אחים, שלום רב. אין זה כי אם עשיתם לא טוב שלא שלחתם לנו את זה. מי יודע אם עד אור הבוקר לא יהיה מאוחר. אל נא תתנו לזמן לעבור כלא היה. שילחו לנו את זה מה שיותר מהר. כל מה שסופר לכם זה היה רק סערה נפשית שחלפה מהר. אצלנו הכל מוחלט. דרישת שלום לכולם. היו חזקים וגם אנחנו. מ.פ. מ.ב.

את האוכל היינו מעבירים לבית-הסוהר, בין היתר, באמצעות סל נצרים גדול. לקחתי בד יוטה ועטפתי את הסל מבחוץ ומבפנים (כפי שנהגו לעשות הסבלים הערביים כאשר נשאו משא כבד); על-ידי כך נוצרה קרקעית כפולה, בתוכה הכנסנו את חומר הנפץ. את פתיל הבעירה השחלתי מסביב לידית. השוטרים הבריטיים היו רגילים לראות את הסל מדי יום ביומו ולא העלו על דעתם שהעזנו להעביר חומר נפץ בצורה כה גלויה.

בתחילה חשבתי להיעזר, יסלח לי האלוהים, בתפילין של יד וראש, אך מיד שבתי וזנחתי את הרעיון, שכן כמות חומר הנפץ שאפשר היה להחדיר לתיבות העור הקטנות היתה מזערה מאוד ... על כן שברתי את הראש עד שפתאום נזכרתי בתפוזים שהועברו אל הנידונים למוות יחד עם האוכל שהוכן עבורם ... חשבתי על שני תפוחי זהב, מעשה ידי אדם, שתוכם יהיה רצוף בחומרי נפץ ורסיסי מתכת ... שני תפוזים ולא אחד: אחד להטיל על פמליית התליינים ואחד ... אחד לפוצץ עימו את עצמם.

שלום רב חברים יקרים. קבלנו את ה'עיתונות'. הכל ברור לנו, ואנו שמחים על הזדמנות אחרונה זו שנותנים לנו לקחת חלק בנקמת ארבעת חברינו. באשר לנו - אנו בטוחים כי ארגונינו ינקמו בעדנו במידה ובצורה הנכונה. אולם יתכן שיפתיעו אותנו בהעברה לעכו, ולכן בקשו בחוץ שיכינו לנו גם בעכו דבר כזה, כדי שנהיה בטוחים שאנו עושים זאת. אנו חזקים. שלום רב. מ. פינשטיין, ומ. ברזני". ²⁰

משה ומאיר עמדו חבוקים אחד ביד השני. בידו של משה היו הרימונים, כי ידו האחת של מאיר נקטעה בפעולה בה נִשבה. הרימונים היו בין חזיהם, מול לבותיהם. מאיר עישן סיגרייה בה הצית את הפתילים וככה התחבקו והוציאו את נשמותיהם בלי עינויים ומתו מות גיבורים. ²¹