פרק א

א) העתקת דברי זבולון אשר ציווה את בניו לפני מותו בשנת מאה וארבע עשרה לחייו, שנתיים אחרי מות יוסף.
ב) ויאמר אליהם, שמעו אלי בני זבולון, והקשיבו לאמרי אביכם.
ג) אני זבולון זבד טוב זבדני אלוהים לאבותי, כי בעת היוולדי ויעצם אבי מאוד בצאן ובבקר, בעת ההיא היה חלקו במקלות הפצלות.
ד) לא ידעתי כי אחטא מימי, מלבד במחשבותיי.
ה) ולא אזכור אשר אפשע, מלבד הפשע אשר מעלתי ביוסף, כי נדברתי עם אחי לבלתי הגיד לאבי את אשר נעשה.
ו) ואבך במסתרים ימים רבים על יוסף, כי יראתי מפני אחי, כי נדברו כולם להרוג את אשר יגלה הסוד.
ז) וכאשר בקשו להמיתו, ואבך ואצעק אליהם לבל יפשעו את הפשע הזה.

פרק ב

א) כי הלוך הלכו שמעון ודן וגד לקראת יוסף להמיתו והוא בכה ויאמר אליהם חוסו עלי אחי ורחמו על לב יעקב אבינו.
ב) אל תשאו את ידיכם עלי לשפוך דם נקי, כי לא חטאתי לכם.
ג) ואם גם חטאתי ענוש תענשוני אחי, וידכם אל תהי ברצח אחיכם, למען יעקב אבינו.
ד) וכאשר דיבר יוסף את הדברים האלה ויבך, ולא נשאתי את אנקותיו, ואחל לבכות ולשפוך כבדי וכל קירות קרבי חמרמרו.
ה) ויבך יוסף, ולבבי המה, וכל יצורי גוי רעדו, ולא יכלתי עמוד.
ו) וכאשר ראה יוסף כי בכיתי עמו, ואת אלה ההולכים להמיתו, וירוץ מאחרי ויתחנן אליהם.
ז) ובין כה וכה קם ראובן ויאמר, אל נא אחי אל נהרגהו, נשליכהו באחד הבורות הריקים האלה אשר חפרו אבותינו ולא מצאו מים.
ח) כי עצר ה' בעד המים ממלא אותם, למען יהיה מפלט ליוסף.
ט) ויעשו כן עד אשר מכרהו לישמעאלים.

פרק ג

א) ובכסף שכרו לא היה לי חלק, בני.
ב) כי אם שמעון ודן וגד ובניהם, וייקחו את מחירו ויקנו נעלים להם ולנשיהם ולבניהם, ויאמרו לא נאכלנו כי מחיר אחינו הוא.
ג) כי אם רמוס נרמסנו, יען אשר אמר למלוך עלינו, ונראה מה יהיו חלומותיו.
ד) כי על כן כתוב בספר חנוך, כל אשר לא יחפוץ להקים זרע לאחיו, וחלצו את נעלו וירקו בפניו.
ה) ואחי יוסף לא חפצו בחיי אחיהם, וה' חלץ להם נעלם אשר נעלו בפני יוסף אחיהם.
ו) כי כאשר ירדו מצרימה, ויחלצו להם נערי יוסף את נעליהם לפני השער, וככה השתחוו לפני יוסף כחוק למלך פרעה.
ז) והמה לא רק השתחוו לפניו, כי גם ירקו עליהם אחרי אשר נפלו אפים לפניו, וייכלמו לפני המצרים.
ח) כי שמעו המצרים את הרעה אשר עשו ליוסף.

פרק ד

א) ויהי כאשר השליכו אותו אל הבור וישבו אחיי לאכול.
ב) ואנכי לא אכלתי מאומה שני ימים ושני לילות, כי ריחמתי על יוסף.
ג) ויהודה לא אכל עימהם, וישמור על הבור, כי ירא פן יבואו שמעון וגד להמיתו.
ד) ויהי כאשר ראו כי לא אכל, וישימוני לשומר עליו עד אשר ימכרהו, ויהי בבור שלושה ימים ושלושה לילות רעב, וככה מכרהו.
ה) ויהי כשמוע ראובן כי נמכר בעת לכתו משם, ויקרע את בגדיו ויתאבל, ויאמר איך אראה את פני יעקב אבי.
ו) וייקח את הכסף וירוץ אחרי הסוחרים ולא מצא איש.
ז) כי עזבו את הדרך הגדולה, וילכו אל הסכיים בדרך הקצרה.
ח) ויעצב ראובן ולא אכל לחם ביום ההוא, ויבוא דן ויאמר אליו, אל תבך ואל תעצב, כי מצאנו את אשר נאמר לאבינו.
ט) אנחנו נשחט גדי עזים, וטבלנו את כתונת יוסף, ושלחנו אל יעקב לאמור, הכר נא הכתונת בנך היא, ויעשו כן.
י) כי את הכתונת פשטו מיוסף כאשר מכרהו, וילבישהו בגדי עבדים.
יא) ואולם שמעון לקח את הכתונת ולא חפץ להשיבה, כי בקש לקרעה בחרבו, בקצפו על אשר לא המיתו.
יב) ונעמוד כולנו ונאמר לו, אם לא תיתן את הכתונת, נאמר לאבינו כי אתה לבדך עשית את התועבה הזאת בישראל.
יג) ובכן נתן אותה להם, והמה עשו כאשר אמר דן.

פרק ה

א) ועתה בני, הנני מצווכם, אשר תשמרו את מצוות ה' ותרחמו איש על קרובו, ותחוסו על כל, לא רק על בני אדם, כי אם גם על כל חי אשר לא ידבר.
ב) כי על כן ברכני ה', ובחלות כל אחי אני, לא חליתי, כי יודע ה' מזימות כל איש.
ג) ועל כן ייכמרו רחמיכם, כי כאשר יעשה איש לקרובו כן ישלם ה' לו.
ד) כי בני אחי חלו וימותו על דבר יוסף, כי לא ריחמו בלבבם, ובני נשמרו מכל חולי כאשר ידעתם.
ה) ויהי כאשר היינו בארץ כנען על חוף הים, ואצוד ציד ליעקב אבינו, ורבים טבעו ואנכי נשארתי חי.

פרק ו

א) אנכי הראשון עשיתי סירה לשוט בה על פני הים, כי נתן ה' לי דעת וחכמה לאלה.
ב) ואשים עמוד עץ מתחתיה, ואפרוש מסך על העמוד השני הניצב בתווך.
ג) ואשוט בה על שפת הים, ואצוד דגים לבית אבי, עד אשר באנו מצרימה.
ד) ומציידי נתתי לכל זר ברחמי עליו.
ה) וכי היה גר או חולה או זקן, ואבשל את הדגים ואכינם היטב, ואתנם לכל איש איש לפי צרכו, ואהי כואב עימהם ומרחם עליהם.
ו) ועל כן מלאני ה' דגים לרוב בצאתי לצוד ציד, כי כל אשר יחלק עם רעהו, הרבה מונים יקבל מאת ה'.
ז) וחמש שנים שליתי דגים, ואתן מהם לכל אשר ראיתי, ואמציא דגים לכל בית אבי.
ח) בקיץ דגתי דגים ובחורף רעיתי יחד את אחי.

פרק ז

א) ועתה אודיע אתכם את אשר עשיתי.
ב) ראיתי איש בצרה ערום בקרה, וייכמרו רחמי עליו, ואגנוב בגד מבית אבי ואתנהו בסתר לאביון.
ג) וגם אתם בני, מכל אשר יחנכם אלוהים, בלי הבדל, חנו ברחמים את כל, ואל תתמהמהו, ותנו לכל איש בלב טוב.
ד) וכי לא יהיה לכם את אשר תתנו לאיש מחסור, יהמו מעיכם עליו ברחמים.
ה) ידעתי כי כאשר לא מצאה ידי לתת לאיש מחסור, ואלך אתו שבעה ריסים, ואבך אתו יחד, וקרבי נכמרו עליו ברחמים.

פרק ח

א) ועל כן בני, ייכמרו נא רחמיכם על כל איש בחנינה, למען יחנכם ה' וירחם עליכם.
ב) כי באחרית הימים ישלח אלוהים את רחמיו על פני הארץ, ובמקום אשר ימצא לב רחום שמה ישכון.
ג) כי כאשר ירחם איש על רעהו, כן ירחם ה' אותו.
ד) ויהי כאשר באנו מצרימה, לא שמר לנו יוסף עברתו.
ה) וגם אתם בני תלכו בדרכו זאת, ותאהבו איש את רעהו, ואל תחרשו רע איש על אחיו.
ו) כי הוא אחווה ישבר, ובין קרובים יפריד, וירגיז נפש, וכל רכוש יחריב.

פרק ט

א) ואתם דרשו היטב במים, ודעו לכם אם ישטפו לעבר אחד, יגרפו אתם אבנים עצים ואדמה וכל דבר אחר.
ב) ואם להרבה זרמים יחלקו, ובלעה אותם האדמה ונמסו.
ג) וגם אתם, אם תתפרדו יהי לכם כן.
ד) ועל כן אל תתפרדו לשני ראשים, כי כל אשר עשה ה' ראש אחד לו, ושתי כתפיים, שתי ידים ושתי רגלים ושאר האברים.
ה) ואנכי ידעתי על פי כתבי אבותיי, כי תתפרדו בישראל, ותלכו אחרי שני מלכים, ותעשו כל תועבה.
ו) ואויביכם יוליכו אתכם בשבי, ותחיו ברעה בין הגויים ברב חולי ויגון.
ז) ואחרי הדברים האלה תזכרו את ה', ותשובו, והוא ישיב אתכם, כי חנון ורחום הוא, לא יפקד עוון על בני איש, כי בשר המה ורוחות התוהו יתעום במעשיהם.
ח) והיה אחרי כן יאיר ה' לכם אור צדקה ומרפא ורחמים בכנפיו, והוא לבדו יגאל את כל שבי בני האדם מבלייעל, וכל רוח תוהו יהיה למרמס, וישיב את כל העמים לקנא למענו, והמקום אשר בו יבחר ה' ירושלים שמו יקרא.
ט) ועוד תכעיסוהו ברוב מעלליכם, והוא ישליך אתכם מעל פניו עד קץ העתים.

פרק י

א) ועתה בני, אל תעצבו, כי מת אנוכי ואל ייפול לבבכם כי אאסף.
ב) כי עוד אקום בתוככם כמושל בין בניו, ואגיל בתוך שבטי אשר ישמרו את תורת ה' ואת מצות זבולון אביהם.
ג) ועל הרשעים יביא ה' אש עולמים ותאכל אותם לדורי דורות.
ד) ועתה הנני הולך למנוחתי, כאשר עשו גם אבותיי.
ה) ואתם תיראו את ה' אלוהיכם בכל מאודכם כל הימים אשר אתם חיים.
ו) ויהי ככלותו לדבר, וישכב בשיבה טובה וישימו אותו בניו בארון עץ.
ז) ואחרי כן העלהו ויקברהו בחברון עם אבותיו.