 |
|
שער העשרים ושלושה - שער האמת
|
האמת הנשמה נבראת ממקום רוח-הקודש, שנאמר: "ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב, ז), ונחצבה ממקום טהרה, ונבראת מזוהר העליון מכסא הכבוד. ואין למעלה במקום קדשי-הקודשים שקר, אלא הכל אמת, שנאמר: "וה' אלוהים אמת" (ירמיה י, י). ומצאתי, כי כתיב: "אהיה אשר אהיה" (שמות ג, יד), וכתיב: "וה' אלוהים אמת, הוא אלוהים חיים ומלך עולם" (ירמיה שם). ועתה יש להודיעך שהקדוש-ברוך-הוא אלוהים אמת, כי תמצא עשרים ואחת פעמים אהי"ה שהוא בגימטריא אמת, וגם-כן אהי"ה בגימטריא עשרים ואחת. והאלוהים עשה את האדם להיות ישר (קהלת ז, כט), וחותמו של הקדוש-ברוך-הוא אמת (שבת נה, א), וכתיב: "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני" (תהילים קא, ז), וכשאדם עוסק בשקר אז אין השקר דבק לאמת. וכשיש אמת, כביכול מכון שבתו בשמים כנגד בני-אדם, כי כשיש אמת בבני-אדם, אז מודים שעשה שמים וארץ והים וכל אשר בם. וזהו שנאמר: "עשה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם" (שם קמו, ו), וסמיך לה: "השמר אמת לעולם, עשה משפט וגו'". וכשיש בגידה ושקר, כביכול אז כמי שאין מכון שבתו בשמים ובארץ. ומי שהוא זוכה להתבונן בדברים אלו איך הנשמות נחצבות ממקור האמת, יעשה כל ענייניו באמת, ולא יכניס השקר במקום קדושת האמת. ולכך אמר הפסוק: "קרוב ה' לכל קראיו, לכל אשר יקראוהו באמת" (שם קמה, יח), כי הקדוש-ברוך-הוא שהוא אמת מתקרב למי שקוראו באמת. ואיזה דבר נקרא אמת? אמר החכם: תדיר תשים האמת לעומתך. רצונו לומר, שיעשה סימנים לעצמו, כגון לעשות משא ומתן שיזכור שלא ישקר - יכתוב בכתב, ויביא אצלו אותו כתב, ויראה בו קודם משאו ומתנו. וכן יכתוב בבית-מדרשו ועל שולחנו, שיזכור ולא ידבר שקר וכדי שלא ישכח לדבר האמת. וכן עשה חכם אחד כתב על כתלי ביתו ובבית-מדרשו בכל הכתלים למעלה: "זכר יום המיתה ולא תחטא". ומי שאינו מדבר אלא אמת, יחיה ויאריך ימים וינצל. סמך לדבר - מה שאומר הפסוק: "וה' אלוהים אמת, הוא אלוהים חיים ומלך עולם"(ירמיה י, י). ואם לא ידבר אלא אמת, ינצל כל ימי חייו, דכתיב: "תורת אמת הייתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו וגו', כי מלאך ה' צבאות הוא" (מלאכי ב, ו-ז). המלאכים העליונים הם צורת אמת ואינם בגופות, והנשמות יאירו מהם כאור היוצא מן השמש. הנשמות הם בגופות, על-כן אינם יודעים הנסתרות רק מעט ובמראות הלילה, שאין הנשמות מתעסקות בצרכי הגוף, והיודע סוד הנשמות יעיד בדבר. והחלומות מעין המחשבות, דכתיב: "רעיונך על משכבך סלקו" (דניאל ב, כט). והחלומות על-ידי מלאך המלווה לאדם. ולפי שאין כל המחשבות אמת, על-כן מחשבותיו אמת, גם בלילה יראה מראות אמת, וידע העתידות כמו המלאכים. והמדבר אמת, אין מעלה כמוה ועתה שהאריך הגלות בעונותינו הרבים יותר מדי, יש לישראל להיבדל מהבלי העולם ולאחוז בחותמו של הקדוש-ברוך-הוא שהוא אמת, ולקדש עצמם אף במותר להם (יבמות כ, א), ושלא לשקר לא לישראל ולא לגוי, ולא להטעותם בשום עניין, שנאמר: "שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב, ולא ימצא בפיהם לשון תרמית" (צפניה ג, יג). ועוד כתיב: "וזרעתיה לי בארץ" (הושע ב, כה) - כלום אדם זורע כור אחד אלא להכניס כמה כורים, כך זרע הקדוש-ברוך-הוא ישראל בארצות כדי שיתווספו עליהם גרים (פסחים פז, ב). וכל זמן שהם מתנהגים עימהם בלא מרמה, ידבקו בהם. והנה הקדוש-ברוך-הוא הקפיד על גזל של רשעים, שנאמר: "ותמלא הארץ חמס" (בראשית ו, יא). מעשה ברבי שמעון בן שטח, שקנה חמור מישמעאלי אחד. הלכו תלמידיו ומצאו אבן טובה תלויה בצווארו. אמרו לו תלמידיו: רבי, "ברכת ה' היא תעשיר" (משלי י, כב). אמר להם: חמור קניתי, אבן טובה לא קניתי. הלך והחזיר לאותו הישמעאלי. קרא עליו אותו הישמעאלי: ברוך ה' אלוהי שמעון בן שטח! (דברים רבה ג, ג). וכן יש בירושלמי (בבא מציעא פ"ב ה"ה): חכמים הזקנים קנו חטים מן הגויים, ומצאו בו צרור של מעות והחזירו להם. אמרו הגויים: בריך אלההון דיהודיא! וכן יש הרבה מעשים שהחזירו מפני קדוש השם. וכשיש אמת למטה, אז ישקיף השם יתברך בצדק על הארץ, שנאמר: "אמת מארץ תצמח, וצדק משמים נשקף" (תהילים פה, יב). לכן ראה שיהיו כל ענייניך באמת, רע או טוב, ותסמוך על "האל הנאמן, שמר הברית והחסד לאהביו ולשמרי מצוותו" (דברים ז, ט). ומה היא נאמנותו? שהוא שומר הברית. אם צדיק שחטא חטא קל, הוא פורע גמולו בעולם הזה. וזה דבר ברור, שטוב יותר לצדיק להיות נדון אפילו בייסורין כאיוב כל ימיו בגופו, שהוא דבר בזוי, בעולם הזה, שהוא לו זמן קצר לחיות, ולתת גמול הטוב לנשמה, שהיא נכבדת בעולם העליון, שאינו כלה ואינו פוסק לעולמים, וזה יותר טוב לצדיק ממה שלא היה פורע לו חטאיו בעולם הזה והיה דן אותו בעולם הנשמות בייסורי גיהנם, או מחמת חטאו ימעט לנשמתו מן מעלתה בעולם הנשמות והדבקה לזיו העליון, אשר לזה האור אין לו ערך ודמיון. ולרשעים נתן להם גמולם בהנאה מועטת הפוסקת בעולם קצר, הוא העולם הזה, וחטאם שמור לעולם הארוך, ובצער גדול שהוא גיהנם, אשר לאותו צער אין לו ערך. הרחמן ידריכנו באמיתו, ויביאנו לחדריו להגיע לאור העליון, אשר שם חביון עוזו וצבי תפארתו. |
