אם יאמרו יש חכמה בתורה תאמין רוצה אדם לעמוד על טיב שיטתו של הנצי"ב יסתכל בדמות דיוקנו של תלמידו ר' אברהם יצחק הכהן קוק 20. ואם רוצה אדם לעמוד על טיב שיטתו של ר' חיים יסתכל בדמות דיוקנו של ר' ברוך בר ליבוביץ, לדוגמא תחת מרבות היו גם כאלה שהושפעו משניהם כאחד ויצרו מזיגה מופלאה של שני אישים גדולים אלה. והרוצה לראות דוגמא מעין זו יסתכל בדמותו של ר' חיים עוזר גרודזנסקי, כמעט כל מורי התורה הגדולים שבשני הדורות האחרונים הם תלמידיהם של שני מאורות אלה ולישיבת וולאזין. תיאור עד ראיה פשוט, של העיירה והישיבה, עולה ממאמר הנקרא בשם "משא וולוזין" שנכתב ע"י בן העיירה ונהפך ב"המליץ" בשנת תרמ"ה (1885) הואיל ושתיהן כבר נכחדו, וממנו עולה לעינינו כמו חיה הישיבה, כפי שראה אותה הכותב, ניתן אותו במילואו: |
"העיר וואלאזין מצער היא, אך נודעת למשגב ע"י רבניה וגאוניה המרביצים תורה ברבים בתוכה זה דורות רבים. בה נמצאו חברות למעשה הצדקה, ועתה ישתדלו אנשי עדתנו לייסד אגודה לישוב א"י. אך. הצדקה הראשית השקולה כנגד. כולן, אשר בה ישתתפו כל קהילות יעקב, היא הישיבה הנודעת במלוא רוחב ארצנו בשם "אולפנא רבתא וישיבת עץ החיים", אשר יסד הגה"ק רשכבה"ג, אביר הרועים מ' חיים מוואלאזין ז"ל. ובאשר אליה ינהרו מאפסי ארץ צעירי ישראל לשמוע תורה מפי גאונינו, אמרתי להשמיע בקהל את אשר עיני ראו בכל. תהלוכות גן התורה הזה.
|
"בית אולפנא זה כשמו כן הוא, כי יאלף לתלמידיו הנוהרים אליו מכל קצוי ארץ 21 תורה ויראת ה', דרך ארץ ומדע. וגם יכלכלום וילבישום וינעילום שם, ומספר התלמידים רב הוא, כי עולה הישיבה הזאת על כל הישיבות במדינתנו.
|
"ראשית ישיבתנו זאת היה מצער בימי מיסדה הג' מוהר"ח זצ"ל. ובימי בנו הג' מוהרי"ץ, ובימי חתנו הג' רא"י ז"ל נהרו אליה רק יחידי סגולה, אשר מהם יצאו גדולי הדור ותורתם אומנותם. בעת ההיא לא הייתה עוד מסודרה כהיום הזה. ההכנסה הייתה קטנה, וברוב עמל השיגה יד הגאונים הנ"ל לקבץ "כסף הצדקה" לתמוך בידי התלמידים, אף כי אז השובע והזול היו בארץ. אך עתה אחרי אשר הראתה פעולה בגדלה תלמידים מובהקים היושבים על כסא הרבנות ומורים הוראה בישראל, ואדירי התורה בחנוה וינסוה ויהללוה וישבתוה, עתה גדל שמה בארץ, ומדי שנה בשנה יוסיפו לבוא אליה מרחוק ומקרוב לשמוע בלמודי ה', ורבים מנדיבי עמנו יתמכו את הישיבה במשען כסף לקרן קיימת 22.
|
"ומאז עמד על משמרתו הריש מתיבתא הרב המאוה"ג מ' נפתלי צבי יהודא ברלין הוסיף לפאר את הבית הזה בסדרים נכונים, ותחת בית העצים הקטן אשר בנה המיסד הראשון, ואשר היה למאכולת אש 23, בנה הוא בחצר ביהמד"ר בעזרת נדיבי עמנו בית חומה רחב ידים בעל שתי קומות 24, בתחתונה מעונות להרב המשגיח ולמנהל והעוזרים על יד הר"מ, ובעליונה חדרים גבוהים ורחבי ידים, מאירים ומזהירים, וטובים לבריאות, ושם הוא בית האולפנא. שם שולחנות וספסלים לתלמידים הנחלקים במערכה וסדרים; כל תלמיד יבוא על מקומו אשר יעדו לו, ובמשפט "חזקה" אין לאחר לשבת עליו. וכולם הוגים בתורת ה' יומם ולילה. חדר מיוחד להספרים אשר המנהל יוציאם לדורשיהם במספר ויקבלם בחזרה. וחדר לגמ"ח, אשר ייסדו בני הישיבה זה כארבע שנים (ואין לבני העיר חלק במעשה הצדקה הזה) להמציא כסף לתלמיד בשעת דחקו.
|
"הוצאות והכנסות הישיבה כבר נודעות עפ"י "המליץ" 25. הרב הגאון ר"מ עומד על משמרתו תמיד ועובד עבודת הקודש באמונה. הוא יטיף לקחו "שיעור" בחריפות ובקיאות וירבה עדן אזן שומעיו בחדושיו הנחמדים, וגם ישגיח על הישיבה לעשותה נוחה לה' ולבריות. גם עוזריו הרה"ג המשגיח ישית עינו לטוב על הישיבה ועל התלמידים לבלי יעבטו אורחותם. גם לא יפריעום מלהאציל מועד גם להשכלה הנחוצה גם להשכלת הנפש והגוף. וזה האות כי יבוא הנה שנה שנה משגיח (אינספעקטאר) רוסי לבחון את תלמידי הישיבה בלמודי חול, ככל הנחוץ לבי"ס כזה המאושר ומקוים מהממשלה, ותמיד ימצאו חן בעיניו, בידיעותיהם וכשרונותיהם 26.
|
"והנה עד כה קמו סופרים מימינים ומשמאילים לשפוט על הישיבה, אך אין אחד מהם שם לב לדבר על כל תהלוכותיה בישוב הדעת ובידיעה ברורה, והוא הדבר אשר ימריצני לבוא היום במאמרי הזה ב"המליץ", למען יראו הקוראים ויווכחו וידעו מה שראוי לשבח ומה שצריך תיקון. כנודע לא נהוג פה לתת לבחורי הישיבה ארוחות איש יומו, רק "קופת הצדקה" נותנת משען לאין נכון לו, וכל תלמיד שצריך לעזר יביא מעירו תעודות רבנים וראשי עדתו, המעידים על כשרונו ותומו, וכי ראוי הוא לתומכו ולסעדו, ובתומתו יאמין כי כל מחסוריו יהיו על הג' ר"מ. אך איך יפוג לבו בבואו הנה, והרב הג' לא יוכל למלאות אף חצי צרכיו כי אפס כסף, ורק בעמל וביגיעה רבה יאציל לו מעט ברכה, כי יוכל לאכול פת במלח במשקל ולישון על הארץ, וכה יחיה חיי צער כל הימים אשר יתגורר פה עד אשר יצלח להגיע למחוז חפצו.
|
"וזה דבר החלוקה 27. מהכסף הנקבץ על יד לתכלית זו ייתן הגאון משפט הבכורה לאלה התלמידים אשר ערי מולדתם מרבות להתנדב למעשה צדקה זו. וגם אלה ישיגו לכל היותר 75 קאפ' לשבוע מכסת התרומה הנחלקת פעמיים בחודש. במה דברים אמורים אם כל אחד הוא יחיד מעירו, אך אם יבואו אחדים מעיר אחת, ונגרע מערכם עד 60 קאפ' לשבוע לכל אחד מהם, ולפעמים גם פחות מזה, איש לפי ערכו ומצבו ולפי ידיעותיו בתלמוד, לפי ראות עיני המשגיח, ורק יחידי סגולה יקבלו רו"כ שלם לשבוע, מלבד נישואים הבאים הנה להתקין עצמם להיות ראויים להשיג סמיכה - להיות מו"צ בישראל.
אלה יקבלו פרס עד שני רובל לשבוע. וכל זאת יען הכסף הנקבץ על יד מנדבות עיר ועיר ע"י המשולחים מצער הוא מאד לעומת מספר התלמידים המתרבים שנה שנה, והם עולים כעת עד לארבע מאות ויותר, ורובם הם בני עניים שמהם תצא תורה, וצרכי איש איש לכל הפחות רובל וחצי על מזונות, מלבד יתר ההוצאות, ובכן גם המרבה לקחת שבעים וחמש ק' לשבוע, מוכרח אביו או קרובו או מכירו לשלוח לו לכל הפחות רובל וחצי עד שני רובל לשבוע, ולכל הממעיט לקחת, על הוריו להוסיף לו למען יוכל לחיות על כל פנים בדוחק 28. |
"אי לזאת על כל תלמיד החפץ לבוא הנה לשמוע בלמודים, עליו לחשוב חשבונו ולדעת מאין יבוא עזרו להקל מעליו דאגת כלכלה שהיא קשה כקריעת ים סוף, ואל יבטח בנדיבות ובנסים פן ינחם באחריתו, כי ייפול ברעה אשר לא יוכל להמיש צווארו ממנה, כי להישאר פה לא יוכל בלי לחם ושמלה, ולשוב לביתו תקצר ידו, כי תכלה פרוטה מכיסו. כי בעלי הבתים הנותנים מעון ומזונות לבחורי הישיבה בהקפה משך שבועות אחדים יעשו שומא בחפצים אשר הביאו התלמידים אתם, ובראותם כי מחצית ערכם כבר אכלו, יקחום בעבוט ויגרשום מביתם, ואז מר גורלם מאד.
-ואם גם יושיט למו הר"מ לפעמים משען איזה רו"כ נוסף על הקצוב לשבוע, מה יועילם זה, אם נושיהם רבו וינגשו בם עד חמשים רו"כ ויותר. -ואם גם ייסדנו פה אגודה "מחזיקי תורה" מנדבות כל תלמיד לפי מסת נדבת לבו מדי שבוע בשבוע, להחזיק ביד תלמידים בבואם במצוק, אך אי אפשר לה לשלם לנושים מחבריהם סך עצום כחמשים רו"כ. -וכן גם הגמ"ח אשר ייסדנו, הוא רק להלוות בעבוט לתלמידים בלי הבדל בשעת דחקם, אך לא לכל צרכיהם המרובים. -ובכן יקרה לא אחת כי התלמידים אשר מחצית חפציהם נשארו בידי בעה"ב ומחציתם בעבוט בהגמ"ח יפשטו את הרגל ויברחו מזה. |
"ורק באופנים שונים יהי באפשר להציל כמה נפשות מצרה כי יוסיפו המתנדבים להאציל ברכה לקופת הצדקה, וכי התלמידים ישימו על לב היטב טרם עזבם את בתי הוריהם, אם תמצא ידם למלאות לכל הפחות חצי צרכיהם פה בלא משען הצדקה.
"כ"ד זעירא דמן חבריא, מנחם מענדיל בהרב"י בונימאוויטש, יליד פאמאנץ. |
קריאה ליהודי אמריקה |
ב"ה יום ג' לסדר וזה שער השמים תרמ"ה, פה וואלאזין.
ישאו ברכה וצדקה כבוד אחינו אנשי בני רו"פ 31 יושבי במרחקים בכל ערי אמריקא, יברכם ה' לעד, וחסד ה' מהם לא ימעד, לעשות לנפשם שם בבתי ועד, וצדקתם ופרי חסדם יאיר לפניהם בעו"ז! 32 ולחיי עד. |
הן הרבה מאחינו החזיקו זה כמה שנים בעץ החיים הישיבה הק' והמפוארה פה"ק וולאזין, ומאיזה קהלות ק' הגיענו המקובץ בקרבם ע"י השרידים אשר ה' קורא לזכות את הרבים, וזכות התורה יעמוד להם להאיר ככוכבים ולהרבות ביניהם עוד יראי ה' ומתנדבים.
|
עתה ברוכי ה', הן הישיבה הק' עתה רחבה ונסבה למעלה, ורבו בה חברים ותלמידים בהמון רבה, ומן הנמנע לכלכלה ולפרנסה ע"י ההכנסה הקודמת, וגם זה נודע למע"כ יצ"ו, כי אחינו היושבים במדינת רוסלאנד, רובם מדולדלים ועמוסים בצדקות יותר מכפי כחם. ע"כ בצר לנו הנני קורא מן המצר לאחינו הרחוקים במושב וקרובים במחשבה, וידם פתוחה לכל דבר חסד וה' ישלם גמולם. עתה יזכו נא בפעלת צדקה המיוחד לישראל עם ה', להאציל ברכה להחזקת תורה אשר היא חיי היהדות בישראל ומשמרת ישראל בעמים, ויכירו לטוב סגולת הישיבה הק' יסוד מוסד להחזקת תורה בישראל. והתעשתו לקרוא נדבות ולאסוף ולשלוח אלינו לתת להעומדים לפני ה' בעמל תורה. ומי שרוח ישראל נוססה בו ימצא לב להחזיק במצווה אשר ה' חפץ למען צדקו לזכות בה את עמו, ולא יקשה בעיניו ליתן ולחזור וליחן לדבר מצווה זו אשר משמרת היא עמהם.
|
והזוכה לפני ה' לעשות סגלה לנפשו לחיי עד, יאציל סך מסוים לקיום הישיבה הק' אשר ישא פרי צדקה מדי שנה בשנה, ובזכות זה יאושר בזרע ברוכי ה' נטעי נעמנה, וצדקתו יהלך לפניו לחיי העוה"ב במנוחה נכונה, וישמח לראות עולמו בחייו, דור ישרים יבורך בישראל.
|
דברי העמוס בעבודה, המצפה לישועה להביא ממרחק לחמה של תורה
נפתלי צבי יהודא ברלין |
עוד אפשר היה לפנות באותם הימים ליהודי אמריקה בבקשת כספים בלשון הקודש ובמכתב שלוח ממרחק, וכנראה שהמכתב הצליח לאשר שלחו. בשנת תרמ"ו33 נוסדה בניו-יורק "חברת עץ חיים אנשי וואלאזין", והטילו על עצמם את החובה לתמוך בישיבת עירם 34. |
הערות:1. מקור ברוך, ח"ד עם, 1678, הע' א. 2. שם. 3. מ. י. ברדיצבסקי, תולדות ישיבת עץ החיים, האסיף, תרמ"ז, עמ' 234 בהערה כתב עליו: "חוטר מגזע ר' חנן מבעלי התוספות". והר"ח ברלין, שכחה ופאה, בית המדרש, בעריכת מ. י. ברדיצבסקי, העיר: "זה הגאון ר' אלחנן ברלין לא היה מבעלי התוספות הקדמונים הצרפתים, אך היה חתן הגאון ר זלמן מירלס, והיה גיסו של הגאון חכם צבי ז"ל אך לעוצם גודלו וחריפותו ועומק סברותיו הישרות היה נקרא בפי כל אלחנן בעל תוספות". 4. ארבעת אחיו: אברהם מאיר, ליפה, נתנאל, חיים. ואחיותיו: ליפשה (נישאת לר' חיים ליב שחור), רבקה, ומיכלה (נישאת לר' יחיאל מיכל אפשתיין בעל "ערוך השולחן") - ר"מ ברלין, רבן של ישראל עמ' 16-15. 5. שם עמ' 17. 6. ראה עליו, תולדות חכמי ירושלים פרומקין-ריבלין, ח"ג, עמ' 246 הע' 5. "הוא היה מורם של ה"מדקדקים" בירושלים בעלי הקוראים בתורה המומחים, וחתום עם גבאי חורבת ריה"ח על שטר השליחות של השד"ר אברהם ניסן בשנת תזר"ח, ונמנה בין גבאי "עץ חיים" בשנת תזר"ח, וקברו סמוך לקבר רי"ז סלאנט ז"ל. 7. חלק ראשון, בראשית שמות - תרכ"א, חלק שני, ויקרא - תרכ"ד, וחלק שלישי, במדבר דברים - תרכ"ז. 8. קדמת העמק, לשאלתות חלק ג', אות י"ב. 9. פתח העמק, לחלק ב', אות א'. 10. זהו כ"י הנציב. ושם באות ג': "עוד עזרני ה' לגלות שפוני טמוני נוסחאות ספרי רבנו, והזמין לפני בעיר מינסק פי' כ"י על השאילתות בלא כתיבת הפנים, בכתיבה ספרדית, והיה כספר החתום ביד בעליו, ובבואו לידי יגעתי ועמדתי על תכונת הכתיבה, ונפתח לפני תכלית זה הספר והוא פי' קצר מלוקט מפרש"י כעין פי' שעל הרי"ף המכוונה פרש"י שעל הרי"ף, והרבה פעמים נמצא בו מפסקי הראב"ד ושארי ראשונים, ושם מחברו יוסף בר שאול, כמבואר בהקדמתו, ולפי הנראה היה בימי הר"ן ולפניו, שהרי בהקדמה כתב באשר שראה פירוש רבנו יהונתן הכהן שעל הרי"ף על כן התעשת לבאר גם את השאילתות. מוכח שלא ראה כי אם פי' ר"י אשר היה הראשון למבארי הרי"ף והיה עוד בימי הרמב"ם". כ"י זה, פירוש על השאלתות, שהשתמש בו הנציב במקצת בחלק השני של ספרו, אבד ואיננו, וחבל. 11. ראה ספרי, "בין שקיעה לזריחה", עמ' 228-227, ו"ארץ וימים" עמ' פ"ב-פ"ז. 12. קדמת העמק לחומש, אות ה'. 13. קדמת העמק לשאלתות ח"א, אות ח'. 14. שו"ת, משיב דבר, והוא תשובות להלכה למעשה אשר השיב לשואליו דבר ה' זו הלכה בכל מקצעות שבתורה, ע"פ יסודות חזקים ומקורים נאמנים מש"ס בבלי וירושלמי, ומדברי רבותינו הראשונים והאחרונים ז"ל אשר מפיהם אנו חיים - מאת רבנו הגדול הגאון האמיתי אביר הרועים מאור הגולה, אשר קבץ ורבץ ועשה פעלים לתורה והעמיד תלמידים הרבה לאלפים בכל אפסי ארץ, כקש"ת מו"ר נפתלי צבי יהודא ברלין זצלה"ה אב"ד ור"מ בבית התלמוד הגדול ישיבת עץ חיים דוולאזין כחמשים שנה, ווארשא תרנ"ד. 15. קדמת העמק, שאלתות ח"א, אות י"ח. 16. התרגום העברי עפי'י מקורות, אסף, ח"ד עם, ק"צ-קצ"א. 17. מאמרו של יוליוס היסין ב"פערעזשיטאיע" כרך א, סט. פעטערסבורג, הובא ב"תולדות החנוך בישראל בדורות האחרונים", מאת צ. שרפשטיין, ניו-יורק תש"ח, כרך א', עמ' 335. 18. ראה על אותה מלשינות ב"המליץ", שנת תרל"ט (1879), מאמר ה"חרב המתהפכת" לאר"ז (גליון כח) "כי ביום ז' אייר באו לבית ראש הישיבה שרי המלכות (לדברי המכתב האחד היו שם, סגן המקטרג וחוקר דין והאסעסאר מוואלאזין בלוית זשאנדארמין אשר הסבו את בית הרב והישיבה וגם בית הנאמן) ויחפשו כל הכתבים וחדושי התורה ושו"ת ומכתבים אשר מצאו, ופינקס הישיבה וישימום בארגז, מבלי הגיד להרב הנבעת מה המה מבקשים. נקל להבין את הרושם אשר עשה הדבר הזה על איש מתבודד בד' אמות של הלכה, רחוק משאון עולם העשיה, אם פתאום יבואו שרים במעונו והנו כגבר אשר לא ישמע לשונם ולא יבין להשיב להם על שאלותיהם, יעמוד נדהם ומשתאה ולא ידע איך להתנהג. אך תום ויושר יצרו כל שומר אמונים. אחרי אשר חפשו ולקחו את כל הנמצא בכתובים, הראה ראש השרים להרב הג' איזה כתבים וישאלהו אם כתב ידו הם ויאמר: הן. אז שם לנגד עיניו מכתב אחד ויען הרב תיכף ומיד, כי לא כתב ידו הוא. ויהפוך השר את הגליון וישאלהו על החותמת ויאמן הרב בהשקפה ראשונה כי חותם ידו הוא ויחליט כזאת בתומו לפני השר. אך כרגע התבונן ויוסף להביט ויכר ויאמר כי מזויף הוא: (ויוסיפו לשאול את הרב אם יש לו חליפות מכתבים עם מי בלונדון, ויען ע"י מתורגמן כאשר הוא באמת, וישאלהו עוד מדוע כסף תועפות יבוא אליו מקציווי ארץ? ויאמר: כאשר נקבצו שם נערים רבים לשמוע תורה מפיו ישלחו להם הוריהם או שאריהם או מתנדבים אחרים משען על ידו. ועוד הציעו לפניו שאלות כאלה, וכה חלפו כשלוש שעות. כן לקחו תשע מאות רו"כ אשר מצאו אצל הרב ויבדקו את השטרות בעין בוחנת אם לא מזויפים הם, וכאשר נוכחו לדעת כי אין בהם גם חשש זיוף השיבום להרב הג') ממחרת אחרי אשר חקרו ודרשו על הרב מפי פקידי העיר ושוטריה, וגם מפי שר הזאנדארמען ויוודע להם כי הוא מקדיש ימיו לתורה ולתעודה, ודבר אין לו עם אדם, והוא נאמן לארצו ולמלכו, כאשר נוכחנו לדעת מדרשתו ביום הבשורה כי נצל הקיר"ה מכף מבקש נפשו לספותה ביום 2 אפריל, כי הדרוש ההוא היה בכתובים, שלחו לקרוא להרב הג' ויקבלוהו בכבוד גדול ויתנו לו כסא לשבת, גם הראו לו את גוף המכתב. ויחרד הרב לראות כי יד. נבל הייתה כמעט להעכיר, להביא עליו שואה ויזייף מכתב (כתוב ביד סופר כמנהג הרב הג') עם חותם הרב לאיש גדול בלונדון, אשר כפי הנראה ידע הנבל כי יש להרב מרוץ מכתבים עמו בשו"ת (הוא הרב מ, יעקב עטלינגער) ותוכן המכתב הוא: הרב ברלין כותב, שקבל מכתב הרב עטלינגער בצירוף השלשים אלף רו"כ, אשר השליש מהם נתן להלומדים בישיבתו ולכל צרכיה המרובים, השליש השני שוחד בחיק לשופטים ושוטרים בעירו למען יחשו וידומו והשליש השלישי לשרי הממשלה לבלי יפריעום ממעשיהם, וכן כי הוא מבקש מעטלינגער לשלוח לו שטרי מדינת רוסיה מזויפים, וכאלה דברי בלע. אז נודע כי המזייף ההוא בעצמו כתב דלטוריא לשרי הממשלה, לבקש בארגזי המכתבים מן היום ההוא, ומצאו מכתב ערוך כזה מאת הרב הג' לאיש בריתו. השרים הכירו כי נאמנו דברי הרב. כעבור שני שבועות נקרא הרה"ג לבוא לעיר המחוז אושמינא (ואחרי אשר לדברי סופר אחד נמסרו הכתבים ביד הצענזאר המושבע ועומד ה' שטיינבערג והוא לא מצא בהם כל דבר רע נגד המלכות) ושם בא גם העומד ליד נציב ווילנא לעסקי היהודים, החכם המשכיל מ' יונה גערשטיין, שנשלח להיות המתורגמן. ויעמוד הרב על חקירת המכתבים ויחזירו לו את רובם ואת הפנקסים, מלבד איזה מכתבים מחו"ל אשר נשארו עוד בידיהם. ע"ד בית התלמוד (כאשר יכנהו הרב הג') חקרו ודרשו השרים רק מעט, כי באמת לא באו לתכלית זו. וגם לא דרשו אחרי מכתבי מסע, רק איזה בחורים שלא היו להם מכתבי מסע כהלכתם לעתותם נבהלו ויקיימו "חבי כמעט רגע", ואח"כ השתדלו וישיגו מעריהם תעודות מסע כחוק המדינה". כל הדברים האלה כתב עורך "המליץ" שהוציא מתוך כמה מכתבים שהגיעו לידו המספרים את פרשת המאורע המעציב הזה, והוא מוסיף: "לדברי אחד המכתבים ייפול החשד על שלושה אנשים, האחד בוואלאזין, שונא מוחלט להרב הגאון, ושני בחורים, האחד ממינסק והשני מווילנא אשר הרחיקם הרב משמוע לקחו". ושוב: "ועל "איש ימיני" אשר דבריו באו ב"המליץ" נו' 25 יבטיח הרב הגאון כי לא היה בעת ההיא בוואלאזין, כי זה כשנתיים לא ראה הרב סימן יפה בלמודו ובחורף העבר עזב את מקום תורה זה לשבת בבריסק, והיא הסיבה אשר דבריו אינם מתאימים עם המקרה האמתי". אחרי כל הדברים האלה מביע העורך את הרגשת הכאב והצער על המלשינות, ולבסוף הוא כותב: "בנוגע להישיבה, עצתנו אמונה להרב הגאון הג', אשר נוקירנו מאד מאז ידענוהו פנים אל פנים כי ישית לבו לתקן בו את הדרוש לחפץ הזמן ועפי'י דתי המלכות, ואז יחדלו המתאוננים מר ממילא, והישיבה תעלה מעלה ותרביץ תורה ומוסר וד"א בישראל, וממנו יצאו רבנים הגונים, מופלגי תורה ויודעים להלוך נגד החיים כחפץ כל חובב עמו ומוקיר תורת מורשה". ראה גם מכתב משה ליב ליליינבלום, ב"המליץ" אותה שנה, חוב' ל"ב. וראה בעניין המלשינות הזאת, פון וולאזין ביז ירושלים, מאת ר"מ ברלין, ניו-יורק. 19. ראה אישים ושיטות לרש"י זוין, תל-אביב תשי"ב, עמ' 70-13, ור"מ ברלין, רבן של ישראל ניו-יורק תש"ג, ובעיקר פ' י"ב וי"ג "מטבע שטבעו חכמים" וכ"איש גבורתו" עמ' 123-105, ואבא בלושר, חיים נחמן ביאליק בוולוזין, קוינס (קובנה) תרצ"ח, עמ' 69-34. 20. הגרא"י הכהן קוק זצ"ל כתב את תולדות -הנציב ב"כנסת ישראל" לשפ"ר שנת תרמ"ח וזהו מה שסיפר בנו, ר' צבי יהודה הכהן שליט"א, על כתיבת תולדה זו בידי אביו (העתון היומי "הצופה" מיום ו' כ"ז אב, תש"ג) "פעם נכנס מרן אבא הרב ז"ל לחדרו של הנציב ומצאו מצטער ודואג. לשאלתו על סיבת הצער והדאגה, הראה לו הנציב ר"ל מכתב מאת הסופר שאול פנחס רבנוביץ ז"ל, שהוא מבקש ממנו להמציא לו סידור תולדותיו בשביל הקובץ השנתי "כנסת ישראל", ואמר? על זה אני שרוי במבוכה, להיענות לו, ולמלא את בקשתו איני יכול, משום שכתיבת סיפור "תולדות" מתאימה ביחס - לאנשים שכבר מתו או לאותם ש"בחיים קרואים מתים", ואני איני לא מאלה ולא מאלה. ושלא להיענות לו גם-כן קשה לי, שאיני רוצה להכניס את שפ"ר בתרעומת וקפידה. אז אמר לו מרן אבא הרב ז"ל: אם רבנו כל כך מצטער; הנני מוכן להקל מעליו את טרדתו זו, כאשר יואיל לספר לי את דברי ימי חייו,- ואשי אסדרם ואמציאם לתעודתם. וכך יצא המאמר על הנציב ז"ל בספר "כנסת ישראל" בחתימת "יקו"ק". 21. השווה מ. י. בארדיטשעווסקי, האסיף תרמ"ח, עמ' 236: "בהתנהלות בית הספר הפליא (הנציב) לעשות. הוא הרבה אוצר הכסף מד' אלפים לשישה עשר אלף. הוא הרבה מספר התלמידים ממאה עד ז' מאות. הוא הגדיל שמה בכל המדינות שמכל הארצות יבואו לוואלאזין להגות בתורה, מבריטניא, גרמניא, אוסטריא, אמעריקא, ולא מבעי מכל קצוי רוסיא האדירה, מליפלאנד, וקורלאנד, וקוקאז, וסיבריא, ועוד ועוד". 22. השווה, שם: "הפרס אשר ינתן לבחורים לא ימעט מן 2 רו"כ לחודש ולא ירב מן 4 רו"כ, והפרס אשר יותן להארבעים אברכים המופלגים הלומדים שמה, לא ימעט מן 4 רו"כ לחודש ולא ירב מן 9 רו"כ. כל אחד ואחד עומד באושפיזא בחדר מיוחד בשכר 30 קאפ' לשבוע, באושפיזא ינתן לו מטה וספסל ושולחן, גם יבושל לו בכל אשר ירצה, ובעל האושפיזא או אשתו מקבלים החלוקה, ולרוב חייב להם בן הישיבה מעשרה רו"כ עד עשרים ויותר. לפי החשבון הברור יעלו הוצאות כל בני הישיבה לערך חמשים אלף רו"כ לשנה". 23. הכוונה לשנת תרכ"ה. בשריפה שהייתה בי"ד אייר תקע"ה בוולאזין לא נשרף בית הישיבה (הקדמת "חוט המשולש"). 24. תיאור הבנין ניתן גם ע"י מ. י. בארדיטשעווסקי, האסיף תרמ"ז, עמ' 236, ואעפ"י שאינו עולה בדיוק כאחד, נמצאים דבריהם מכוונים. הנה דבריו: "בשנת תרכ"ה בראותו כי הישיבה הגיעה לימי הירידה, לא חס על טרדותיו, ויסע לערים רבות לאסוף כסף, ויבן בית חומה נשגבה המתנוססת בצבי תפארתה עד היום. הישיבה היא בארמון נפלא בנוי תחתיים שניים ושלישים, בו אולם גדול רחב ידים, נשען על ארבעה עמודים גדולים, קירותיו לבנים כשלג וכצמר צחר, רצפתו נקיה וטהורה, והוא לבית תלמוד: גם פרוזדור גדול אשר בו יקראו הלומדים בימות החמה. גם חדר יפה אשר בו ישנו הגמ"ח הגדול אשר ממנו ילוה כל גן ישיבה בשעת דחקו (באוצרו יהיה בערך 500 רו"כ) וחדר נקי אשר בו יחלק המנהל ה"ר ליפמאן את המסכתות הנצרכות לתלמוד. וחדר העשון (כי אסור לעשן טאבאק בהישיבה) בהתחתיים ישבו המשגיח והמנהל. ובהשלישיים ישנו הביבלאטקיא הגדולה אשר להישיבה. מחזה נפלא ונשגב יראה המטייל בלילות טבת הארוכים לפני ככר הישיבה הרצוף באבנים. מאורות המנורות הרבות ישליכו קוי זהרם על השלג השטוח. קול שלש מאות איש הלומדים ברגש נמרץ ובהתלהבות עצומה ישמע בקול רעש גדול מסוף המגרש ועד סופו". 25. שנת תרמ"ה, גליון כ"א. השווה "מקור ברוך" עמ' 1814: "כפי החשבון שנתפרסם בשנה ההיא (תר"ן) הייתה הכנסת הישיבה עד שנת תרכ"ז רק כארבעת אלפים רובל לשנה. ולאט לאט עלתה במעלה שנה שנה עד כי בשנת תרמ"ח כבר הוכרחה להוציא עד ששה עשר אלף רובל לשנה, ומזה חלקו לתלמידים פרסים חדשיים יותר מן ששת אלפים רובל לשנה (וקבלו אברכים נשואים מן ארבעה עד עשרה רובל לחודש, כל אחד לפי ערכו האצילי ולפי מצבו הביתי, ובחורים פנויים - מן שנים עד ארבעה רובל לחודש ג"כ לפי הערך והמצב כמו באברכים); ולכלכלת הפקידות והשירות, ראשי הישיבה, משגיחים, גזבר ושמשים. - עד 3,500 רובל לשנה, ויתרם להוצאת קנין ספרים ומאור והסקה ותקון הבנין, וגם להוצאות המשולחים והוצאות שונות, כמו שנפרט הכל בהחשבון". 26. ב"המליץ תרמ"ו, גליון 36 בישר העורך במאמר ראשי "ישיבה של מעלה" את אישור הממשלה לישיבת וולאזין. יש במאמר זה גם ביקורת על תכנית הישיבה, וראה תשובה מפורטה על בקורת זו, מ. ריינעס, "אכסניות של תורה" ב"אוצר הספרות", קרקא תרמ"ט. 27. ראה את תיאור ה"חלוקה" שעסקה בה הרבנית בתיה מרים ברלין, אשתו השניה של הנציב (בתו של ר' יחיאל מיכל עפשטיין בעל "ערוך השולחן") ר"מ ברלין, פון וואלאזין ביז ירושלים, פי'ט, עם, 66-61. 28. מ. ריינעס, אכסניות של תורה, שם, הבא להגן על ישיבת וולאזין מהתקפת מבקרי תכניתה מחוסר ידיעת מהותה מסיים בהצעת תיקונים בסדרי הישיבה מבחינת תמיכת התלמידים, וכך הוא כותב: "סדר חלוקת הכסף לתלמידי הישיבה כך הוא: הבחורים יקבלו פרס משני רו"כ לחדש עד שלושה והאברכים מארבעה עד תשעה רו"כ. אך לא כל התלמידים שווים ולא דין אחד ומשפט אחד להם בנוגע להתמיכה הדלה הזאת, כי - המקום גורם. עפי'י תקנת הר"מ משפט הבכורה לאלה התלמידים אשר ערי מולדתם מרבות להתנדב לישיבה, וגם אלה ישיגו לכל היותר ע"ה קאפ. לשבוע מכסף התרומה הנחלק פעמים בחודש; ואלה אשר נולדו ב"מזל רע" בעיר קטנה או בעיר שאנשיה קופצים את ידיהם ומאמצים את לבותיהם בנוגע למעשה הצדקה הזאת, אלה האומללים יקבלו עוד פחות מפרס הקטן הזה. וגם זה אם התלמיד הוא אחד מעירו, אך אם יבואו אחדים מעיר אחת ונגרע מערכם עד ס' קאפ. ופחות! בסכום הזה לא תגע יד הבחור כמעט, כי בעל האושפיזא מקדים לגבות אותו בשביל דמי אכסניא (המחבר מביא כאן מכתבים אחדים מבחורי הישיבה כדי להוכיח את סבלם ועניים) - - קבלת התלמידים בהישיבה המתנהג בלי סדרים נכונים מכאיב כל חלקה טובה, כי הנה מספר בני הישיבה רב ועצום - כארבע מאות - (כן ירבו לאשר עמנו ולתפארת תורתנו הקדושה) וצריך כלכלה מרובה, וצריכים לקבץ נדבות מערים הקרובות והרחוקות ומשולחים יוצאים בכל קצוי ארץ (גם אמריקא בכלל) לתנות תוקף תהילות תפארת הישיבה הק' ולקבץ כסף כלכלת הבית. על זה יש ממונים או גזברים, בכל עיר ועיר בחנם ובשכר, העוסקים במעשה הצדקה הזאת, והאנשים האלה מושלים ברוחם על ראש הישיבה בעניין קבלת התלמידים. ומה יעשה הנציב בבוא לפניו תלמיד שאינו הגון ובידו מכתב מליצה (או יותר נכון: פקודה נמרצה) להר"מ לקבלו, והוא אנוס על פי הדבור להכניס התלמיד להישיבה, וכן נמצאים בוואלאזין הרבה תלמידים שאינם מהוגנים, שהנאה הייתה להם והנאה להיטיבה שלא באו בה משבאו. . . ובזה תפתר השאלה שכבר נתחבטו בה כמה מסופרינו: מדוע לפנים, לפני יובל שנים בהיות מספר בני הישיבה מעט מאד, כחמישים, לא יותר, יצאו ממנה רבנים גדולים ומורי הוראות מובהקים, אשר בהם יתפאר ישראל, אולי תשעה למאה, והיום, שמספר בני הישיבה עולה לארבע מאות, רבנים גם תשעה למאה לא יצאו ממנה - כי לפנים היו כל תלמידי הבית תלמידים מובהקים שבאו אליה להשתלם בלמודי התורה, כדי להיות מורי הוראות, או גם בעלי תורה פרטים, והצד השווה שבהם שכולם היו תלמידים מהוגנים, שאהבת התורה הביאתם וואלאזינה ורוחה הוא קבצם שם". המחבר מאריך בתיאוריו ולבסוף הוא מציע כמה תיקונים: ליסד בית אוכל על יד הישיבה, להפריד בין הבחורים ובין האברכים הלומדים בישיבה בפרישות, להדפיס מעין דו"ח שנתי שבו יבואו גם מאמרי תורה, להכיר בצורך לימוד לשון המדינה באופן פרטי, ולא בתכנית הלימודים של הישיבה, ולבסוף הוא מסיים: "לא הרבה ישיבות יש לנו כישיבת וולאזין, ואולי היא היחידה בתור ישיבה מרכזית לכל ישראל לתורה ולתעודה, ולכן החובה לתקן את בדקיה ולגדור את פרצותיה". 29. ח"א סי' ט"ז (לסינסינאטא באמריקה ע"ד קריאה בתורה בצבור ביום שחנכו ארון הקודש) ח"ב, סי' ל"ד (להגאון מו"ה יעקב נ"י רב הכולל בנויארק) שם סי' נ' (להנ"ל, בדבר אתרוגי שביעית) שם סי' ע"ב (לכבוד הרב מ' פלטיאל נ"י -בבאלטימארא). 30. המליץ, תרמ"ה, גליון י'. 31. רוסיא ופולין. 32. בעולם זה. 33. היא שנת השרפה שבה פותח ר"מ ברלין את פרקי זכרונותיו, פון וואלאזין ביז ירושלים, ניו-יארק, תרצ"ג, די גרויסע שרפה. 34. ראה את המאמר, ניסיון ליסד ישיבה בניו-יורק ע"ש הנציב לפני ארבעים שנה, מאת יצחק ריבקינד, שבילי החנוך, תש"ד עמ' 245, ושם הוא כותב: "עוד כעת בהכנסך לבית הכנסת של אנשי וולוז'ין ברחוב מדיסון 209, הנך רואה מודעה באידית תלויה על הכותל: "מי שרוצה בקופסא של ישיבת וולוזין, ימסור את כתובתו בבית הכנסת בידי השמש או חבר הועד ויבואו להדביק, ובכל שנה אחרי סוכות מתנדב ועד מבית הכנסת לישיבת וולוזין וכל מנדב יקבל קבלה משם. גם סתם נדבות מתקבצות ואין מי שיהנה אף פרוטה". |
המשך המאמר |
---|