על תעודות זיהוי ועל זיהוי תעודות

"למשפחתם לבית אבתם"

רחל גבאי-פרידסון ואודי וולף^*

עורכים: אביעד הכהן, מיכאל ויגודה
עריכה לשונית: יחיאל קארה

פתח דבר

בשעה שקבלו ישראל את התורה, נתקנאו אומות העולם בהן, מה ראו להתקרב יותר מן האומות. סתם פיהן הקב"ה. אמר להן: הביאו לי ספר יוחסין שלכם, שנאמר: "הבו לה' משפחות עמים" (תהילים צו, ז; דה"א טז, כח), כשם שבנַי מביאין: "ויתילדו על משפחתם" (במדבר א, יח). לכך מנאם בראש הספר... שלא זכו ליטול את התורה אלא בשביל היוחסין שלהן (ילקוט שמעוני, במדבר, א, סימן תרפד).

חג השבועות חל לעולם בשבוע שבין פרשת במדבר ופרשת נשא1, והמדרש קושר את מתן התורה עם שתי הפרשיות הראשונות בספר במדבר, הנקרא גם "חומש הפקודים". פרשת במדבר עוסקת במניין בני ישראל לשבטיו. השבטים נמנים שוב ל"דגליהם" - כל שלושה שבטים חונים בסדר מסוים סביב לאוהל מועד. בני לוי נמנים בנפרד "למשפחותם לבית אבותם" ועל פי תפקידיהם בעת מסע המחנות, תחילת מניינם בפרשת במדבר וסופו בראש פרשת נשא. מניין אחר מופיע בסוף פרשת נשא, ובו מפורטים קרבנות נשיאי השבטים בעת חנוכת המשכן, נשיא נשיא וקרבנו. הייחוס והיחס ונשאלת השאלה: מהם אותם יוחסין שהמדרש מדבר עליהם, שבזכותם ניתנה התורה לעם ישראל? מקובל בחברות המתוקנות שאדם יידע מיהם הוריו הביולוגיים, וידיעה זו צריכה להיות נחלתו של כל אחד מבני המשפחה. נוסף על כך, מוטלת על הקהילה החובה להפעיל מערכת בקרה חברתית שלא תאפשר נישואים בין קרובים ותמנע מפרטים בחברה הולדת בנים ובנות פסולים. בעם ישראל ידיעת הייחוס המשפחתי והשמירה עליו הם גם תנאי הכרחי להסדרת המעמד אישי, ויש להם השפעה על שורה ארוכה של הלכות, כולל דינים ייחודיים לכוהנים, דיני ירושה ועניינים ממוניים אחרים. אחד הביטויים הבולטים ביותר להזדקקות לייחוס היא קביעת שיוכו של אדם למשפחת הכוהנים. ייחוס מושלם הוא ייחוס שיש בו כדי להצביע על רצף הדורות מבן לאב ולאבי אביו עד אהרן הכוהן2. בבואו להגדיר את התנאים הדרושים לשם הוכחת ייחוסו של כוהן, אומר הרמב"ם:

אי זהו כהן מיוחס? כל שהעידו לו שני עדים שהוא כהן בן פלוני הכהן ופלוני בן פלוני הכהן, עד איש שאינו צריך בדיקה, והוא הכהן ששימש על גבי המזבח. שאילו לא בדקו בית דין הגדול אחריו, לא היו מניחין אותו לעבוד. לפיכך, אין בודקין מהמזבח ומעלה, ולא מן הסנהדרין ומעלה, שאין ממנין בסנהדרין אלא כהנים לויים וישראלים מיוחסין3.

מידה זו של ודאות לייחוסו של הכוהן נדרשת לקביעת כשרותו הן לעניין זכותו לשמש בעבודת בית המקדש והן לעניין זכותו לקבל מתנות כהונה: תרומה, חלה, ועוד. אבל בעניינים אחרים, כגון הזכות לעלות לדוכן לברכת כוהנים וכגון איסורי החיתון (דוגמת איסור נישואי כוהן וגרושה), די בחזקת כהונה. דרכי הוכחת ייחוסו של אדם מהו תוקפו של מסמך משפטי לעניין ייחוסו של כוהן? בעניין זה פוסק הרמב"ם4:

אין מעלין משטרות לכהונה, כיצד? הרי שהיה כתוב בשטר: פלוני כהן לוה מפלוני והלוהו כך וכך, והעדים מלמטה, אין מחזיקין בהם כהן זה שהוא מיוחס, שמא לא העידו אלא על המלוה. במה דברים אמורים? לעניין ייחוס. אבל לחזקה, שיהיה כהן ככהני זמן זה ויאכל תרומה וחלה של דברי סופרים [כלומר מתנות כהונה שאינן מן התורה אלא רק מדרבנן], ובשאר קדשי הגבול, מעלין מן השטרות ועל פי עד אחד, ומנשיאות כפים ומקריאה בתורה ראשון.

בדוגמה שמביא הרמב"ם, מבקש אדם להוכיח את ייחוסו ככוהן, תוך שהוא מסתמך על שטר (שחתומים עליו שני עדים), שנכתב בו שהוא כוהן. מדבריו עולה שיש בכוחה של תעודה מעין זו להקנות לו רק חזקת כוהן המקנה לו רק מקצת מזכויות הכוהנים, אך אין בה הוכחה מספקת להכיר בו ככוהן מיוחס, שכן אפשר שהעדים לא התכוונו להעיד אלא על עצם מתן ההלוואה ולא על מעמדו האישי של הלווה ככוהן. "ועדת הקבלה" של הכוהנים לעבודה בבית המקדש הייתה בית הדין הגדול היושב בלשכת הגזית, ולפי דברי הרמב"ם, היו הדיינים טרודים מאוד במלאכה זו. ואלה דבריו5:

בית דין הגדול היו יושבין בלשכת הגזית, ועיקר מעשיהם התדיר, שהיו יושבין ודנין את הכהונה ובודקין הכהנים ביוחסין ובמומין. כל כהן שנמצא פסול בייחוסו, לובש שחורים ומתעטף שחורים, ויוצא מן העזרה. וכל מי שנמצא שלם וכשר, לובש לבנים, ונכנס ומשמש עם אחיו הכהנים.

שאלות הייחוס המשפחתי אינן נוגעות רק לכוהנים אלא הן עולות בהקשרים משפטיים והלכתיים גם לגבי יהודים פשוטים. פתרונן של שאלות אלה דורש בקיאות בשמות בני המשפחה לדורותיהם, כפי שאנו שומעים מדברי הרמב"ם בעניין תוקפו הראייתי של שטר חוב ובעניין כתיבת גט פיטורין6:

שנים שהיו בעיר, שם כל אחד מהן יוסף בן שמעון, אינן יכולין להוציא שטר חוב זה על זה, ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב, אלא אם כן באו עדי השטר בעצמן ואמרו: זהו השטר שהעדנו עליו וזהו שהעדנו לו בהלואה. וכן אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה... וכיצד יעשו? אלו ששמותיהן שוין ושמות אביהן שוין, ישלשו [כלומר, יציינו בגט גם את שם הסב]. היו שמות אבות אבותיהן שוין, יכתבו סימניהן [=כגון תיאור מראה חיצוני]. היו דומין זה לזה בצורתן, יכתבו יחוסן. היו שניהם לויים, שניהם כהנים, יכתבו דורות.

הוכחת יוחסין על סמך עדויות אישיות ומגילות יוחסין הפכה בשנים האחרונות לעניין שולי, לשמחתם של בעלי שמות נפוצים דוגמת משה כהן מתל אביב, מכיוון שרוב מדינות העולם מחייבות את אזרחיהן להצטייד בתעודות זהות ובתעודות מסע (דרכונים) הכוללות תמונה של נושא התעודה ופרטים אישיים, ובארצות אחדות גם פרטים ביומטריים דוגמת טביעת אצבע או צילום האוזן ועוד. כל אלה מוכרים כאמצעי הזיהוי האמינים והפשוטים ביותר, ועל סמך התעודות נקבעת היום זהותו של אדם. עם זאת חשוב להזכיר שלפי חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965, סעיף 3, הרישום במרשם האוכלוסין ובתעודות הרשמיות המונפקות מכוחו, כגון תעודות זהות, אינו משמש ראיה לכאורה אלא למקצת מן הפרטים המפורטים בו, כגון המין, השם הפרטי ושם המשפחה, ושמות הילדים, תאריכי לידתם ומינם. הרישום אינו משמש ראיה, גם לא ראיה לכאורה, לשאר הפרטים המפורטים בו כגון: שמות ההורים; תאריך הלידה ומקומה; הלאום; הדת; המצב האישי (רווק, נשוי, גרוש או אלמן); ושם בן-הזוג. על התעודות ועל זיהוין המחוקק מניח שתעודה הנחזית להיות תעודה רשמית הרי היא בחזקת תעודה כשרה, אלא אם כן התעורר חשד כלשהו שהיא מזויפת. וזו לשון החוק7:

חזקה היא, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר, כי תעודה ציבורית, רשומות וכל פרסום רשמי אחר הנחזים כמודפסים בידי מדפיס רשמי - הם אמנם מודפסים למעשה כאמור.

אשר על כן, כבר נפסק בבית המשפט העליון שעל פקיד הרישום לרשום את הפרטים המופעים בתעודה הרשמית המוצגת לפניו ואין זה מתפקידו לבחון את נכונות תוכנה של התעודה8. כאשר מוטל ספק בדבר כשרותה של תעודה - כגון תעודה המעידה על השכלה או מקצוע או לאום ועוד - היא נשלחת לבדיקה במעבדת המסמכים של המחלקה לזיהוי פלילי שבמשטרת ישראל. תוצאת הבדיקה במעבדה זו היא הקובעת באופן ישיר את כשרותה או אי-כשרותה. ואם הבדיקה מעלה שהתעודה מזויפת, לא די שהיא מבוטלת, אלא שניתן גם להגיש תלונה כנגד המציג אותה בגין עברות אחדות הקבועות בחוק העונשין, ביניהן: זיוף מסמכים וניסיון לקבל דבר במרמה. להלן נדון בדרכי בדיקת כשרותן של תעודות בכלל ועל השפעתן על שאלת קביעת היוחסין. כיצד בודקים כשרותה של תעודה? בדיקת כשרותה של תעודה9 נפתחת בהשוואה ראשונית בין התעודה המונחת בפנינו ובין תעודה שכשרותה אינה מוטלת בספק. דרך זו כבר מוזכרת במקורותינו כאחת הדרכים ל"קיום שטרות", היינו אימות חתימות העדים החתומים על השטר:

שיהיה כתב ידן [של העדים] יוצא משטרות אחרים [שכשרותם אינה מוטלת בספק], ועורכין בית דין זה הכתב לאותו הכתב שבשטרות אחרים ויהיה דומה זה לזה ויראה להם ביחד שכתב ידי אלו הוא כתב ידי אלו10.

כאשר לא ניתן לקבל אישור של מנפיק התעודה לכשרותה11 או שאי אפשר להשיג דוגמה להשוואה ((reference, מנסים מומחי המעבדה למצוא את הצד השווה בתעודות דומות לתעודה העומדת לבדיקה המוחזקות ככשרות12. תעודות מאופיינות בדרך כלל על פי סוג הנייר13 שהודפסו עליו, סימני מים המוטבעים בנייר, סמלים המוטבעים עליהן, סוג הדפוס שהשתמשו בו לכתיבת הטופס (התעודה החלקה) והדפסות בטחוניות מיוחדות14. נוסף על המאפיינים הללו, נהוג לבדוק את אופן מילוי הפרטים האישיים בתעודה: בכתב יד, במכונת כתיבה, במחשב או על ידי ניקוב פרטים בדפי התעודה15. נוסף על הסימנים הללו, נהוג להוסיף לתעודות סימונים ייחודיים מהם גלויים ומהם סמויים. בעבר השתמשו בעיקר בחותמות או חותמות לחץ, בסיכות ועוד. בימינו נהוג להוסיף לתעודות הולוגרמות, הדפסות סמויות, למינציות ועוד, במגמה להגביר את אבטחתם של מסמכים והערמת קשיים על זייפנים. כשמתגלה אי-התאמה בפרטיה של תעודה, בין בטופס התעודה עצמו בין בפרטים הרשומים בה, כגון שימוש בנייר אחר, שינוי באחד ממרכיבי הדפוס או בסימני האבטחה, עולה החשד שהיא מזויפת16. ויש שהזיוף של התעודה הוא תוצאה של עריכת שינויים בתעודה כשרה, כגון הוספה על מה שנכתב בה מעיקרא, מחיקת חלקים ממנה או שילוב של שני הדברים כאחת17. השינוי עשוי להיות בחלק הכתוב שבתעודה או בתמונה או במספר הזיהוי. כשמתגלה חשד לזיוף בתעודה, היא נבדקת במיקרוסקופ המאפשר את גילוי סוג הדפוס, סוגי כלי הכתיבה והדיו וסימני מחיקה או פגיעה בדפוס הרקע. הדיו נבדק על ידי הארת הכתוב בתאורות מסוגים שונים, אינפרה אדום ואולטרה סגול ועוד. סוגי דיו הנראים כשווים באור הנראה, זוהרים בשעת ההארה בגוונים שונים ומבליטים את ההבדלים ביניהם, והם עשויים לאשש את החשד שנעשו שינויים בתעודה המקורית18. בתמונה העליונה צילום תעודת לידה מרוסיה בתאורה רגילה. בתמונה התחתונה, צילום התעודה באינפרה אדום. ניתן לראות כי התעודה נמחקה ונכתבה מחדש. לאום האם שונה מרוסיה ליהודיה (לצורך נישואין) אף שלאום האב רשום כיהודי והספיק לקבלת אזרחות. מן הכלל אל הפרט כל מי שבא להירשם לנישואים, מתבקש בדרך כלל להמציא לבית הדין את הכתובה של אמו, והיא משמשת ראיה לייחוסו של מציג התעודה למשפחה כשרה בעם היהודי. בתי הדין הרבניים עוסקים בשנים האחרונות בבדיקת ייחוסם של עולים חדשים הבאים להירשם לנישואין ואין בידם כתוּבּת אמם, משום שלא נתקדשה כדת משה וישראל. לצורך הוכחת יהדותם של אלה, הם נדרשים להציג תעודת לידה או תעודות אחרות המעידות על יהדותם, לא רק לצורך נישואים, אלא גם לקבלת אשרת עולה אצל נציג הסוכנות היהודית בארץ מוצאם. היסוד ההלכתי להסתמכות על חזקת כשרות כללית למגדירים עצמם כיהודים בא בשולחן ערוך: "כל המשפחות בחזקת כשרות, ומותר לישא מהם לכתחלה"19. ומהמשך הדברים שם עולה שגם אם התערבו במשפחה אנשים הפסולים לבוא בקהל, מסתירים לעתים את הדבר, מתוך כוונה להימנע מפסילת משפחה שלמה מלבוא בקהל ישראל:

אבל משפחה שנתערב בה פסול, ואינו ידוע לרבים, כיון שנטמעה נטמעה, והיודע פסולה אינו רשאי לגלותה, אלא יניחנה בחזקת כשרות, שכל המשפחות שנטמעו בישראל כשרים לעתיד לבא20.

הדין שונה אם בא אדם והודה שנולד גוי אך התגייר. במקרה זה, יש לבחון את התנהגותו ולקבל הוכחה של ממש שאמנם נתגייר21. ולאום מלאום יאמץ המשטר הקומוניסטי בברית המועצות, ניסה לבטל את לאומיותם ואת דתם של בני הלאומים השונים שהיו נתונים תחת מרותו. היהודים שחיו תחת משטר זה, שדתם ולאומיותם כרוכות זו בזו, נפגעו גם הם מן הדבר, לעיתים אף יותר מן האחרים. השלטונות הסובייטיים לא רשמו בתעודת הלידה את הלאום של בעליה, אלא רק את הלאום של הוריו. משום כך, המבקש לעלות לארץ ולקבל אזרחות על פי חוק השבות, נדרש להוכיח את השתייכותו ללאום היהודי על ידי הצגת תעודת הלידה שלו או של אחד מאבותיו עד דור רביעי, שנרשם בה הלאום כיהודי. בתי הדין הרבניים דורשים הוכחה ליהדותה של אם המשפחה על סמך עדות אישית, תצהיר על יהדותה של האם או של אמה או תעודת לידה שרשום בה הלאום היהודי. שר הפנים או מי שימונה על ידו מוסמך לשלול את אזרחותו של מי שהסתמך על עדות שקר או על תעודה מזויפת בשעה שביקש לקבל אזרחות ישראלית22. קביעות מדעיות הקובעות אם תעודה אמתית או מזויפת מהוות לא אחת23 בסיס להחלטות בתי הדין הרבניים באשר לייחוסם של הפונים אליהם. סוף דבר העיסוק בייחוסם של שבי ציון באמצעות חקירה ודרישה ובדרכים מדעיות עתיד להעסיק אותנו עד שנגיע לאותם ימי משיח שהרמב"ם מדבר עליהם24. ואלה דבריו:

בימי המלך המשיח, כשתתיישב ממלכתו ויתקבצו אליו כל ישראל, יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו, שנאמר: "וישב מצרף ומטהר" וגו'. ובני לוי מטהר תחילה, ואומר: זה מיוחס כהן וזה מיוחס לוי, ודוחה את שאינן מיוחסין לישראל... הנה למדת שברוח הקודש מייחסין המוחזקין ומודיעין המיוחס. ואינו מייחס ישראל אלא לשבטיהם, שמודיע שזה משבט פלוני וזה משבט פלוני.

עד אז, במה שנוגע לעולים מחבר העמים, לדוגמה, נוהגים בתי הדין25 על פי הכללים הבאים: תעודת לידה שהוצאה בתקופה שבה לא היה כדאי להירשם כיהודי בברית המועצות, משמשת ראיה חזקה ליהדותו של הנושא אותה, ובלבד שנמצא שהתעודה אינה מזויפת. לעומת זאת, תעודת לידה שהוצאה בתקופה שבה היה כדאי להירשם כיהודי משום שהותר ליהודים לצאת מבריה"מ, אינה משמשת ראיה קבילה ליהדותו של המחזיק בה. אין צריך לומר, שאם נרשם בתעודה "חדשה" לאום נכרי לא תתקבל טענת מחזיק התעודה ש"יהודי אני אך לא היה לי כדאי להרשם כיהודי".

הערות: * רפ"ק רחל גבאי-פרידסון, מומחית מעבדת המסמכים במז"פ משטרת ישראל. * רפ"ק אודי וולף, כימאי, קצין ההדרכה של מז"פ משטרת ישראל. 1. ונאמר בתלמוד הבבלי: "תניא. ר' שמעון בן אלעזר אומר: עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים [=התוכחה שבפרשת בחוקותי, המסיימת את ספר ויקרא] קודם עצרת [=חג השבועות]" (מגילה לא ע"ב). והתוספות מרחיב את הכלל ומסביר אותו: "ומטעם זה אנו קורין במדבר סיני קודם עצרת, כדי שלא להסמיך הקללות שבבחוקותי לעצרת" (שם, ד"ה "קללות שבתורת כהנים"). נמצא שלעולם יחול חג השבועות בשבוע שבין פרשת במדבר לפרשת נשא. 2. לפני שנים אחדות, נערך מחקר שבדק התאמה גנטית בין אוכלוסייה גדולה של כוהנים (גברים) ואף נתגלה כרומוזום שכונה "כרומוזום הכוהנים". בכך נתחזקה השערת המחקר שכל הכוהנים הם בני אהרן, ולכן יש דמיון בכרומוזום Y שלהם, העובר מאב לבנו. ראה K. Skorecki et. al. Nature 394 (1998) 138 . 3. רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק כ, הלכה ב. 4. רמב"ם, שם, הלכה ט. 5. רמב"ם, הלכות ביאת מקדש, פרק ו, הלכה יא. 6. רמב"ם, הלכות מלווה ולווה, פרק כד, הלכה ח. 7. פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, סעיף 34(1). 8. ראה לדוגמה: בג"ץ 230/86 שושנה (סוזן) מילר נ' שר הפנים, פ"ד מ(4) 436; בג"צ 264/87 התאחדות הספרדים שומרי תורה - תנועת ש"ס נ' מנהל מינהל האוכלוסין, פ"ד מג(2) 723. 9. O. Hilton, Scientific Examination Of Questioned Documents, Elsevier USA, 1993; D. Ellen, The Scientific Examination Of Documents; J. Wiley UK 1993 10. רמב"ם, הלכות עדות, פרק ו, הלכה ב. 11. כך נעשה למשל בתעודות של עולים מברית המועצות בשנות השלטון הסובייטי. בהיעדר יחסים דיפלומטיים עם השלטונות הסובייטיים ורצון לשיתוף פעולה, הושוו תעודות החשודות כמזויפות עם תעודות שלא היה ספק בכשרותן, ועל סמך ההשוואה של התעודות החשודות למספר רב של דוגמאות, נקבע מעמדן. ראה Brown S. et. al. The Journal of the American Society of Questioned Document Examiners 2001. וראה גם בהערה הבאה. 12. ראה למשל עדותו המפורטת של מומחה מז"פ בת.פ. 862/96, בהכרעת דינו של כב' השופט כרמל. 13. בדיקת סוג הנייר כוללת בדיקות כימיות ופיזיקליות. 14. "הדפסה ביטחונית" היא ביטוי מקובל בתחום הפורֶנזי, ומשמעותה שימוש בשיטות הדפסה ייחודיות, כגון: הדפסת שקע, הדפסת קשת ועוד. 15. כל אלו מושווים לתעודות כשרות או דומות להן מאותה תקופה. 16. וראה א' וולף ור' גפני, "ראיות מדעיות בהליך השיפוטי", פרשת השבוע, נשא, תשס"ב, גיליון מס' 75. 17. בעת האחרונה התפרסמה בתקשורת פרשה מתחום זיוף עתיקות שיש לה נגיעה גם לייחוס משפחתי. גלוסקמא הנושאת את הכתובת "יעקב בר יוסף אחי ישוע" יוחסה לאחיו של ישו הנוצרי. מומחי מז"פ מצאו ששתי המילים האחרונות בכתובת זו, נחרטו בכלי שונה מזה שנחרטו בו לפני כאלפיים שנה שלוש המילים הראשונות שבכתובת. 18. יתרון הבדיקה המתוארת מתבטא בהיותה לא הרסנית, המסתמכת על תכונות אופטיות, דבר המאפשר גם לבדוק את הרכב הדיו בשיטות כימיות. 19. שולחן ערוך, אבן העזר, סימן ב, סעיף ב. 20. הגהת הרמ"א, שם, סעיף ה. 21. כמו שנפסק בשולחן ערוך, יורה דעה, סימן רסח, סעיף י: "עובד כוכבים או עובדת כוכבים שבא ואמר: נתגיירתי בבית דינו של פלוני כראוי, אינו נאמן לבא בקהל עד שיביא עדים. ואם ראינום נוהגין כדרכי ישראל ועושים כל המצות, הרי אלו בחזקת גרי צדק, ואע"פ שאין שם עדים שמעידים בפני מי נתגיירו. ואף על פי כן, אם באו להתערב בישראל, אין משיאין אותם עד שיביאו עדים או עד שיטבלו בפנינו, הואיל והוחזקו עובדי כוכבים. אבל מי שבא ואמר שהוא עובד כוכבים ונתגייר בבית דין, נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. וכתב הרמב"ם [הלכות איסורי ביאה, פרק יג, הלכה י]: 'במה דברים אמורים? בארץ ישראל באותן הימים, שחזקת הכל שם בחזקת ישראל. אבל בחוץ לארץ צריך להביא ראיה, ואח"כ ישא ישראלית, שמעלה עשו ביוחסין'". 22. ראה לדוגמה: בג"צ 2303/96 לוקש ולנטין נ' שר הפנים ושר המשטרה, תק-על 98(2) 920; בג"צ 1712/93 טורשצ'ב לקבדיה נ' שר הפנים ואחרים, תק-על 94(2) 348. 23. החלטות בית הדין הרבני האזורי בחיפה בתיקים מס' 1-62-311791362, 1-62-317239036, 1-62-317568251 ובתיקים רבים אחרים. 24. רמב"ם, הלכות מלכים, פרק יב, הלכה ג. 25. וראה מאמרו המקיף של הרב מ"מ פרבשטין (חבר בית הדין נתניה כתארו אז), "יהדותם של העולים מרוסיה", תחומין יב (תשנ"א) 17, המקדיש גם פרק ארוך לנושא תקפן ההלכתי של תעודות לידה.

---

---