שער שלישי - ההגנה מצטרפת למרד / יהודה לפידות

השבת השחורה

בתקופה הראשונה של תנועת המרי, התרכזה ההגנה בפעולות הקשורות בצורה זו או אחרת בהבאת עולים באופן בלתי ליגלי. יחידותיה פוצצו סירות משמר בריטיות בנמל חיפה ויפו, התקיפו תחנות משמר החופים בגבעת-אולגה וסידני-עלי וכן פוצצו מתקני הרדאר בחיפה. ככל שהמאבק המזוין נגד השלטון הבריטי התפתח, הורחבה החזית וההגנה עברה לתקוף מטרות שלא היו קשורות בהעפלה, כמו ההתקפה על בסיסי המשטרה הניידת בכפר-ויתקין, שפרעם ושרונה (היום הקריה של תל-אביב). השיא בפעולות ההגנה היה הריסתם, בלילה אחד, של 11 גשרים שחיברו את ארץ-ישראל עם הארצות השכנות ושנודעה כ"ליל הגשרים". "ליל הגשרים" היה המבצע המקיף ביותר, וגם האחרון, שביצעה ההגנה במסגרת תנועת המרי העברי.
אור ליום 17 ביוני 1946, יצאו כל ארבעת גדודי הפלמ"ח לפעולה שהקיפה את כל גבולות הארץ; בצפון בדרום ובמזרח. המבצע עלה יפה, ומלבד במקרה של פיצוץ גשר א-זיו (שם נהרגו 14 מלוחמי הפלמ"ח), הסתיים ללא נפגעים בקרב המתקיפים.
לאחר "ליל הגשרים" נכתב ב"עוז", הביטאון הבלתי ליגלי של "אחדות העבודה", כי: ⁷

הפעולות האחרונות מעידות על כך שהמערכה עלתה לשלב חמור יותר; שוב לא היו אלה מבצעי אזהרה בלבד. הפעולות היו מכוונות לגרימת נזק ממשי לשלטונות בארץ, והנזק נגרם. הן נועדו להפסיק את התחבורה בין הארץ לשכנותיה, והתחבורה נפסקה. הפעולות הוכיחו שכל-עוד לא יהיה פתרון ציוני לארץ, לא תוכל הממשלה לשלוט בה.

תגובת הבריטים לא איחרה לבוא ולמחרת הפעולה בִיצעו כוחות גדולים של הצבא חיפושים נרחבים בקיבוץ מצובה שבגליל המערבי, שנחשד כי שימש בסיס יציאה ליחידת הפלמ"ח. 27 חברים נעצרו ונשלחו לכלא עכו. גם בקיבוץ בית-הערבה, בצפון ים-המלח, נערכו חיפושים, בחשד שהקיבוץ שימש בסיס יציאה ליחידה שהתקיפה את גשר אלנבי. בהתנגשויות עם החיילים נפצעו 12 מתושבי הקיבוץ, 2 מהם קשה ו-70 איש נעצרו. למחרת היום צרו כוחות צבא על קיבוץ כפר-גלעדי שבצפון וכאשר פרצו החיילים פנימה, גילו החברים התנגדות פסיבית. מאות אנשים מיישובי הסביבה חשו לעזרה ומשהתקרבו לקיבוץ, נפתחה עליהם אש. מן היריות נהרגו שלושה יהודים ונפצעו שישה.
בכל הפעולות שבִיצעו הבריטים לאחר "ליל הגשרים", נהרגו ארבעה יהודים, נפצעו 18 ולמעלה מ-100 איש הושמו במעצר. אלא שכל זה היה מעין הקדמה למבצע גדול בהרבה, שנערך כשבועיים אחר-כך ונודע בשם "השבת השחורה".
המבצע, שתוכנן בקפדנות ובסודיות רבה נגד הישוב המאורגן, החל אור ליום השבת 29 ביוני 1946. עוצר הוכרז בכל רחבי הארץ ו-17 אלף חיילים פשטו על מוסדות ומקומות יישוב כדי להחרים נשק ומסמכים וכן כדי לעצור את מנהיגי היישוב ופעילי ההגנה. ממשלת המנדט הודיעה כי היא נחושה בדעתה לעקור את הטרור והאלימות וכי פעולות הצבא קיבלו את אישור הממשלה בלונדון. מבצע "אגאתה", כפי שכונה על-ידי הבריטים, בא בהפתעה והשיג את מרבית מטרותיו. נאסף חומר מודיעיני רב ואלפים נעצרו ונכלאו במחנה מעצר מיוחד, שהוכן לקראת מבצע זה ברפיח. בירושלים, פשטו חיילים בריטיים על בנייני הסוכנות היהודית ולאחר חיפוש יסודי בחדרים ובעיקר בארכיון, החרימו מסמכים רבים, שהוטענו על שלוש משאיות גדולות. בין המסמכים היו גם מברקים שהוכיחו בעליל את חלקה של הסוכנות היהודית בהנהגת תנועת המרי העברי, כמו מברקו של יושב-ראש הנהלת הסוכנות היהודית (דוד בן-גוריון) אל ראש מפקדת ההגנה (משה סנה) לפתוח מיד במאבק מזוין נגד השלטון הבריטי בארץ. כן נמצא תוכן ההסכם בין ההגנה לבין האצ"ל ולח"י , ומברקים המאשרים פעולות של האצ"ל ולח"י נגד הבריטים במסגרת תנועת המרי. נמצאו גם תוכנם של שידורי "קול ישראל" (תחנת השידור החשאית של ההגנה) שנאמר בהם, בין היתר, כי ייעשה הכול כדי "להכשיל העברת בסיסים בריטיים לארץ-ישראל ולמנוע את הקמתם בארץ".
נוסף למסמכים הרבים שהוצאו ממשרדי המוסדות הלאומיים, פרצו חיילים לבתיהם של חברי הנהלת הסוכנות היהודית ועצרום.

לביתו של הרב פישמן-מימון בן השישים הגיעו בשבת ב-4:15 בבוקר קצין משטרה ואחריו קצין צבא עם שתי מכוניות צבא. החיילים הקיפו את הבית. הרב פישמן הודיע לבאים לאוסרו כי אינו יכול לנסוע בשבת והציע ללכת ברגל או להעמיד משמר ליד הבית עד מוצאי שבת ואז יוכל לנסוע. הוא ביקש מן הקצינים שיפנו אל הממונים עליהם, בקשר להצעה זו. אך הללו קיבלו הוראה לקחתו מיד. אז ישב הרב פישמן על הכיסא והשיב כי לא יזוז ממקומו. החיילים אמרו לשאת אותו בידיים עם הכיסא, אולם הרב פישמן החליק מן הכיסא ואז לקחוהו בכוח והעלוהו על המכונית. בבית גם נעשה חיפוש, ומאחר שלא היה חשמל לרגל השבת, השתמשו החיילים בפנסים שהיו בידיהם. ⁸

בין הנאסרים היו גם משה שרתוק וברנרד ג'וזף (דב יוסף) מן המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית וכן דוד רמז, יושב-ראש הוועד הלאומי. אליהם נוספו עוד אישי ציבור שנעצרו ברחבי הארץ והובאו למחנה האח"מים (אנשים חשובים מאוד) שנבנה עבורם בלטרון. בתל-אביב נערך חיפוש יסודי בבית הוועד הפועל של ההסתדרות וכן במשרדי העיתון "דבר" ובבנק הפועלים.
חיפושים ומעצרים נערכו גם בקיבוצים רבים, אולם ההצלחה הגדולה ביותר היתה לבריטים בקיבוץ יגור. שבוע ימים נערכו החיפושים ביגור וכנראה שהיו לבולשת ידיעות מוקדמות על הימצאות מחסני נשק במקום. חברי הקיבוץ התנגדו התנגדות פסיבית, אולם הם פוזרו באמצעות גז מדמיע והושמו במכלאות שהוקמו על-ידי החיילים. תחילה היה לחיפוש אופי שיגרתי, אולם לאחר שנמצא מחסן הנשק הראשון, השתנה היחס והבריטים חפרו מתחת לרצפות והפכו כל אבן בחיפושיהם אחר נשק. ואמנם, לאחר שבוע של חיפושים, נפל לידיהם שלל רב, שכלל למעלה מ-300 רובים, כ-100 מרגמות של 2 אינטש, למעלה מ-400,000 כדורים, כ-5000 רימונים וכן 78 אקדחים. את השלל העצום הזה הציגו הבריטים במסיבת עיתונאים שערכו במקום. לאחר שעצרו את כל הגברים שנמצאו ביגור, עזבו את הקיבוץ.
בקיבוץ מזרע פרצו חיילים בריטיים למטה הפלמ"ח והחרימו מסמכים רבים, ביניהם גם את כרטסת חברי הפלמ"ח. אמנם השמות נכתבו בכרטיסים בשפת סתרים, אולם גם אם לא הצליחה הבולשת לפענחם, היתה בעצם החרמת הכרטסת פגיעה מורלית קשה למטה הפלמ"ח.
במסגרת "השבת השחורה" נעצרו ברחבי הארץ יותר מ- 2,700 איש, שהועברו למחנה המעצר ברפיח. על פי הוראות שניתנו על-ידי מפקדת ההגנה, סירבו הנעצרים להזדהות, אולם לאחר שהבריטים הודיעו כי רק לאחר הזיהוי יתחילו בשחרורים, הוסר האיסור וכל הנעצרים הזדהו על-פי תעודות הזהות שהיו ברשותם. השִִחרור התנהל לאיטו וכשבועיים לאחר הזיהוי עוד נשארו ברפיח כ- 1,600 עצורים, שפתחו בשביתת רעב. קצב השחרורים גבר, אבל רק כעבור חודשיים שוחררו כל עצורי "השבת השחורה".
יומיים לאחר "השבת השחורה" התכנסה מפקדת ההגנה בראשותו של משה סנה, לדון בדרכים לתגובה. דעת המשתתפים היתה שיש להמשיך במאבק המזוין וזאת כדי להוכיח לבריטים שלמרות המאסרים ההמוניים, לא הצליחו לשתק את תנועת המרי העברי. וזה לשון הכרוז שהופץ ב-2 ביולי 1946 מטעם תנועת המרי:

הוחלט לבצע שלוש פעולות נגד השלטון הבריטי. האחת - פשיטה של הפלמ"ח על מחנה הצבא בבת-גלים לשם החרמת נשק (לפי הידיעות של הש"י, הועבר לשם הנשק שנלקח ביגור). ביצוע הפעולה השנייה הוטל על האצ"ל - פיצוץ בניין מלון המלך דוד, בו שכנו המפקדה הראשית של הצבא הבריטי ומשרדי ממשלת המנדט. על לח"י הוטל לפוצץ את בניין "האחים דוד" הסמוך לו, בו שכנו משרדי הממשלה. סנה הציג בקווים כלליים את התכנית בפני ועדת -⁹x לאחר קבלת אישורה של ועדת -x-, כתב סנה אל מנחם בגין: ¹⁰

א. עליכם לבצע בהקדם האפשאי את הצ'יק [הכוונה למלון המלך דוד] ואת הבית של
    "עבדך משיחך" [הכוונה לבניין האחים דוד]. הודיעני על המועד. מוטב בבת אחת. אין
    לפרסם זהות הגוף המבצע - לא מפרסום במפורש ואף לא ברמיזה.
ב. אף אנו מכינים משהו - פרטים נודיעכם בעוד מועד.
ג. יש להוציא את ת"א - כמרכז חיי היישוב וכמרכז פעולתנו אנו. אם בעקבות פעולה תשותק
    ת"א .(עוצר, מאסרים), נשותק גם אנו ותוכניותינו. אגב, לא כאן מרוכים העצמים
    החשובים של הצד שכנגד. ובכן, ת"א - "מחוץ לתחום" בשביל צבאות ישראל ...

1.7.46

"מ" [משה סנה]

היה זה האצ"ל שהציע בזמנו את ההתקפה על מלון המלך דוד, אולם הביצוע לא אושר על-ידי מפקדת ההגנה. עתה, משניתן האישור, יצא שרגא עליס עם גידי לירושלים, כדי להכין את פרטי התכנית. (לאחר ההתקפה על מלון המלך דוד הועבר עליס לתל-אביב וצורף לחטיבת התכנון הח"ת).
בעוד ההכנות לפעולות בעיצומן, הגיע מאיר ויסגל (ששימש מזכירו של ויצמן) למקום מחבואו של סנה. ויסגל בא בשליחותו האישית של חיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית (ויצמן עצמו שכב אותו זמן על ערש דווי בביתו ברחובות). ויסגל הודיע לסנה כי ויצמן מפציר בו להפסיק את המאבק המזוין נגד הבריטים. בין השאר, ציטט ויסגל את ויצמן באומרו:

במדינות מקובל כי הנשיא הוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים. מעולם לא נזקקתי לסמכות זו ולא עלה בדעתי להתערב בענייניכם. הפעם, הראשונה והיחידה, הנני משתמש בזכות זו ודורש ממך להפסיק את כל הפעילות.

ויצמן דרש תשובה מידית והודיע שאם בקשתו תידחה, הוא יתפטר מתפקידו ויפרסם ברבים את סיבות ההתפטרות. סנה, שהתנגד להפסקת המאבק, הודיע לויסגל כי אינו יכול להכריע בעניין זה בעצמו וכי יביא את דרישתו של ויצמן בפני ועדת -x- . בוועדה התעורר ויכוח לגבי סמכויותיו של נשיא ההסתדרות הציונית, אולם בסופו של דבר הוחלט ברוב קולות להיענות לבקשתו של ויצמן. סנה התנגד להחלטת ועדת -x- והודיע על התפטרותו מתפקידו כראש המפקדה הארצית, אולם נשאר איש הקשר עם האצ"ל ולח"י . בפגישה עם בגין העלים סנה את החלטת ועדת -x- וכל בקשתו היתה לדחות את הפעולה ולא לבטלה. ¹¹
חבריו של סנה הפצירו בו לנסוע לפריז להשתתף בישיבת הנהלת הסוכנות היהודית בה יידון המשך המאבק בממשלת המנדט הבריטי (דוד בן-גוריון היה בפריז ב-29 ביוני, הוא יום "השבת השחורה"). לפני צאתו את הארץ, ב-19 ביולי, העביר סנה לבגין פתק נוסף, שנאמר בו:

שלום! שמעתי מחברי על מהלך השיחה האחרונה. אם עודך מחשיב את פנייתי האישית, הריני מבקשך בכל לשון של בקשה להשהות את הפעולות העומדות על הפרק לימים ספורים נוספים.

בעקבות בקשותיו של סנה, נקבעה ההתקפה על מלון המלך דוד ליום 22 ביולי. בגלל קשיי תיאום, החליט לח"י לבטל את תכניתו לפוצץ את בניין "האחים דוד".