 |
|
שער השישי - שער השנאה
|
השנאה במידה הזאת יש בה לאו, דכתיב: "לא תשנא את אחיך בלבבך" (ויקרא יט, יז), ובזה הוזהרנו להסיר מנפשנו מידת השנאה. והיא מידה הגורמת עונות הרבה, כמו לשון הרע; כי השונא את חברו, מספר לעולם בשנאתו וקובל עליו, ותמיד דורש רעה עליו ושמח לאידו, וגורמת נזיקין, שיזיק לו כשיוכל להזיק לו, ונוקם ונוטר עליו, ולא ירחם עליו אפילו הוא דחוק מאוד. ומחמת השנאה יגנה במעשיו הטובים, וישניאם בעיניו ובעיני אחרים, ומונע טוב מבעליו, ולא יודה לו על האמת, ואם חייב הוא לו הוא נוגשו. יש כמה מיני שנאה: יש רעה ממנה והיא שנאת חנם, והיא החריבה בית שני (יומא ט, ב). ושנאה מחמת קנאה היא רעה ממנה. וראוי לאדם לייסר את נפשו להתרחק מהן. ויש שונא חברו עבור שאינו גומל לו חסד, או שאינו נותן לו מתנה כפי חפצו, או שאינו מלוה לו בשעת דחקו - כל זה ראוי לאדם להתרחק מכיוצא בזה, אך יקבל מאהבה כל מה שיגזור לו הבורא ברוך הוא, ולא יבטח באדם, ויחשוב: אלו הייתי זוכה מאת המקום ברוך הוא, היה נותן לי זולת מתנת בשר-ודם והלוואתם. ואם הוא עומד בעני ובדוחק, או שהוא חולה ומיוסר בייסורין, יחשוב אשר הבורא לטובתו גזר עליו כל זה לקבל מאהבה. ואין ספק, בעשותו זה אז תסתלק מלבו כל שנאה. וזה יסוד גדול ועמוד חזק לתורה ולמצוות, לקבל מאהבה כל דבר ולהנהיג עצמו בזה, ולומר על כל פגעיו "גם זו לטובה", ומתכון בלבו ושמח במשפט הבורא יתברך, ינצל משנאה ואיבה וקנאה. וגם אומן שונא בני אומנותו - הכל הבל ורעה רבה, כי יחשוב: כל אדם לא יוכל להרוויח יותר ממה שגזר עליו הבורא. והרעה שבמיני השנאה והקשה שבהן, כגון בני-אדם השונאים מוכיחיהם והמיסרין אותם להורותם הדרך הישרה, כעניין שנאמר: "שנאו בשער מוכיח" (עמוס ה, י). ויש שנאה רעה ממנה, כגון בני-אדם השונאים עושי טובה ורודפי צדק, כעניין שנאמר: "ישטנוני תחת רדפי טוב" (תהילים לח, כא). וההולכים בדרך זה הם שונאים את השם, כי הם שונאים את אוהביו, והם שונאים התורה והמצוות, אחרי שהם גועלים ומואסים ושונאים המקיימים אותה. אמר החכם: אם תרצה שישנאך חברך, תבקרהו תמיד; ואם תרצה שיאהבך, בקרהו לעתים רחוקות. ועל זה נאמר: "הקר רגלך מבית רעך, פן ישבעך ושנאך" (משלי כה, יז). וצריך שתדע, כי מי שישנא בני-אדם, גם הם ישנאוהו. והמגביר השנאה בלבו, הוא מביא על עצמו רעה. וכשיש אהבה שלא לשם שמים, תשוב לשנאה גדולה וקנאה, כמו שנאמר באמנון: "וישנאה אמנון שנאה גדולה" (ש"ב יג, טו). אל תאמין בעצת השונא והאויב, שנאמר: "ונעתרות נשיקות שונא" (משלי כז, ו). ודע, כי הרבה בני-אדם מראים את האהבה בדבריהם, ואפשר שהם שונאים גמורים בלבבם, וצריך שלא תאמין בהם, כמו שנאמר: "בשפתיו ינכר שונא, ובקרבו ישית מרמה" (שם כו, כד). ואף-על-פי שמחליק לך לשונו ומדבר רכות, אל תטה לבך אליו, כמו שנאמר: "כי יחנן קולו אל תאמן בו, כי שבע תועבות בלבו" (שם שם, כה). וזה כמו שהראה יואב לאבנר בן נר (ש"ב ג, כז), ולעמשא בן יתר (שם כ, ט-י) השלום והאהבה, עד שהרגם. וכמו ישמעאל עם גדליה בן אחיקם (ירמיה מא, א-ב), עד שהרגו. אמר אחד מן החכמים: הטוב שבכל מה שתחשב על שונאך, שתשיבהו אל אהבתך אם תוכל. יש שנאה שהיא מצווה |
