|
תוכן הפרק:
[נצחיות התורה (ג)] [איך תתכן תורה נצחית ומצוות זמניות?] [מצווה אחת מזכה את האדם] [ארור אשר לא יקים את דברי התורה] [נצחיות התורה מצד ה'] |
|
[איך תתכן תורה נצחית ומצוות זמניות?] גם אמרו כי אין התורה משלמת האדם רק בקיום כל המצוות ולא יעבור אחת מהם, כי הדבר אשר הוא שלם ראוי שיהיה בלי תוספת וחסרון. כמו שנאמר בתורה (דברים ד') לא תוסיפו ולא תגרעו ממנו, שתראה מזה כי תורת משה לא תקבל בעצמה תוספת וחסרון, ולזה יראה כי התורה אינה משלמת האדם רק כאשר מקיים כל המצוות כולם, ולא חסר אחת. ולפי זה לא תהיה משלמת רק אחד מן אלף, שהיה מקיים כל התורה. [מצווה אחת מזכה את האדם] וכדתנן (קדושין ל"ט ב) |
כל העושה מצווה אחת:
מטיבין לו, ומאריכין לו ימיו, ונוחל את הארץ. |
|
אף על גב דמוקי ליה בפרק קמא דקידושין (שם), שעשה מצווה אחת יתירה על זכויותיו, היינו מפני שאם רובו עוונות הרי הוא רשע מפני שרובו עוונות, ולכך צריך מצווה אחת יתירה על זכויות שלו. אבל בוודאי בשביל מצווה אחת זוכה. ואם לא עשה חטא כלל, וגם לא עשה מצווה תכף אחר שנעשה בן י"ג ונתחייב במצוות, אם עשה מצווה אחת בלבד זוכה לכל אשר אמרנו בשביל מצווה אחת, כי מצווה אחת פרטית זוכה בה האדם הפרטי. ולכך קאמר במשנה כל העושה מצווה אחת מטיבין לו וכו'. ולא תני כל העושה מצווה אחת יתירה על זכויות שלו, לאשמועינן שאם אין לו זכויות ואין לו חובות, שנעשה עתה גדול בשנים, די לו במצווה אחת. רק שאם חטא, צריך נגד החטא זכויות שיהיה מחצה על מחצה, ואז המצווה היתירה מכרעת. [ארור אשר לא יקים את דברי התורה] |
ולפי דעתי כי הקבלה הזאת שיודה במצוות בלבו, ויהיו בעיניו אמת, ויאמין שהעושה אותם יהיה לו שכר וטובה, והעובר עליהן ייענש.
ואם יכפור באחת מהן, או תהיה בעיניו בטלה לעולם, הנה הוא ארור. אבל אם עבר על אחת מהן, כגון: שאכל חזיר והשקץ לתאוותו, או שלא עשה סוכה ולולב לעצלה, איננו בחרם הזה, כי לא אמר אשר לא יעשה את דברי התורה הזאת, אלא אשר לא יקים וגו. כטעם קיימו וקבלו היהודים. והנה הוא חרם המורדים והכופרים. עד כאן לשונו. |
|
ולפי דעתו, הנה ארור זה על דבר שהוא בלב בלבד, והוא הכופר בכל התורה כולה. וזה טעות, כי אין שייך במי שהוא כופר ארור, כי הוא מין גמור. ובסוטה (ל"ז ב): |
דרש ר' יהודה בר נחמני, מתורגמניה דרבי שמעון בן לקיש:
כל הפרשה כולה לא נאמרה אלא בנואף ונואפת. שנאמר: ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה וגו'. בארור סגי ליה? אלא זה הבא על הערווה, והוליד בן ועבד עבודת אלילים. אמר הקדוש ברוך הוא: ארורים אביו ואמו של זה שכך גרמו לו. |
|
עד כאן.
ומכל שכן איך נאמר שהפרשה הזאת נאמרה בכופרים בתורה לגמרי, וכי בארור סגי ליה? והראיה שהביא מן קיימו וקבלו אינה כלום, כי שם היה התחלת קבלת המצווה, ושייך בזה קיימו וקבלו, שיהיו קיום לקבלתם. אבל התורה כבר קבלו אותה ואין צריכה קבלה עוד. ועל דרך הפשט יראה, שלכך אמר אשר לא יקים, ולא אמר אשר לא יעשה, שלא היה משמע רק מצוות עשה, שכך משמע אשר לא יעשה דברי התורה, וזה משמע על מצוות עשה. ואינו דומה למה שנאמר: (דברים כ"ט) הנסתרות לה' אלוהינו והנגלות לנו ולבנינו לעשות את כל דברי התורה הזאת, דשם נאמר כל דברי התורה, ובוודאי על הכל נאמר, אף על הלאווין. וכאן לא נאמר כל. ועוד, אם פירוש לעשות מצוות עשה, נילף לא תעשה בקל וחומר. אבל לעניין שבועה אין לומר אם נשבע על הקל קל וחומר על החמור, דאין בשבועה רק מה שנשבע. ולכך נאמר אשר לא יקים, שהוא לשון על לא תעשה גם כן. כי האוכל חלב נאמר שלא קיים מצוות חלב, ולא שייך לומר שלא עשה מצוות חלב, כיון שאין במצווה הזאת מעשה כלל. ואחר כך כתיב לעשות אותם, היא מצוות עשה. ובוודאי הרמב"ן ז"ל לא נדחק לפירוש זה בשביל מילת לא יקים דברי התורה, שוודאי יש לפרש אחת מדברי תורה. ובלאו הכי גם כן אינו קשיא, כי למה לא יהיה בכלל ארור העובר על מצווה אחת, כמו שהוא בכלל ארור משגה עיוור בדרך. כי אין בלשון ארור כרת וערירי, רק ארור בעלמא, ואפילו אם הוא לשון חרם ונידוי, הרי כאשר יראה חטא בחברו חייב בוודאי לנדותו. ודבר זה נזכר בכמה מקומות. ואם כך אפילו נידוי בבית דין של מטה חייב, כל שכן ארור, שהוא נידוי מן השמים שהוא חייב. ובירושלמי (סוטה פ"ז ה"ד) דרש על מקרא דלא יקים את דברי התורה: |
וכי יש תורה נופלת?
ר' שמעון בן אליקים אומר: זה החזן. ר' שמעון בן חלפתא אומר: זה בית דין שלמטה. אמר ר' אסי בשם ר' תנחומא בר חייא: למד ולימד ושמר ועשה, והיה סיפק בידו להחזיק ולא החזיק, הרי זה בכלל ארור. |
|
עד כאן.
ויראה פירושו, כי הם ידרשו כי פירוש יקים, שצריך החזן להקים הספר תורה, ולא יאחז אותה למעלה, רק יאחז אותה למטה ויקים אותה למעלה. וזהו הקמתה ממש גם כן, כי כאשר נוהג בה כבוד, דבר זה קיום התורה. ואם יאחז אותה שלא בכבוד, דבר זה הוא נפילה, שגורם שתיפול התורה. לכך כתיב אשר לא יקים, כלומר שהאדם חייב לעשות שהתורה לא תיפול, וזה כאשר ייתן כבוד לתורה, אז הכל עושים את התורה במעשה. ואם ח"ו מבזין את התורה, כמו החזן שאוחז בו למעלה ואינו דרך כבוד, דבר זה גורם לה נפילה שלא יקיימו התורה, שיאמרו מה היא התורה חשובה. וזה שאמר זה החזן. ולדעת רבי אסי שצריך להחזיק התורה ביד אחרים שיעשו את התורה. ואם אינו עושה הרי הוא בכלל ארור שלא החזיק בתורה. [נצחיות התורה מצד ה'] כי התורה היא מן השם יתברך, ואיך יהיה לדבר זה שינוי וחילוף? ואם התורה מצד המקבל, אפשר כי המקבל הוא משתנה. אבל הדבר שהוא מצד העילה, כמו שהיא התורה שהיא מצד העילה, אם כן איך אפשר שיהיה לדבר זה שינוי? ולא תוכל לומר, כי אף שהתורה היא מצד השם יתברך, מכל מקום נתן אותה אל המקבל. דבר זה אינו קשיא, כי העילה אשר הוא נותן התורה, הוא השם יתברך, והרי בידו המקבל כחומר ביד היוצר לעשות בו כרצונו, שלא יהיה לו שינוי. וכמו שאמר הכתוב (ירמיה י"ח) הלא כחומר ביד היוצר אתם בית ישראל בידי. לכך אמרו ז"ל שהיה נתינת התורה מצד השם יתברך, הוא העילה, לא מצד האדם המקבל. שאם היה נתינת התורה מצד המקבל, היה ח"ו שינוי לתורה כאשר יש השתנות למקבל, כמו שבארנו למעלה. ולכך אמרו במדרש, כאשר בא השם יתברך לתת התורה, כפה עליהם ההר כגיגית, שיקבלו את התורה. שיהיו ישראל נחשבים אנוסתו, ובאנוסה נאמר לא יוכל שלחה כל ימיו. והדבר הזה כי רצה שיהיה הכל מצד העילה, כי הדבר שהוא מצד העילה אין השתנות לו, ואינו כמו כאשר הדבר מצד המקבל, כי המקבל יש לו שינוי. לכך כאשר היה מאנס את האישה, והיה החיבור מצד הצורה שהוא האיש, שנחשב כמו הצורה, אז יש לחיבור הזה קיום נצחי. לכך נאמר לא יוכל שלחה כל ימיו, כי החיבור הזה נמצא מצד הצורה. ולא כאשר החיבור היא מצד האישה גם כן, שהאישה היא המקבל, והמקבל יש לו שינוי, כי כל מקבל הוא מצד החומרי אשר בו השינוי. ולכך היה נתינת התורה מצד העילה הוא השם יתברך, לא מצד המקבל, ואי אפשר רק שיהיה נצחי. ולמעלה פירשנו זה קצת בעניין אחר, והכל הוא אחד. ויותר מזה, כי התורה בשעה שנתן אותה השם יתברך לעולם, הרי סידר את העולם בסדר אשר ראוי שיהיה נוהג העולם כסדר הזה, והוא יתברך ממנו סידר הכל. ומאחר שכן הוא, כיון שאין ביטול לסדר העולם הוא העולם הטבעי, איך אפשר שיהיה ביטול לסדר שהוא למעלה מן הטבע, ואין צריך עוד יותר ראיה ומופת על זה. |
