מג. מצות יעוד של אמה העבריה - ספר החינוך

ליעד אמה העבריה, כלומר שאותו ישראל שקנה אמה העבריה, שישאנה לו לאשה או יתננה לבנו לאשה, שנאמר (שמות כא ח) אם רעה בעיני אדוניה אשר לו יעדה והפדה.
ואמרו ז''ל (רש''י שם) כאן רמז לך שמצוה ביעוד. ובפירוש אמרו ז''ל (בכורות יט א) מצות יעוד קודמת למצות פדייה.

משורשי מצוה זו
שרחם האל על העניה הנמכרת ועל אביה שנצטרך למוכרה, וצוה את הקונה אותה לישא אותה לאשה ולעשותה גברת, כי אל חנון ורחום הוא. ואם אין הקונה חפץ בה לעצמו, שישיאנה לבנו, כי גם עם בן אדוניה תשמח ותגל, או שיגרע מפדיונה מכל מקום ויסייענה שתצא מעבדות, ולא שיגרום על כל פנים שתעמוד תחת ידו עד זמן המכר, גם אם ישרה בעיניו עבודתה הרבה. וכל זה מחסדי האל על ברואיו וממידותיו המעולות.

דיני המצוה
כגון עד מתי הבת נמכרת, ושאינה נמכרת על ידי אדון, כלומר ואפילו עבר ומכרה, אין המכירה כלום. ושהאב יכול למכרה כמה פעמים. הדברים שהיא נקנית בהן, ושהיא יוצאת בהן לחרות, ובכמה יציאות היא יתרה על העבד, ודיני הבוגרת, וזמן האילונית.
ויתר פרטיה מבוארים בראשון של קדושין (יד ב)

ונוהגת בזמן שהיובל נוהג דוקא
(גיטין סה, א) והעובר עליה ולא יעדה לא לו ולא לבנו, ולא סייע בפדיונה, לא קיים מצוה זו, אבל אין לכופו לפי הדומה על קיום מצוה זו, שהרי כתוב שם בפירוש (שם יא) ואם שלוש אלה לא יעשה לה, מכלל שהתורה הניחה הדבר ברצונו. ואם נשאה לאשה, או השיאה לבנו כמו שכתבנו, עשה כראוי ותבוא עליו ברכה, ובנים טובים וכשרים ראוים לצאת מזיווגם.

המצווה בכל הספרים