תולדות ההלכה והחיים המודרניים
יצחק איזק ואלכסנדר קליין
5. השתלשלות ההלכה (חלק שני)
5.2 סמכות בית דין לשינוי ההלכה
לדעת הרמב"ם איסור בל תוסיף איננו שולל זכותם של חכמי כל דור ודור לתקן תקנות ולגזור גזירות, כל עוד שהם לא טוענים שתקנות אלו מדאורייתא. וכך הוא כותב ב"מורה הנבוכים" (ג:מא):
והרשה עם זאת לחכמי כל דור, כלומר בית דין הגדול, לעשות סייג לקיום הדינים התורתיים הללו בדברים אשר יחדשום על דרך סתימת פרצה, ויקבעו לדורות אותם הסייגים ... וכן הותר להם עוד לבטל מקצת מעשים תורתיים, או להתיר מקצת איסורים במצב מסויים ובהתאם למאורע מסויים, ולא יהא זה לדורות ... כי בהסדר זה תתמיד התורה אחת, וינוהל כל זמן וכל מאורע כפי הראוי לו.כלומר, במקום להוסיף ולגרוע מהתורה בהתאם למקום ולזמן ולפי העניין, יש לבית דין הגדול סמכות לקבוע סייגים למצוות התורה ולתקן הוראות זמניות ("הוראת שעה") לביטולן של חלק ממצוות התורה. הסדר זה מבטיח שהתורה תישאר אחת ויחד עם זה הוא מאפשר התנהגות דתית ההולמת את צרכי השעה.
עד כמה סמכותם זו מגיעה נראה מן הכללים שיימנו להלן.
א. לבית הדין יש כוח לבטל דברי בית דין אחר אם הוא גדול ממנו בחכמה ובמניין
כך נפסק להלכה בהלכות ממרים:
בית דין שגזרו גזרה או תקנו תקנה והנהיגו מנהג ופשט הדבר בכל ישראל, ועמד אחריהם בית דין אחר ובקש לבטל דברים הראשונים ולעקור אותה התקנה ואותה הגזרה ואותו המנהג, אינו יכול עד שיהיה גדול מן הראשונים בחכמה ובמנין.2לדוגמה: הלכה היא שבטלה מגילת תענית, וכל אותם הימים שכתוב עליהם "דלא להתענאה ודלא למספד" - כולם מותרים בהספד ובתענית, חוץ מחנוכה ופורים שאסורים בהספד ובתענית, כדברי רב ורבי חנינא "בטלה מגילת תענית"3 וכפי שרש"י מבאר "ימים טובים שקבעו חכמים על ידי נסים שאירעו בהם, ואסרום בתענית, ויש מהן אף בהספד [...] עכשיו שחרב הבית - בטלו, ומותרין בהספד ובתענית".
ב. לבית דין יש כוח לבטל דין תורה בשב ואל תעשה.
סוגיה תלמודית שלמה עוסקת בעניין זה ומונה סדרה של דיני תורה שנדחו ב"שב ואל תעשה" מפאת גזרת חכמים או תקנתם: "ערל, הזאה, ואזמל, סדין בציצית, וכבשי עצרת, ושופר, ולולב".4
הדברים היותר מפורסמים שנדחו הם תקיעת שופר של ראש השנה שחל להיות בשבת וכן נטילת לולב ביום ראשון של חג הסוכות שחל בשבת. וכך נפסק להלכה:
יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת אין תוקעים בשופר בכל מקום. אף על פי שהתקיעה משום שבות ומן הדין היה שתוקעים - יבא עשה של תורה וידחה שבות של דבריהם. ולמה אין תוקעים גזירה שמא יטלנו בידו ויוליכנו למי שיתקע לו ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים, או מוציאו מרשות לרשות ויבא לידי איסור סקילה, שהכול חייבים בתקיעה ואין הכול בקיאים לתקוע.ג. לבית דין יש כוח לבטל דין תורה אפילו בקום ועשה.
משחרב בית המקדש אסרו חכמים ליטול את הלולב בשבת ביום הראשון ואפילו בני ארץ ישראל שקידשו את החודש, מפני בני הגבולין הרחוקים שאינם יודעים בקביעת החודש כדי שיהיו הכול שווים בדבר זה.5
כוח זה הניתן לבית דין אינו מוחלט ובכל זמן אלא מותנה בקיומם של תנאים מסוימים, כך משמע מדברי הגמרא:
תא שמע, אמר רבי אלעזר בן יעקב: שמעתי, שבית דין מכים ועונשים שלא מן התורה, ולא לעבור על דברי תורה - אלא לעשות סייג לתורה. ומעשה באדם אחד שרכב על סוס בשבת בימי יוונים, והביאוהו לבית דין וסקלוהו, לא מפני שראוי לכך - אלא שהשעה צריכה לכך. ושוב מעשה באדם אחד שהטיח באשתו תחת התאנה, והביאוהו לבית דין והלקוהו, לא מפני שראוי לכך - אלא שהשעה צריכה לכך. מיגדר מילתא שאני.6בית הדין שעליו מסופר ראה את עצמו מוסמך להרוג נפש ולגרום חבלה גופנית שלא כדין תורה, משום שמדובר במקרה חד-פעמי וצורך גדול בתור הוראת שעה לצורך חיזוק הדת.
בעלי התוספות הלכו צעד אחד נוסף וקבעו "ואף כי אין כוח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה, במקום שיש פנים וטעם בדבר ודאי לכולי עלמא יש כוח לעקור"7. דברים אלה נאמרו בהקשר לשני מקרים שונים. מקרה אחד הוא שחכמים הסכימו לקבל עדות אישה אחת כדי להתירה מעגינותה, למרות שאין עדות אישה קבילה בבית דין8. המקרה השני מתייחס להתרת גרימת צער לבעלי חיים בעת הלוויית המלך. במקרה כזה מותר לגרום נזקים גופניים חמורים לסוסי המלך שנפטר ובכך לעבור על איסור תורה של צער בעלי חיים.
כדברים האלה נפסק להלכה על ידי הרמב"ם:
בית דין שראו לחזק הדת ולעשות סייג כדי שלא יעברו העם על דברי תורה, מכין ועונשין שלא כדין אבל אין קובעים הדבר לדורות ואומרים שהלכה כך הוא, וכן אם ראו לפי שעה לבטל מצות עשה או לעבור על מצות לא תעשה כדי להחזיר רבים לדת או להציל רבים מישראל מלהכשל בדברים אחרים עושים לפי מה שצריכה השעה, כשם שהרופא חותך ידו או רגלו של זה כדי שיחיה כולו כך בית דין מורים בזמן מן הזמנים לעבור על קצת מצות לפי שעה כדי שיתקיימו כולם כדרך שאמרו חכמים הראשונים: "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה".9אחד הכללים שמשתמשים בו במקרים שיש צורך לבטל דבר תורה משום איזה הנהגה טובה ונחוצה הוא דרשת הכתוב "עת לעשות לה' הפרו תורתך" (תהלים קיט:קכו) שלא על פי פשוטו כדוגמת דברי הגמרא שלהלן:
התקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם [רש"י: בשמו של הקדוש ברוך הוא, ולא אמרינן מזלזל הוא בכבודו של מקום בשביל כבוד הבריות להוציא שם שמים עליו, ולמדו מבעז שאמר ה' עמכם] [...] ואומר: עת לעשות לה' הפרו תורתך (תהלים קיט:קכו) [פעמים שמבטלים דברי תורה כדי לעשות לה', אף זה, המתכוין לשאול לשלום חברו זה רצונו של מקום, שנאמר בקש שלום ורדפהו, מותר להפר תורה ולעשות דבר הנראה אסור]. רבי נתן אומר: הפרו תורתך משום עת לעשות לה'.10הטיעון הזה חוזר על עצמו פעמים רבות בספרות ההלכתית בכל הזמנים.
ד. לבית דין יש סמכות להשפיע ולשנות את המציאות ההלכתית
ישנם מספר כללים תלמודיים המעניקים לחכמים כוח מיוחד וסמכויות נרחבות לבטל או לשנות מציאות הלכתית קיימת. למשל, נקבע כי אדם המקדש אישה עושה זאת על דעת בית הדין וכך ניתן להם כוח לבטל את הקידושין למפרע מכוח סמכות זאת - מה שבלשון חז"ל נקרא "אפקעינהו רבנן לקידושין". 11
כלל נוסף שנועד להסמיך את החכמים לעקוב דיני תורה מפורשים הוא "הפקר בית דין הפקר", וכך נפסק להלכה כדלהלן:
וכן יש לדיין תמיד להפקיר ממון שיש לו בעלים, ומאבד ונותן כפי מה שיראה לגדור פרצות הדת ולחזק הבדק או לקנוס אלים זה והרי הוא אומר בעזרא "וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו" (י:ח) מכאן שהפקר בית דין הפקר.12כלל זה גם מקנה כוח בידי החכמים לתקן תקנות בדיני ממונות שהן מנוגדות לדין תורה. דוגמה לכך היא ירושת הבעל את אשתו הקטנה, בעוד שלפי דין תורה האב יורש אותה ולא הבעל.13 על פי הסמכות הזאת של החכמים יש כוח בידם ודרך נוספת לחדש דינים שיכולים לסתור דין תורה.
הערות:
1. הלכות ממרים ב:ט.
2. הלכות ממרים ב:ב על פי בבלי מגילה ב ע"א.
3. בבלי ראש השנה יח ע"ב.
4. בבלי יבמות צ ע"ב.
5. הלכות שופר וסוכה ולולב ב:ו ו-ז:יז. על פי בבלי ראש השנה כט ע"ב.
6. בבלי יבמות צ ע"ב.
7. תוספות נזיר מג ע"ב ד"ה והאי מת מצוה וכן תוספות עבודה זרה יג ע"א ד"ה אמר אביי.
8. החכמים ביססו את היתרם על הסברא ש"דייקא ומנסבא מתוך חומר שמחמירין בסופה", זאת אומרת מתוך התוצאה החמורה שנישואים חוזרים של האישה עלולים להביא - שבניה מהנישואים השניים יהיו ממזרים - היא לא תעיד שקר.
9. הלכות ממרים ב:ד.
10. בבלי ברכות נד ע"א.
11. על פי בבלי יבמות צ ע"ב.
12. הלכות סנהדרין כד:ו.
13. ראה עוד באנציקלופדיה תלמודית, ע' הפקר בית דין.
