ההתקפה על מחנה "שנלר"

בית-היתומים הסורי שְנֶלר נוסד ב-1860 על-ידי האב יוהן לודוויג שנלר, שהגיע לירושלים מגרמניה כמסיונר פרוטסטנטי. תחילתו של המוסד בקליטת יתומים שניצלו מן הטבח שערכו הדרוזים בנוצרים בלבנון ובסוריה.
במשך השנים התפתח המתחם, שהוקף חומה כהגנה מפני ליסטים, ומאז מלחמת-העולם השנייה שימש כמחנה צבאי סגור
מחנה "שנלר" שכן בתחום האזור שהוכרז עליו המצב הצבאי. המחנה עצמו, שהיה מרכזו של אחד מאזורי הביטחון שהוקמו בירושלים, היה מוקף חומה ובפינותיה עמדות ירי. נוסף לזאת היו כל דרכי הגישה למחנה מוקפות בגדרי תיל, וחיילים רבים שמרו על האזור כולו.
בערב יום רביעי, 12 במרס, התכנסו לוחמי הח"ק בבית משפחת גולדשמיד ברחוב הטורים (בדירה גר אחיו של "גל"). לאחר שגל הסביר את הפעולה כולה, נחלקו עשרת הלוחמים ל-4 חוליות. שתי חוליות (שני לוחמים בכל אחת) היו מופקדות על הצבת החסימות; האחת ברחוב הטורים והאחרת ברחוב יוסף בן-מתתיהו. כדי למנוע מעבר כוחות בריטיים אל אזור הפעולה, גילגלו אנשי חוליות החסימה חביות, שהיו מונחות
על המדרכה, אל מרכז הכביש. לכל חבית הוצמדה הודעה בעברית ובאנגלית: זהירות, מוקשים. בגלל מחסור בחומר נפץ לא הוכנסו מטענים אל תוך החביות. ההנחה היתה שעצם הנחת החבית ועליה שלטי האזהרה, תרתיע את הבריטים מלקחת סיכונים מיותרים. ואמנם, ההימור הצליח - כוחות הצבא לא העזו להזיז את החביות ממקומן.
לאחר שאנשי החוליות סיימו להציב את החביות באמצע הכביש, הם הסתלקו מן המקום, כי לא נותר להם כל תפקיד נוסף.
חוליה שלישית, בפיקודו של גל, שימשה כאבטחה. הם התמקמו בבניין שחלש על שער הכניסה למחנה "שנלר" ותפקידם היה למנוע מן החיילים לצאת את המחנה ועל-ידי כך לאפשר לפורצים לבצע את מלאכתם.
החוליה הרביעית, בפיקודו של אבני, היתה מורכבת מחמישה לוחמים (ביניהם יהושע גורודנצ'יק, יוסף עבאדי ויעקב יזדי) וכל אחד מהם נשא על גבו תרמיל שהכיל 30 ק"ג חומר נפץ. בחסות החשכה הם הצליחו להגיע עד לחומה שהקיפה את מחנה "שנלר" והסתתרו מאחורי גדר אבנים סמוכה. כאשר אבני עמד לתת את ההוראה להתקדם לעבר חומת "שנלר", הופיע לפתע משוריין בריטי ועצר על הכביש הסמוך. הלוחמים המתינו בשקט וכך עשו גם אנשי חוליית ההבטחה. כעבור מספר דקות הסתלק המשוריין והוחל בפעולה. אבני הורה לאחד הלוחמים להניח מטען חומר נפץ ליד חומת המחנה, במטרה לגרום לפרצה, שדרכה יוכלו להיכנס אל תוך המחנה. כאן המקום לציין כי החלק הפנימי של החומה היה גבוה יותר מן החלק החיצוני. מסיבה זו הוכן מראש מוט עץ, ועליו נתלה התרמיל ובתוכו המטען. כתוצאה מכך נהרס מן הפיצוץ החלק העליון של החומה, מעל המישור הפנימי. לאחר הפעלת המטען, נוצרה פִרצה בחומה, שדרכה ניתן היה להיכנס אל תוך המחנה. ראשון הנכנסים היה אבני ואחריו זחלו כל היתר. כאשר עבר אבני דרך הפרצה, התברר לו כי השטח שבין החומה לבניין הראשון חסום על-ידי גדר תיל בצורת קונצרטינות. אבני עבר דרך התיל וביקש מחבריו להעביר אליו את התרמילים שלהם. הוא פרץ לבניין בחסות הטומיגן שהיה ברשותו, הכניס פנימה את חומר הנפץ והפעיל את מנגנון ההשהיה. אבני מיהר לצאת את המקום, אולם הזחילה דרך גדר התיל ארכה זמן רב מדי, ולפתע נשמעה התפוצצות חזקה. מעוצמת ההדף הוא הועף אל עבר החומה ונפל לידה. כעבור שניות מועטות הוא התאושש, ורץ אל עבר השדה, שם חיכו לו יתר אנשי החוליה. הבחורים נסוגו לעבר האזור שלא היה נתון בעוצר, הסתירו את הנשק והתפזרו איש-איש לביתו. (ראה תרשים 6).

תרשים 6 - ההתקפה על מחנה שנלר 12.3.47


בהתקפה נהרג חייל בריטי ו-8 נפצעו (שלושה מהם קשה).
בתיאור ההתקפה בעיתון "הארץ", נאמר, בין השאר:



עִרבוביה רבה
לאחר ההתפוצצויות הופעלו צפירות האזעקה בירושלים ומיד החל מטר של יריות. כמעט כל החיילים שהיו באזור הצבאי הפעילו את נשקם וכדורים רבים נורו. קמה עִרבוביה רבה וחייל אחד לא ידע לאן חברו יורה. בזמן זה התחמקו המתקיפים. היריות נמשכו למעלה מחצי שעה.
לא היו אבדות בנפש בקרב האוכלוסייה האזרחית הנצורה באזור הצבאי.

מפקד הצבא ביקר במקום
גנרל מקמילן, המפקד הראשי של הצבא בארץ, ביקר במקום ההתנקשות בלוויית הבריגדיר דיוויס, מפקד אזור ירושלים ו"מבצע היפו".

הפיצוץ בתוך מחנה "שנלר" זכה להד נרחב בעיתונות המקומית והעולמית ופגע קשה ביוקרתו של השלטון הבריטי בארץ. הוא שימש הוכחה חותכת לכך שאין בידי הבריטים אמצעים לעצור את המחתרת העברית, הפועלת ביחידות קטנות ומנצלת באופן מקסימלי את גורם ההפתעה.
בלילה שבו חדרו לוחמי האצ"ל למחנה "שנלר", נפגעו מספר מטרות נוספות ברחבי הארץ: הותקף מחנה הצבאי ליד כרכור, נורו יריות על המחנה הצבאי "שרונה" (ליד תל-אביב), פוצץ מוקש דרכים על-יד ראשון-לציון ועוד.
המשטר הצבאי, שנמשך 16 יום, בוטל ב-17 במרס ארבעה ימים לאחר ההתקפה על מחנה "שנלר". בסך-הכל נעצרו ברחבי הארץ 78 איש "החשודים בהשתייכות לארגוני הטרור" - מספר זעום לעומת גודל המבצע. המשטר הצבאי נכשל כישלון חרוץ; הבריטים לא הצליחו לשתק את ארגוני המחתרת וראשי הסוכנות היהודית עמדו בסירובם להסגיר לשלטונות את לוחמי האצ"ל ולח"י. זאת ועוד; ניטל העוקץ מן האיום שריחף על היישוב היהודי במשך תקופה ארוכה, והאמצעי החמור ביותר שהיה בידי הבריטים הוכח כבלתי יעיל וכגזרה שהציבור היהודי יכול לעמוד בה.
ארגוני המחתרת יצאו מחוזקים מן המצב הצבאי, ויוקרם עלתה בעיני הציבור בארץ ובעולם.
מספר ימים לאחר ההתקפה על מחנה "שנלר" יצא אבני עם חברה לאכול במסעדה ברחוב המלך ג'ורג'. בעודם יושבים ומעיינים בתפריט, סגרו לפתע שוטרים וחיילים את מבואות המסעדה, ובלשים בלבוש אזרחי החלו בזיהוי כל הנוכחים. אבני, שהחזיק בתעודת זהות מזויפת, עורר את חשדם של הבלשים ונעצר. הוא הועבר למחנה המעצר בלטרון ושוחרר רק באפריל 1948.