לפי המסורת הקב"ה התגלה יותר מפעם אחת כדי להורות לאדם מה הוא מצווה לו לעשות וממה עליו להימנע. ההתגלות המרכזית התרחשה בעת מתן תורה בהר סיני, אבל לא רק שם ובעת ההיא הייתה התגלות, אלא גם לאחר מכן ובעיקר לפני כן. לפי פשוטו של מקרא, ה' התגלה לאדם הראשון, לנח, לאברם, ליעקב ולעם ישראל במעמדים שבהם הטיל עליהם ממצוותיו.

אדם הראשון נצטווה במספר מצוות לפי פירוט זה¹:

פריה ורביה²;
כיבוש העולם³;
איסור אכילה מעץ הדעת⁴.

למעשה רק המצווה הראשונה נשארה כציווי לדורות וכאחת מתרי"ג מצוות. מאז מתן תורה מצווה זו אינה מחייבת אלא בני ישראל בלבד ולא בני נח.⁵ המצווה השנייה לא זכתה להיכלל לשום מערכת מצוות, על אף שהיא קוימה בפועל. בנוגע למצווה השלישית מסתבר כי איננה רלוונטית מאחר והאדם גורש מגן עדן.

אחרי המבול הקב"ה נתגלה שוב לשרידי האנושות - נח ובני משפחתו - ומסר להם מספר מצוות שלא נועדו רק להם אלא גם לדורות הבאים:

פריה ורביה;⁶
איסור אכילת דם מן החי ואבר מן החי;⁷
איסור רציחה.⁸

ההתגלות הבאה שבה הקב"ה מתגלה ומוסר מצוות לאנושות היא בשעה שאברהם אבינו הגיע לגיל תשעים ותשע. הוא זכה לכך אחרי שהוכיח כי הוא מסוגל להתנתק מן העבר האלילי של סביבתו ומשפחתו - בעקבות ציווי ה' - ושהוא יכול להגיע להנהגה מוסרית המייחדת אותו בעיני אלוהים ואדם - בזכות עצמו. בהתגלות זו ה' אמר לו "התהלך לפני והיה תמים ואתנה בריתי ביני ובינך"⁹ והורה לו בסיומה "ואתה את בריתי תשמור, אתה וזרעך אחריך לדרתם"¹⁰. מסתבר שהברית המוזכרת היא מורשתו של אברהם אבינו בהתאם למאמרו של הקב"ה "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח:יט), היינו "דרך ה'" היא האמונה באל אחד, עשיית גמילות חסדים והתנהגות מוסרית. לפי פשוטו של מקרא יוצא אפוא כי הקב"ה מצפה מאברהם שינחיל עקרונות נורמטיביים לצאצאיו. מעתה הגוף המעביר את כללי המוסר המתחדשים איננו כלל האנושות אלא אברהם, בחיר המין האנושי, וזרעו. הם אלה שבעתיד מיועדים למלא את תפקיד מפיצי המסר האלוהי לאנושות כולה.

אברהם גם קיבל מצווה שנאמרה לו מפורשות, לו ולדורות, הריהי מצוות המילה.¹¹

עד סמוך ליציאת מצרים לא נמסרו מצוות נוספות לעם ישראל.¹² מראש חודש ניסן בשנת היציאה ממצרים עד כניסת בני ישראל לארץ כנען עברו ארבעים שנה, שבמהלכן נמסרה התורה כולה לישראל. פטירתו של משה רבנו חותמת את פרק הזמן שבו ה' מתגלה לישראל ומוסר להם ציוויים ואיסורים. למשה רבנו נמסרה במלואה ובשלמותה מערכת נורמטיבית לשעה ולדורות, אשר חלקה הועלתה על הכתב בצורת ספר - תורה שבכתב - וחלקה הארי נמסרה לו בעל פה - תורה שבעל פה. מערכת זאת בעיקרון חתומה ואין לאיש רשות להוסיף או לגרוע ממנה.

יוצא כי עם הסתלקותו של משה רבנו היה בידי ישראל ספר תורה שלם וחתום, שהועתק מילה במילה מפיו של הקב"ה על ידי משה רבנו. על פי מסורת חז"ל ספר זה הועתק ועבר מדור לדור עד שהגיע אלינו.¹³

כבר בספרי הנביאים והכתובים יש עדויות לכך כי שרשרת המסורת מסיני נפגמה לכאורה. מספר פעמים נוכחים כי מעיני ישראל נעלמה התורה שבכתב ובאופן פלאי התגלתה מחדש. בזמן מלכותו של חזקיהו מלך יהודה אירע כדבר הזה. מסופר כי מצאו ספר תורה לגמרי במקרה וכי קוראי פסוקיו והשומעים הופתעו ואף נדהמו כאשר גילו כי בתורה כתובים דברים שכלל אינם מוכרים להם ולאבותיהם:

(ח) וַיּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכּהֵן הַגָּדול עַל שָׁפָן הַסּפֵר סֵפֶר הַתּורָה מָצָאתִי בְּבֵית ה' וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת הַסֵּפֶר אֶל שָׁפָן וַיִּקְרָאֵהוּ. [...] (י) וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסּפֵר לַמֶּלֶךְ לֵאמר סֵפֶר נָתַן לִי חִלְקִיָּה הַכּהֵן וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶך. (יא) וַיְהִי כִּשְׁמעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּורָה ויִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו. (יב) וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּה הַכּהֵן וְאֶת אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן וְאֶת עַכְבּור בֶּן מִיכָיָה וְאֵת שָׁפָן הַסּפֵר וְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד הַמֶּלֶךְ לֵאמר. (יג) לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת ה' בַּעֲדִי וּבְעַד הָעָם וּבְעַד כָּל יְהוּדָה עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא הַזֶּה כִּי גְדולָה חֲמַת ה' אֲשֶׁר הִיא נִצְּתָה בָנוּ עַל אֲשֶׁר לא שָׁמְעוּ אֲבתֵינוּ עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה לַעֲשׂות כְּכָל הַכָּתוּב עָלֵינוּ.¹⁴

פרשה זאת מלמדת לכאורה כי בידי אנשי השלטון המרכזיים, אנשי הדת והמנהל כאחד, לא היה ספר תורה וגם לא היו מודעים למה שכתוב בו.

הפרשנות המסורתית מפרשת תופעה זו, בדרך שאינה מקבלת את ההנחה של הפסקת הרצף של ידיעת התורה בעם ישראל. ההפתעה שגרם ספר התורה שנמצא נגרמה בגלל הפרשה שהספר היה גלול בה: פרשת התוכחה. עיין בביאור "דעת מקרא" לפסוק המסכם את העניין, ומפרש כי הספר שנמצא הוא הוא הספר שכתב משה במו ידיו, והוא נמצא על ידי חלקיהו הכהן במקום בו לא היה אמור הספר להיות. הספר גרם זעזוע למלך כאשר קרא את הפסוק "יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבתיך" (דברים כח, לו-לז). המלך ראה בגילוי זה אות לעתיד לקרות לו.

מקור מקראי נוסף ממנו עולה לכאורה חוסר הידיעה של העם בנוגע לדיני התורה הבסיסיים ביותר נמצא בספר נחמיה. פרשה שלמה מוקדשת לחידוש חגיגת חגי ישראל בקרב העם היושב בציון. משתמע שהדברים לא היו נהוגים מזה דורות רבים, וכך מסופר:

(א) וַיֵּאָסְפוּ כָל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל הָרְחוב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמָּיִם וַיּאמְרוּ לְעֶזְרָא הַסּפֵר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר תּורַת משֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל. (ב) וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכּהֵן אֶת הַתּורָה לִפְנֵי הַקָּהָל מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה וְכל מֵבִין לִשְׁמעַ בְּיום אֶחָד לַחדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. (ג) וַיִּקְרָא בו לִפְנֵי הָרְחוב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמַּיִם מִן הָאור עַד מַחֲצִית הַיּום נֶגֶד הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַמְּבִינִים וְאָזְנֵי כָל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּורָה. [...] (ז) וְיֵשׁוּעַ וּבָנִי וְשֵׁרֵבְיָה יָמִין עַקּוּב שַׁבְּתַי הודִיָּה מַעֲשֵׂיָה קְלִיטָא עֲזַרְיָה יוזָבָד חָנָן פְּלָאיָה וְהַלְוִיִּם מְבִינִים אֶת הָעָם לַתּורָה וְהָעָם עַל עָמְדָם. (ח) וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתורַת הָאֱלהִים מְפרָשׁ וְשׂום שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא. (ט) וַיּאמֶר נְחֶמְיָה הוּא הַתִּרְשָׁתָא וְעֶזְרָא הַכּהֵן הַסּפֵר וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים אֶת הָעָם לְכָל הָעָם הַיּום קָדשׁ הוּא לַה' אֱלהֵיכֶם אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ כִּי בוכִים כָּל הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּורָה. (י) וַיּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנות לְאֵין נָכון לו כִּי קָדושׁ הַיּום לַאֲדנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם. (יא) וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים לְכָל הָעָם לֵאמר הַסּוּ כִּי הַיּום קָדשׁ וְאַל תֵּעָצֵבוּ. (יב) וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם לֶאֱכל וְלִשְׁתּות וּלְשַׁלַּח מָנות וְלַעֲשׂות שִׂמְחָה גְדולָה כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הודִיעוּ לָהֶם. (יג) וּבַיּום הַשֵּׁנִי נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבות לְכָל הָעָם הַכּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֶל עֶזְרָא הַסּפֵר וּלְהַשְׂכִּיל אֶל דִּבְרֵי הַתּורָה. (יד) וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּורָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד משֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּות בֶּחָג בַּחדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. (טו) וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קול בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבת לַעֲשׂת סֻכּת כַּכָּתוּב. (טז) וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּות אִישׁ עַל גַּגּו וּבְחַצְרתֵיהֶם וּבְחַצְרות בֵּית הָאֱלהִים וּבִרְחוב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוב שַׁעַר אֶפְרָיִם. (יז) וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּות וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּות כִּי לא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּום הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדולָה מְאד. (יח) וַיִּקְרָא בְּסֵפֶר תּורַת הָאֱלהִים יום בְּיום מִן הַיּום הָרִאשׁון עַד הַיּום הָאַחֲרון וַיַּעֲשׂוּ חָג שִׁבְעַת יָמִים וּבַיּום הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּמִּשְׁפָּט.¹⁵

מפרשה זו לומדים כי העם ידע על קיומו של ספר תורה אך לא היה ברשותם אלא ברשות נציגי השלטון בלבד. ובנושא הנדון מתברר כי העם לא הכיר מצוות בסיסיות ביותר כמו ראש השנה וחג הסוכות עם כל הנלווה לחגים אלה וכי מימות יהושע בן נון חל נתק כלשהו ברציפות המסורת.¹⁶

גם ביחס לפרשה זו יש לציין כי הפרשנות הפילוסופית אינה מקבלת נתק זה, ורבי יהודה הלוי, בכוזרי ג, סג מפרש את הפרשה בדרך אחרת. ואלו דבריו:

וכן לא נכתבו מספורי עזרא ונחמיה ע"ה רק דברים שהיו מפורסמים בהמון. והנה יום עשית הסוכות מפורסם היה, כי ביום ההוא קמו האנשים ועלו אל ההרים ללקט עלי זית ועלי הדס ועלי תמרים. אם כן מה שנאמר "וימצאו כתוב", פירושו שהמוני העם, בשומעם את הקריאה בתורה, נזדרזו לעשות את הסוכות. ואילו היחידים לא נעלם מהם פרט מפרטי המצוות, ועל אחת כמה וכמה כלל מכלליהן. וכוונת המספר הייתה להפליג בשבח היום ההוא.

בנוסף לשתי הפרשיות הללו מוצאים במספר מקומות במקרא חוסר התאמה בין המסופר לבין דיני תורה מפורשים. להלן דוגמות מספר.

אמנון, בנו של דוד המלך, מבקש לשכב עם תמר אחותו, אולם היא דוחה אותו בטענה שיבקש רשות מאת אביהם להינשא לה. מכאן משמע כי לדעתם קיימת אפשרות של נשואי אח ואחות, דבר הנוגד את חוקי התורה.¹⁷
יש מגיבורי התנ"ך שנשאו נשים נכריות ומסופר על כך בתנ"ך בלשון סתמית וללא כל הסתייגות מפורשת. דוגמות לכך הם שמשון הגיבור שנשא את דלילה, שלמה המלך שנשא את בת פרעה, מעשים שלכאורה נוגדים את הנאמר בתורה במפורש. מה עוד, אין כל רמז לכך במקרא שנשים אלו גוירו או קבלו על עצמן את היהדות.
מן המסופר במגילת רות משמע כי בועז ראה את עצמו מחויב כלפי משפחת נעמי מכוח דיני הייבום ומשום כך נשא את רות וגאל את קרקעותיה של נעמי. העקרונות שהנחו את בועז אינם תואמים את דיני הייבום המוזכרים בתורה מכמה בחינות - לדוגמה, בועז איננו נמנה על אחי הנפטר והיבם שבתורה אינו מחויב כלפי קרקעות הנפטר.
על פי המסופר במגילת אסתר, היא נמסרה לחצר אחשורוש הגוי ומהמהלך המסופר שם לא מורגשת שום אי נוחות מנשואים אלו. אדרבה, ניתן להבחין בכך שהמחבר מעלה אותם על נס מכיוון שאפשרו את הצלת הקיבוץ היהודי בפרס.
פרשה שלמה בספר יחזקאל עוסקת בדיני הכוהנים והמקדש. יש חוסר התאמה בין הנאמר שם לבין הנאמר בתורה במספר נקודות חשובות. לדוגמה, נאמר שם כי אלמנה אסורה לכוהן אף על פי שמדין תורה היא מותרת.¹⁸ דוגמה נוספת לחוסר התאמה בין הנאמר שם לנאמר בתורה היא דיני הטומאה וטהרה.¹⁹

מן הנאמר עד כאן מתקבל הרושם כי אין רצף מוחלט במסורת הכתובה - קרי במסירת התורה שבכתב - לפחות עד לתקופת החזרה מגלות בבל, דהיינו תקופת עזרא ונחמיה.

מן החורבן, דרך גלות בבל ועד לתקופת עזרא ואף לאחר מכן עם ישראל ידע משברים לאומיים קשים ביותר. מצב זה עלול לפגוע גם במסורת הדתית וגם בשלמות הטקסט המקראי. כבר מן המסופר בספרי עזרא ונחמיה אפשר ללמוד עד כמה דור החוזרים מגלות בבל היו רחוקים מן הדת ואילו מאמצים כבירים ההנהגה הרוחנית והשלטונית הפנימית השקיעה בתיקון מצב עגום זה.²⁰ גם חז"ל מתארים את מפעלו של עזרא בהערצה ומספרים כיצד עזרא תיקן תקנות לביצור הדת בישראל. בייחוד מסופר על הדרך בה עזרא מיסד אחת ולתמיד את הטקסט של התורה ובכלל זה את צורת האות כולל תגיהן²¹, טעמי המקרא והתנועות. הוא דאג לכך שהתורה תועתק בדייקנות כך שלא יחולו שיבושים במסירתה מדור לדור²².

יש דעות בחז"ל לפיהן בתקופת עזרא השתנתה צורת האות של התורה מכתב עברי לכתב אשורי וגם הופיע תרגום התורה לארמית:

אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא: בתחילה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי [רש"י: של בני עבר הנהר] ולשון הקודש, חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי. ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש, והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי. מאן הדיוטות? - אמר רב חסדא: כותאי. [...]
תניא, רבי יוסי אומר: ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל, אילמלא קדמו משה. [...] ואף על פי שלא ניתנה תורה על ידו - נשתנה על ידו הכתב [...] [רש"י: ובא עזרא וכתב בו את התורה בכתב אשורית]. למה נקרא אשורית? שעלה עימהם מאשור.
תניא, רבי אומר: בתחילה [בימי משה] בכתב זה ניתנה תורה לישראל, כיון שחטאו - נהפך להן לרועץ [שכחוהו], כיון שחזרו בהן - החזירו להם [...] למה נקרא שמה אשורית? שמאושרת בכתב.
רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי אליעזר בן פרטא שאמר משום רבי אלעזר המודעי: כתב זה לא נשתנה כל עיקר.²³

כל הדוברים בקטע הנ"ל תמימי דעים כי עזרא היה בעל אישיות ברמה שלא נפלה מזו של משה רבנו ומשום כך הייתה לו את מלוא הסמכות לערוך את השינויים שהתחוללו - כל אחד לפי שיטתו.
מתברר שיש כאן ארבע שיטות בנוגע לשינויים שהיו בתבנית התורה בתקופת עזרא. בקצה האחד נמצאת עמדה חופשית ובקצה השני עמדה שמרנית, כדלהלן:

* בתקופת עזרא הופיע תרגום של התורה לארמית בכתב אשורי. היהודים אמצו לעצמם את הכתב החדש אך העדיפו את התורה בשפתה המקורית - העברית.
* עזרא שינה את הכתב של התורה מכתב עברי לכתב אשורי.
* הכתב המקורי של התורה היה כתב אשורי. הוא השתנה במרוצת הדורות לכתב עברי ועזרא החזיר עטרה ליושנה בהחזרת הכתב האשורי המקורי.
* לא חל שום שינוי בצורת האות מאז מתן תורה בהר סיני.

בכל מקרה מסתבר כי מאז תקופת עזרא נחתמה נוסח התורה שבכתב והיא נשארה קבועה וחתומה לאורך 2500 שנה שעברו מאז ללא שינויים משמעותיים.²⁴

3.1 עדות מהנביאים והכתובים לידיעת ההלכה

בספרי הנביאים והכתובים יש עדויות בודדות וחלקיות בלבד להקפדה על מצוות תורה מסוימות וכן קיימות התייחסויות רבות יחסית ל"תורת משה" ול"תורת ה'". בולטים בחסרונם תיאורים מפורטים של חיי היומיום על פי ההלכה כפי שמוכר ליהודי בן ימנו. להלן רשימה של עדויות כאלה:

* המלך שאול "הִכְרִית אֶת הָאבות וְאֶת הַיִּדְּענִי מִן הָאָרֶץ" מפני שפעילותם אסורה מן התורה.²⁵
* במגילת רות נזכרות במפורש לקט ושכחה הניתנות "לעני ולגר" (ויקרא יט:ט-י ועוד). רות זכתה במתנות אלה בהיותה גרה ואלמנה וענייה.
* בימי חזקיהו בני ישראל חזרו וחגגו את חג הפסח כהלכתו בתום תקופה ממושכה בה מצווה זו לא הייתה מוכרת להם.²⁶

לכאורה מפליא שהאזכורים לקיום מצוות בתקופת המקרא מסתכמים במקרים בודדים אלה בלבד. יחד עם זה אין בכך כדי להוכיח כי בתקופת המקרא לא קיימו את מצוות התורה או לא הכירו אותן, מאחר וייעודם של ספרי הנביאים הראשונים הוא היסטוריוגרפי והיסטוריוסופי, ולא תיאור חיי היומיום של בני ישראל.

הערות:

1. כפי שכבר צוין לעיל הרמב"ם סבור כי אדם הראשון קיבל שש מתוך שבע מצוות בני נח. רק איסור אבר מן החי לא ניתן לאדם הראשון אלא לנח ולבניו בלבד. ברם שיטת הרמב"ם איננה מסתמכת על פשוטו של מקרא אלא על דרשות חז"ל.
2. בראשית א:כח.
3. שם.
4. בראשית ב:יז.
5. זאת אף על פי שציווי זה חוזר וניתן לנח עם צאתו מן התיבה שנאמר "פרו ורבו" (בראשית ט:א). זאת על פי הכלל התלמודי "כל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני - לזה ולזה נאמרה. לבני נח ולא נשנית בסיני - לישראל נאמרה ולא לבני נח" (בבלי סנהדרין נט ע"א).
6. בראשית ט:א.
7. שם פסוק ד.
8. שם פסוק ה.
9. שם יז:א-ב.
10. שם פסוק ט.
11. שם פסוקים י-יג.
12. מצוות גיד הנשה המוזכרת בספר בראשית (לב:לג) לא נמסרה לבני ישראל אלא במעמד הר סיני, כך לפי שיטת חכמים החולקים על רבי יהודה, וכך גם לפי פשוטו של מקרא (ראה על כך בהרחבה באנציקלופדיה תלמודית ע' גיד הנשה).
13. בהמשך תידון גורלה של התורה שבעל פה שנמסרה למשה רבנו.
14. מלכים ב פרק כב.
15. נחמיה פרק ח.
16. כמו כן מסתבר מן המסופר כי לא הכול ידעו לקרוא ולהבין את הכתוב בספר התורה, או משום שהשפה העברית לא הייתה שגורה בפיהם אחרי חזרתם מגלות בבל או משום שלא ידעו קרוא וכתוב.
17. על פי שמואל ב יג:יג. קשה להעלות על הדעת כי אמנון ותמר לא ידעו את הדינים הבסיסיים האלה.
18. יחזקאל מד:כב, וראה מפרשים שם שיישבו את הסתירה.
19. שם פסוקים כה-כז.
20. סקירה על האמנה שכרתו ישראל עם הקב"ה בימי עזרא ונחמיה ראה במאמרו של יהודה קיל "למשמעותה של האמנה בימי עזרא" בכתובת http://www.daat.ac.il/daat/tanach/ktuvim/lemashmauta-2.htm
21. על פי ילקוט הראובני שמות: עזרא תיקן טעמים ונקודות ותגין על שלושה ספרי תורה שמצא אחר החורבן.
22. על פי בבלי בבא בתרא כא ע"ב: עזרא תיקן להן לישראל שיהו מושיבין סופר בצד סופר.
23. בבלי סנהדרין כא ע"ב - כב ע"א.
24. ראה רשימת שינויי גרסות בספרו של מרדכי ברויאר, כתר ארם צובא והנוסח המקובל של המקרא, ירושלים תשל"ז.
25. על פי שמואל א כח:ז-ט וויקרא כ:כז.
26. על פי מלכים ב כג:כא-כב.

---

---