|
|
הקמת הוועדה החלוצית ליד ועדת העזרה וההצלה
הוועדה שנבחרה הורכבה מארבעה באי כוח הפליטים החלוצים ומארבעה באי כוח התנועות ההונגריות (מפלגות "הזקנים", כהגדרת החלוצים - פליטים).2 הרכב הוועדה החדש לא נשא חן בעיני וניה, באדר (ושינד). במכתבם שהופנה אל חברי ה"איחוד" בקשו לתקן את הרכבה:
"הקלה רבה גרמתם לנו ע"י זה שהוקמה הוועדה של כל התנועות וכעת היינו מציעים לכם כמה הצעות ארגוניות אשר היו מסדרות את הבעיה מכל הבחינות. אנו רוצים לראות בכם את הוועדה המרכזית לעינייני העזרה וההצלה הן לגבי הנצרכים במדינתם והן לגבי הנסיונות של העזרה וההצלה באותן המקומות. אולם עליכם לצרף לחבר שלכם את הד"ר קומוי, כיו"ר ההסתדרות הציונית ובידי ועדה זו צריכים להיות מרוכזים כל העיניינים. על דברים שתמצאו לנכון לספר לראשי התנועות - תעשו זאת.במכתב זה הודיעו נציגי הישוב בקושטא, חברי ועד ההצלה, שהרכב חברי הוועדה החלוצית, שנבחרה לאחרונה בבודאפשט, לא יוכל להיות חלק אינטגרלי מועדת העזרה וההצלה בבודאפשט.
מאידך תתקיים הוועדה של כל התנועות החלוציות והנוער, אשר על הקמתה הודיעו לנו כל ראשי התנועות, במכתב משותף. הוועדה הזאת של הנוער תקבל מהוועדה המרכזית שלכם את האמצעים שנעביר אליכם למטרת העזרה לפליטים ולתנועות המקומיות אצלכם. והוועדה של הנוער תחלק בעצמה את האמצעים לפי הצרכים. היה חשוב שמישהו מכם, כחבר הוועדה המרכזית,יהיה גם כן בועדה הזאת של התנועות החלוציות."3
חברי ה"איחוד" ימשיכו להיות חברי ועדת ההצלה, ומעתה היא תיקרא: "הוועדה המרכזית" לענייני העזרה וההצלה, בתוספת ד"ר אוטו קומוי, איש ה"כלל ציונים" ומנהיג התנועה הציונית בהונגריה. לצידם תיפעל ועדת החלוצים, זו שנבחרה לאחרונה. זו תקבל את הכסף מקושטא דרך הוועדה המרכזית. כן מתבקשים חברי הוועדה המרכזית לצרף לועדת החלוצים את אחד מחבריה. מאוחר יותר ינקבו בשמו של קסטנר. זכות הוועדה להשמיע אינפורמציה סלקטיבית באוזני ראשי התנועות שרירה וקיימת באישור ועדת ההצלה בקושטא, ובניגוד גמור לרוח המכתבים ולתוכנם שנשלחו על ידם לכל ראשי התנועות בעבר.
מדוע לא הפכה הוועדה החלוצית להיות חלק מהוועדה המרכזית, כפי שהתכוונו לכך התנועות הפוליטיות וועד ההצלה בקושטא? יתכן כי תוספת של שמונה חברים לפורום המחתרתי, הדורש סודיות וגמישות הרתיעה, ואולי בקושטא הבינו, שתוספת החברים, תוציא משליטתם ומשליטת אנשי ה"איחוד " ההונגרי את השליטה בכספים ובהכוונת הפעילות והעזרה על פי רצונם. הכותבים שלחו כסף, 14000 סטפנים ומורים להם על אופן החלוקה. המשך המכתב בעל מסר כפול - סותר: "אנו שוב באים ומדגישים לכם כי הסכומים לעזרה באים מכל שדרות הישוב בארץ ומשום כך צריך את הסכומים הכלליים לחלק לפי מפתח הזה. ולכן הכרחי כי בועדה הכללית שלכם ישתתף הד"ר קומוי בחלוקה. כך נמנע תביעות שונות הבאות מן הארץ"..4
שוב באה הדרישה לצרף את קומוי כחבר בועדת ההצלה. תפקידו של קומוי היה להוות כיסוי לאנשי חזית "ארץ ישראל - העובדת" מפני בקורת על אופן חלוקת כספי הציבור, אשר נתונה היתה בידי מפלגה אחת. קומוי המשיך לסרב לצרף את חתימתו למכתבים ההולכים לקושטא ולשמש כיושב ראש ועדת ההצלה.
בהמשך למסר הכפול נאמר: "צר לנו מאד שבין האנשים המובאים ישנם רק מעטים אנשי תנועה.
(הדגשה שלי) אולם כבר הבענו בפניכם את דעתנו כי במובן ההצלה מצביה צריך להביא את כל מי אשר אפשר להוציא משם. וניה, באדר (ושינד) שלחו מכתב אל ראשי התנועות: י. שאיו, יושקו (יוסף באומר), רוט, וייס, יזרעאלי ובקשו כי אל חברי ועדת החלוצים יצטרף קסטנר, הוא חבר הוועדה המרכזית - ועדת העזרה וההצלה, איש ה"איחוד". "מקבלים בברכה הקמת ועדת "החלוץ" בה מיוצגות התנועות התלוציות של הפליטים, רצוי שבועדה זו ישתתף גם קסטנר מטעם הוועדה המרכזית... ".5 דב וייס הגיב על השינוי שנכפה עליהם:
"אחרי דיונים וויכוחים ממושכים נוצרה כאן סוף סוף לפני כמה שבועות עזרה משותפת של כל התנועות והמפלגות, ... שלשום הגיעה הנה הוראה, בסיבות בלתי מובנות לנו לגמרי ולפיה מגבילים את סמכות הוועדה הנ"ל ומעבירים אותה לידי ועדה חדשה, ועדה מרכזית שחבריה כולם ממפלגה אחת, מפלגת "האיחוד" (אשר) נקבעו בשמות בהוראת הנ"ל... אופן זה, אשר לפיו אנחנו תלוים ברצונם הטוב של האחרים, אין הדרך הארגוני הנכונה בפעולת רבת אחריות כזאת והיא דורשת בדיקה יסודית".6למרות ביקורתם, הודיע דב וייס כי תנועתו תשתתף בעבודת הוועדה בהרכב החד מפלגתי.7 ואילו יוסף באומר, נציג ה"שומר הצעיר", נחרץ ולא נכנע, מטיח בשליח תנועתו, מנחם באדר : "....משתוממים על חתימתך על המכתב המבקש לשנות את הרכב הוועדה. באנו לידי החלטה שעליכם לבטל את ההצעה של יצירת ועדה חדשה."8
בחינת דרישותיה של קושטא לבחירתה של ועדה מכל זרמי הציבור הציוני בלתי מובנת, לאור ביטולם את השתתפות ועדת החלוצים בועדת העזרה וההצלה, ועדה שנבחרה מתוך הסכמה בתנועה ההונגרית והסלובקית. מהי דמות הוועדה לה ציפו אנשי קושטא? האם ברלס היה מעורה במאבקים הפוליטיים בהונגריה, הקשורים בהקמת ועדת העזרה וההצלה, והמחבלים בעבודה? האם זהו הרקע עליו נוצר הקרע בין ברלס ושני חברי ועד ההצלה בקושטא, בטענה שאינם מיידעים ואינם מחתימים אותו על מכתבים, היוצאים מטעם לשכת הקשר בקושטא? האם זו יוזמה עצמאית של חברי הוועדה בקושטא, או ביוזמת הוראה שהגיעה מן הישוב בארץ, או כדברי גריפל: "...אין הוא (ברלס) הגורם המכריע מאחר והוא אינו אלא פקיד בלבד".
ב- 18.8.43 הודיעו בראנד וקסטנר כי קסטנר מונה להיות יושב ראש הוועדה, לאחר שקומוי שימש בתפקיד של יושב ראש הוועדה הזמנית עד לפני חודשיים, ובשל הסכנה, כך טענו, ויתר על התפקיד. כן דיווחו כי הוועדה אורגנה מחדש וחברים בה שפרינגמן, בראנד ונציג מכל תנועה. סילאג'י סרב, לדבריהם, להיות חבר הוועדה ומ"השומר הצעיר" משתתף נציג הפליטים (יוסף באומר).9. היה זה דיווח כוזב. כך ביקשו להסיר מהם את הלחץ שהופעל עליהם מקושטא ומנציגי התנועות שישבו בה.
נציגי התנועות, המקומיות והפליטים, היו חברים בועדת ההצלה אך רק במידה מוגבלת, וזאת כדי לא לאבד לחלוטין את הקשר עם קושטא ולהיות עדכניים, עד כמה שהדבר ניתן להם, וזאת לאחר שנשללה מהם האפשרות לקבל את כל האינפורמציה על הכספים שהתקבלו ואופן חלוקתם. מסיבה זאת המשיכו בסרובם לחתום במשותף על המכתבים שיצאו מבודאפשט, ועל מכתבים המאשרים את קבלת סכומי הכסף שהתקבלו מקושטא. יוסף באומר, הנציג בועדת ההצלה מטעם החלוצים, כתב לבאדר:
"מאז נוסדה הוועדה הננו מחכים על הרצאה מקיפה על הפיננסים מאת שפרינגמן. רצינו סוף סוף לדעת אלו כספים הגיעו עד עתה ולשם מה הוציאו אותם, אלו כספים נמצאים עוד אצלנו ועל מה עלינו לשאת בעול האחריות. הרצאה כזאת עד היום לא שמענו, תמיד דברו על הסכומים רק "בערך".... מאז נוסדה הוועדה השתדלנו להשיג אצל יואל עבודה שיטתית, תכנית עבודה המתאימה לאפשרויותנו וליכולתנו הממשית.... למרות שהשתתפותי בועדה זו גורמת לי גועל נפש, אני מודיעך שאין בדעתי לעזוב אותה והננו מוכנים לעבוד בה גם הלאה."10באומר נבחר להיות המבקר בועדת ההצלה אך שפרינגמן מעולם לא מסר לו פרטים, בטענה שהוא לא מנהל חשבונות. "ביקשתי רק שימסור לי כמה קיבל ואיך קיבל אבל הוא לא עשה זאת."11
ועדת החלוצים התקשתה לתפקד. ועדה זו היתה תלויה בפועל בהחלטת נציגי התנועות המקומיות מפני ש"האיחוד" ו"הכלל" קבעו בתור נציגם כפליטים, "סתם חברים" וכן מפני שהיו צרכים שונים בין מקומיים לחלוצים -פליטים, ומפני שאוביקטיבית אי אפשר היה לקבוע את גודלה של כל תנועה ותנועה ולכן עדיין לא הגיעו להסכם.12 חוסר יכולתם לתפקד כועדה לא מנע מהם להודיע שהם אינם מכירים ב"ועדה המרכזית", שאין בה נציגות של התנועות החלוציות. "עד קבלת הוראותיכם אנו שולחים חבר ארעי לועדה המרכזית כדי לקדם את ההתנגשויות בין שתי הועדות."13 במכתב זועם מקושטא אל כל תנועות הנוער החלוציות כתבו כי הם אינם מקבלים את סרובם להכיר בועדה המרכזית וכי עליהם קודם כל לדאוג לתפקודם כועדת חלוצים.
".... תמהנו מאד שלא אישרתם לנו את קבלת 3500 סטפנים ששלחנו בפעם האחרונה..... האם יכולים החלוצים - הפליטים לחכות בקבלת העזרה שהישוב בארץ שולח להם, עד אשר תגיעו לעמק השווה על האחוזים?.... במה מפריעה לכם הוועדה המרכזית? תדאגו קודם כל לפינה שלנו,.... והנה בא מכתבכם ומבשר לנו כי קיים קשיים של.... מפתח. לא יכולים לחקור תנועתו של מי גדולה יותר ועד אז?.... ואם אפשר לחכות עד לאחר המיפקד היה סימן כי כל התמיכה מיותרת היא...."14כדי לרצות, במידת מה, את חברי הוועדה החלוצית הכועסים, באה בקשה מקושטא אל ה"ועדה המרכזית" ( שכאמור, מורכבת מחברי ה"איחוד") לצרף נציג שייצג את כל התנועות החלוציות. 15 יותר מאוחר יבקשו שיהיה זה איש ה"איחוד".
הוועדה החלוצית בהונגריה נתונה היתה, אם כן, באי הסכמה משולשת: בין הפליטים והמקומיים, בין תנועות הפליטים עצמן, והקשה מכולן בין ועדת הפליטים החלוצית והוועדה המרכזית.
יואל בראנד הודיע לקושטא ב- 8.9.43 כי לועדה המרכזית הצטרפו אוטו קומוי, אויגן פרנקל ("מזרחי") וצבי סילאג'י (ה"שומר הצעיר") וכי חברי תנועות הנוער, המקומיים והפליטים, רוצים במיזוג שתי הועדות, המרכזית והחלוצית.16 אך על פי המכתב מ- 25.9.43 ועל פי מכתבו של רוט מ- 17.10.43 שהוזכר, הצטרפותם של נציגי תנועות נוספות לועדה, עדין לא התבצעה.
מכבש הלחצים שהופעל מן הארץ ומבודאפשט לא הניח לוניה, באדר ושינד להשאיר את מבנה הוועדה המרכזית - כועדה חד מפלגתית, ואלו נאלצו שוב לקרוא לשיתוף ועדת החלוצים שנבחרה, בתוך הוועדה המרכזית. במכתב בלתי חתום אל חברי ה"איחוד" כתבו ב- 25.9.43:
"אתם מוכרחים סוף סוף להקים את הוועדה של כל הזרמים לעינייני העזרה וההצלה. צפויה סכנה רצינית שנהיה מוכרחים להתחיל להעביר את האמצעים לידים אחרות. ... ולא יתכן כי רק מפלגתנו תהיה היחידה העוסקת בכל העיניינים האלו. מגיעות תלונות בלתי פוסקות מהמוסדות בארץ וגם מראשי ה"מזרחי" וה"שוה"צ" אצלכם. אין אני אומר לכם שעל כל העניינים צריכים כולם לדעת. אבל על אופן חלוקת העזרה וחתימה על קבלת הסכומים מוכרחה להיות ע"י כל חברי הוועדה המורכבת מכל הזרמים. אין לערב את הוועדה הכללית עם הוועדה לעינייני הנוער והחלוץ. הוועדה ההיא צריכה לפעול באופן נפרד, והיא תקבל את תקציבה לחוד. במכתבנו הכללי כתבנו לכם שבועדה הכללית צריך להיות חבר אחד מהחלוץ, הייתי מציע לכם שזה יהיה יוסף קורניאנסקי (פליט פולני ממנהיגי ה"איחוד" שהגיע זמן קצר קודם להונגריה. - הערה שלי.) או אלי שאיו... "17חברי הוועדה המרכזית היו, עד כה וללא שינוי, אנשי ה"איחוד". נציג הוועדה המרכזית בועדת החלוצים היה צריך להיות, לפי בקשת קושטא, איש ה"איחוד" (קסטנר), ועתה באה בקשה נוספת מקושטא שנציג ועדת החלוצים בועדה המרכזית יהיה גם איש ה"איחוד" (קורניאנסקי או שאיו). אפשר שבכך ביקשו לבסס את מעמדם בועדה החלוצית, לקראת הפיכתה של הוועדה המרכזית לועדה רב מפלגתית.
ביד אחת כתבו אנשי ועד ההצלה בקושטא לאנשיהם, אנשי ה"איחוד" בהונגריה, לכבוש ולשמור כל עמדה אפשרית למען התנועה, למצוא דרך לשיתוף פעולה עם כל התנועות ובלבד שנציגות ה"איחוד" לא תיגרע מן המסגרות השולטות והקובעות. ביד שניה כתבו לשאר התנועות, באופן ממלכתי, תוך שימוש ברטוריקה של "כלל ישראל" ו"כלל הישוב", לחדול מן הסכסוכים.
כעבור כשבוע כתבו מבודאפשט לקושטא (ללא חתימה) אל "חברים יקרים" על הקמתה של הוועדה המרכזית בהרכב המיוחל, ובה נציגות מכל התנועות :
"ברוח הנחיותיכם שינינו את הוועדה המרכזית והיא כוללת עתה ... חבר אחד מכל ארבע מפלגות הקיימות כאן, דב וייס (מזרחי) בתור נציג הוועדה החלוצית, חוץ מזה: יואל ( יתכן שהכוונה לאליעזר) אונגר (מזרחי), קורניאנסקי (איחוד), עוזיאל (כלל ציונים) ונשיא הארגון הציוני (קומוי - כלל ציונים). הוועדה המרכזית המורכבת כך ממלאת את התפקיד של האינסטנציה הציונית העליונה בכל שאלות העזרה והצלה. כפופים לה ועדת הטיול בהנהלת יואל וועדת התמיכה לציונים הותיקים בנשיאותו של ינו פרנקל. ליד הוועדה המרכזית, נמצאת כועדה עצמאית הוועדה החלוצית, המתעסקת מלבד דאגתה לחברים- פליטים, וחברים הונגרים נצרכים ..." 18אך ועדה בהרכב זה לא קמה. האם היה משא ומתן שלא הביא בסופו של דבר להקמת הוועדה, או שמא דיווחו באופן כוזב, כדי להפיג את הלחץ עליהם ועל נציגיהם בקושטא? הטענות המשיכו להגיע. מנהיגי ה"כלל ציונים", בני הברית הפוליטית של ה"איחוד", הפנו אצבע מאשימה כלפי ה"איחוד", בחוסר שיתוף פעולה ובאי אמון. 19 כעבור כחודש שבו והתלוננו זיגפריד רוט ועוזיאל ליכטנברג (פליט פולני) בפני לשכת הקשר בקושטא שידאגו כי כספם המגיע להם, במסגרת תוכנית שלומאיר, לא ימסר רק לחברי מפא"י לאור ניסיונם הלא נעים עמם. "... מטעם זה טוב שיש לנו קשר ספרטי ולא דרך שמואל שפרינגמן."20
כעבור כחודש וחצי כתבו י. באומר, א. שאיו ודב וייס כי היחסים שלהם עם הוועדה המרכזית סודרו דרך השתתפותו של דב וייס בעבודתם.21 כלומר, הוועדה המרכזית בהרכב נציגי כל התנועות, שעל הקמתה דיווחו, עדין לא החלה לעבוד בסוך שנת 1943, אך נציג החלוצים בועדה המרכזית הוא דב וייס. דב וייס בא במקום קורניאנסקי או אלי שאיו, עליהם המליצו מקושטא כמי שיהיו נציג החלוצים בועדה המרכזית
ב - 20.1.44, הגיע לראשונה, מכתב החתום בחתימותיהם של קומוי, רוט, דב וייס, קסטנר, באומר, בראנד, רוזנברג ובו הודיעו על הרכבתה של הוועדה המרכזית: יושב ראש - קומוי, יושב ראש בפועל - קסטנר, מזכיר - דב וייס. חברים: אויגן פרנקל ("מזרחי"), רוזנברג ("שומר הצעיר"), זיגפריד רוט ועוזיאל ליכטברג ("ציונים כללים"), יושקו באומר (ה"שומר הצעיר"), יואל בראנד, ד"ר שוויגר ושמואל שפרינגמן ("איחוד"). את קבלת הכסף רשאים לאשר קומוי, קאסטנר ובראנד. על מכתבים יוצאים יחתמו כל חברי הוועדה.22 אך למרות ההודעה המשותפת המלווה בחתימותיהם של נציגי התנועות, ועדה מייצגת עדין לא קמה! מה אירע לא נדע. עדות מסויימת לאי הנחת שהיתה צפויה לאנשי ה"איחוד", חברי הוועדה המרכזית - ועדת ההצלה, התבטא בדין וחשבון של דב וייס, אשר צורף זמן קצר קודם, כחבר ועדת החלוצים לועדה המרכזית (לתקופה של כחודשיים). בדין וחשבון שערך מסר לקושטא שעל יסוד דין וחשבון שנתן שפרינגמן בקשר לעבודת הוועדה המרכזית, נותר פער של 13 אלף ( לא מצויין מה) בהנהלת החשבונות והטיל על הוועדה המרכזית לבדוק זאת.23
בינואר 1944 עלה שפרינגמן לארץ וב- 19 בפברואר עלו, בין השאר, דב וייס, יוסף באומר, עוזיאל ליכטנברג, מי שהיו גדולי הלוחמים ועושי הצרות לשינוי הרכב ועדת ההצלה בבודאפשט. ניתן היה לצפות שהרוחות תרגענה בעקבות עזיבתם, אך ב22.2.44- התקבל מכתב קצר רוח, לאנשי ה"איחוד", עם הבקשות החוזרות שקומוי ונציגי התנועות יחתמו על קבלת הכספים וכן : "...בכל לשון של בקשה אנו מבקשים ש(ב)כל התנועות (למען) ימסרו את המכתבים. כך הגיע השליח האחרון ולא הביא אף מכתב מהשוה"צ, הנוער הציוני והפוהמ"ז. דבר זה גורם התמרמרות כאן בארץ...". באותה נשימה ממשיכים אנשי קושטא ומדגישים בפני חבריהם: "...אין אנו מעוניינים להוציא את מפעל העזרה מידי ההסתדרות הציונית (קומוי? - הערה שלי) ומיד "ארץ ישראל העובדת" 24.
על פי יוסף באומר: "לא היה צורך לשכנענו להשתתף בועדת העזרה וההצלה. אבל לא היינו עושי רצונה של השלוחה המפאי"ת בבודאפשט, ... הם לא שיתפו אותנו...קומוי מעולם לא הוזמן להיות חבר בועדה. בהכירי את הנפשות הפועלות הם גם לא היו מקדמים בברכה את חברותו של אוטו קומוי בועדה."25
שאלה נוספת העולה היא, באיזו מידה הובא דבר קיומה של ועדת העזרה וההצלה בקושטא, כנציגת היישוב, אל מנהיגי היהדות ההונגרית. בשנת 1943 הכיר פרוידיגר, ראש הקהילה האורתודוכסית בבודאפשט, את קסטנר בקשר לעבודות הצלה. הלה נשאל, במשפט גרינוולד - קסטנר, האם ידע על קיומה של הוועדה בהונגריה. על כך השיב פרוידיגר : "לא. שמעתי את השם של ועד ההצלה בפעם הראשונה בהיותי בבוקרסט כשחברי ועד ההצלה מאיסטנבול באו לבוקרסט. (אוגוסט 1944).
שאלה: כלומר אתם לא ידעתם על איזו ועדה רישמית.
תשובה: לא היתה ועדה רישמית." 26.
לדברי משה קראוס הוא לא ידע על פעילותה של הוועדה בקושטא במשך מספר חודשים מאז החלה לפעול. לדבריו, יום אחד הודיע לו שפרינגמן שהוא מקבל מזמן לזמן סכומים לטובת הפליטים הסלובקים בהונגריה. קראוס וחבריו לועדה לא ידעו האם זה ענין הקשור בהסתדרות, בסוכנות או זה ענין מפלגתי. באמצעים שונים ניסו לברר פרטים באיסטנבול, ובערך כחצי שנה לאחר שהוקמה נודע להם על דבר קיומה של ועדת הצלה מסודרת שיושבת באיסטנבול, באופן בילתי רישמי. הוועדה הארצישראלית כינסה מספר ישיבות ואליהם הזמינו את שפרינגמן, קסטנר ובראנד. בישיבות תבעו שיסכימו לייסד ועדה משותפת לכל המפלגות, כפי שזה קיים היה בכל הועדות הציוניות שהיו קיימות באותה עת בהונגריה. השלושה סירבו. לדברי קראוס, ועדת המשרד הארצישראלית ביקשה מקומוי, כידידו של קסטנר, להשפיע וללחוץ עליו להקמת ועדה פולטית ייצוגית. קומוי הסביר לחבריו כי ניסה ולחץ, אך נכשל ומכאן והלאה לא יקבל עליו להשתדל יותר. קומוי הצהיר מספר פעמים בשנים 1943/4, שאיננו מקבל עליו כל אחריות מבחינת הנהלת הכסף. לדברי קראוס, לאחר שקומוי נכשל במלאכת השיכנוע, הוא הציע לקומוי שיקרא לידידו הטוב של קסטנר, ד"ר מרטון, מקולוז'וואר לבודאפשט, ואולי הוא יצליח להשפיע על קסטנר. ד"ר מרטון בא באופן מיוחד לכך, לבודאפשט, יום או יומיים לפני הכיבוש הגרמני, שוחח עמו מספר שעות ולחץ על קסטנר לשנות דעתו ודרכו, אך גם הוא לא הצליח. על כשלונו במשימה דיווח ד"ר מרטון לקומוי ולקראוס. 27
מערכת סבוכה זו שבין ועדת ההצלה בקושטא, ועד ההצלה בהונגריה והפליטים החלוצים ניזונה מן הלחצים שבהם היו נתונים מנהיגי כל התנועות אשר נתבקשו, באופן טבעי, לקדם את ענייני קבוצות האינטרסים שלהם. במערכת לחצים זו היתה יד מפלגות השמאל על העליונה. המוטיבציה המרכזית של השמאל הארצישראלי, באמצעות נציגיו בקושטא, היתה לבצר את שלטונם ולהביא לשליטתו הבילעדית על מוקדי הכח בהונגריה, הארץ שחשיבותה גדלה מאד בשל מעמדה המיוחד לנוכח הארצות הסובבות. וניה ובאדר סייעו, יותר מכל, להשליט את אנשי מפא"י על כל העזרה שהוזרמה מצד הישוב להונגריה.
ביטוי נוסף לרצון לשמור לעצמם את כל מרכזי הכח היה העמדתו של משה שוייגר, איש ה"איחוד" ההונגרי, בראש ועדת ההגנה בפברואר 1944.28 משה שוויגר העיד במשפט קסטנר - גרינוולד, כי היה חסר כל ניסיון צבאי וארגוני בכדי לעמוד בראש מסגרת צבאית. כך גם עמיתו, יואל בראנד, העיד כי מינויו התקבל בפליאה על ידי חברי ה"איחוד".29 ביקורות קשות הושמעו גם כלפי עבודתו של יואל בראנד, שעמד בראש ועדת הטיולים, ועדה בעלת חשיבות מרכזית בהצלה באותם ימים. הוועדה היתה צריכה ליזום ולפעול בהברחת יהודים מאזורי הגבול בסלובקיה ופולין. לצורך כך קיבלה מימון מקושטא. בקושטא העדיפו שלא לשנות את הרכב הוועדה או לפותחו לכוחות נוספים.30
ההוראה לשינוי הרכב הוועדה ונשיאות המשרד הארצישראלי.
כאמור, כבר בראשית שנת 1943 תבע שפרינגמן מן המוסדות בארץ, ובמיוחד מדובקין ומקפלן, אנשי מפא"י, לשנות את מבנה הוועדה והנשיאות של המשרד הארצישראלי בבודאפשט. מן המכתבים הראשונים עלו תלונות כלפי שרירות ליבו של קראוס. בשלבים מאוחרים יותר, היה הנימוק העיקרי לבקשתם כי תנועתם הפכה להיות התנועה הגדולה ביותר ואין הרכב המשרד משקף את המציאות הפוליטית בהונגריה באותה עת. וניה, באדר ושינד נענו לתביעת חבריהם והבטיחו את מינויו של איש "איחוד" כשווה במעמדו למשה קראוס.
"אנו יודעים על כל הטענות הצודקות שלכם אולם מדוע לא כתבתם לנו את מה אתם מציעים למשרד א"י? ובכן יחד עם מכתב זה תקבלו מכתב בשביל קראוס ... שנאמר בו בפירוש כי כל חברי הוועדה של המשרד א"י הם בעלי זכות שווה. אם מכתב זה אינו מספיק, נוכל להמציא לכם תעודה האומרת כי חבר אחר שלנו, באופן שמי, הוא בעל זכות שווה לזו של קראוס אולם עד כה אין אנו יודעים מי הוא חבר הוועדה מטעם תנועתנו. שמענו זה החבר יואל בראנד.31
באותה תקופה שהה א. קפלן בקושטא כדי לטפל במימוש 25000 רישיונות עליה מאירופה, ומתוכם 5000 רישיונות עליה שנועדו לילדים מארצות הבלקן. הוא ניצל את שהותו לברר גם את נושא המשרד הארצישראלי בבודאפשט. יחד עם חבריו, חברי ועדת ההצלה בקושטא, גיבשו את מדיניותם ושלחוה לבודאפשט לביצוע. בפנייתו אל אוטו קומוי, נשיא ההסתדרות הציונית ההונגרית, הורה לו לשנות את מבנה המשרד הארצישראלי, כך שאל קראוס יצטרפו עוד שני אנשים בעלי זכות ועמדה שווה כמנהלי המשרד.
"הגיעו לאוזננו תלונות הקורעות לב מזאגרב ומסלובקיה על המשרד א"י שלכם. בשים לב לכל זה נתתי הוראה לקיום משרד א"י אצלכם בו ישתתפו מלבד קראוס בא כח של "א"י העובדת ובא כח של ה"ציונים הכללים". לשלושתכם זכות שווה בהכרעות ובהחלטות של משרד זה. אם כי יתכן כי כלפי השלטונות יופיעו לפעמים רק אחד. שמרו על החלטה זו. הוציאו אל הפועל." 32השינוי שביקש קפלן לבצע במשרד הארצישראלי היה חריגה מתקנון המשרד בכך שנתן לכל שלוש התנועות זכות שווה במעמד מנהל המשרד. המשרד הארצישראלי היה גוף פוליטי במהותו, האמור לשקף את יחסי הכוחות הפוליטים של התנועה הציונית המקומית, ועל פיהם לקיים עליה. לא כך היה הגדרת תפקידה ואופיה של ועדת ההצלה בארץ ישראל ובקושטא: עזרה והצלה ללא גוון וצבע פוליטי.
תביעת ה"איחוד" לחלק את הכסף של ועדת העזרה וההצלה, לפי יחסי הכוחות, ולא לחלק באופן שיוויוני בין כל התנועות, היתה שונה מתביעתם כלפי המשרד הארצישראלי. במשרד הארצישראלי היה כוחם הפוליטי הקטן ביותר, מול הרב הקואליציוני של ה"מזרחי" ו"השומר הצעיר". הם ביקשו חלוקת רישיונות שיוויונית ועמדה שווה בניהול המשרד, במקום שכוחם היה קטן, בניגוד לתביעתם לחלוקה יחסית של הכסף בועדת ההצלה, שם כח שליטתם היה מלא.
קפלן קבע עובדה בהוראתו לשינוי מבנהו החוקי של המשרד, ועל פיו עתידים להשתנות סדרי וסמכויות ניהול המשרד. כאשר השינוי התמהמה, שפרינגמן וזגפריד רוט המשיכו לתבוע את מימוש החלטת קפלן. הם דרשו כי משה שוויגר יהיה נשיא המשרד הארצישראלי ול"ציונים הכללים" יינתן מזכיר שני. "... אם תהיה בעיה בהשלמת ההנהלה ברוח זאת אנו דורשים הוראה ברורה שיש לחלק את הרישיונות בין ארבע מפלגות שווה בשווה (25% כל אחד).33 וניה הדרי, איש ועדת ההצלה מטעם הישוב, המשיך להתערב בהרכב המשרד הארצישראלי בבודאפשט לטובת אנשי תנועתו, אגב הוראה לחבריו, אנשי ועדת ההצלה, שלא לחדול מלהבטיח את נוכחות אנשי התנועה בועדת החלוצים:
"תדאג לכך שהענין במשרד א"י יסתדר מיד. אנו הצענו שהח' בראנד יהיה הבא כח של תנועתנו במשרד. אם יש לכם הצעה אחרת תודיעו לנו ונדאג מיד שתינתן הוראה מתאימה בכיוון זה...אתם חברי המפלגה וה"חלוץ" שבועדה לחלוקת האמצעים ותנועות הנוער חייבים לדאוג שבועדה לחלוקת אמצעים יהיו חברנו מיוצגים... נבקשכם מאד שתדאגו שבועדה לענייני הנוער יהיו גם חבר ה"דרור"- צבי גולדפרב וכמו כן דאגו שחברי ה"שוה"צ" יהיו מיוצגים ע"י יושקו באומר."34התערבות נציגי הישוב בקושטא במשרד הארצישראלי היה המשך למאמצים להבטיח את האחיזה והשליטה של ה"איחוד" במוקדי הכוח החשובים בהונגריה באותה עת: המשרד הארצישראלי וועדת העזרה וההצלה. בכובעו השני, כנציג כלל הישוב היהודי בארץ, כתב וניה אל נציגי התנועות החלוציות: "פונים אליכם... ומבקשים: "הרפו ממלחמת אחים. התגברו על מעצורים אישיים שונים ופעלו מתוך התיעצות משותפת..."35 וניה חש את הבעיתיות החוקית בתביעות אנשי ה"איחוד" וכתב להם:
"אני מבין כי אינכם מרוצים מפעולת המשרד א"י ומעבודתו של שליח תנועת " א"י - העובדת", החבר סילאג'י. אולם האם חושבים אתם כי השינויים אשר אתם דורשים אפשר לעשות בדרך פקודה, בלי הקונגרס הציוני ?... כמו שבמדינתכם מייצג את "א"י - העובדת" חבר ה"שוה"צ" ככה יש ברוב הארצות שחברינו, חברי המפלגה הם המכריעים בענייני המשרדים הא"י... לא יתכן שתראו את הפרובלמטיקה של הציבוריות הציונית רק מתוך ראיה זו של המצב במשרד א"י."36מנחם באדר, נציג ה"שומר הצעיר" בקושטא שותף לתביעה לשנות את מבנה המשרד הארצישראלי (12.3.43 ) וזאת בניגוד לעמדת חברי תנועתו בהונגריה, אשר התנגדו לתביעה זו מכל וכל. במכתב לארץ הסביר את פשר הסתירה :
"צבי סילאג'י מגזים בהלל שלו על קראוס. והד לביקורת תמצאו במכתב של יושקו (באומר). לא הצעתי להם פשרה במשרד א"י, הצעתי להם להחזיק מעמד במקום זה, אולם עליהם לשמור על עצמם מכנופיות יתר עם קרויוס (קראוס). מה שכן דרשתי מהם, להשתתף בועד המחלק את העזרה ושומר על קשר אתנו וכאן עלי להתפלא מדוע הם כה מתעקשים...".37באדר מתקשה להבין מדוע אנשי תנועתו בהונגריה נמצאים בקשר קואליציוני עם קראוס ומדוע אינם מצטרפים לועדה המרכזית. היחסים שהתפתחו בין חברי ה"שומר הצעיר" וה"מזרחי" בהונגריה היו זרים ובילתי נסבלים בעיני איש ה"שומר הצעיר" הארצישראלי, סימלה של החילוניות הסוציאליסטית, האנטי דתית. כמו כן יש יסוד להניח שמנחם באדר לא היה מודע לאנטגוניזם שהתפתח סביב אישיותם השתלטנית של קסטנר ושפרינגמן ביחסם אל אנשי התנועות האחרות. חודשיים לאחר שקפלן תבע את השינוי במבנה המשרד הארצישראלי השינוי טרם בוצע.
"...מבקשים מכם נחרצות תנו לסוכנות, לדובקין וברלס הכרזה רישמית שאנו לא יכולים ולא רוצים לקחת על עצמנו אחריות על כל ענייני המשרד א"י עד כניסתנו כשווים...שיהיה לנו במשרד מזכיר שווה ולא כפוף לקראוס. אנו גם להבא עומדים על הדרישה שלנו לשיוויון בענין רישיונות ויש לציין שהמפלגה שלנו מייצגת את האינטרסים של שלוש תנועות חלוציות (בונים, גורדוניה" "דרור") מול יתר המפלגות עם תנועה חלוצית אחת לכל אחת... יתר המפלגות דורשות חלוקה שווה (של העזרה הכספית) בין המפלגות למרות שלנו יש יותר אנשים, יותר תנועות, נצרכים ופליטים. ... "38שפרינגמן הודיע כי עד שענין הרשיונות לא יוסדר הוא שומר את הכסף, שהגיע מקושטא, בידיו ולא מחלקם. אנשי ה"מזרחי" וה"שומר הצעיר", שלא הסכימו להנחה כי תנועת ה"אחוד" היא הגדולה ביותר, מוכנים היו לפשרה, בענין חלוקת הכסף, על ידי חלוקתו באופן שווה, אך לא היו מוכנים לחלוקה שוויונית של רשיונות העליה, המחולקים על פי הכח הפוליטי של כל תנועה. כך יצא שכל מרכז כח שנשלט על ידי תנועה פוליטית מסויימת ( ועדת ההצלה בידי ה"איחוד" והמשרד הארצישראלי בידי ה"מזרחי" וה"שומר הצעיר") סרב לחלק את הכח שבידיו באופן שווה, אלא לפי יחסי הכוחות הפוליטיים, מתוך הנחה שכוחם רב יותר.
ברלס פנה לראשונה אל קראוס בראשית חודש יוני: "...אני מבקש ממך להודיע לי מיד במברק שביצעת את ההוראה (לשינוי הרכב המשרד - הערה שלי)...להודיע ליואל בהתאם ולשתף אותו בעבודה."39 וכעבור זמן: "אני מקווה שאחרי ההוראות הברורות שנתתי לך מצאתם דרך לשתף פעולה ופסקה אצלכם המחלוקת האוכלת כל חלקה טובה בבית אצלכם....מחכה לידיעותיך על סדר העבודה ויחסי העבודה."40
קראוס בשיתוף מפלגתו, ה"מזרחי" ובת בריתו הקואליציונית "השומר הצעיר", סרבו לציית להוראה שבאה ממוסדות הישוב בארץ, אשר להם היו כפופים.
הערות:
1. Z1063/HI א. קושטא.
2. 8.9.43, Z1063/HII א. קושטא.
3. 4.8.43, Z1063/HV מס' 92. א. קושטא
4. שם. שם.
6. 4.8.43, Z1063/HV מס' 89.' א. קושטא
7. אב תש"ג. Z1063HI א. קושטא
8. שם.
9. 25.8.43, D.1. 954.1 מורשת.
10. 063/HI Z1' מס'72, א. קושטא. אל וניה, באדר ושינד.
11. 20.8.43, D.1.956',מורשת.
12. ראיון עימי 20.7.97, 18.10.96
13. 8.9.43 '., Z1063/HII, מס' 96' א.קושטא. וייס, כהנא, רוט אל וניה, מנחם ודוד,
14. שם, שם.
15. 25.9.43, Z1063/HV מס' 101. א. קושטא.
16. שם, שם.
17. 8.9.43,Z1063/HII מס'107. א. קושטא
18. 25.9.43, Z1063/HV מס' 102 א. קושטא. אל שפרינגמן, בראנד, קסטנר, שאיו וקורניאנסקי.
19. 1.10.43 15/א 9/6. משואה,תל יצחק.
20. 17.10.43 א/ 15/9 משואה תל יצחק. זיגפריד רוט אל וניה ובאדר.
21. 3.11.43, Z1063/HII מס' 141 א. קושטא.
22. 18.12.43 א- 1519משואה, תל יצחק.
23. 20.1.44, Z1063/HIII מס' 212. א. קושטא
24. 13.1.44 Z1063III.שם.
25. 22.244 Z1063 HVI שם. לישראל, יואל, משה
26. 24.12.98 ראיון עימי.
27. 13.8.54 חקירת תמיר את פרוידיגר. עמ' כ"ד 2-3. אמ"י. משפט קסטנר גרינוולד.
28.. ב/512/2/. עדות קראוס, עמ' 42-45. אמ"י. משפט קסטנר.
29. 9.2.44 Z1063 HVI, מס' 173, א. קושטא.
30. בראנד, בשליחות נידונים למוות. עמ' 44.
31. 16.6.43 Z1063/HI מס'47 א. קושטא, דב וייס. וכן 6.11.43, 19.11.43 Z1063/HII א. קושטא, יוסף באומר. שפרינגמן האשים את בראנד בבואו לקושטא בדוחות לא מהימנים וכי הוא מטפל רק באנשים שהצליחו לעבור את הגבול בכוחות עמצם. 28.12.78 C3C21/25,"מרכז לתעוד" אונברסיטת חיפה. 2.3.44 z1063 מס' 190 א.קושטא. ראשי תנועות הפליטים התלוננו בקושטא על חוסר היוזמה של ועדת הטיול.
32. 12.3.43 Z1063/HV מס' 41 א. קושטא. אל שפרינגמן, משה שוויגר, יואל בראנד, רבה וכל התנועות החלוציות.
33. 12.3.43 Z1063/HV מס' 42 א. קושטא
34. 21.5.43 L15/261 אצ"מ.
35. 13.3.43 Z1063/HV מס'43 א. קושטא. וניה הדרי אל שפרינגמן.
36. 30.4.43 Z1063/HV מס' 60 א.קושטא.
37. 30.4.43 Z1063/HV מס'61 א. קושטא
38. 2.4.43 אD.1.700/ מורשת.
39. 21.5.43 L15/261 אצ"מ,שפרינגמן.
40. 4.6.43 L15/261 25.6.43 אצ"מ.
41. 25.6.43 L15/261 אצ"מ.
