שלושים שנה עברו מאז החל להקיץ הקץ על קהילת הפאר של יהודי צ'כוסלובקיה: פרשבורג, היא בראטיסלבה של היום. בסוף שנת 1938, שהוא תחילת תרצ"ט, כבר נראו ראשוני הקלגסים הנאציים בחוצות העיר, אך עדיין לא נראה הקץ. עוד פעלו מוסדות יהודיים, עוד הופיעו עיתונים יהודיים - אך מאז קיץ תש"ב ועד לאחר יום-הכיפורים של תש"ה (1944, סוף) בא הקץ על יהדות פרשבורג, ופרט למעטים שהקדימו ועלו לארץ-ישראל או הגרו אל מעבר לים, לא נותרה הקהילה היהודית שם אלא פרק מופלא בתולדות ישראל במרכז אירופה. זו קהילת בראטיסלבה. הקרויה בספרות ישראל "פרעשבורג, דמתקריא פאזשן, מתא דיתבא על נהר דונאו".

שרידי-אש מעטים מצויים עוד כיום בבראטיסלבה, אך רישומם אינו ניכר. העיר בראטיסלבה חיה, והיא עיר של גויים. יתירה מזו - עיר מרכזית במדינה, שניה לפראג, בירתה של צ'כוסלובקיה.

בחדשים האחרונים הוסבו הזרקורים-הפוליטיים אל עבר בראטיסלבה. המאבק המדיני בין רוסיה הסובייטית לצ'כוסלובקיה המתמרדת, נתן אותותיו גם בעיר זו. כאן נועדו רבי-השלטון של שתי המדינות המבקשים להנהיג במדינה, למורת רוחם של שליטי הקרמלין במוסקבה. ועדיין לא תמה הפרשה, שבין שמועותיה מצויה גם זו המבקשת להפריד שנית בין מדינות שני העממים היושבים כאן: צ'כים מזה וסלובקים מזה. התשוב בראטיסלבה להיות בירה לאזורה, סלובקיה? ואם שוב ירד המסך על פני המדינה - מה יעלה בגורלם של אותם יהודים מעטים היושבים בבראטיסלבה, בצילה של היסטוריה-יהודית ארוכה של קהילה מפוארת בעיר?

זרקורים-פוליטיים מופנים כיום לברטיסלבה, ואף אנו הפנינו לקהילתה הזעירה - ולעברה המפואר. בראטיסלבה - היא פרשבורג והקהילה היהודית שבה בימים עברו.

למרגלותיה הדרומיים של הרי הקרפאטים, על הדאנובה, יושבת העיר בראטיסלבה, בירתה של סלובקיה. עיר מרכזית לתעשייה ולמסחר, המונה את ראשיתה מתחילת האלף הנוכחי. העיר עברה ידי שליטים רבים: דוכס של מוראביה, כיבודי מאדיארים, הונגרים וצבא נפוליון. מכאן אף שמותיה של העיר: הגרמנים כינוה פרסבורג, ההונגרים - פוז'וני, במדינה הצ'כוסלובקית מאז 1918 - בראטיסלבה, ובספרות ישראל מכונה היא פרעשבורג.

פרשבורג של היום בנויה מעיר עתיקה ועיר חדשה. בעיר הישנה, שמוקפת הייתה חומה במשך שנים הרבה, מצוי עוד האזור היהודי העתיק, ובו שני בתי-כנסת - חרדי וניאולוגי. לפני מלחמת-העולם ישבו בפרשבורג יהודים רבים. אין אתנו יודע מה היה מנינם, כי רבים מהם כינו עצמם גרמנים או סלובקים. רק הלאומיים שבין יהודי פרשבורג הכריזו בגלוי על היותם יהודים. ואלו לא מנו אלא כשלושה אחוזים מן האוכלוסייה הכללית. כעשרת אלפים יהודים בתוך אוכלוסייה של כמאה-עשרים-וחמישה אלף סלובקים, צ'כים וגרמנים.

מחוקרי תולדותיה של הקהילה היהודית בפרשבורג, יש ורוצים להקדים מנין שנותיה עד לתקופה הסמוכה לחורבן בית-שני וחניית הלגיונות הרומיים באותו אזור. אך מובן שאותם ימים רחוקים שקועים בערפילי ההיסטוריה, ואין אלו אלא השעות. ידיעות ראשונות על מציאת יהודים כאן הן מסוף המאה העשירית, למניינם. היהודים באו מהארצות הסמוכות, מוראביה ובוהמיה, אך סערות מסעי-הצלב הביאו לכאן יהודים ואף הטילום מכאן והלאה. קטעי רשימות של פרעות מאותם ימים מזכירים את "הרוגי ושרופי פרעשבורג", ועם זאת מזכירים אף שמות גדולי-תורה ורבנים שישבו בעיר. אך זכרם אבד, ובמשך תקופה ארוכה אין אתנו יודע על קהילה יהודית בעיר או על שהותם של יהודים בודדים בה.

באה שנת 1291. בפרשבורג שלט אז המלך אנדייוס השלישי. יהודי פרשבורג פנו אליו ובקשו חסותו. ואמנם מלך זה פרסם צו שהעניק זכויות-אזרח מלאות ליהודי העיר. הענקת הזכויות אפשרה ליהודי העיר להגדיל פעילותם, הן במסחר והן בחיי הקהילה. סוחרים יהודים באו והתיישבו בפרשבורג, ומנין היהודים גדל. יתירה מזו: מטעמים שלהם עצמם, קבעו היהודים מקום מגורים מרוכז, חצר-היהודים, לא הרחק משער-הדגים שבעיר. כאן נפתחו חיי הקהילה: בית-הכנסת, מוסדות צדקה, מושב זקנים.

מובן, שהתפתחותה של הקהילה היהודית הייתה לצנינים בעיני הנוצרים. הם אף מצאו עילה להתלונן על היהודים בפני האפיפיור בנדיקטוס הי"ב, על שבית הכנסת היהודי, הבנוי בסמוך לבית-יראתם מפריע במזיד לתפילת הנוצרים. מצויה בידינו תשובתו של האפיפיור: הוא מצוה להרוס את בית-הכנסת. אם נעשה הדבר אין אנו יודעים, אך יש להניח כי הנוצרים לא טמנו ידיהם מלסתור את בית-הכנסת ולהציק ליהודים ההולכים ופרים ורבים בפרשבורג.

שנת 1360 הייתה שנת מפנה ליהודי פרשבורג. יהודי העיר עסקו אז במלוות-בריבית, כרוב יהודי ארצות רבות, וגם במלאכות שונות; היו ביניהם גם בעלי שדות וכרמים, שבהם נשתבחה המדינה. אך רכוש זה וגידול זה - שוב עוררו את הנוצרים להסית את הכמורה, וזו הסיתה את השליטים של אותה תקופה, ההונגרים, שקבעו מועד גירוש היהודים מערי הונגריה, ובתוך כך גם יהודי פרשבורג. עילה לכך שימשו החובות שהיהודים חבו לאוצר המדינה, אך - היהודים גורשו, השאירו רכושם, ויצאו את הערים, גם את פרשבורג.

כשבע שנים לאחר-מכן, חוזרים ומוצאים אנו יהודים בפרשבורג. נתברר לשליטים כי כלכלת הארץ נדלדלה בלעדיהם, ואלו באו ליהודים, יוצאי פרשבורג, שהתגוררו בסביבות העיר - ובקשום לשוב.

היהודים שבו ונתיישבו בפרשבורג, אך לא שבו לזכויותיהם. תחומים רבים תחמו להם השליטים וסייגים רבו סייגו להם. בשוב היהודים חזרו ונתיישבו ב"חצר היהודים", שבו לעיסוקיהם הקודמים - ועל אף הסייגים מן החוץ הלכה קהילת פרשבורג וגדלה. "חצר היהודים" רחבה וגדלה והייתה ל"רחוב היהודים". בתי-כנסת נבנו, מוסדות יהודיים פעלו. לא תמיד יכלו יהודי פרשבורג לשאת את מצוקות הנוצרים - ופנו לאנשי המלוכה. התלונות היו בעיקר בענייני מסים וממונות, ואנשי המלוכה מצאו תמיד דרך למוץ את דמי-היהודים ולהשאירם בעיר.

פרשה מיוחדת היא פרשת מאבקם של יהודי פרשבורג נגד השלטונות, בדבר גזירת הלבוש המיוחד והטלאי הצהוב. יהודי פרשבורג נהגו זה דורות ללבוש לבוש מיוחד לעצמם, שציינם כיהודים. הם ראו לבוש זה ככבוד. לא כן הנוצרים: הללו רצו להלביש את יהודי פרשבורג בלבוש צבעוני לועג בצרוף טלאי צהוב. גם פקודות-שלטון של מלכים, החל מראשית יהודי פרשבורג להמיר לבושם המיוחד בלבוש של לעג עם טלאי. רק בשנת 1520 ביטל המלך ולאדיסלב השני את הגזירה, שלא שמרו עליה...

הגזירות על יהודי פרשבורג לא תמו. רבי השלטון הציקו, והיהודים נדלדלו והלכו. כך חיו יהודי פרשבורג עד לשנת 1526. צבאות התורכים קרבו והלכו וכבשו את סביבות פרשבורג. מפני מצוקות ומפני קרבת המלחמה - ברחו רבים מיהודי פרשבורג מן העיר. תקופה קצרה לאחר מכן גורשו רוב היהודים. הגירוש של 1526. כנראה, היה זה גירוש מוחלט של יהודי העיר, שלא הותרו לשוב ולהתיישב בה עד לסוף המאה השבע-עשרה, למניינם.

שני כפרים היו סמוכים לפרשבורג העיר, שלוסגרונד וצוקרמנטל. עם עבור הימים הפכו להיות פרברים של פרשבורג, עד שהפכו לחלק מן העיר הגדלה והולכת.

לא כגורל יהודי פרשבורג בשנים הראשונות, היה גורל היהודים בפרברים. הללו לא נשתייכו לשלטונות העירוניים, אלא לשלטונות המחוז. רבים היו היהודים שישבו בשלוסגרונד אך מעטים ישבו בצוקרמנטל.

עם גירוש היהודים מפרשבורג - עברו ונתיישבו בשלוסגרונד. כאן ארגנו יהודים את חייהם, כאן התגוררו במרוכז - מכאן פעלו לפני השליטים כי תותר להם שיבתם לפרשבורג העיר, אך בקשותיהם נדחו. המלכה "האלמנה" ששלטה אותן שנים היא שהוציאה את פקודת הגירוש על יהודי פרשבורג, וכשעבר שלטונה לידי אחיה, פרדינאנד, דאגה להזכיר לו, לבל יתיר שובם של היהודים אל עיר המלוכה.

ברם, גם כאן, בשלוסגרונד, לא ישבו היהודים במנוחה. בשנת 1572 פקד המלך מכסימיליאן על שר המחוז, הגראף אקיוס פון סאלם ונויברוג, כי יגרש את יהודי השלוסגרונד. כתב: "...אתה מחויב לסדר שהיהודים יגורשו כליל, בלי עיכובים, מן המקום הזה, ואין להרשות להם להישאר שם". שר-המחוז לא מיהר לבצע את פקודת המלך, וזו נשנתה לשנה אחרת. רק ב- 1575 הודיע שר-המחוז למועצת העיר, כי גירש את כל היהודים, פרט ליהודי אחד בשם קין, "כי הוא איש ישר, ואינו כיהודים האחרים, שהעם מתלונן נגדם". אין לדעת אם אמנם גורשו היהודים כולם, ואין גם לדעת אם היו חללים מבין היהודים המגורשים, כדעת קצת מן החוקרים. ידעו על יהודים בודדים שהיו על השלוסגרונד עד לשנת 1591, ומאז ועד לשנת 1673 אין בידינו כל ידיעה על המצאות יהודים גם על השלוסגרונד.

בשנת 1670 גרושו היהודים מוינה, ורבים מהם הגיעו גם לסביבות פרשבורג. שלוש שנים לאחר מכן כבר מצויים יהודים על השלוסגרונד, תחת חסותו של שר-המחוז, הגראף פאלפי. אותה תקופה שמרו היטב על גזירת אי-מציאותם של יהודים בפרשבורג העיר. יתירה מזו: תביעת השלטונות באה גם אל שר-המחוז כי יגרש את היהודים מן הגליל - אך זה דחה את התביעה. לפרשבורג העיר נאסר על היהודים לבוא, אלא בימי השוק: ברחבי המדינה נודעה אז המשפחה היהודית העשירה, שבראשה עמד ר' שמואל אופנהיימר. הוא היה ספק ראשי לשלטונות המרכזיים בוינה, ופעמים הרבה עמד על דעתו ועל זכויותיו. ברם, גם פנייתו של דניאל-משה אופנהיימר, בנו של ר' שמואל, להתיישב בפרשבורג - נדחתה על ידי מועצת-העיר. הוא בחר אפוא להתיישב על השלוסגרונד. יהודי השלוסגרונד היו אז מרכז ליהודי הסביבה.

גם בפרבר השני שליד פרשבורג, צוקרמנטל, גדל הישוב היהודי. כאן נתבלט היהודי שמעון מיכל, שישב בפרבר מאז שנת 1693. יהודי האזור כולו מינו את שמעון מיכל לראש היהודים בשלוסגרונד ובסביבה, והודיעו על כך גם לשלטונות. הוא עצמו גדל בצלו של ר' שמואל אופנהיימר, ולימים הפך לספק ראשי לצבא ולממשלה. שמעון מיכל ובניו חוננו בכשרונות כספיים ומסחריים. הם עמדו בראש הקהילות היהודיות באזור. אך גם עושרם וגם פעילותם לא עמדו להם כאשר ביקשו לפתוח בנק בתוך פרשבורג העיר. גם פקודת המלך לא עשתה את שלה. בקשותיהם נדחו על ידי אבות העיר פרשבורג, שהתירה פתיחת מוסדות נוצריים בלבד.

ובינתיים גדלה הקהילה והתפתחה, הן בצוקרמנטל ובעיקר על השלוסגרונד. פעלם של היהודים ניכר במדינה כולה - במסחר, בכספים וגם במלאכה. גם חייה הפנימיים נתפתחו, ועל אף הצרת הצעדים הייתה למרכז לאזור כולו. נבנו בתי-כנסת ובתי-מדרש, ולראשונה גם נרכש בית-קברות יהודי במיוחד (בממונו של אותו שמעון מיכל). אגב, אותו שמעון מיכל הוא אביו-זקנו של היינריך היינה, המשורר היהודי-גרמני, שהתנצר בשנת 1825, בגיל עשרים-ושמונה.

ודאי שהגדול והנודע שבין רבניה של פרשבורג היה רבי משה סופר, בעל "החת"ם סופר", והוא שקבע את דמותה של פרשבורג היהודית, מאז בואו לשמש רבה של העיר בשנת תקס"ג (1803); הוא ושושלת הרבנים שיצאה הימנו. אך על כס רבנותה של פרשבורג קדמו לו רבנים נודעים. נספר על כמה מהם.

הראשון שנודע כרבה של פרשבורג היה ר' יצחק-אייזיק מטירנא שבהונגריה, בעל ספר "המנהגים". הוא נפטר בשנת ה' ר"ל, לערך, ואין בידינו פרטים מי הקדימו ברבנות ומי בא אחריו. אותה תקופה ישב בפרשבורג תלמיד חכם בשם ר' יעקב, שעמד בשו"ת עם ר' ישראל אשכנזי איסרליין, בעל "תרומת-הדשן". בתשובות הרמ"א מצוי גם שמו של ר' הרץ, שהיה רבה של פרשבורג, בשנת ר"ס לערך: "ראיתי בימי חרפי שמהר"ר הירץ מפרעשבורג, זצ"ל, סידר גט ושלח לק"ק אופן...". בפרשבורג נודע גם הרב יום טוב ליפמן, שפעל בימיו של שמעון מיכל, ראש היהודים באזור, הוא היה ממגורשי וינא, וקבע תקנות רבות לקהילת פרשבורג. אותם ימים שימש כראב"ד בעיר גם ר' בנימין-זאב (וולף) יאקרל (פולאק).

השפעה רבה על קהילת פרשבורג הייתה לר' מרדכי ב"ר ישעיה מוכיח, שהגיע מאלזנס לפרשבורג בשנת 1714, נכד לבעל "תוספות יו"ט" וחתן למהר"ם שיף. כמוהו כן חתנו, ר' משה לבוב, מהרבנים המשפיעים ביותר על קהילת פרשבורג. הוא הגיע לכאן מלמברג של גליציה, והיה מחותנו של ר' יעקב עמדן. בעת המחלוקת הקשה בין ר' יעקב עמדן לר' יהונתן אייבשיץ, לא תמך ר' משה במחותנו אלא בבעל "יערת-דבש". אותה תקופה בלטו בפרשבורג גיסו של ר' משה, הוא ר' לייב ברלין; ר' פרץ שליסלבורג; ר' גדליה ב"ר צבי ור' חיים שטאמפי: ר' אליעזר ליפמן ור' שמעון מרקברייטר. רב אחר, ששמו נודע, אך לא האריך שבתו על כס-רבנותה של פרשבורג אלא כשבועיים ימים הוא ר' עקיבא אייגר, בנו של ר' שמחה-בונם אייגר, מחבר "משנת רבי עקיבא", שנפטר בגיל צעיר בסוף שנת תקי"ח. בן בתו גיטל הוא רבי עקיבא אייגר, הנודע מפוזן. בשנת 1759 נתמנה לרבה של פרשבורג ר' יצחק סג"ל לנדא מהעיר דוקלא, מהמקורבים לבעל ה"נודע ביהודה". אחריו שימש ברבנות ר' מאיר ברבי, שאף הוא תיקן תקנות רבות לקהילת פרשבורג: נפטר בשנת תקמ"ט (1789). עם פטירת ר' מאיר ברבי בטל הרבה מסמכויות בית-הדין היהודי בעיר, שהיו בידו שנים הרבה.

בצדם של הרבנים פעלו בפרשבורג ראשי-הקהל. מן הראשונים (בשנת 1436) הוא ר' יעקב מפרשבורג; אריה הוא אורוסלאן, שהיו לו מהלכים בחצר המלך לודוויג השני; שמואל אופנהיימר; שמעון מיכל; הירש שפירא - העשיר שבין יהודי השלוסגרונד; השתדלן ר' דניאל; והנודע שבין עסקני העיר, ר' אברהם טייבן, שהשפעתו עברה בהרבה את גבולות העיר, והוא כונה "פרנס המדינה". כמוהו כן גם בנו, ר' קופל טיבן (מנדל) היה דמות מרכזית בעיר ובמדינה, וסבבו עליו אגדות, עוד בחייו.

עם פטירתו של ר' מאיר ברבי בשנת תקמ"ט (1789) עומדים אנו על סף תקופה חדשה בחייה של קהילת פרשבורג, תקופתו של בעל החת"ם סופר והבאים אחריו. בתקופה זו שימש ברבנותה של הקהילה ר' משולם איגרא, שהגיע לכאן אחר רבנות בעיר טיסמניץ. ר' משולם פעל הרבה בקהילתו. היה דמות של מקפיד, מתנגד לחסידות, תלמיד-חכם שגדולי רבנים באו לשמוע תורתו. עמו ישבו דיינים נודעים וגדולים בתורה, ואף הוא חיבר ספרים בשו"ת ובהלכה. הוא גם הגדיל ופיתח את הישיבה שהקים קודמו בעיר. ר' משולם נפטר בסוכות של תקס"ב.

קהילת פרשבורג וראשיה החלו תוהים: על מי תיפול עכשיו האדרת? רובם נתנו עיניהם ברבי משה סופר.

רבי משה סופר (שרייבער), נולד לר' שמואל אביו, בין כסה לעשור של שנת תקכ"ג (1762), בפרנקפורט ע"נ מיין. המשפחה יחסה עצמה לבעל "ילקוט שמעוני", שהתייחס עד לרש"י. בן תשע היה כשהחל לימודיו בישיבתו של ר' נתן אדלר בפרנקפורט, המשיך לימודיו מפי ר' פנחס הלוי הורוויץ, בעל ספר "הפלאה" ומפי ר' טייבלי שייער במיץ. נסמך להוראה על-ידי גדולי דורו, וביניהם ר' נתן אדלר ור' מרדכי בנעט. נוסף לגדלותו בתורה - העמיק בתורת התכונה, ההנדסה, הטבע והחשבון. רבנותו הראשונה החלה בשנת 1798 בעיר דרזניץ. בשנת 1798 היה לרבה של קהילת מאטסדורף שבהונגריה, ושם עמד בראש הישיבה.

רבי משה סופר ידוע היה בין קהל-עדת ישורון בפרשבורג כאיש העומד על דעתו ועל דתו, ומובן שלא כל הדעות נשתוו בדבר מועמדותו כרבה של העיר. היו בעיר "משכילים" וכן רבים מעשירי העיר, שרצו לראות רב בדמות אחרת בראש עירם. הללו שלחו אגרת לחת"ס, בו "סיפרו" לו על מנהגי בני-העיר.

האיגרת כולה היא מסמך מעניין המבטא מנהגי שכבה עליונה של הקהילה. בין היתר נאמר בה:

"...שמחנו כי זה משה האיש עלה לאיש שר ושופט עלינו, ותרב שמחתנו כי שמענו את שמעך כי איש חכם אתה. היה אתה לנו מול האלוקים, ואנחנו נקיים, ואת כל אשר תצוינו נעשה. אבל אם מקל חובלים תשים בידך - אנחנו נחלץ חושים, נעמוד בפרץ, ולא יוכלו אנשי בריתך עמוד בקצפנו: - - -שכאן בפרשבורג רוב המו"מ שלנו הוא עם סוחרים אשר לא מבני ישראל המה, ועם שרי וגדולי המדינה. מחמת זה כמה וכמה מאתנו נאלצים ללבוש מלבושים מכובדים כיתר העמים, לגלח שער הראש וזקן אף בימי מועד והספירה. נשינו ובנותינו נותנים בפוך עיניהן, פאה נכרית בראשיהן. תלכנה אנה ואנה, אלו להנהיג הזמן ואלה לפרנסת אנשי ביתם - והדברים והמנהגות האלה, אם כי דבר זה בעיני מו"ר לא יראה לגמרי כהוגן - הרי אין לשנות את הדבר כאן בעיר גדולה כזאת. - - הרב מרא דאתרא אינו רשאי להזמין אליו מבעלי-הבתים ולהוכיח לו בדברים קשים מחמת עבירות, הן קלות או חמורות. וק"ו שאין להעניש את האיש הזה באיסור וחרם או שמתא. הקהילה צריכה להישאר במצב כפי שהייתה עד עתה. - - - ".

בערב יום-הכיפורים תקס"ז נשלחה לחת"ס אגרת הרבנות הרשמית. החת"ס סבר וקיבל.

ביום שלישי בשבת, פרשת לך-לך, שנת תקס"ז בא רבי משה סופר לפרשבורג - לכהן ברבנותה. הייתה זו פתיחת תקופה חדשה לבעל ה"חתם סופר", הגם פתיחת תקופה חדשה לקהילת פרשבורג, שמאז הפכה למרכז ליהדות מרכז-אירופה כולה. לא נספר כאן על חלוקי-הדעות בין ראשי הקהילה שצידדו ברבנים אחרים, גם לא אודות תלאותיו של הרב הנבחר. פעמים הכניס עצמו אף לסכנת-נפשות, ולא פעם נתחלקה העדה בדעותיה בדבר פעולות הרב. פרשת כהונתו של ר"מ סופר בפרשבורג פרשה ארוכה היא, ובה פרקים מופלאים - וקצר המצע.

גולת-הכותרת בעבודתו של רמ"ס כרבה של פרשבורג היא הישיבה. הישיבה הפכה במשך השנים למרכז תלמודי רב השפעה הן בלמוד והן באורח-המחשבה והן בהתנהגותם של לומדיה ובני פרשבורג כולם. מכאן יצאו גדולי תורה לישראל במשך דורות. בדורו של רמ"ס בעל החת"ס היו רבנים ודיינים גדולי תורה בפרשבורג, אך על כולם האפילה אישיותו התקיפה של הרב. רמ"ס הניח אחיו כמאה כתבי-יד בהלכה, אך הנודע שבהם, והוא קרוי עליו, הוא חיבורו בשו"ת בן ששה חלקים: "חת"ם סופר".

אמרה שגורה הייתה בפי החת"ס: חדש אסור מן התורה בכל מקום". כוונת הדברים - מלחמתו ברפורמה שהחלה נותנת אותות כליון בכרם-ישראל. קהילת הריפורמים בפרשבורג זעירה הייתה, ולא הקיפה אלא את עשירי היהודים ו"המשכילים" שבם, אך מלחמתו של החת"ס ברפורמה חריפה הייתה, ולא נצטמצמה לפרשבורג בלבד. הוא כיוון חציו נגד מרכז הרפורמה שפעל בגרמניה.

פעילותו של החת"ס בפרשבורג נמשכה עד פטירתו בסוף תשרי שנת ת"ר (1839). רוב אותן שנים עמד לימינו גם ראש-הקהל ר' אברהם-הירש לבוב, שכינוהו "הירש לעמברגער". אך התקופה - היא תקופתו של החת"ס. הוא השפיע עליה מרוחו, מתקיפותו, מדעותיו, מתורתו ומאורח-חייו.

לאחר פטירתו של רמ"ס בעל החת"ס - עלה בנו רבי אברהם-שמואל-בנימין סופר, על כס רבנותה של פרשבורג. ראש"ב סופר נודע על שם ספרו "כתב-סופר". אף הוא תלמיד-חכם מובהק היה ופעל הרבה בקהילתו. תקופה קשה עברה עליו במאבק נגד הרפורמה, שהרימה ראש, והתחזקה לאחר פטירת אביו הגדול. כאביו כן אף הוא חיבב את ארץ ישראל הרבה, ואף זו הייתה מנקודות המאבק עם הרפורמיים, שמחקו שם ארץ ישראל מלבם. ה"כתב-סופר" עמד בראש קרן שאספה כספים למען יישוב הארץ. ממאורעות אותם ימים: בירושלים נוסד "כולל אונגרן", שעמד בקשר עם הכתב-סופר ותחת השפעתו. בין יושבי כולל-אונגרן בירושלים היו עולים לארץ בהשפעת החת"ס והכת"ס. שלושים ושלוש שנים ישב הכתב-סופר על כס רבנותה של פרשבורג. על כס-הרבנות עלה אחד מששת בניו (וארבע בנותיו), הוא רבי שמחה-בונם סופר, המכונה על-שם ספרו "שבט סופר". את תקופת שבתו על כס רבנותה של פרשבורג מציינת התפלגותה המוחלטת של הקהילה. כמאה ראשי בית-אב פרשו מן הקהילה המסורתית והקימו לעצמם קהילה נפרדת - הקהילה הניאולוגית, בראשותו של ר' זעליק-לייב שיק, ובהדרכתו של הד"ר איגנאץ וילהלם באק, שבא לפרשבורג לשמש רבם של הניאולוגים ומטיף בקהילתם. מאותו יום של פילוג החל מאבק חריף בין שתי הקהילות, שלא פסק עד סוף ימי הקהילה בפרשבורג, ונתן אותותיו בפעילות רבה, הן בקהילה החרדית והן בין ה"נאורים". בשנת תרס"ז נפטר רש"ב סופר, ועל כס הרבנות ישב ר' עקיבא בנו.

אך אז כבר נשבו רוחות חדשות ברחובה של פרשבורג, בדומה לזמירות החדשות שנשמעו אז בכל העולם היהודי.

מוניטין יצא לה לקהילת פרשבורג, שכונתה: "ירושלים של הונגריה". רוב יהודיה היו חרדים לתורה ולמצוות, אך קהילתה הניאולוגית הנפרדת אף היא פעלה בגלוי, ובתמיכת השלטונות.

הגיעו ימי התנועה הציונית. כבערים אחרות כן גם בפרשבורג נוסדו אגודות ציוניות שונות, אגודות של דוברי עברית, אגודות של "אוהבי ציון". השפעתו של הרצל רבה הייתה בהונגריה, אף לא מעטה בפרשבורג. בין הנבחרים לקונגרסים הציונים מפרשבורג נבחר - לקונגרס הציוני השישי - מכס נורדוי.

תנועת המזרחי אף היא הכתה שורשים בין יהודי פרשבורג. אמנם החרדים הקיצוניים לא הניחו לחרדי העיר להתאגד במזרחי הציוני, אך עם זאת נתקיימה כאן הועידה העולמית של המזרחי, בראשותו של הרב יצחק-יעקב ריינס - למרות "אסורם" של רבנים רבים. רבים מיהודי פרשבורג פעילים היו בארגונים הציוניים השונים, גם ב"המזרחי".

הגענו לימי מלחמת העולם הראשונה. קמה המדינה המאוחדת של צ'כיה וסלובקיה.

בני דור זה, שראה את מלחמת העולם הראשונה - אבותינו הם. יוצאי פרשבורג שזכו ועלו לארץ, זוכרים היטב את מאורעות ימיהם, את המאורעות השונים, בכל שטחי חיי הקהילה, שעברו מאז הייתה פרשבורג שניה לפראג הבירה. אף כאן היו פרשיות מופלאות של חיי רבנות וישיבות פעילות ציונית, מזרחית וגם אגודאית. מעל כל אלה ריחפה הכמיהה לעלייה לארץ-ישראל.

הזוכים לעלות - לא עברה עליהם תקופת היגון של השלטון הנאצי. הללו יושבים בינותינו ומפיהם מאזינים אנו לדברי-ימיה של קהילת פרשבורג בחמישים השנים האחרונות, עד שעלה הכורת.