|
|
ההגנה מתנכלת לאצ"ל
|
נסיון חטיפתו של ישראל זילברברג ("גרא") זילברברג היה אחראי על "מס חזית ישראל" בירושלים, הגוף שעסק בגיוס כספים מבעלי אמצעים עבור האצ"ל. באחד הימים, נכנס גרא לחנות צבעים וחומרי בניין ברחוב יפו ליד מחנה-יהודה וביקש מבעל החנות, אדם בשם בש, לתרום כסף עבור האצ"ל. בש ענה שעליו לשקול את העניין. גרא לא הופתע מתגובתו, כי היתה זו תשובה מקובלת אצל עשירי ירושלים וברוב המקרים הסתיים הביקור השני בקבלת תרומה. כעבור מספר ימים חזר גרא לחנותו של בש, אולם גם הפעם נתקל בסירוב. לפני צאתו את החנות הבחין גרא בפרגוד מאחורי הדלפק, אבל באותו שלב לא ייחס לכך כל חשיבות. כעבור זמן-מה נודע בש התקשר עם ההגנה כבר לאחר הפנייה הראשונה, ובשעה שגרא בא בפעם השנייה התחבא מאחורי הפרגוד איש הגנה אשר הקשיב לשיחה וגם התבונן היטב במראהו של גרא. והתוצאות לא איחרו לבוא. עקב תפקידיו, היה על גרא להרבות בהתרוצצות ברחבי העיר, ועל-מנת ליעל את עבודתו, הוחלט לשלוח אותו ללמוד נהיגה. אנשי הש"י עקבו אחריו וב-13 במרס 1947, בשעה שקיבל שיעור נהיגה, נעצר לפתע אופנוע לפני המכונית. ישראל עצר מיד, ואז פתחו אנשי ההגנה את דלתות המכונית; תחילה הוציאו מן המכונית את מורה הנהיגה ואחר-כך ניסו להוציא גם את גרא אבל הלה נאחז בחוזקה בהגה ומנע את הוצאתו. כדי לשחרר את ידיו מן ההגה היכו אנשי ההגנה את ישראל בראשו באמצעות אלה מסומרת. ישראל איבד את הכרתו ונפל על רצפת המכונית. הוא הרגיש שגוררים אותו, ובאופן אינסטינקטיבי תפס שנית בהגה ומנע את הוצאתו מן המכונית. שוב הוכה באלה בראשו ובמקומות שונים בגופו, ושוב איבד את הכרתו. בינתיים התאסף קהל סקרנים סביב המכונית ואנשי ההגנה הסתלקו מן המקום. במקרה עבר במקום עמנואל שלוסברג, אף הוא איש האצ"ל. הוא עזר לישראל זילברברג לצאת מן המכונית ולקח אותו לתחנת מגן-דוד-אדום ברחוב הסולל (היום רחוב החבצלת), שם חבשו את פצעיו. הוא נפצע קשה בראשו וכן בידו (שבה נקרע לו גיד) ונוסף לזאת סבל משברים בכמה מצלעותיו. לאחר החבישה, הסתלקו השניים מן התחנה והלכו ברגל למושבה הגרמנית כדי למצוא מחסה באחד מחדרי הארגון. לרוע המזל, היה החדר נעול ושלוסברג הזמין את ישראל להתארח בבית-הוריו בשכונת בית-הכרם. מאחר שבינתיים נכנס עוצר הלילה לתוקפו, זחלו השניים ברגל מהמושבה הגרמנית, דרך השדות, בואכה בית-הכרם. בדרך הציע שלוסברג שינוחו קמעה, אולם ישראל החבוש ענה לו: "אם אתיישב לנוח, לא אוכל לקום עוד". כעבור מספר שעות, הגיעו לבית שלוסברג, שם טיפלה בפצוע אחת מבנות האצ"ל שהיתה אחות במקצועה וכעבור מספר ימים עבר ישראל לדירה אחרת וכשהחלים - עזב את ירושלים. 15 תיאור מפורט של המקרה, מצוי בדו"ח של הש"י. 16 מעצרו של אבינועם |
"מה שמך?"
"הרי שמי מופיע בתעודה שבידך", ענה אבינועם. "זה לא שמך האמיתי. את זאת כבר הספקנו לברר", הגיב החוקר. |
|
החקירה נמשכה מספר שבועות, עד שלבסוף אמר אבינועם: "אני לא מוכן לענות יותר על שאלותיכם. אני מבקש לשלוח לי עורך-דין כדי להגן עלי".
"האם רצונך שנשלח אליך את עורך-דין יגנס מפתח-תקווה?" שאל החוקר. היה זה אחיו של אבינועם וכך הוא הבין כי הבולשת הצליחה לפענח את זהותו. לאחר סיום החקירות, הועברו שלושת העצורים למחנה המעצר בלטרון. כמה ימים לאחר הגיעם ללטרון, הוחלט להבריח את אבינועם מן המחנה. מכונית עם ארגז גדול הגיעה למחנה והביאה מצרכי מזון עבור העצירים. לאחר פריקת המצרכים, הצליח אבינועם לעבור את מחסום המחנה ולהיכנס לתוך הארגז. בשעת היציאה מן המחנה, ניסו הסבלים הערבים להעמיס את הארגז על המכונית והרגישו כי הוא כבד מדי. אחד מהם התחיל לצעוק ושני שוטרים ניגשו ופתחו את הארגז. אבינועם הוכנס לצינוק ואחר נשלח למחנה המעצר באפריקה, שם שהה עד צאת הבריטים את ארץ-ישראל. המעצר של אבינועם וחבריו לא היה מקרי. במרוצת הזמן התברר כי היתה זו הלשנה של ההגנה. הש"י "שתל" את מרדכי וָגר באצ"ל, וזה העביר לש"י ידיעות שונות. וָגר היה חברו הטוב של יהושע גולדשמיד וידע על פעילותו באצ"ל. וָגר מסר את כתובתו של "גל" למפעילו בש"י, ושם הוחלט לשים תעקב על "גל" וחדרו. לאחר שהתברר להם כי החדר משמש כמקום מפגש לפיקוד הבכיר, הוחלט מסור את הכתובת לבולשת הבריטית. כך תפסה המשטרה את שלושת המפקדים הבכירים של האצ"ל בירושלים. על וידויו של וגר, מספר יעקב עמרמי ("יואל"), ששימש אותה עת המפקד הארצי של ה"דלק": 17 |
כאשר ראו אנשי ההגנה שמרדכי וגר הביא להם תועלת די והותר בירושלים, הורו לו לבקש העברה לתל-אביב. אנשי האצ"ל הבינו את בקשתו כפשוטה, ולא ראו כל סיבה שלא לאשרה.
בסוף 1946 עבר וגר לתל-אביב והדריך שם קבוצה תל-אביבית של האצ"ל. בקבוצה זו היתה נערה שמצאה חן בעיניו והתחיל רומן ביניהם. ברגע של חולשה, התוודה בפניה ואמר: "הנה, נשלחתי על-ידי ההגנה כמרגל, אבל אני רואה שאתם אנשים לעניין, אידיאליסטים, ואינני מאמין עוד בתעמולת ההגנה שאתם מזיקים ליישוב. אני מבין שהוטעיתי ואני מוכן למלא כל תפקיד באצ"ל ". הבחורה נדהמה, סיפרה הכול למפקד שלה וכך הגיע הדבר למודיעין. הוא נחקר, ובזמן החקירה סיפר לנו פרטים חשובים מאוד על אנשי הש"יּ - על יוסף קרקובי, למשל, שהדריך אותו בתל-אביב. הוא גם סיפר היכן המשרדים של הש"י - בביתו של פלוני, עובד המרכזיה הטלפונית בעיתון "דבר" ברחוב ז'בוטינסקי 15 בתל-אביב. בחקירה הראשונה אמרתי לו שהוא יכול לכפר על כל עוונותיו אם יחזיר להגנה את הנזק שגרם לנו, כלומר - אם ימשיך להיות פעיל בהגנה כאילו לא התגלה על-ידינו ויספר לנו כל מה שהוא יודע על ההגנה. כך הפך להיות איש המודיעין של האצ"ל. מפיו נודע לנו לא רק על מפעיליו בהגנה, אלא גם על כמה מפקדים נוספים שהיו פעילים נגדנו. |
|
בדיון שנערך במפקדה הארצית לאחר מעצרו של אבינועם, הוצע למנות כמפקד מחוז ירושלים את בצאלאל עמיצור, שהיה אחראי על מחלקת הארגון במפקדה. על-פי ההצעה, יחזיק עמיצור בשני התפקידים, כפי שעשה בזמנו אליהו לנקין (שהיה מפקד המחוז והמשיך לכהן כחבר מפקדה). עמיצור התנגד להצעה, בטענה שעם התרחבות הפעילות של הארגון, יהיה זה למעלה מכוחו של אדם אחד למלא את שני התפקידים. כפשרה, הוחלט שעמיצור יסע לירושלים לתקופה של שלושה חודשים, כדי להכניס לתפקיד את מרדכי רענן (קאופמן), שכינויו היה "רענן", אולם עם בואו לירושלים שינה את הכינוי ל"יעקב".
רענן נולד בפתח-תקווה ב-1923 ושם התחיל את פעילותו באצ"ל. בתקופת הסזון הגדול (ינואר 1945) נחטף על-ידי ההגנה וכשנה לאחר-מכן הועבר לירושלים ונתמנה מפקד החת"ם (חיל תעמולה מהפכני). בחודש יוני 1947 נתמנה רענן מפקד מחוז ירושלים ועמיצור חזר לתל-אביב והתמסר לתפקידו כראש מחלקת הארגון הארצי. רענן היה מפקד המחוז היחידי שהיה נשוי ואב לילדה קטנה. הוא הגיע לירושלים בגפו ונהג לבלות את סופי השבוע בתל-אביב בחברת משפחתו, אולם דאג לכך שאשתו לא תבקר אותו בירושלים כדי לא לסכן אותה. רענן הקפיד על חוקי הקונספירציה, וגם האנשים הקרובים לו לא ידעו את שמו האמיתי ואת מצבו המשפחתי. |
