שמז. מצות עבודה בעבד כנעני לעולם - ספר החינוך
שנעבוד בעבד כנעני לעולם, כלומר, שלא נשחרר אותו לעולם, ושלא יצא לחרות כי אם בשן ועין, כמו שבא בכתוב
(שמות כא כו כז), או בראשי אברים הדומין להם, כלומר, אברים שאינן חוזרין, כמו שבא על זה הפירוש המקובל
(קידושין כד, א), שנאמר
(ויקרא כה מו) לעולם בהם תעבדו.
ואמרו זכרונם לברכה במסכת גטין בפרק השולח
(לח, ב) אמר רב יהודה כל המשחרר עבדו עובר בעשה, שנאמר ''לעולם בהם תעבודו''. ועבד כנעני נקרא אחד מכל האומות שקנהו ישראל לעבדות, אבל נתיחסו כל העבדים בשם כנען, מפני שכנען נתקלל להיות עבד הוא וזרעו לעולם.
ואף על פי שפרשה זו שנצטוינו בה להשתעבד בהם תדבר בכנענים, כמו שכתוב מאת הגוים אשר סביבותיכם מהם תקנו עבד ואמה, וכתיב למעלה מזה לתת לכם את ארץ כנען, ידוע לחכמים זכרונם לברכה, דלאו דוקא משפחת כנען ואשר בארצם נקראים עבדים כנענים, דהוא הדין לכל שאר האומות, שיש להם דין עבד כנעני לכל דבר.
[מעמדו של בן של שפחה וישראלי]
וכן ישראל שבא על שפחה כנענית, כלומר, על אשה מן האומות שקנה אותה אחד מישראל, הרי הנולד ממנה ומישראל כעבד כנעני לכל דבר
(יבמות כב א), ואפילו היא שפחתו של אותו ישראל שבא עליה. וכן אחד מן האומות שבא על שפחה כנענית שלנו, הרי הבן עבד כנעני, שנאמר אשר הולידו בארצכם.
אבל עבד שלנו שבא על אחת מן האומות אין הבן עבד, שהעבד אין לו יחוס. וכן גר תושב, כלומר שקבל שלא לעבוד עבודה זרה והוא שוכן בארצנו, שמכר עצמו לישראל, הרי דינו כעבד כנעני. ואמרו זכרונם לברכה
(יבמות מח ב) בעניין עבד כנעני שמטפל בו אדוניו עד שנה: אם רוצה לכפור בעבודה זרה ולהניחה, ושימול ויטבול לשם עבדות, ושיתחייב במצות שהנשים ישראליות חייבות בהן - מוטב, ואם לאו - אסור לנו להשהותו בבתינו יותר משנים עשר חודש, אלא מוכרים אותו מיד. ועל אלה העבדים שמלו וטבלו לשם עבדות נצטוינו לעבוד בהן לעולם.
לפי שעם ישראל הם מבחר המין האנושי, ונבראו להכיר בוראם ולעבוד לפניו, וראוים להיות להם עבדים לשמש אותם. ואם אין להם עבדים מן האומות על כל פנים, יצטרכו להשתעבד באחיהם ולא יוכלו להשתדל בעבודתו ברוך הוא, על כן נצטוינו להחזיק באלו לתשמישנו אחר שהוכשרו ונעקרה עבודה זרה מפיהם, ולא יהיו למוקש בבתינו. וזהו שאמר הכתוב אחר כן ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה וגו'. כלומר, ובכן לא תצטרכו להשתעבד באחיכם, ותהיו נכונים כולכם לעבודת השם. ואף על פי שיש במשמעות הכתוב שיבוא להזהיר שלא להשתעבד בעבודת פרך בעבד עברי, שבעים פנים לכתובים.
ומהיות יסוד המצוה כדי שירבו בני אדם בעבודת בוראם ברוך הוא, התירו חכמים זכרונם לברכה [לעבור] על מצוה זו בכל עת שביטול מצוה זו יהיה גורם למצוה אחרת. ואפילו בשביל מצוה דרבנן אם היא מצוה דרבים, כגון שלא היו עשרה בבית הכנסת וצריכים לשחרר העבד ולהשלים המנין.
ואל יקשה עליך, ואיך נדחה מצות עשה זו דאורייתא בשביל מצוה דרבנן
? כי מפני שיסוד המצוה אינו אלא כדי להרבות עבודתו ברוך הוא, אחר שבשחרורו עכשו נעשית מצוה.
ועוד שגם הוא מתרבה בגופו במצות שלא היה חייב קודם השחרור כן. וזה אמרם זכרונם לברכה שמותר לשחררו, שכן קבלו העניין.
מה שאמרו זכרונם לברכה
(קידושין כב, ב) שהוא קונה עצמו בכסף, ובשטר שחרור, ובראשי אברים שאינן חוזרין, והם עשרים וארבעה אברים, ואף על פי שדינו לצאת בראשי אברים שאינן חוזרין, צריך גט שחרור מן האדון, וכופין את רבו לכותבו לו אחר שחסרו מאחד מעשרים וארבעה אברים הידועים.
ואמרו זכרונם לברכה
(גיטין מג ב) שהמוכר עבדו לגוים או לכותים, או אפילו לגר תושב, יצא בן חורין. וכן ישראל הדר בארץ, שמכרו לישראל הדר בחוצה לארץ כדי שיוציאנו מן הארץ, יצא בן חורין.
וכמו כן אמרו זכרונם לברכה
(שם מ, א) שאם השיאו רבו לעבד בת חורין, או הניח לו תפילין בראשו, או שאמר לו רבו לקרות שלושה פסוקים בספר תורה בפני הצבור, וכל כיוצא באלו הדברים שאינן חייבין בהן אלא בני חורין - יצא לחרות בכך, וכופין את רבו אחר כך לכתוב לו גט שחרור.
ולפיכך צריך הרב להזהר שלא לעשות לו מכל אלו הדברים כלל, כדי שלא יבטל מצות עשה זה, אלא אם כן עשה כן לכבוד מצוה, כמו שפרשנו.
ודיני כתיבת גט השחרור ותודתו ויתר פרטיה. בקדושין וגטין
[יו''ד סימן רסז וח''מ סימן קצו].
אף על פי שהנקבות אסורות להן לקנות עבדים מפני החשד, מכל מקום, אם קנו אותן אסור להן לשחררן, אלא ימכרו אותם. והעובר על זה ושחרר עבדו שלא לדבר מצוה כמו שאמרנו, ביטל עשה זה.
המצווה בכל הספרים
