מכניסים אותנו [מיכאל אשבל ויוסף שמחון] לחדר קטן, 2.5 מטר אורכו ו-1.5 מטר רוחבו. בחדר היו שני "בורשים" ושלוש שמיכות לכול אחד מאתנו. בפינה קארדאל (עביט). אין כל חלון נשקף החוצה. האוויר חודר רק מבעד לדלת המסורגת. במסדרון ניצב סוהר מיוחד השומר עלינו; אף הוא סגור בתוך המסדרון ומפתחות שער המסדרון נמצאים אצל הסוהר האנגלי התורן.

בשעה שש בבוקר צלצול ו"תאמאם" (זאת אומרת, ספירת האסירים). אחרי התאמאם, ניקוי החדר. הניקוי מוטל על האסירים הפליליים שאין להם יחס מיוחד. הם מביאים מים ב"באראמיל" (חבית בערבית) ומריקים על ה"קארדאל". כל האסירים השפוטים עובדים בבתי-המלאכה: סנדלרות, חייטות, נגרות, פחחות, מסגרות ובדפוס. יורדים לשם בשעה 7.30 ועובדים עד 11.00. בשעה 11.00 שוב "תאמאם", בשעה 12.30 שוב עבודה עד 2.45. בשעה 2.45 יוצאים לטיול ב"חכּורה". הכול יורדים אל החצר ומקבלים שתי סיגריות (רק השפוטים); את הסיגריות מותר לעשן רק בחצר. מובן שיותר מזה מעשנים בגניבה בחדרים. משעה 16.00 סגורים הכול בחדרים עד למחרת בבוקר. משעה 16.00 מתחיל לצרוח הרדיו בערבית ואנו נאלצים להאזין לכל ה"זמירות" והסלסולים. משעה 20.00 ועד 21.45 תוכנית עברית וחדשות. כן מתקבל כאן עיתון "הארץ" וכול חדר מקבל אותו לכמה שעות.