לאחד.
ועוד אנו רואים שהאדם רוצח וגונב, וכאשר הוא נח²⁴ יש שהוא מתוודה על מה שהרע ופשע. אם היה הרע הוא אשר התוודה, הרי עשה צדק, והצדק הוא טוב; ואם היה הטוב הוא אשר התוודה, הרי הוא אשר רצח וגנב, ובכל שני האופנים התברר כי שתי הפעולות מאחד.
ועוד אילו היה הכוח הכועס אינו לכוח המתרצה, וכן הכוח הגונב אינו לכוח המתוודה, כי אז היה ראוי שלא יזכור המתרצה בשעת רצונו מה שעשה בשעת כעסו, ולא יזכור המתודה בשעת ווידויו מה שהיה בשעת פשעו, והרי אנו מוצאים במוחש הפך כל זה.

אחרי כן התבוננתי במה שאפשרו הווית פעולה אחת לשנים והנה הוא בטל ומבוטל משני פנים:
האחד כאשר אנו מעלים במחשבתנו שיעשו שניים נפעל אחד, אם נדמה שהאחד עשה את כולו וגם השני עשה את כולו - יהיה זה הבל, כי אם הראשון עשה את כולו לא נשאר בו לשני מאומה לעשות, ואם נדמה שהאחד עשה את מקצתו והשני עשה מקצתו, הרי כל חלק שייך לעושה אחד ואין לו בו שותף²⁵.

והפן השני, שמהמעלה על דעתו כי שנים עושים מעשה אחד, מוכרח הוא על כל פנים להיות בדעה שכל אחד מהם, כשם שהיה אפשר לו לעשות אותו הדבר, כך היה אפשר לו שלא יעשהו. וכאשר נעלה על דעתנו הצעת שני רצונות נגדיים בפעולה אחת, ירצה אחד הפועלים לעשותו וירצה השני שלא לעשותו, אז נראה בדעתנו עשוי בלתי עשוי בעת אחד, והרי זו סתירה גלויה.
והנך רואה שהם הכחישו דבר שהוכח בחוש,²⁶ והודו במה שהחוש מבטלו²⁷.

הנה אלה חמש תשובות, שלוש על הכחשתם שתי פעולות מאחד, ושתים על קיימם פעולה אחת לשנים.

ואומר עוד שהם ברחו מהווית יש מאין מפני שלא ראו כמותו, והפילו עצמם בשואה²⁸ שלא ראו כמותה.
ותחילתו שהם הודו שכל אחד מן השניים²⁹ אין לו תכלית מחמשה צדדים, והם כבר ידעו שיש לו תכלית מן הצד השישי, והניחו מלהחליט על חמשת הצדדים אשר לא ידעום שיש להם תכלית, מתוך הקש לשישי אשר ידעוהו³⁰, והחליטו בהפך זה.
וכן במה שדימו שהרוב של כל אחד מן השניים²⁹ נפרד בלתי ממוזג, והרי כל מה שהשיגו מהם לא השיגוהו אלא ממוזג. והניחו מלקבוע שהכל ממוזג מתוך הקש למקצת, וקבעו בדעתם הפך זה. וגם במה שמדמים שהמיזוג מחודש בלתי קדום, ולא היה לפניו מזוג, מאין ידעו את זאת? ושמא שני הדברים הללו לא חדלו מלהתמזג ולהתפרק מספר אשר לא יימנה.
ועוד במה שמדמים שהם עתידים להתפרק אחר זמן, מאין ידעו שיהיה זה? ושמא לא יתפרקו לעולם מתוך השוואה למה שאנו רואים, או שמא יתפרקו ויתמזגו בעתיד בלי סוף. ראה היאך ברחו מהווית יש מאין מפני שלא ראו כמותו, וחייבו הנחת חלקים בלתי ממוזגים, ושהם אין להם סוף, ובמיזוג שלא היה מיזוג לפניו, ובפירוד שלא יהא מיזוג אחריו, ולא ראו מאומה מכל זה. אלא ראו את המציאות בהפך זה. והנה אלה ארבע תשובות נוספות.

ושוב עיינתי בסבות המיזוג לדעתם, ומצאתים בטלים.
והוא, שהפעולה,³¹ אלו הייתה כפי שאמרו מקצתם ביזמת הטוב, הרי כבר נעשה רע בהתכוונו להתערב ברע; ואם הייתה ביזמת הרע, הרי כבר נהפך לטוב בהתכוונו לטוב, ואיך שיהיה משני הדברים הרי בכך נהפך היוזם מעצמותו³², וזה מה שאינם מודים בו.
ועוד,אם היה המיזוג מפעולת הטוב הרי לא השיג את מטרתו שיתרכך הצד הסמוך לו, אלא רואים אנו צערו בהתערבו ברע יותר מן הנגיעה³³, ואם הייתה הפעולה מצד הרע, הרי כבר השיג את מטרתו, והנה אנו רואים אותו מתענג בטוב ואוכלו ושותהו ומריחו ויקרב אליו³⁴. ובכל אחד משני האופנים יש כבר ייאוש מכך שיגבר הטוב על הרע.

כן התבוננתי באופן המיזוג אחר שהיו נפרדים, וראיתי שהמוחש דוחהו, כיון שאנו רואים את האש מתרחקת מלהתערב עם המים, ורואים את האוויר בורח מלהתערב בעפר. ואם חלקיהם המעטים במצב כזה מן ההימנעות, כל שכן שימנעו חלקיהם המרובים, ולא יהיה המיזוג לעולם. וזה ברור וגלוי.
ואם היו האנשים האלה נתלים בהיקש,³⁵ הרי יש לנו עליהם שלוש תשובות אלה האחרונות. ואם הם אומרים דבר זה מצד המסורת,³⁶ הרי המסורת האמיתית לא תהא אלא בדרך הנבואה, וכל נביא אינו אלא אחרי המיזוג. ויש בזה שלוש טענות³⁷:
האחת שהוא אחרי ניתוקו ממקורו הטוב המוחלט לא ידע מה נעשה באותו המקור.
והשנית שבהתערבותו ברע כבר נשתנה צדקו, ולא תסמוך הדעת עליו.
והשלישית שאין הנבואה מתקיימת לנביא אלא על ידי האותות המופלאות, והאותות המופלאות לא יהו אלא בחידוש מה שאין בטבע ולא בנוהג שבעולם, והם הרי מכחישים כל שהוא הפך הטבע והנוהג, ומוכיחים תמיד את מה שהם חושבים בטבע וחוקיו, והרי זה ממה שירחיק אותם מטענת הנבואה כיון שאין שום דרך לדעתם להוכיחה במופת.

וזה השלמת חמשה עשר הפנים. ואזכיר אחריהם אופנים אחרים במאמר השני מאמר היחוד בעזרת ה' וסיועו³⁸.

כן לא אסתפק במקום זה בכל מה שהזכרתי, עד שאבאר כי הדבר הזה אשר כבר החזיקו בו האנשים הללו, כלומר החושך³⁹ אינו יסוד⁴⁰ נגדי לאור, אלא הוא העדר האור.

ומאין אני אומר שהחושך אינו יסוד⁴⁰ נגדי לאור? משלוש ראיות:

האחת שאין האדם יכול לנצור יסוד, והנה אנו רואים שכאשר הוא עומד בשמש ומאהיל על כפו בכפו יהיה ביניהם חשוך, נמצא שהאדם לא יצר יסוד החושך, אלא הסתיר את האור מן האוויר אשר בין שתי כפותיו, ולפיכך החשיך מפני שנעדר האור.

והשנית שאני רואה שיש לאדם צל כאשר הוא עומד לפני נר אחד, וכאשר אנו מקיפים אותו נרות רבים לא יהיה לו צל. והרי אין ביכולת האדם להשמיד יסוד מן היסודות, אלא המציא את האור שהיה נעדר במקצת האוויר המקיף את האדם.

והשלישית אני לא ראיתי שני גופים נגדיים ייהפך אחד מהם ויהיה השני בשלימות, כמו שלא ייהפך המים לאש, ולא האש למים. וכאשר ראיתי את האוויר החשוך נעשה מאיר, ידעתי שאין החושך נגדי לו, אלא הוא העדרו⁴¹.

וכך מצאתי יתר המוחשים על הדרך הזו, והוא שהאוויר מקבל הקול מן הצועק ומעבירו אלינו, ואם לא יקיש⁴² בו קול, לא נשמע מאומה. ואין לומר על אותו האוויר שאינו נשמע, שהוא נגד הקול, אלא הוא העדר הקול.
וכך הוא הדבר בריח שהאוויר מקבלו אפוא שיהיה ומעבירו, ואם לא יהיה - לא נריח מאומה, ואין זה נגד הריח אלא הוא העדרו.
כך האוויר מקבל את האור ומעבירו אל ראותינו⁴³. ואם לא יהיה אור - לא נראה מאומה, ואין זה נגד האור אלא הוא העדר האור.
וכן כאשר ראיתי הגופים העבים מסתירים ומונעים את האור, ונדמה לבני אדם כאלו החושך⁴⁴ מתהווה מהם, אמרתי ושמא הם טוענים כי החושך מתהווה מן העפר, והתברר לי כי אלו היינו לוקחים גושים מן הארץ ועומדים בשמש, ומפזרים את עפרם באוויר, לא נראה לחושך רושם כלל.
ואמרתי עוד ושמא הם טוענים כי האדם אשר הקיפו אותו נרות, שצילו כבר חזר על עצמו, וידעתי כי אילו היה הדבר כך, כי אז היה משחיר חיצוניות גופו.

הנה הדברים הללו גלויים מוחשים, מסלקים את השיבושים הללו אשר נאמרו כי החושך יסוד⁴⁰ כאור.

ואני יודע, כי ה' כבר תאר את עצמו שהוא -

יוצר אור ובורא חשך⁴⁵,

ואומר במה שתואם את המוחש הזה, שהוא ברא את האוויר המקבל אור וחושך במציאות ובהעדר⁴⁶, והוא כעין מה שאמר אחריו:

עושה שלום ובורא רע.

ואנחנו מסכימים שהחכם לא יברא רע, אלא ברא את הדברים, ואיפשר שיהא בהן שלום ורע לאדם לפי בחירתו. שאם אכל מן האוכל כדי צרכו, ושתה מן המים כדי צרכו, יהיה זה שלום. ואם לקח מהם יותר מכדי סבלו - יהיה זה רע.
וכמו שנבאר במאמר הרביעי עניין הצדק. אבל יוחסו האור והחושך שהם בריאתו, נגד זדון הטוען את השניות⁴⁷, ולפיכך אמר "יצר אור ובורא חשך", והודיענו עוד כי לאור ולחושך יש תכלית וגבול, תשובה על אותם האנשים⁴⁸ והוא אמרו:

חק חג על פני מים עד תכלית אור עם חשך⁴⁹.

[השיטה השישית: ארבעת הטבעים]
והשיטה הששית שיטת אומרי ארבעת הטבעים⁵⁰.
אלה דימו שכל הגופים מורכבים מארבעה טבעים⁵⁰, והם: החום והקור והלחות והיבשות. ושארבעה אלה היו כל אחד מהם נפרד בתחילה,⁵¹ ואחר כך נתחברו ונוצרו מהם הגופים.
ולומדים לכך ממה שהם רואים את הגופים מקבלים מבחוץ חום האוויר וקורו. וכיון שהדבר לא יקבל אלא מינו, הרי הכרחי שיש בתוך גופם ארבעה אלה.

ואלה יותר סכלים מכל הקודמים מטעמים שאני מתארם ומבארם נגדם, עזבו בהם שביל ההוכחה, ותעו מדרך האמת.
ואומר תחילה, שהם דחו הוויית יש מן האין כדי שלא יודו בדבר שאין נראה כמותו, ונכנסו במה שאין נראה כמותו בהחלט וקבעוהו כדעה. והוא, שאף אחד לא ראה כלל חום נפרד, ולא לחות טהורה, ולא קור צרוף, ולא יבשות לבדה, אלא השיגום החושים כשהם מאוחדים ועשויים גופים. והנה אלה טענו שבתחילה היה כל אחד מהם נפרד, ולא ראו מכך מאומה. וכן דעתם שהם נתחברו אחר שהיו נפרדים, גם זה הפך המוחש, כי גם אנחנו גם הם לא ראינו כלל מים התאחדו עם אש, ולא אש התאחדה עם מים, ואפילו המים והעפר אשר אפשר לחברם ולא ייפסדו, הרי כאשר נחברם ונניחם לשעה יחלו להיפרד וישקע העפר ויצוף המים. ודבר שכאשר כופים חיבורו מתפרד, מן המוכחש הוא שיבוא מאליו להתחבר עם נגדו.

כן עיינתי במה שהזכירו עניין החיבור, ומצאתי שלא יבצר שיהא חיבורם לעצמם⁵² או לדבר אחר⁵³ זולתם.
- אם היה החיבור לעצמם הרי בטל מה שטענו שביסודם היו מעולם נפרדים, ובהכרח שהם מאז מציאותם מורכבים⁵⁴.
- ואם היה החיבור לדבר⁵³ זולתם, הרי לעניין זה התכווננו אנחנו ואמרנו שיש להם בורא שבראם מחוברים.

ועיינתי עוד בפירוד אשר עשאוהו קדום:
- אם היה לעצמם הרי מאז מציאות עצמם לא היו אלא מפורדים ובטל החיבור,
- ואם היה לגורם אחר, הרי זו סיבה חמישית וצריך לדרוש מהם לבררה, ודבר זה לא ימצאוהו.

אבל מה שהוכיחו ממציאות ארבעת אלה בגופות, אין זה תשובה נגדנו, כי אנחנו אומרים שהם מצויים, ויש להם ממציא שהמציאם.

הנה אלה ארבע תשובות עליהם שאמרו בתוכן כל אחת מהן הפך הנראה, כלומר מציאות כל אחד מן הארבעה בטהרו, ובואם מאליהם אל ההרכבה, והיותם בכל מצב לעצמם או שלא לעצמם.

תשובות אלה עליהם, עם שתים עשרה התשובות הקודמות, כלומר ארבע ראיות החידוש, וארבע ראיות היות יש מן האין, וארבע ראיות שלא עשה דבר את עצמו, סך הכל ששה עשר⁵⁵ דבר, זולת מה שמחייבים האותות והמופתים.
ומי שידוע לי מבני אומתנו שדימה קדמות משהו מן הטבעים, מצאתי רק שחושבים קדמות המים והאוויר, לפי שנתפרש כתורה על טבעת⁵⁶ האש והעפר כמו שאמרה בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ⁵⁷. אבל חשבו קדמות המים והאוויר מפני שדימו כי עניין "והארץ הייתה תהו ובהו" שהיא הייתה כך לפני הבריאה. וזה ממי שמפרש כן סכלות מוחלטת, לפי שהתורה אמרה "והארץ הייתה" אחר שכבר הקדימה "בראשית ברא", שהארץ הייתה כאשר נבראה עפר ומים ואוויר. וכבר פירש הכתוב ברוח, באומרו:

כי הנה יוצר-הרים ובורא רוח⁵⁸,

ועל המים התחתונים באומרו:

אשר לו הים והוא עשהו⁵⁹,

והעליונים באומרו:

והמים אשר מעל השמים כי הוא צוה ונבראו⁶⁰.

[שיטה שביעית: ארבעה טבעים והיולי]
והשיטה השביעית, שיטת אומרי ארבעת הטבעים והיולי⁶¹.
ואלה יותר סכלים מכל הקודמים, לפי שהם קבעו את העשוי עושה, וקבעו כי הדברים לא עצם ולא מקרה.
ומחייבים אותם שש עשרה התשובות אשר נגד בעלי הטבעים, ועמהם חמש התשובות אשר על בעלי הרוחניות, הכל עשרים ואחת.

וכאשר נאמר לשתי כתות הללו כיון שאתם לא ראיתם עושה הגופים הללו⁶² מדוע אמרתם שהטבעים עשו אותם, ומדוע לא אמרתם שאין להם עושה. נמצאתם אומרים אף על פי שלא ראינו להם עושה גלוי, צריכים אנו להיות בדעה שיש להם עושה נסתר, לפי שאין מעשה אלא על ידי עושה. והנה ראייתם זו עצמה מבטלת אפשרות שיהא הדבר המת⁶³ עושה דבר, כיון שלא ראינו עושה אלא מתוך רצון⁶⁴.

ונמצאם עוד אומרים ראינו שאם מפסיקים את המים מן האילנות אינם מניבים, מזה משמע כי פועל ההנבה הוא המים.
נאמר להם כי יוצר הגוף בלי סיבה, יכול הוא לבוראו על ידי סיבה, כי לא יתכן שיש לו יכולת לדבר הגדול, ותקצר יכולתו בדבר הקטן. וכיון שאין פעולה אלא מבעל רצון, אם כן בעל הרצון הוא אשר עשה את ההנבה על ידי סיבה, הוא המים.

ומצאנום אומרים עוד, הרי כבר הסכמנו כי האש שורפת, ומדוע ייחסתם את הפעולה לזולתה?
נאמר להם כמו שאנו מסכימים שהסכין חותכת, אבל הפעולה היא למניע אותה, ואפשר שיהא למניע אותה מניע אחר, כך אנו אומרים שהאש שורפת, ויש לאש מניע והוא האוויר, ולאוויר מניע הוא הבורא, נמצא שהפעולה לבורא שהוא המניע הראשון. וכבר אמר הכתוב כי הפעולות הם למניע הראשון, באמרו במשלו,

היתפאר הגרזן על החוצב בו אם יתגדל המשור על מניפו כהניף שבט על מרימיו כהרים מטה לא עץ⁶⁵.

וסיפחתי שבושים אלה בסוף שיטה זו, כדי שלא ימצאם אחד התלמידים ויבוא במבוכה.

[שיטה שמינית: השמים עושים את הגופות

והשיטה השמינית, שיטת האומר כי השמים היא פועלת הגופות. והוא עושה אותה קדומה, ולא מארבעת טבעים אלו אלא מדבר אחר חמישי⁶⁶.

וכאשר משיבים עליהם בחום השמש, מדמים שאין גופה חם, ומה שהאוויר מתחמם הוא מעוצם סיבובה, ומשום כך מגיע אלינו⁶⁷ כשהוא חם.

והאומר כן לומד לכך שהשמים טבע חמישי, מפני שהוא רואה תנועתה בעיגול הפך תנועת האש והאוויר שהם כלפי מעלה, והפך תנועת המים והעפר שהם כלפי מטה.
והנה טעה טעות גלויה במה שלמד בו ובמה שלמד עליו. והנני מבאר הכל ואומר, כי אופן טעותו במה שלמד בו מכך שאלו הייתה השמים אש, הייתה תנועתה כלפי מעלה כמו האש.
אנו אומרים כי תנועת האש עצמה הטבעית היא בעגול, והראייה על כך תנועת השמים, שהיא אש בהחלט במה שנתברר לנו מחום השמש⁶⁸ המוחש. והתנועה הזו שאתה רואה לאש כלפי מעלה אינה אלא מקרית, כדי שתצא מטבעת האוויר. וכאשר יוצאת מטבעת האוויר ומגעת אל מקורה, שבה לתנועתה המעגלית.
וזה כמו האבן אשר אין לה תנועה במקורה אלא היא נחה למטה⁶⁹, וכאשר נזרקת מלמעלה תנוע למטה עד אשר תצא מעיגול האוויר, וכאשר יוצאה ממנו מתגלה טבעה שאין לה תנועה. וכיון שאנו רואים את האבן אשר אין לה תנועה נעה בהכרח עד שמגעת אל מרכזה, האש אשר יש לה תנועה עיגולית, מתקבל יותר בדעתנו שתנוע תנועה שונה עד שמגעת אל מקורה.

הנך רואה כי האדם הזה בגלל הטעות הקטנה הזו חייב את עצמו להניח דבר חמישי שאינו מתקבל על הדעת, ונזקק להסביר חום השמש המוחש וליחסו לאוויר לא לגופה. וזה פלא על המחשבה הזו, שעושה את הנכון דמיון שבהמצאה⁷⁰, ועושה את הדמיון דבר נכון וקיים, ובורח מהווית יש מן האין מפני שלא ראה כמותו, ומניח טבע חמישי שלא ראה כמותו.
ומחייבת אותו עוד דעתו הבטלה לומר שגוף השמים יש לו תכלית, וכוחה אין לו תכלית, ולפיכך הוא לדעתו אינו כולה. וזהו שכבר הקדמנו סתירתו בתחלה⁷¹, ושאר שנים עשר הדברים שקדמו.

ועם אלה הריני משיב עליו במה שטען קדמות השמים מארבעה פנים אחרים.

האחד מסדר הגלגלים, לפי שהדבר הקדום לא יהיה מקצתו עדיף ברוממות המעלה מן השני. ואם הגלגל הפנימי הוא היותר נכבד או החיצון, הרי ההוכחה מחייבתו⁷². וכך הדבר בסדר הכוכבים, כי מקצתם בגלגלים הפנימיים ורובם בגלגל החיצון.

והשני ממה שאנו משיגים את השמים בכוח ראותינו, וידוע אצלנו שאין עינינו משיגות אלא דבר שהוא מארבעה יסודות הללו, לפי שטבעם מתאחד עם טבע ראייתנו. אבל אילו היה מצוי יסוד חמישי אין לו בכוח ראייתנו מקביל שיתאחד בו ונראהו⁷³, זולתי אם היה מדמה שגם בנו יש משהוא מן הטבע החמישי. ודבר זה אינו מדמהו.

והשלישי מן התוספת והחסרון, והוא, שכל יום שעובר מזמן הגלגל הרי הוא תוספת על מה שעבר וחסרון מן העתיד, וכל דבר שסובל התוספת והחסרון, יש לכוחו תכלית, והתכליתיות מחייבת החידוש. ואם יעז בעל דמיון ויאמר כי חליפת יום מן הימים לא תוסיף על מה שעבר ולא תגרע ממה שיבוא, הרי הוא מכחיש את המציאות ומה שאנו רואים⁷⁴.

והרביעי משינויי התנועות, והוא שהכוח אשר אין לו תכלית לא ישתנה בעצמו. וכאשר אנו רואים תנועות השמים שונות, עד שאחדים מהם ביחס לאחרים כפול שלושים, ואף פי שלוש מאות ששים וחמישה⁷⁵, ואף יותר על כך, ידענו שכל אחת יש לה תכלית.

ופירוש הדבר, שהתנועה המזרחית לגלגל העליון נראית מקיפה בכל יום ולילה פעם אחת, והתנועה המערבית לכוכבים הקבועים נעה בכל מאה שנה בשיעור מעלה אחת, ולפי יחס זה אינה סובבת סיבוב שלם כי אם בשלושים וששה אלף שנים⁷⁶, יהיה מספרם שלשה עשר מליון ימים ומאה וארבעים אלף יום, וזה פי כמה מן התנועה המזרחית, חוץ ממה שיש ביניהן מן התנועות. מעתה מה תאמר בכוח שמשתנה תנועתו שנוי זה, היאך לא יהא לו תכלית.

הנה אלה שבעה עשר אופני תשובות על האומר דבר זה, מלבד הוכחת האותות המופלאים. ואמרו הכתובים כי השמים אינם עושים מאומה, וכל פעולותיהם הם לבוראנו יתרומם ויתהדר, והוא אמרו:

היש בהבלי הגוים מגשמים ואם השמים יתנו רבבים, הלא אתה הוא ה' אלהינו ונקוה לך כי אתה עשית את כל אלה⁷⁷.

ואמר עוד:

אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי⁷⁸.