צוואות השבטים מבטא תפיסת עולם בה שבט לוי הוא בראש, ועל השבטים לציית לו. לוי הוא כהן ומלך. לפי צוואות ראובן ושמעון לוי הוא גם איש מלחמות, ולפי צוואת לוי הכהן הגדול הוא גם מלך וגם נביא.
תפיסה זו של שבט לוי מתאימה לתקופת החשמונאים, תקופה בה השלטון בישראל היה בידי הכהנים. יוחנן הורקנוס היה מלך, כהן ונביא. יוספוס (מלחמות א ב ח) מספר על גדולתו: "שלוש גדולות נתאחדו בו, השלטון על עמו, הכהונה הגדולה והנבואה".
יתכן שהספר נכתב מאוחר יותר, בראשית המאה הראשונה לפני הספירה.
בספר מתרוצצות שתי השקפות: האדרתו של שבט לוי מחד, ובקטעים מסויימים, שהם כנראה תוספות מאוחרות, תוכחות על חילול הקודש של בני לוי, והאדרתו של יהודה כמלך.
מבנה הצוואות
כל צוואה מחולקת לשלשה חלקים:
א. אבי השבט מספר את קורותיו ומתוודה על חטאיו. למעט יחידים המתארים אם חיי הצדק שחיו [יוסף, למשל).
ב. הדרכה לבנים כיצד עליהם לנהוג, תוך כדי לימוד מן הניסיון האישי של כל אחד: ראובן מזהיר מן הזנות, שמעון מקנאה וכעס, יהודה משכרות ואשה נכריה, דן מכעס וכזב, גד משנאה וכו'.
ג. נבואת אחרית, תיאור עזיבת ה' והעונשים על החטא, התשובה. חלק מן הצוואות כולל גם תיאור חזונות וחלומות.
החלק השלישי של הצוואות הורחב בידי סופרים נוצרים, ובהוצאות שונות נמצאים דברים שהוסיפו בו דברים על גאולת העולם בידי משיחם.
ככלל, הצוואות אינן מקשה אחת, ורבים בהם התוספות והשינויים שנעשו בידי סופרים.
אופי הצוואות
הרוח העולה מן הצוואות היא אמונה תמימה, כבוד להקרבת הקורבנות, יחס הערצה לשבט לוי ולתפקידו. הצוואות כוללות הוראות ללכת בדרכי ה', לאהוב את ה' ואת הבריות. להתרחק ממידות רעות: זנות, קנאה, כעס, שנאה. על חשיבות התשובה ועל הגאולה.
ספר חנוך תופס מקום מרכזי בצוואות: כמעט בכל הצוואות מוזכר ספר חנוך, והנבואות שנאמרו בו על חטאי העם וענשם.
מהלך הסיפור הוא בעקבות ספר היובלים.
לשון הספר
הספר נכתב עברית, והחוקרים מביאים ראיות לכך מניסוחים ביוונית שניתן להבינם רק אם חוזרים ומתרגמים אותם לעברית. ספר צוואת נפתלי שבידינו הוא בעברית המקורית בה נכתב.
הספר הגיע לידינו בתרגומים רבים: יוונית, ארמנית, סלאבית, ארמית וסורית.
[הסקירה נכתבה על יסוד הקדמתו של אברהם כהנא ל"ספר צוואות השבטים", בתוך "הספרים החיצונים" כרך ראשון, תל אביב תש"ך).