היו"ר ק. לוז:

אנו עוברים לוויכוח. אני מקדים לוויכוח את ברכת ברוך הבא לראש הממשלה, ואני נותן את רשות הדיבור לחבר-הכנסת בגין ואחריו לחבר-הכנסת הררי.

מנחם בגין (תנועת החירות):

אדוני היושב-ראש. אנו מברכים את ראש הממשלה לשובו ממסעותיו וביקוריו בארצות-הברית של אמריקה וברפובליקה הצרפתית. בהיותו אורחו של הנשיא ג'ונסון נתקבל ראש הממשלה בארצות-הברית בכבוד ממלכתי ובפאר צבאי. שמחנו על כך. אמנם, לא תמול שלשום הנפנו את נסנו בין דגלי האומות הריבוניות. אבל תמיד נזכור: אם קיומנו החופשי נמשך 16 שנה - הרי ההפסקה בחיינו הממלכתיים נמשכה 1,878 שנים. היחס בין שתי התקופות האלה מספיק כדי שכל אזרח בישראל יגיב בהתרוממות-רוח בראותו אפילו ממרחקים את הצבא של האדירה במעצמות מדגל נשקו לכבוד ראש ממשלה יהודי ששב לארץ אבות מארץ פוגרומים. אמנם, אין אנו עוד המדינה הצעירה בעולם, בעקבותינו קמו עשרות מדינות ביבשות שונות, אבל אם יכולים אנו לומר "אשרינו" על כך שכבר יש בנים בישראל שאינם זוכרים כלל תנאי קיום אחרים של עמנו, הרי כל הזוכרים את הימים בהם לא היו לנו לא פרלמנט, לא ממשלה, לא כוח ולא צבא, לא נשיא ולא דגל, לא שגריר ולא ציר - כל אלה יברכו על ביקור ממלכתי של ראש ממשלה ישראלי במדינות הים.

יש גם להעריך בחיוב את ההסכם לשיתוף- פעולה אמריקני-ישראלי להמתקת מי ים. כולנו מאמינים שבאחד הימים נברך: "המוציא מים מן הים".

אבל עם פאר הטקס ועם הישגים אחרים שיש לברך עליהם, עשה ראש הממשלה - לפי הכרתנו - בהיותו בארצות הברית שני משגים מדיניים חמורים מאד. האחד בדיבור, אשר במדיניות עלול להיות בבחינת מעשה, השני - במחדל. מר אשכול הודיע באחד מימי הביקור ביבשת אמריקה הצפונית, כי לפי הערכתו היו הצהרותיו של ראש ממשלת ברית-המועצות ניקיטה חרושצ'וב במצרים מתונות באופן יחסי. כדי להבהיר לעצמנו את הגדרה הזאת, קודם כל עלינו להיזכר מה אמר ראש הממשלה הסובייטי בהיותו אורחו של נאצר. הוא השמיע הודעות בהזדמנויות שונות, והנקודות העיקריות הנוגעות לישראל שהוא, כלומר ניקיטה חרושצ'וב, עמד עליהן, הן ארבע:

א. מצרים תוסיף לקבל נשק מברית-המועצות כפי שיבקש שליטה. אינני יודע איך העתיק התורגמן במצרים את ההודעה הזאת מרוסית לערבית, אבל בשפתו של ניקיטה חרושצ'וב אפשר היה לומר שהוא הבטיח לתת לנאצר נשק "סקולקו אוגודנו".

שר המשפטים ד. יוסף:

מה זאת אומרת:

מנחם בגין (תנועת החירות):

שר המשפטים שואל אותי מה זאת אומרת. טוב שבבית הזה יש לפחות שר אחד שאיננו שומע רוסית. "סקולקו אוגודנו" פירוש הדבר הוא, שר המשפטים, בשפה שאתה מבין אותה היטב - as much as you wissh.

היו"ר ק. לוז:

"כאוות נפשך".

מנחם בגין (תנועת החירות):

אני מודה ליושב-ראש על התרגום הנוסף.

ב. ראש ממשלת ברית המועצות הבטיח את תמיכת ארצו בעמדתם של הערבים ביחס למי הירדן, כלומר, ביחס למפעל החיוני של מוביל המים הישראלי.

ג. מר חרושצ'וב הביע את דעתו שיש "להחזיר את זכויות הערבים בפלשתינה". על-פי הפירוש הישראלי של הצהרה זו, העלולה להתפרש בצורות שונות, כוונתו היתה להחזרת הפליטים.

ד. הוא כינה את מדינת ישראל בשם "מכשיר האימפריאליזם". על כל ארבע ההצהרות האלו אומר ראש הממשלה של מדינת ישראל בארצות-הברית, שהן באופן יחסי מתונות. לא מניה ולא מקצתיה. לפי הערכתנו הן קיצוניות מאד במשמעותן האנטי-ישראלית.

אשר לנשק - אין צורך להסביר. מצרים מקיימת מצב מלחמה עם מדינת ישראל; שליטה, באיגרת תשובה לממשלת ברית המועצות אשר ביקשה התחייבות לפתור בעיות בין לאומיות שלא בכוח הנשק, הודיע כי הוא מוכן לקבל התחייבות זו בתנאי שיקויים יוצא מן הכלל אחד, והוא מדינת ישראל. שליטה מודיע שהמלחמה בין מדינות ערב לבין מדינת ישראל היא בלתי-נמנעת, והשאלה היא מתי הוא יפתח בה. תשובתו היא - כאשר נהיה מוכנים. לקראת אותו יום ולקראת השלמת ההכנות דרוש למצרים, מעל לכל, נשק. ואם ראש ממשלה של מעצמה אדירה בהיותו אורחה של אותה מדינה תוקפנית - המבטיחה קבל עולם שהיא תתקוף ותנסה ותרצה להשמיד - מבטיח נשק כאוות נפשו של התוקפן - הלכך ייקרא בשם "מתינות" ואפילו "יחסית"?

ביחס למי הירדן אמרו מדינות ערב שהן תנסינה בכל כוחן העומד לרשותן או למנוע את פתיחת המוביל הארצי או לחבל בו, אם מיד ואם בעתיד. לכך נתן חרושצ'וב את ברכתו. הזוהי מתינות?

אשר להחזרת "זכויות הערבים בפלשתינה", הייתי רוצה להסב את תשומת-לב כל חברי הכנסת כי בימינו התרגלנו למה שנקרא בלעז euphemism, דבר סתר והסתרה. המומחים הגדולים ביותר להם היו הגרמנים. פתרון סופי במקום השמדה. אוטונזיה במקום רצח המונים, ועוד. אבל גם בחלקי עולם אחרים משתמשים בדברי סתר כאלה, ועלינו לדעת כי המושג הזה היוצא חדשים לבקרים מפי אויבינו החזרת זכויות הערבים בפלשתינה - הוא בבחינת euphemism שפירושו הממשי - חיסול מדינת ישראל. ואם שליטה של ברית המועצות חוזר על מלים אלה, בוודאי צריך הוא לדעת מה משמעותן האמיתית.

ועוד, מדינת ישראל היא "מכשיר האימפריאליזם". בשנות הארבעים היינו אנו העם הראשון אשר קם ללחום, לא לדבר, נגד שלטון קולוניאלי; הוכחנו שאפשר ללחום בו וגם להביא לידי סילוקו. לפני עשרים שנה כמעט בדיוק, נפגשתי עם שר החקלאות דהיום והוא אמר לי: "כבר עשיתם מעשה היסטורי רב, הוכחתם שאפשר ללחום בשלטון הבריטי". היה זה בקיץ 1944, ואילו הוכחות ניתנו אז בארץ ישראל הקטנטונת עד 1948. הוכחות אלה ניתנו לא רק לשר החקלאות דהיום אלא לעמי אפריקה ואסיה ולעמים משועבדים אחרים בכל רחבי תבל. אילמלא חישובים מדיניים פנימיים קטנוניים יכולים היינו כיום - גם באסיה וגם באפריקה - להוכיח שבמלחמה הזאת נגד הקולוניאליזם, שהיא כיום מן המקובלות ומן המפורסמות בכל רחבי תבל, לא רק בוושינגטון, אפילו בלונדון - היינו אנו בבחינת חלוצים העוברים לפני מחנות הדור. מחמת כוונות פנימיות, טושטשה העובדה הזאת בעולם כולו. מבחינה היסטורית מלחמת שחרור היא נגד שלטון נכרי. הערבים מעולם לא שלטו בנו. אך אנו מתחילים לספור את מלחמת שחרורנו מנובמבר 1947. זה בוודאי משגה חמור מאד מבחינה לאומית. אבל שליטה של ברית-המועצות שהחליט לתמוך בנו - ועלינו תמיד לזכור זאת - לא רק להלכה אלא גם למעשה בעיצומה של אותה מלחמה אנטי-קולוניאלית של העם הקטן הזה, בוודאי הוא יודע שמדינה זו לא קמה בבחינת מכשיר האימפראליזם, אם הוא מכנה כך את מדינת ישראל במצרים, הרי הוא נותן יד לכל הסילוף המוצא את ביטויו פעם בבאנדונג ופעם בקונאקרי, פעם בקאהיר ופעם גם בבלגרד, להשחיר ולהשמיץ את העם הזה שנתן אות ומופת למלחמת שחרור אנטי-קולוניאלית.

אבל הודעתו של ראש הממשלה - לפיה הצהרותיו אלה של חרושצ'וב הן באופן יחסי מתונות, - איננה רק נוגדת את האמת, היא נושאת עמה נזק חמור בשביל העמים האחרים.

בימים הקרובים, אדוני היושב-ראש, תכונס בקאהיר ועידה של מדינות אפריקה. אין ספק שמדינות עוינות לנו שוב תנסינה להגיש הצעת החלטה אנטי-ישראלית, הנוסח פחות או יותר דומה לזה של ארבע הנקודות שהבאתי: מי הירדן ושימושם להשקיית הנגב הם "מפעל אימפריאליסטי", החזרת זכויות הערבים על פלשתינה, מדינת ישראל היא מכשיר בידי האימפריאליזם והקולוניאליזם. יש לשער שתקום מדינה פלונית או אלמונית, ידידותית לנו, ותשתדל לשכנע את המסובים שלא יקבלו החלטה זו. האם טוב הדבר שבעצם דיונים כאלה יוכל מישהו, על יסוד דין-וחשבון מארצות-הברית לקום ולומר: מה כי תריבו את ריבה של ישראל? הנה דברים כאלה כבר נאמרו במצרים מפי ראש ממשלת ברית המועצות, ואילו ראש ממשלתה של מדינת ישראל, בהיותו בארצות-הברית, הוא עצמו אמר שהצהרות אלה, לדעתו, הן באופן יחסי מתונות. האם תזכורת כזו תעזור לידידינו בקאהיר או תעזור למישהו אחר? ובעיה זו תעמוד גם בשבועות או בחודשים הבאים. ועידות כאלה מתכנסות לעתים תכופות וחושש אני - הלוואי ונתבדה - כי הצהרה זו של "מתינות יחסית" כביכול שהודבקה על ידי ראש הממשלה להצהרותיו האנטי-ישראליות המובהקות של ראש ממשלת ברית המועצות, תודבק ותוסיף בוועידות רבות בהן אנו נהיה, לדאבוננו, אובייקט לדיונים בהעדרנו.

את כל הדברים האלה, אדוני היושב-ראש, אמרתי לא אף-על-פי שתבענו, אלא דווקא משום שאנו תבענו באוזני חברי הכנסת, בשנים האחרונות, נסיון יזום מצדנו לנסות ולתקן את היחסים בין מדינת ישראל וברית המועצות, לנסות לפחות לגרוע מאיבתה אלינו. אנו טעננו שלשם נסיון זה צריך לחפש נקודת מפגש. כל העולם כולו מבקש כיום נקודות מפגש. הגושים המזרחי והמערבי אינם עוד כפי שהיו תמול שלשום, עד פרוץ מלחמת קוריאה. יש מידה הרבה יותר גדולה של עצמאות המחשבה, וגם עצמאות המעשה, בחבר העמים המערביים. יש כיום, בתוך הגוש ההולך עדיין בעקבותיה של מוסקבה, נטיות רציניות וגלויות למהלכים עצמאיים בזירה הבין לאומית.

בימים כאלה בוודאי מוטלת על מדינה מוקפת אויבים, לבקש נקודות מפגש. השכל הישר, התבונה המדינית אמרו לנו: נקודת המפגש בין מדינת ישראל לבין הגוש האירופי המזרחי - הלא היא המדיניות הגרמנית. על הכל כבר מקובל שגרמניה משמשת עדיין סכנה רצינית לעמי אירופה המזרחית. הן את הדברים האלה השמיע הנשיא ג'ונסון באוזני אורחו ארהרד: על גרמניה להבין, כי חששות הרוסים מפניה הם כנים. העתונות הגרמנית כל כך התקוממה נגד הצהרתו זו של נשיא ארצות-הברית, עד שכבר בראשית השתחצותה הבין לאומית הנובעת מהקמת הכוח המחודש אמרה באוזני וושינגטון: גרמניה איננה וייטנאם הדרומית.

הדין-וחשבון של אדמיראל היי צריך להוכיח שבשנות השישים כבר מנסה הצבא הגרמני להיות מדינה בתוך מדינה. ההערות של אנטישמיות גסה, דיווח לנו ה"ג'ואיש כרוניקל", המופצות והולכות ונשמעות בשעת האימונים בתוך הצבא הגרמני, צריכות ללמד אותנו לקח, ואין אלא לשער שכאשר איזה סמל גרמני אמר לחייל גרמני: אתה עומד כמו יהודי מלוכלך בשורה, הוא החזיק בידו עוזי, אדוני היושב-ראש.

יש סימנים מסויימים בגרמניה, יש נאום של שר לפיו צריך להחזיר את הסודטים השדודים למולדת. ושר לא התפטר. גרמניה היא סכנה לכל עמי אירופה המזרחית, לדעת הכל, גם לדעתו של נשיא ארצות-הברית. ולכן, אילמלא היינו אנו מנהלים מדיניות גרמנופילית, לו אנו מבחינת האינטרס הישראלי, הלאומי, היינו מצטרפים למחנה המזהירים מפני חידוש המיליטאריזם הגרמני התוקפני, היינו יוצרים נקודת מפגש עם עמים הרואים לנגדם את הסכנה המתפתחת.

לו כיום היינו אומרים, כפי שלדעתי אנו חייבים לומר, שסכנה איומה צפויה לכל האנושות אם גרמניה תקבל נשק אטומי בצורה זו או אחרת, במישרין או בעקיפין, בבדידות או במשותף, בוודאי היינו יוצרים נקודת מפגש כזו. דרך אגב, זוהי גם דעתה של בריטניה; זוהי גם דעתה של צרפת. משום מה לא תאמר זאת מדינת ישראל המנוסה מכל המנוסים בתוצאותיו של חידוש כוח צבאי ומיליטאריזם גרמני?

אבל, אדוני היושב-ראש, דווקא אנו שהשמענו את הטענות המדיניות האלה בכל השנים האחרונות, איננו רוצים שברית המועצות ועמים אחרים יוכלו לראות בנו מעין תושבי גיטו, ולא אזרחים של מדינה חופשית וריבונית. בגיטו ניסו על הצהרות אנטי-יהודיות לומר: לא כל כך נורא; במדינתנו לא נאמר זאת. על חשבון כבודנו ועל חשבון עתידנו לא נהפוך הצהרות סובייטיות אנטי-ישראליות להצהרות "מתונות באופן יחסי". חיפוש נקודות מפגש מדיניות - הן; השתפלות, העמדת האינטרס המדיני של ישראל כנגד עמים אחרים בסכנה? - לאו.

ישראל גלילי (אחדות העבודה - פועלי ציון):

מה ההשוואה הזאת עם הגיטו?

מנחם בגין (תנועת החירות):

אם נפגעת על ידי השוואה זו, אני יכול למחוק את המלה.

ישראל גלילי (אחדות העבודה - פועלי ציון):

נפגעתי?

מנחם בגין (תנועת החירות):

מר גלילי, שאלת בכבוד ואשיב לך בכבוד. אני סובר, על פי זכרוננו הלאומי, שבגיטאות, לאו דווקא בגיטאות של שנות הארבעים אלא בגלות, ניסו היהודים תמיד לתרץ הצהרות של משנאיהם שהן לא כל כך נוראות, והיו אומרים בבחינת: תודה לאל, הוא שבר יד אחת בלבד.

בבה אידלסון (מפא"י):

זו באמת השוואה!

מנחם בגין (תנועת החירות):

ואני אינני רוצה, שבהגבתנו על הצהרות של זרים ביחס למדינתנו נתעלם ממהותן החמורה על על ידי נסיון ליטול מאותה חריפות של מהותן. האין זה ברור?

ישראל גלילי (אחדות העבודה - פועלי ציון):

האם בכל זאת מוכן אתה למחוק את המלה מן הפרוטוקול?

מנחם בגין (תנועת החירות):

אם אתה מתעקש, למענך אני מוכן, אבל אין לי שום סיבה לחזור בי מן ההשוואה במהותה. צר לי שהיה עלי לומר זאת, אבל לא בי היה זה תלוי, אלא בראש הממשלה, יריבי הנכבד. הוא היה צריך לשקול יותר את דבריו באמריקה.

המחדל של מר אשכול חל על מדעני גרמניה במצרים. אני סובר שבעקבות החלטת הכנסת מיום 5 במאי שנה זו, היתה לנו הזכות לצפות שבהיותו בארצות-הברית ישתדל ראש הממשלה להפעיל את דעת הקהל כולה, שלפניה הופיע, כנגד הפעולה הנפשעת של המדענים הגרמנים. לצערנו לא עשה כן.

ננסה לסכם מה עשו הגרמנים בענין זה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אשתקד ביוני יצא הבונדסטאג לפגרת הקיץ. עד אז היו לפניו: א) הצעת חוק שהוכנה על ידי כל שלוש המפלגות; ב) החלטה פה אחד לחייב את ממשלת בון להגיש עם תום הפגרה הצעת חוק נגד פעולת המדענים הגרמניים במצרים. ביוני דהשתא יצא הבונדסטאג לפגרה. אין הצעת חוק ממשלתית; אין הצעת חוק תלת-מפלגתית. יש הצעת חוק של האופוזיציה, עליה אומרים נציגי הרוב השליט שלא תהיה לה כל משמעות אפילו אם תתקבל, וייתכן שגם לא תתקבל. שנה תמימה עברה מאז הוגשה הצעת החוק של שלוש המפלגות, וראו את התוצאות - הגרמנים בענין זה ממש משטים בנו. הם ניצלו את קלות-דעתה של ממשלת ישראל על מחדליה וייחוליה המיותרים לידיעה שממשלת בון תגיש הצעת חוק, לידיעה ששלוש מפלגות מכינות הצעת חוק, להחלטה פה אחד של הבונדסטאג - כדי להרדים בינתיים את דעת-הקהל. והגרמנים אומרים: אנחנו משתדלים לפתור את הבעיה בדרך חוקית בלי לפגוע בחופש הפרט. תעתוע נוסף.

אחרי השמדת 6 מיליוני יהודים, אדוני היושב-ראש, אמרו הגרמנים משני סוגים את הדברים הבאים: סוג אחד - לא יכולנו אלא למלא פקודה; סוג שני - לא יכולנו לעמוד בפני הטרור. מה הם אומרים עכשיו כאשר בניהם נותנים כלי השמדה המונית בידי האויב האכזרי והמסוכן ביותר של מדינת ישראל, בה התרכזה שארית הפליטה מימי השואה? הם אומרים: איננו יכולים להוציא משם את המדענים בלי חוק. שנית: איננו יכולים לקבל את החוק שיוציא אותם. אחרי ההשמדה אמרו: פחדנו מפני הדיקטטורה. כיום הם אומרים: אנחנו חוששים מפני הדמוקרטיה. אחרי שנות הארבעים אמרו: לא יכולנו לעמוד בפני הכוח. כיום הם אומרים: איננו יכולים להשתחרר מן הקונסטיטוציה. אז אמרו הם: שלט בנו חוק הכוח. כיום הם אומרים: שולט בנו כוח החוק. כך הם משטים, כך הם מתעתעים, וכך הם הצליחו להרדים את דעת-הקהל.

סברנו שראש הממשלה, בבואו לארצות-הברית, ישתדל לעורר אותה. הרי היתה זו בעקיפין אחת השליחויות שהוטלה עליך, מר אשכול, בהחלטת הכנסת לאמור: "הכנסת מביעה את מורת-רוחה על שהשלטונות של הרפובליקה הפדראלית הגרמנית טרם נקטו פעולה יעילה כלשהי למען מנוע את הפעולות הנ"ל, שהן הרות תוצאות מסוכנות ביותר והרסניות לבטחונה של ישראל ולשלום האזור. הכנסת קוראת אל דעת הקהל הנאורה בעולם להפעיל את השפעתה כדי להפסיק את הפעילות הזאת של המומחים הגרמניים". ראש הממשלה היה במרכזה של דעת הקהל העולמית ולא שמענו, לא ברדיו, לא בטלוויזיה, לא במסיבות עתונאים, לא באמצעות הבית הלבן - לא שמענו על שום פעולה לעורר את דעת הקהל ביחוד באמריקה, ועל ידה בעולם כולו, נגד המשך הפעולה הנפשעת הזאת.

ומה פירוש המשכה? עד היום מנחמים אותנו שלמצרים אין עדיין טילים רבים. יש אומרים שהמדענים הגרמניים לא סיפקו לה "אלא" בין 200 ל- 300 טילים. ניחא. איננו יכולים להיות בטוחים בכך. עלי להזכיר לכנסת כי כאשר העלה נאצר לפני שנתיים, ביולי, את שני הטילים הראשונים שלו, פרי מלאכתם של מדעניו הגרמניים, היתה זו הפתעה לישראל. לאור העובדה הזאת עלינו ללמוד לקח: לעולם אל נניח שלאויב יש פחות מכפי שאנחנו יודעים; לעולם עלינו להניח שלאויב יש יותר מכפי שאנחנו יודעים. השכל הישר מחייב את ההנחה השניה. אם נטעה ביחס אליה - לא הפסדנו כלום, נעשו הכנות גדולות יותר. אם, חס וחלילה, נטעה ביחס להשערה הראשונה, הרי אסון עלול להתרחש בביתנו. איננו יכולים לדעת בדיוק כמה טילים כבר יש לנאצר. אבל נניח שיש לו בין 200 ל- 300 "בלבד". הרי מדענים אלה מוסיפים לשבת במצרים. מאז קיבלה הכנסת את החלטתה ב- 20 במארס, מאז נודע לכם על הפעילות הזאת, רבותי חברי הממשלה, עברו כבר שנים. כמה כלי השמדה הספיקו כבר לייצר בשביל אויבינו, ואם יוסיפו לשבת - כמה טילים נוספים ייצרו?

יש המנחמים אותנו לאמור: לטילים המצריים, פרי מלאכת המדענים הגרמניים, אין עדיין מכשירי ניווט. איננו יכולים להיות בטוחים בכך. אבל נניח שזהו מצב. יישבו עוד שנה, עוד שנתיים - יקימו את מכשירי הניווט. מנחמים אותנו שעדיין יש להם רק ראשי-חץ שגרתיים. אולי. יישבו עוד שנה ועוד שנה - ייצרו ראש-חץ כימיים מסוכנים ביותר. הרי לשם כך הם נמצאים שם.

במלים אחרות - איחרנו הרבה בפתיחת המערכה: חטאנו הרבה בהפסקתה לפני שנה, בין החלטת הכנסת מיום 20 במארס עד החלטת הכנסת מיום 5 במאי. אבל עדיין הסכנה מוחשית. עדיין חובה לעשות למען הפסקת פעולה זאת. האם שוב נפסיק את המערך, ובאחד הימים, בעקבות שתי ההחלטות - מיום 20 במארס 1963 ומיום 5 במאי 1964, נקבל החלטה שלישית בכנסת האומרת: "הכנסת חוזרת ומביעה את תביעתה הדחופה והנמרצת שיינקטו אמצעים מידיים" - מידיים - "על ידי השלטונות בגרמניה המערבית, כדי לשים קץ לאלתר" - לאלתר - "לפעילות נפשעת זאת"? החלטה שלישית, אדוני היושב-ראש, כבר לא יהיה לנו כוח לקבל. לדעתי, גם לא נרצה לעשות את הכנסת ללעג ולשנינה בעיני העולם כולו.

פירוש הדבר שצריך לפעול ולהפעיל את דעת הקהל. הגרמנים מתעתעים. הגרמנים משטים. אבל אם הם נוקטים את כל תכסיסי ההשהייה האלה, זה מוכיח שיש בדעתם להשאיר את המדענים במצרים, מצד אחד, אולם זה גם מוכיח שהם רגישים לענין זה מבחינת מעמדם הבין-לאומי, ביחוד בארצות הברית של אמריקה, אשר שם הפיצו הם תמונה של שני ראשי ממשלה במיליוני טפסים כדי להוכיח לדעת-הקהל האמריקנית: אנחנו בסדר גמור. ראש ממשלה של העם ששישה מיליונים מבניו הושמדו בגרמניה ועל ידה, הושיט יד לראש ממשלת גרמניה. הם רגישים מאד לגבי ההאשמה שרוח הנאציזם עדיין קיימת בתוכם ובני העם הגרמני שוב נמצאים בנתיב להשמדת יהודים. אחרת לא היו נוקטים את תכסיסי ההשהייה האלה. היו אומרים מלכתחילה: לאו. וכנראה אם הגרמנים רגישים בנקודה זאת, פירוש הדבר שעלינו ללחוץ וללחוץ יותר. להפעיל את דעת הקהל. להשתמש בכל הזדמנות כדי לקיים הלכה למעשה את שתי החלטות הכנסת.

מדוע החרשת, אדוני ראש הממשלה, בהיותך באמריקה, בעמדך לפני מיליוני אמריקאים, יהודים ולא-יהודים, ברדיו ובטלוויזיה? מדוע שתקת? מדוע לא הבאת לפני דעת הקהל האמריקני את הסכנה המוחשית; את הסכנה כפי שהוגדרה על ידי כבוד שרת החוץ - נשק להשמדת כל חי? כפי שהוגדרה על ידי הכנסת כולה פעמיים. כפי שהוגדרה על ידך בהיותך בצרפת. כאשר שאלוך מה עם המדענים הגרמניים במצרים, זו היתה תשובתך: אני מאמין שיש בידי המדינות המקיימות יחסים עם ממשלת גרמניה המערבית אמצעי השפעה מספיקים כדי להניע אותה להוציא את המדענים הגרמניים ממצרים.

אם אתה סובר שבידי מדינות יש אמצעי השפעה מספיקים, איפה היו אמצעי ההשפעה שלך על מדינות המשפיעות על בון? אם החרשת אתה בהיותך בארצות-הברית, מי ידבר? מי ישמיע קול באוזני בון? המחדל חמור מאד, והלוואי אפשר היה לתקנו.

הסכנה מפעילותם של המדענים הגרמניים איננה לקיום מדינת ישראל. מדינתנו תהיה קיימת. הטילים לא יכריעו את צבאנו. הם לא ישמידו את מדינתנו. מי שיקום עלינו להשמידנו - יושמד, ועמנו יחיה. זאת החלטתנו הנחושה מדורי דורות. הבעיה היא של שפך דם יהודי. בפעם הראשונה ניתן בידי האכזרי והמסוכן באויבינו נשק שבעזרתו יוכל לגרום לתשפוכת דמים שכמותה לא היתה בשום מערכת שדה וכמותה לא תהיה במערכת שדה רגילה בין שני צבאות. זאת הסכנה, וסבור אני, אדוני היושב-ראש, חברי הממשלה וחברי הכנסת, שבדורנו זה אין לך סכנה חמורה משפיכת דם יהודי. עורקינו יבשים מדם, איננו יכולים עוד לתת את דמנו למולך של איבה לעמנו. זאת הסכנה שנוצרה בידי הגרמנים ובידי גרמניה המשאירה את מדעניה בתודעה מלאה בארץ אויב. ונגד סכנה זאת צריך לפעול באופן מתמיד. ואם ראש הממשלה חטא במחדל הזה, על הכנסת לתקן את המעוות, ואני פונה אליכם, חברי הכנסת, ללא הבדל סיעה: הבה נחדש את הלחץ הבין-לאומי; הבה נגביר את הפעולה בכל חלקי העולם. גם בענין זה יכולים אנו למצוא נקודות מפגש במערב ובמזרח. כל יום חשוב, וודאי כל חודש. על אחת כמה וכמה כל שנה. איחרנו הרבה, אבל עוד יכולים אנו להפריע, והפרעה זאת - צו לאומי הוא. זאת אחת המסקנות שלפי דעתנו יש לקבלה בדיון המדיני הזה.

מבחינת יחסנו לגרמניה יש משהו אופייני, בוויכוח שנתקיים ב- 5 במאי שנה זו, אמר אחד מחברי הכנסת את הדברים הבאים: "התחמקות מעשיית מאמצים של חקיקה חד-משמעיים ונמרצים למנוע פעולת מדענים גרמניים בפיתוח כלי השמדה, מזעזעים את התקווה... כי גרמניה היום שונה מגרמניה של היטלר".

הייתי עושה את הנסיון ומבקש את חברי הכנסת לנחש מי אמר את הדברים האלה. לא איש סיעת תנועת החירות; לא איש סיעת מפ"ם. גם לא איש אחדות העבודה, חבר הכנסת גלילי. אמר את הדברים האלה יושב-ראש ועדת החוץ והבטחון חבר-הכנסת דוד הכהן.

איזה קפיצה מקיצוניות לקיצוניות! אנו מעולם לא אמרנו שגרמניה של היום איננה שונה מגרמניה של היטלר. ישנו חבר כנסת אחד, נעדר, אשר מקים לו דחלילים. הוא טוען שיש אנשים בישראל האומרים שגרמניה של היום היא בדיוק כמו גרמניה בימי היטלר. ואחר כך הוא אומר: הרי זה כזב. את הדחליל הוא בעצמו מקים ומפיל. ודאי יש הבדלים בין גרמניה של היום לבין גרמניה של שנות השלושים והארבעים. בגרמניה של היום אין אושוויץ. זהו הבדל רציני מאד. בגרמניה של היום אין בוכנוואלד. גם זה הבדל רציני. בגרמניה של היום אנשי הס.א. וה- ס.ס. נמצאים במקומות חשובים מאד, אבל לא הם עדיין מנהלים את כל עניניה. בשבילנו די היה לקבוע דבר פשוט. אותו העם הגרמני שהשליט את היטלר על עצמו, ובהתלהבות עצומה הלך אחריו כל עוד הוא הביא לו נצחונות והשמיד במערך זה של הנאציזם שישה מיליון יהודים, - אותו עם גרמני נמצא על אדמת גרמניה. הוא לא יכול היה להשתנות בן-לילה, ועשרים שנה בהיסטוריה ובתולדות עם הם בבחינת יום או לילה. זאת טעננו, ומשום כך בקשנוכם: אל תתידדו עמם, אל תתנו להם רהאביליטציה, היא תעלה לנו במחיר עצום; עכשיו אנחנו יכולים לראות את המחיר. גרמניה לא היתה מעיזה - אלמלא הרהאביליטציה שניתנה לה מכאן, מוחלטת, מפי בני העם המושמד - לעלות שוב על נתיב ההשמדה נגד העם היהודי. אבל אם חבר מפא"י, מראשי מפא"י, אמר את המלים הללו, אדרבא, תסיקו מסקנה, שוו לנגד עיניכם, כי יש התחמקות מעשיית מאמץ של חקיקה חד-משמעית ונמרצת למנוע את פעולות המדענים במצרים.

לסיכום הנקודה האת רוצה אני, אדוני היושב-ראש להביע את תקוותי שמן היום ואילך תפעל הממשלה על פי החלטת הכנסת המחייבת אותה, ולא יהיה עוד צורך, חס וחלילה, להציע לקבל החלטה שלישית בענין זה.

שמחנו מאד על ביקורו של ראש הממשלה בצרפת. קיבלתי ממקור מהימן - אם דברי אינם מדוייקים, הואילה נא, מר אשכול, לתקנם - שנשיא הרפובליקה הצרפתית אמר לך, בין השאר: "ישראל נשארת תמיד (reste toujours) ידידתנו ובעלת בריתנו". זו הודעה בעלת חשיבות יוצאת מגדר הרגיל, בעיקר לאור השמועות והידיעות - להן נתן מהלכים, בין השאר, גם שר החקלאות דהיום - לפיהן עלול לחול שינוי ביחסה של צרפת למדינת ישראל עם תום מלחמת אלז'יריה.

הנשיא דה-גול שוקל כל מלה שהוא משמיע באוזני הציבור או היחיד, ואם מצא לנכון להשתמש במלים "נשארת תמיד", פירוש הדבר, על אף החששות, - צרפת היא ידידתנו ובעלת בריתנו.

נדמה לי, אדוני היושב-ראש, שאם נשיא צרפת קורא לישראל "ידידתנו ובעלת-בריתנו", אין עוד כל מניעה שנציג של מדינת ישראל יאמר לצרפת שהיא ידידתנו ובעלת בריתנו וכזאת תישאר תמיד.

אמנם זוכר אני ימים כאשר הצענו לבוא בברית עם צרפת, וחוגים מסויימים במדינתנו- לאו דווקא של המיעוט - הגיבו על רעיון מדיני זה אפילו בנימה של לגלוג ולא רק של חוסר אמון. לכן לנו יש סיפוק מיוחד מן העובדה שהרעיון הזה של ברית צרפת - ישראל מצא את ביטויו בהכרזה בימים אלה - מפי נשיאה של הרפובליקה הצרפתית. ואני סובר שמהיום והלאה יוכל כל אזרח נאמן בישראל לומר, באמונה וגם לא בלי גאווה: יש מדינה, שהיא לא רק ידידתנו אלא גם בעלת בריתנו. זוהי התפתחות חשובה מאד. יש מדינות ידידותיות אחרות, אחת מן היא האדירה במעצמות, ארצות הברית של אמריקה, אבל למדינת ישראל דרושות בעלות ברית, מן הסיבה הפשוטה - יש לה אויבים. וטוב ומלבב הוא, אם דוברה ונשיאה של מדינה כצרפת נתן את האות שישראל יכולה לזכות לא רק בידידות אלא גם בברית מדינית, הלכה למעשה.

לסיום דברי, אדוני היושב-ראש, יורשה לי להודות לצרפת על הכבוד הצבאי והממלכתי שהיא חלקה לזאב ז'בוטינסקי בדרכו למולדת. קראתי את מכתבו של מסייה מסמיר, שר הצבאות, אל הגנרל קניג, גיבור ביר-חכים, אחד המפקדים המהוללים של צרפת, אחד הידידים המובהקים ביותר של מדינת ישראל, שר הבטחון הצרפתי הראשון שסיפק לנו נשק בשנות החמישים. קראתי את המכתב הזה, בו נאמר כי ניתנה הוראה לשלוח לשדה התעופה באורלי יחידה של חיל האוויר הצרפתי שתדגל את הנשק לכבוד זאב ז'בוטינסקי בדרכו למדינת ישראל. זהו מסמך בעל ערך מוסרי רב. זאב ז'בוטינסקי אהב את צרפת; אבל כאשר בשנות גלותו, לאחר צאתו מארץ ישראל, בשנת 1929 - משנמנע ממנו לשוב לארץ ישראל עד יום מותו - הציעה לו צרפת את אזרחותה, הוא מיאן לקבל אותה, מתוך הכרת תודה, כי לאזרחות אחת נשא עיניו - של ארץ ישראל. הוא לא זכה להיות אזרח במדינת ישראל, אבל כפי שניבא בשנות השלושים, בנו זכה לכך, ועמו זכה לכך. ומששב למולדת מריחוק מקום וזמן, יצא כל העם - כל העם, אשרינו שזכינו לכך - לתת לו כבוד. ובדרכו למולדת נתנה לו כבוד גם הרפובליקה הצרפתית על שריה ועל צבאה; לא במקרה, כי הרי לנימה הנוגה של התקווה הוא נסך את קריאת הדרור של המרסילייזה.