פרק א

א) העתקת צוואת יוסף. ויהי כאשר הלך למות ויקרא אל בניו ואל אחיו ויאמר אליהם.
ב) אחי ובני, שמעו אל יוסף אהוב ישראל, והאזינו לאמרי פיו.
ג) אנכי ראיתי בחיי קנאה ומוות, ולא סרתי מאמת ה' ואתחזק בה.
ד) אחי שנאוני, וה' אהבני, הם בקשו להרגני, ואלוהי אבותיי שמרני. הם בבור השליכוני, ועליון העלני.
ה) לעבד נמכרתי, ואדון כל פדני. בשבי לוקחתי, וזרועו החזקה הושיעתני. ברעב עוניתי, וה' כלכלני.
ו) לבדי הייתי, ואלוהים נחמני. חולה הייתי, וה' השקיף עלי. בבית הכלא הייתי, ואלוהים חנני. באזיקים נאסרתי, והוא הצילני.
ז) בתוך דיבת עם, והוא זכני. עלילות רעות שמו עלי המצרים, והוא הושיעני. עבד הייתי וירוממני.

פרק ב

א) וככה הפקיד פוטיפר שר הטבחים אשר לפרעה את ביתו על ידי, ואנכי נלחמתי עם אשתו לא ידעה בושת, אשר החזיקה בי לחטוא עמה, ואלוהי ישראל אבי שמרני מפני האש היוקדת.
ב) בבית הכלא השליכוני, הכוני, שמוני ללעג, ואלוהים נתנני לרחמים לפני שר בית הסוהר.
ג) כי לא יעזוב ה' את יראיו, לא בחושך ולא באזיקים ביגון ובצרה.
ד) כי לא איש אלוהים ויבוש, ובן אדם ויפחד, ולא ילוד אדמה הוא ויחלש ויחת.
ה) ובכל אלה עזר הוא, ואיש לפי דרכו ינחם, ואם גם ירחק מעט לבחון יצר לב.
ו) בעשרה ניסיונות בחנני, ובכולם ארך רוח הייתי.
ז) כי רפואה גדולה ארך רוח, והרבה טובה תביא סבלנות.

פרק ג

א) כמה ייראה אותי המצרית במוות, כמה מסרה אותי לעונשני.
ב) ואחרי כן קראה לי, וכי לא חפצתי להיות עמה, אמרה אלי אתה תמשול גם בי גם בכל אשר בביתי, אם תמָסר לי, ואתה תהיה כאדוננו.
ג) ואנכי זכרתי את דברי יעקב אבי, ואלך אל חדרי ואבך ואתפלל אל ה'.
ד) ואנכי צמתי בשבע השנים ההן, ובעיני המצרים הייתי כחי חיי תענוגים, כי חן יצוק על פני כל הצמים למען ה'.
ה) ואם לא היה אדוני בביתו לא שתיתי יין, ושלושה ימים לקחתי אוכלי ואתן לעניים ולחולים.
ו) ואשחר לבקר את ה', ואבך על אודות המצרית אשת מף, כי הציקה לי תמיד מאוד כי גם בלילה באה אלי ותאמר כי באה לבקרני.
ז) ובן זכר לא היה לה, ותהי כמבקשת לאמצני כבן לה, ואתפלל אל ה' ותלד זכר.
ח) ובמשך ימים חבקה אותי כבן, ואנכי לא ידעתי, ואחרי כן בקשה להסיתני לזנות עמה.
ט) וכראותי זאת ואעצב עד מוות, וכצאתה ואתעודד, ואתאבל על אודותיה ימים רבים, כי הכרתי את יצרה ואת מזימתה.
י) ואדבר אליה דברי עליון, למען תשוב מתאוותה הרעה.

פרק ד

א) ופעמים רבות היללתני בדברים כאיש קדוש, ובערמה שבחה את ענותי לפני בעלה, בעוד אשר בהיותנו לבדנו בקשה להדיחני.
ב) בגלוי היללתני כמו ענו, ובסתר דברה אלי לאמור, אל תירא מפני אישי, כי הוא גם מאמין בענותך, ואם יאמר לו איש עלינו לא יאמין.
ג) ואני בכל אלה יצועי שק, ואתפלל אל ה' כי יצילני מערמת המצרית.
ד) וכאשר לא יכלה דבר, ותבוא אלי בערמה לקחת לקח לשמע את דבר אלוהים.
ה) ותאמר אלי, אם חפץ אתה כי אעזוב את האלילים, שכבה עמי, ואנכי אפתה את בעלי לסור מאחרי האלילים, ונלך בחוקות ה' אלוהיך.
ו) ואמר אליה אין חפץ לה' בטומאת יראיו, ולא ירצה בנואפים, כי אם באלה אשר בטוהר לבב ובניקיון שפתים יקרבו אליו. ותחרש, כי בקשה למלא תאוותה.
ז) וארבה לצום ולהתפלל, למען יצילני ה' מידה.

פרק ה

א) ותוסף לעת אחרת ותאמר אלי, אם לא תחפוץ לזנות עמי, אנכי אהרוג את בעלי ואקחך לי לבעל.
ב) ואני בשמעי זאת, ואקרע את בגדי ואומר, האישה יראי את ה', ואל תעשי את המעשה הרע הזה פן תכרתי. ואת דעי לך כי אנכי אודיע לכל את מזימתך זאת.
ג) ותירא ותבקש ממני אשר לא אגלה את מזימתה זאת.
ד) ותלך ותסיתני במתנות, ותשלח לי כל חמודות בני אדם.

פרק ו

א) ותשלח לי אוכל ובו כשפים.
ב) ויהי כי בא הסריס ויבא את המאכל, ואביט ואראה איש נורא מראהו, ויושט לי חרב עם הקערה, ואדע כי מזימתה להדיחני.
ג) וכצאתו ואבך, ולא טעמתי טעם מאכל זה, ולא כל מאכל אחר ממנה.
ד) וכעבור יום ותבוא אלי, ותכר את האוכל ותאמר אלי, מדוע לא אכלת מן המאכל הזה.
ה) ואומר אליה, כי מלאת אותו כשפים ומות, ואיך אמרת לא אקריב לאלילים בלתי לה' לבדו.
ו) והנה את דעי לך כי אלוהי אבי גילה לי ביד מלאכו את רעתך, ואנכי שמרתי את המאכל למען בחני אותך אם תראיהו ותשובי מדרכך.
ז) ולמען תיווכחי כי לא תשלוט רעת פושעים בצדקת יראי ה', הנה אקח מן המאכל ואוכל בפניך, ובדברי אלה ואתפלל כזאת, אלוהי אבותיי ומלאך אברהם יהיו עמדי ואוכל.
ח) ובראותה זאת ותיפול על פניה לרגלי ותבך, וארימה ואדבר על לבה.
ט) ותבטיחני לבלתי עשות עוד את מעשה הפשע הזה.

פרק ז

א) ואולם היא הקשתה את לבה ברעה, ותחפש אי הדרך תצודני.
ב) ותיאנח מר ותפול למשכב, והיא לא חלתה. וכראות בעלה אותה ויאמר לה, למה נפלו פניך, ותאמר לו צרה בלבבי וכל אנחות רוחי הציקוני. וירפא אותה והיא לא חלתה.
ג) והיא לעת מצוא רצה אלי, ובעלה היה מחוץ לבית, ותאמר אלי.
ד) אחנק או אתנפל אל בור, אם לא תחפוץ לשכב עמי.
ה) ובראותי כי רוח בלייעל הרגיזה, ואתפלל אל ה', ואומר אליה.
ו) למה אומללה תרגזי ותתגעשי, והחטא יעוור עיניך. זכרי כי אם תשלחי יד בנפשך, תכה אשֵתָה צרתך פילגש בעלך את בניך, ותשמידי את זכרך מעל פני האדמה.
ז) ותאמר אלי, הנה אהבתני, רב לי, אלחם על חיי ועל חיי בני, ואנכי אחכה עוד עד אשר אמלא גם את תאוותי.
ח) והיא לא ידעה כי למען ה' דברתי אליה כן, ולא למענה.
ט) כי אם ייפול איש בחשק תאווה, ולו יעבוד, והיה כי ישמע דבר טוב על חשקו אשר בו נפל, וקבל אותו למען תאוותו הרעה הזאת.

פרק ח

א) וזאת אומר לכם בני, כי כשש שעות ביום היו בלכתה מאתי, ואנכי כרעתי על ברכי לפני ה' כל היום וכל הלילה, ובבקר קמתי ואבך ואתפלל להצילני ממנה.
ב) לאחרונה תפשה בבגדי ותמשכני בחזקה לשכב עמה.
ג) וכראותי כי החזיקה בשיגעון בבגדי, ואעזבהו ואנוס ערום.
ד) והיא בהחזיקה בבגדי, שמה עלי עלילות שווא, וכבוא בעלה נתנני במשמר אשר בביתו, וממחרת הכני וישלחני אל בית הסוהר אשר לפרעה.
ה) וכאשר הייתי באסורים ותעצב המצרית, ותבוא ותשמע אותי מהלל ומשבח את ה' במקום חושך, ואגיל בקול שמחה ואודה את אלוהי כי ניצלתי מתאוות המצרית.

פרק ט

א) ופעמים רבות שלחה אלי לאמור, הואילה למלא תאוותי, ואנכי אוציאך מן האזיקים ואפדך מחושך.
ב) ואנכי לא נשמעתי לה אף במחשבותיי, כי אוהב ה' את אשר יתענה בבור חושך בענווה, מאשר יחי חיי תפנוקים בחדרי מלך ויתהולל.
ג) כי אם יחיה איש בצדקתו ויבקש גם תהילה, וידע אל עליון כי תועילהו, ונתן לו גם את זאת כאשר נתן גם לי.
ד) כמה פעמים באה אלי בהיותה חולה במחשך ליל, ותשמע לקול תפלתי, ואנכי בשמעי את אנחותיה החרשתי.
ה) כי בהיותי בביתי ותגל את זרועותיה ואת שדיה ואת רגליה, למען אשכב עמה, כי יפת מראה הייתה עד מאוד, והדורה בלבושה, למען תדיחני וה' הצילני ממזימותיה.

פרק י

א) ועל כן ראו בני, את אשר יפעלו ארך רוח ותפלה וצום.
ב) וגם אתם אם תלכו אחרי הענווה וטהר לבב באורך רוח ותפילה, ותצומו בלב נדכה, ישכון בקרבכם ה', כי אוהב הצנע לכת.
ג) ובכל אשר ישכון עליון, אם גם קנאה תיפול על איש, או שבי או רצח, אלוהים השוכן בו לא רק יוציאהו מרעה למען ענותו, כי גם ירוממהו ויפארהו כאשר עשה גם אתי.
ד) כי בכל דרכיו יגבה איש, אם במעשים או בדברים או במחשבות.
ה) ידעו אחי מה אהבני אבי, ואנכי לא התגאיתי בלבבי, אף כי נער הייתי. ויראת ה' הייתה בלבבי, כי ידעתי כי הכל יחלוף.
ו) ואנכי לא רוממתי נפשי לרעה, ואכבד את אחי, ומיראתם החרשתי בעת מכרוני, ולא הגדתי לישמעאלים כי בן יעקב אנכי, איש גדול וצדיק.

פרק יא

א) וגם אתם בני, תהי יראת ה' לנגד עיניכם בכל מעשיכם, וכבדו את אחיכם, כי כל אשר יעשה את חוקת ה' יאהבהו ה'.
ב) ויהי בנוסעי עם הישמעאלים, וישאלוני לאמור, העבד אתה? ואומר עבד אנכי יליד בית, לבל יבושו אחי.
ג) ויאמר לי הגדול בהם, לא עבד אתה, כי כן תעיד גם חזותך. ואנכי אמרתי עבד אנכי.
ד) ויהי כאשר באנו מצרימה, ויריבו ביניהם מי מהם ייתן מחירי וייקחני.
ה) ויאותו כולם כי אשאר במצרים אצל מוכר סחורתם, עד אשר ישובו עם סחורתם.
ו) וה' נתן חיני בעיני הסוחר, ויפקד על ידי את ביתו.
ז) ויברכהו אלוהים לרגלי וימלא אותו זהב וכסף ועבודה.
ח) ואהי אצלו שלושה חדשים וחמשה ימים.

פרק יב

א) בעת ההיא באה אשת מוף אשת פוטיפר במרכבה ברוב הדרה, כי שמעה על אודותיי מפי סריסיה.
ב) ותגד לבעלה כי העשיר הסוחר ביד נער עברי, וגם אומרים גנוב גונב מארץ כנען.
ג) ואתה עשה בו שפטים, וקח את הנער אל ביתנו, ויברכך אלוהי העברים, כי חסד מן השמים נסוך עליו.

פרק יג

א) ויאמן פוטיפר לדבריה, ויצו להביא לפניו את הסוחר, ויאמר אליו, מה הדבר אשר שמעתי עליך כי גונב אתה נפשות מארץ כנען, ותמכרם לעבדים.
ב) וייפול הסוחר לרגליו ויתחנן אליו, ויאמר בי אדני לא ידעתי את אשר תאמר.
ג) ויאמר פוטיפרע אם כן הדבר, מאין העבד העברי הזה? ויאמר, הישמעאלים הפקידהו על ידי עד אשר ישובו.
ד) ולא האמין לו, ויצוו לייסרו בשוטים ערום. ויהי כי החזיק בדבריו, ויאמר פוטיפרע: יביאו לפני את הנער.
ה) אני הובאתי לפניו, ואשתחווה אפים ארצה לפני פוטיפר, כי היה השלישי במעלה בין שרי פרעה.
ו) ויבדילני מאתו ויאמר אלי, העבד אתה אם חפשי? ואמר עבד אנכי.
ז) ויאמר עבד מי אתה? ואמר עבד הישמעאלים.
ח) ויאמר אלי איך היית לעבד להם? ואמר קנה קנוני מארץ כנען.
ט) ויאמר אלי אכן שקר אתה דובר, ויצוו מיד לייסרני בשוטים על מערומי בשרי.

פרק יד

א) ואשת מוף השקיפה בעד האשנב בעת יסרוני, כי קרוב ביתה, ותשלח אליו לאמור לא בצדק שפטת, כי ענוש תעניש איש חופשי אשר גונב כאלו פושע היה.
ב) וכאשר לא שניתי מדברי אף כי הוכיתי, ויצוו לשום אותי במשמר עד אשר יבואו אדוני העבד.
ג) ותאמר האישה אל בעלה, למה תאסור באזיקים נער לקוח בשבי מגזע היחש, ועליך להוציאו לחופשי ולשומרו.
ד) כי היא בקשה לראותני בחשק חטאה, ואנכי לא ידעתי מכל זה דבר.
ה) ויאמר אליה לא יעשה כן בתוך מצרים, לקחת רכוש זרים לפני הוכיח במשפט.
ו) כזאת דבר על הסוחר. ואשר לנער, היה יהיה בבית הסהר.

פרק טו

א) מקץ ארבעה ועשרים יום באו הישמעאלים, כי שמעו כי התאבל עלי יעקב אבי מאוד.
ב) ויבואו ויאמרו אלי מה הדבר אשר אמרת עבד אתה, והנה ידענו כי בן אתה לאיש גדול בארץ כנען, ואביך מתאבל עליך בשק ואפר.
ג) ואנכי בשמעי כזאת נמקו קרבי וימס לבבי, ואבקש לבכות מאוד, ואתאפק לבל אכלים את אחי, ואמר אליהם: אנכי לא ידעתי דבר, עבד אנכי.
ד) ויוועצו למכרני למען לא ימצאוני בידיהם.
ה) כי יראו מפני אבי, פן יבוא עליהם ויקום מהם נקמת חמה, כי שמעו כי גדול הוא את אלוהים ואנשים.
ו) ויאמר אליהם הסוחר, חלצוני ממשפט פוטיפרע.
ז) ואלה באו אלי ויבקשו ממני לאמור, הגידה כי בכסף קנינו אותך, והוא יוציאנו לחופשי.

פרק טז

ותאמר אשת מוף אל בעלה: קנה את הנער, כי שמעתי אומרים למכור אותו.
ב) והיא שלחה מיד סריס אל הישמעאלים, ותחפוץ לקנותני. ויקרא רב הטבחים לישמעאלים, ויבקש לקנות אותי.
ג) וכאשר לא נאות למחיר, וילך והסריס להודיע לגבירתו אחרי אשר ניסה אליהם דבר, כי דורשים הם מחיר רב בעבד.
ד) ותשלח סריס אחר לאמור, אף אם שתי ככרי זהב ידרשו - תנו להם. אל תחסכו זהב, רק קנה את הנער והביאהו אלי.
ה) וילך הסריס וייתן להם שמונים שקלי זהב, וייקחני, ולמצרית הגיד כי מאה נתן.
ו) ואנכי ידעתי, ואחריש למען לא ייכלם הסריס.

פרק יז

א) אתם ראיתם אפוא בני, את כל אשר עוניתי למען אשר לא אכלים את אחי.
ב) וגם אתם אהבו איש את רעהו, ובאורך רוח הסתירו איש את עוון רעהו.
ג) כי ה' ישמח בחבר אחים, ובחפץ לב טוב אשר ירצה באהבה.
ד) וכאשר באו אחי מצרימה, ויכירו כי אנכי השיבותי להם את הכסף, ולא שנאתים ואנחמם.
ה) ואחרי מות יעקב אבי, עוד הוספתי לאהבה אותם, וכל אשר ציווה עשיתי להם עד בלי די.
ו) ולא נתתים להיעצב אף על מצער.
ז) וכל אשר היה בידי נתתי להם, ובניהם היו בני ובני להם כעבדים, ונפשם כנפשי ויגונם יגוני, וכל חלים חליי, ועצתם עצתי.
ח) ואנכי לא התרוממתי עליהם בגאווה בהדר תפארתי ואהי כאחד האחרונים.

פרק יח

א) וכי תלכו גם אתם במצות ה' יינשא ה' אתכם בטוב לעולמים.
ב) וכי יבקש איש להרע לכם, אתם גמלו אותו טוב, והתפללו בעדו, וה' יצילכם מכל רע.
ג) והנה ראיתם כי בענותי ובאורך רוח לקחתי לי לאישה את בת הכוהן לעיר שמש, ומאה ככרי זהב נתנו לי אתה, וה' נתנם לי לעבדים.
ד) וגם יופי נתן לי ה,' מעל לכל יופי ישראל, וישמרני עד זקנה בכוחי וביפיי, כי דמיתי בכל אל יעקב.

פרק יט

א) ועתה שמעו את החלום אשר חלמתי.
ב) ראיתי והנה שתים עשרה איילות רועות, ומהן נפוצו תשע.
ג) ושלוש נצלו. וממחרת והנה נפוצו גם הן, ואראה והנה שלוש האיילות ילדו שלושה טלאים, ויקראו אל ה' ויוציאן ה' אל מקום צמח ומים, וינהלם מחושך לאורה.
ד) ושם קראו אל ה', עד אשר נקבצו אליהם תשע האיילות, והיו כשנים עשר כבשים, ועוד מעט וירבו ויהיו עדרים רבים.
ה) ואראה אחרי כן, והנה שנים עשר פרים יונקים מפרה אחת, וממנה יצא ים חלב, וישתו ממנו שנים עשר העדרים, ומקנה לאין מספר.
ו) ולפר הרביעי גדלו קרניו עד לשמים, ותהיינה כחומה בצורה לעדרים, ובין הקרניים בתווך צמחה עוד קרן אחת.
ז) ואראה והנה פר בן בקר, והוא סובב אותם שתים עשרה פעמים, ויהי לעזר לכל הפרים.
ח) וכל הדברים האלה יבואו בעתם באחרית הימים.
ט) ואתם בני, שמרו את מצות ה', וכבדו את לוי ואת יהודה כי מזרעם יקום לכם אשר יציל את כל הגויים ואת ישראל.
י) כי מלכותו מלכות עולמים תהי אשר לא תחלוף.
יא) ומלכותי ביניכם תיאסף כסוכת נוצרים, אשר תחלוף עם קיץ.

פרק כ

א) ידעתי כי אחרי מותי יציקו לכם המצרים, וה' יקום את נקמתכם ויביא אתכם אל הארץ אשר דבר לאבותיכם.
ב) ואתם תיקחו את עצמותיי אתכם, כי אם תביאו את עצמותיי שמה והיה ה' עמכם באורה, ובלייעל יהיה בחושך עם המצרים.
ג) ואתם העלו את אסנת אמכם בדרך אפרתה, וקיברוה שמה על יד רחל אמי.
ד) ויהי כאשר דבר כזאת, ויפשט את רגליו וימות בשיבה טובה.
ה) ויתאבלו עליו כל ישראל וכל מצרים אבל גדול.
ו) ובצאת בני ישראל ממצרי,ם ויעלו אתם את עצמות יוסף, ויקברהו בחברון עם אבותיו, ויהיו ימי שני חייו מאה ועשר.