"רגע היה משפיל גופו בדבריו, כאשר הרגיש שישוב העפר אל הארץ כשהיה, ופניו שחורות כעורב, וכרגע היה מתאזר עוז בדביקות נפלא ופניו היו מאירים כאור פני מלך חיים"^122.

"הנה כי כן קרה לנו ביום ה', י"ד לחדש הזה, יום בא השמש בצהרים. פתאום נאסף מנו בחטאינו ט"ו גאון עוזינו, מופת דורנו, החריף ובקי בחדרי התורה, ולו נגלו שערי אורה בסתרי התורה, החסיד המפורסם מו"ה חיים זצ"ל, ריש מתיבתא דק"ק וואלזין יצ"ו. הוא הגבר הקים עול תורה בישיבה שיש בה סמיכה בק"ק הנ"ל, ועל ידו החזיקו גם בשאר הקהילות הקרובות והרחוקות, אשר זה שנים רבות שפסקו הישיבות במדינת ליטא, ואין דורש ומבקש, עד אשר העיר ה' את רוח חיים להחזיר עטרה ליושנה, ותורה ריבץ, ותלמידים קיבץ, כלובש תשבץ בקרית יעבץ.

כמה גדולים מעשי רבנו חיים בצדקות וגמילות חסדים והכנסת אורחים אשר הפליא לעשות כל ימיו גם עד זקנה וגניבה טובה. אם אמרתי אספרה כמו, מידותיו התרומות, לא ידעתי ספורות למו. רבה דעמיה מדברנא דאומתיה. כי יבוא דבר למשפט, וכל דבר עצה על פיו יצאו ועל פיו יבואו. והנה אבדה עצה מבנים, ומי יגדור גדר, ומי יעמוד בפרץ. אפס עצור ועזוב. הי חסיד, הי עניו, תלמידו של רבנו הגדול והקדוש הגאון מאור הגולה, רבנו אליהו החסיד נ"ע, אשר יצק מים על ידו בשמושו ולמודו, דברי אלקים חיים" ¹²⁴

"הנה הצדיק המנוח הלך למנוחתו כבוד, זקן ושבע ימים, בן ע"ב שנים, ונולד ביום ב' דשבועות, ונעדר מאתנו ביום ה' י"ד סיון. ולפי רז"ל ¹²⁷ את מספר ימיך אמלא, מלמד שהקדוש ברוך הוא יושב וממלא שנותיהם מיום אל יום.. . לפי זה יש לדקדק אחריו, למה לא נתקיים בצדיק הזה מקרא הזה. . . בצדיק הזה נתקיים במועדו וזמנו מקרא שכתוב את מספר ימיך אמלא, היינו ימי תמימים שלו, מיום שנימול, שנולד ביום ב' דשבועות ונימול ביום י"ד סיון, לפיכך ביום הזה מלאו ימיו תמימים, מכוון מיום ליום".

חכמת תלמוד בבלי ובינת תלמוד ירושלמי, מקור חיים.
יופי זוהר הקבלה, ותפארת זיו האגדות, בחרו בחיים.
יראת ה' טהורה, עצה ותושיה וגבורה, חלקם בחיים.
מסתרי מדרשי רבים, ומטמוני דעת אלקים, מצא חיים.
בבית תלמודו ומדרשו, ובין תלמידיו, יודעי ארחות חיים,
נהי ובכי ומספד, כי עלה מהם, נפש החיים.
יללה והגה והי בכל אשר בו רוח חיים.
צעקת אראלים, נשבה רוח ה', נשא רוח חיים.
חסד ואמת וצדקה, מרום לפניו הלכו בארצות החיים.
קדושה וענווה צדק, קצוי ארץ מלאה דרך חיים.
זורח היא שם, אל מקומו שואף, עץ החיים.
לקח אותו ה' לראות בטוב ה' בארץ החיים.
אשר הונף ואשר הורם, עטרת ראשנו, רוח אפנו, אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, הגאון הגדול, הי חסיד, הי ענו, כקש"ת מרנא חיים נ"ע האב"ד ור"מ דק"ק וואלאזין, אשר יצק מים חיים ע"י עיר וקדיש בשמיא, גאון האמתי, אור העולם, רבן שכבה"ג כקש"ת מרנא ורבנא החסיד המפורסם מ' אליהו מווילנא, ואחי ראש אלפי ישראל הגאון וצדיק דמי לבר אלחין, קדוש יאמר לו, מ' ש, זלמן נ"ע. שבק לן חיים, יום ה' לסדר "ויהי בנסוע הארון" י"ד סיון, שנת "כל הכתוב לחיים" לפי'ק.

"ובאלה נקווה להתנחם בהשאר לנו אחריו ברכה, בית המדרש הגדול והקדוש, ובן יושב על כסאו, הוא ניהו בנו, הרב הגאון ממלא מקום אבותיו. הן בעודני חי הוא הוא היה המכניס והמוציא, וכל צרכי וישיבה נחתכים על פיו. על פיו יצאו ועל פיו יבואו, ותורה יבקשו מפיהו, כי הוא המלמד ההלכה לבני הישיבה בחיי אדמו"ר, ותהי המשרה על שכמו. לזאת מורי ורבותי באו ונעביד תמכין לאורייתא, אלה מפה ואלה מפה, להחזיק בית תלמודו של רבנו, ולהרים קרן התורה כי באורה נראה אור. אחי ורעי, אם לעת כזאת ירפו ידינו מלהתנדב אל נדבת הישיבה מעט קט, מה מאד נקל לנו להנתק מוסרות עול התורה מעל צווארינו, כי ירך לבבו בראותו כי אזלת יד, ויהי' הקולר תלוי על צווארינו.

הבו לה' תופשי התורה, הבו לה' כבוד ועוז. עלינו לשבח לאדון הכל, כי נשאר לנו בית תלמודו ומדרשו של רבנו, ומנהיגו. ובכל כוחינו נשתדל להרים קרן התורה ולפאר בית מדרשו של רבנו אשר הוא לנו למקדש מעט ¹³⁰ בגלותינו, הבית הגדול שמגדלין בו תורה. ובכל עצמת יכולתנו נתנדב נדבת הבית הלזה, ונדבת התלמידים ההוגים בו, להיות להם לאכלה לבל יחסר המזג ולבל יחרב ח"ו בית תפארתנו, כי מה נעשה לבני העניים האומללים איבר אין יד אביהם משגת לגדלם לתורה ולתעודה, אשר עליהם באתה הפלגת האזהרה שבדברי חז"ל, הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה.

ובמה נצא ידי חובתינו, אם לא בהחזק בדק בית תלמודו של רבנו, אשר שמה יתאספו ושמה יתקבצו ושמה יהגו בתורת ה' עשיר ורש יחדיו. ובאלה נוחיל להרפא מעט ולקומם מוסדי עולם אשר נתרופפו בפטירת רבנו, כי מצוות נדבת צדקה זו, יש בה מהתורה והעבודה וגמילת חסדים, בי כבר קדמו אמרינו, כי בהגיון התורה לבדה יכוון ג"כ לקומם מוסדי עולם, כאשר שנו אנשי כה"ג הראשונים, ומצורף לזה, כי גם עבודה וג"ח מעשיים, על דרך ששנה שמעון הצדיק, נכללו במצות צדקה זאת, יען כי מבלעדי הגיון התורה גם העבודה נמנעת, כדברי חז"ל ¹³¹, ולא עם הארץ חסיד. אשר לזאת אם נתנדב בכל לבנו לקומם בית מדרשו של רבנו, יתחזקו עמודי עולם, ושלשלת המדות אשר העולם נשען, עליהם יעמדו על מעמדן ומצבן¹³², ורוב שלום יהי' לכולנו. ברוך דיין אמת לעד ולנצח נצחים, אמן".