פרק ו: קיץ
א. ציון עונת הקיץ במקורות
בית שני: 'מועד קציר לקיץ, ומועד זרע למועד דשא'3
מקורות חז''ל: '... הגיע זמן תאנים שלוחי בית דין שוכרין פועלין עודרין אותן ועושין אותן דבילה וכונסין אותן בחביות ומכניסין אותן לאוצר שבעיר...'4; 'עד שיעבור הקיץ עד שיקפלו המקצועות'5 ועוד.
ב. 'קיץ' מבחינה לשונית
תקופת החום
פירות. 6
גם לפירוש השני ישנה משמעות של עונה. קשה לדעת איזה מהמשמעויות השפיעה על האחרת. מתקבל על הדעת, שהעונה הגדולה, תקופת החום ( (summer תקבל את שמה מהעונה המצומצמת יותר, כמו במקרה של 'קציר' ו'זרע', המבטאים עונה גדולה יותר מהעונה החקלאית שהם מייצגים. אולם בן-יהודה כותב שהמילה 'קיץ' במשמעות (summer) עתיקה ביותר.7 לדבריו: 'בעוד שלא נמצאה במש' פרות בלשון אחרת, על כן יש לראות את המשמ' הזמנית כראשונה ...'8
'לוח גזר' העוסק בעונות חקלאיות, בוודאי התכוון לעונה הקשורה בפרי ולא לחום. גם כאן ישנן מספר אפשרויות: אבן-שושן מגדיר 'קיץ' - 'כינוי לפרות בגמר הבשלתם וביחוד לתאנים'; גזניוס- 'פירות קיץ'; בן-יהודה - 'פרות קיץ כגון תאנים באסיפן.'9
פעמים רבות במקורות מתמקד המושג 'קיץ' בתאנים. אצל מיכה:' אללי לי כי הייתי כאספי קיץ כעללת בציר אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי.'10 כך גם בחזונו של עמוס: 'כה הראני אדני ה' והנה כלוב קיץ ...'11 רש"י מפרש:כ'סל מלא סופי תאנים שאינם טובות'.
אבחנה ברורה ביותר לגבי מהות הקיץ מוצאים אצל חז''ל: 'הנודר מן הקיץ אין אסור אלא מן התאנה בלבד'12 למרות הסתייגותו של רשב''ג: 'תניא: הנודר מפירות הקיץ - אין אסור אלא בתאנים, רשב"ג אומר: ענבים בכלל תאנים. מאי טעמא דתנא קמא? קסבר: תאנים מיקצצן בידא, ענבים לא מיקצצן בידא; רשב"ג סבר: ענבים נמי כי מירדדן מיקצצן בידא.'13 דווקא הסתייגותו של רשב''ג, יש בה כדי לשכנע, שמקובל היה להתייחס ל'קיץ' כאל תאנים. במדרש ֵשם למלה 'קיץ' מסכם הר''ן: 'על שם שקוצצים התאנים, של תאנים נקרא קיץ על שם שנקצצת ביד, וענבים שנקצצין בסכין נקרא בצירה... '14
לאור האזכורים לעיל, נראה שיש מן ההגיון לקשר את עונת הקיץ לתאנים. הדיון יתמקד בהם.
ג. מה כוללת' עונת הקיץ'?
ודוד עבר מעט מהראש והנה ציבא נער מפי בשת לקראתו וצמד חמרים חבשים ועליהם מאתים לחם ומאה צמוקים ומאה קיץ ונבל יין. ויאמר המלך אל ציבא מה אלה לך ויאמר ציבא החמורים לבית המלך לרכב ולהלחם והלחם והקיץ לאכול הנערים והיין לשתות היעף במדבר.15 רש''י מפרש: 'ומאה קיץ - ומאה מנן דבילתא. '
לאור זאת נראה שבעונת הקיץ או 'קץ' (בלוח גזר), הכוונה היא לעונת התאנים הכוללת הן את הפרי הטרי והן את עיבודו של הפרי לייבוש.16
את משך העונה ומה נכלל בה ניתן להבין מהגדרת זמן הנדר 'עד תחילת הקיץ' או 'עד סופו'. על כך נאמר: 'עד הקיץ עד שיהא הקיץ עד שיתחילו העם להכניס בכלכלות, עד שיעבור הקיץ עד שיקפלו המקצועות.'17 תחילת התקופה מוגדרת כזמן אריית התאנים (הטריות) והכנסתן לסלים (כלכלות), ואילו סוף התקופה מתייחסת לסיום תהליך עיבוד התאנים היבשות בעזרת המקצוע. 'קיפול המקצוע' הוא מושג זמן בדומה ל'עקירת האלה', או 'חרמש בקמה' ובהמשך יוסבר שימושו.
להצמדת שתי הפעולות: ארייה וייבוש כעונה אחת ישנה סיבה מעשית. בדומה למה שצוין כבר לגבי עונת הבציר, אין להשהות את הייבוש מהארייה שמא יתקלקל הפרי.18 המקור הבא מתאר את רצף הפעילויות מארייה ועד תום תהליך האיסוף בהכנות לקראת שנת השמיטה:'... הגיע זמן תאנים שלוחי בית דין שוכרין פועלין עודרין אותן ועושין אותן דבילה וכונסין אותן בחביות ומכניסין אותן לאוצר שבעיר...' 19
ד. הפעילות
1. ארייה
רבי עקיבא ותלמידיו, הוו יתבין פשטין תחות חדא תאנתא, והיה בעל התאנה משכים ולוקט את תאנתו, אמרו נשנה את מקומנו שמא הוא חושדנו, ישבו במקום אחר למחר השכים בעל התאנה ללקט תאנתו ולא מצאן חזר אחריהם ומצאן אמר להם רבותי מצוה חדא הויתון עבדין עמי מנעתון יתה מני, אמרין ליה חס ושלום, אמר לון ומפני מה הנחתם מקומכם וישבתם במקום אחר, אמרין ליה אנן אמרין שמא הוא חושדנו, אמר להם חס ושלום אלא אומר לכם מפני מה הייתי משכים ולוקט אותה שכשתנץ עליהם השמש הם מתליעים, ההוא יומא שבקון דלא לקט ומצאו אותם שזרחה השמש עליהם והתליעו, אמרין יפה בעל התאנה יודע עונתה של תאנתו אימתי ראויה להלקט והוא לוקטה.21
הפרי על העץ עצמו אינו מבשיל בבת אחת ויש לצאת במשך כמה שבועות על מנת ללקטו: '... שרוב האילנות הזית הגפן התמרה נלקטים כאחת והתאנה נלקטת מעט מעט ...'22 אין זמן חד-משמעי מתי יש ללקט את הפרי, ויש לבדוק זאת אמפירית לגבי כל עץ ועץ. נהוג היה לחשוב, שההבשלה מתחילה בצד המזרחי של העץ: 'אמר רבי יוחנן: פעם אחת אחזני בולמוס, ורצתי למזרחה של תאנה, וקיימתי בעצמי (קהלת ז) החכמה תחיה בעליה. דתני רב יוסף: הרוצה לטעום טעם תאנה - יפנה למזרחה, שנאמר (דברים לג) וממגד תבואת שמש.'23 את בדיקת הבשלות, אמור האיכר לבדוק הן במהלך העונה והן במשך היום: 'רבי אבהו אמר התאינה הזו בשעה שהיא נלקטת בעונתה יפה לה ויפה לתאינה, ובשעה שהיא מתלקטת שלא בעונתה רע לה ורע לתאינה ...'24
שימושו העיקרי של הפרי הוא לייבוש. את הפרי המיועד לכך אורים או אוספים במצב של הבשלה מלאה - צמיל. לשלבי ההבשלה השונים בפרי, ניתנו שמות מיוחדים: 'פגה, בוחל וצמל' - והכוונה - תאנה לא בשלה, בשלה ובשלת-יתר.25 על פי א' גור, פרי צמיל הוא פרי שנשל והוא בעל סימנים ברורים: 'עורף מצומק, קליפה סדוקה, גוון בהיר וטיפת דבש נראית בפי הפרי. פרי המתייבש על העץ ונושל, הוא המשובח ביותר.'26
מהתיאור לעיל מתברר, שקשה להיות יעיל באריית התאנים. על אופן הבשלתה מעיר המדרש: 'התאנה זו בתחילה אורים אותה אחת אחת ואחר כך שתים שתים ואחר כך שלש שלש עד שאורים בסלים ובמגרפות.'27 פריון העבודה בארייה הולך וגדל במהלך העונה. קונדיט מדווח, שבסמירנה נוהגים לאסוף את התאנים לייבוש מהאדמה פעמיים ביום.28 אביצור מציין, שאורים מהעץ בדרך-כלל פעמיים בשבוע. ואילו גור מציין, שכדי לייעל את העבודה משתדלים לארות את הפרי המיועד לייבוש בבת אחת או בפעמיים לכל היותר. קייצים טובים אורים מ-50 עד 150 ק''ג פירות ליום עבודה.29
קיימות שיטות שונות לאיסוף הפרי לייבוש: כאמור, יש מחכים שהפרי ייפול ואז אוספים אותו מתחת לעץ; יש שהפרי נלקט בידיים ע''י גלגול או במשיכה, ולענפים מרוחקים משתמשים במקל בעל קצה זוויתי, מעין וו טבעי שתפקידו לתפוש את הפרי ולקרבו ליד האורה.30 את הפרי יש להניח בזהירות בכלכלה כי: 'תאנה עם נפילתה נמאסת.'31 אביצור מדווח, שהפרי הטוב ביותר הוא זה, שאורים לפני הגשמים והשני אחריו (כשמינית מהיבול) הוא זה, שאורים אחרי גשמי היורה, שאיכותו פחותה.32
2. ייבוש
על שיטות העיבוד השונות של הפרי המיובש בהתאם לזן ולאזור הגידול, למדים מחז''ל: 'המקבל שדה תאנים מחבירו מקום שנהגו לעשותן קציעות עושה אותן קציעו' גרוגרות עושה אותן גרוגרות דבילה עושה אותן דבילה ואין משנין ממנהג המדינה.'39 גור מסביר זאת כך: את הזנים הטובים היו מייבשים כגרוגרות, דהיינו בודדים. אלו בדרגה פחותה על חוט - דבלה, ומכל השאר עשו עוגת תאנים- המכונה קציעה.40 עם זאת יש לציין, שהשימוש במונחים: גרוגרת, דבילה וקציעה אינם עקביים, ולעתים הללו הפיכים במאמרי חז''ל.
את פעולת כבישת הקציעות כינו בשם דריסה.41 'תאנים של שביעית אין עושין אותן גרוגרות אבל [עושין] אותן דבילה ר' יהודה אומ' ממעיך ומנגיב ביד.'42 לעומת זאת על פי קולומלה, התבצעה הכבישה בעזרת הרגלים, ואולי מכאן נובע שמה.43 אביצור מסביר: 'דרך הכבישה היא פשוטה ביותר: את הקציעות היבשות מניחים בקופה או בכלי אחר, מכסים בחתיכת ארג, עומדים עליה ודורכים בשתי הרגליים, עד שמרגישים, כי הגוש הנדרך נעשה מוצק ואינו שוקע יותר.'44 את הקציעות היו אורזים בתוך כלים בעלי צורות שונות.45 שמות נוספים נתנו לדרוסות בהתאם לצורתן הסופית: עגולי דבלה- תאנים דרוסות ודבוקות שצורת עגול להן; המלבנים - תאנים דרוסות ודבוקות שצורת מלבן להן, משום שמו אותם במסגרת מרובעת.46 כמו כן ישנה גם צורה המוגדרת כ'ככר דבלה'.47
כאמור, את סיומה של 'עונת הקיץ' הגדירו באמצעות אותה סכין, יתכן מתקפלת, בה היו משתמשים להכנת הקציעות - 'מקצוע של דבילה...'48 'קיפול המקצוע' סימל את סיומה של העונה: 'עד שיעבור הקיץ עד שיקפלו המקצועות.'49 הבבלי נותן שתי גרסאות נוספות לציון סיומה: 'עד שיקפילו המקצועות. וכן - עד שיכפלו המקצועות. תנא: עד שיכפילו רוב המקצועות.'50 עץ תאנה, משסיומו לארות ולעבד את פריה כונתה: 'תאינה שנתקלפה'.51
קיימות גם דעות אחרות, משכנעות פחות לגבי מהות הקיפול: חריזת התאנים היבשות על גבי חוטים, מניחים אותם זו על גבי זו בתוך עיגולים מהם מכינים את עיגולי הדבלה; איסוף הקציעות מהשדה; על פי הרמב''ם - זהו האקט של קיפול המחצלת, שעליה מייבשים את התאנים (המחצלת , לפי דעתו, היא המקצוע), בתום הייבוש.52
3. קייצים
ה. משכה של העונה
1. ישנם זנים רבים - מקדימים ומאחרים. גור מציין זנים שונים המבשילים מיולי ועד אוקטובר, לדעת אביצור אפילו עד נובמבר.58 גם מספרות חז''ל ידוע על זנים שונים.59
2. אקלימה המגוון של הארץ משפיע על משך וזמן ההבשלה של התאנים, כאמור בתוספתא: 'הנודר מן הקייץ בגליל וירד לעמקים אף על פי שהגיעו הקייץ בעמקים אסור עד שיגיעו הקייץ.'60 אביצור מציין: תקופת ההבשלה והתחלת הארייה בעמק ובמישור היא בעיצומו של הקיץ - באוגוסט, ואילו בהר - מאוחר יותר. במקום היחידי במדינת ישראל, בגוש חלב, שבו יש ערך כלכלי-משקי לענף זה, מתחילה עונת הארייה ב-15 בספטמבר ונמשכת עד ל- 15 בנובמבר.61 ואילו יוסף בן מתתיהו, המתאר את אקלימה הייחודי של בקעת גינוסר, מציין, אולי בהגזמה: 'גפן ותאנה נותנים את פרים תשעה חודשים רצופים בשנה'62 אכן, בארצות טרופיות, העץ נשאר רענן כל השנה ואף נושא פרי ברוב ימות השנה.63
3. כאמור, לעיל, גם לגבי כל עץ ועץ, משך העונה מתמשך מהטעמים שכבר פורטו. הר''ן מבאר, מדוע הגדרת זמן הנדר 'עד הקיץ' ו'סוף הקיץ' נעשו בצורה אמפירית - 'לפי שאין זמנן קבוע.' 64
4. לתאנה מנגנון ניבה מורכב. לעומת עצי פרי אחרים, עשויה התאנה להניב יותר מפעם אחת בשנה. חז''ל הגדירו לגבי התאנה שלוש ניבות בשנה. עניין זה נלקח בחשבון למשל בעניין התרומות: 'בשלשה פרקים משערים את הכלכלה בבכורות ובסיפות ובאמצע הקיץ המונה משובח והמודד משובח ממנו והשוקל משובח משלשתן.'65
להלן ההסבר: שלושת המונחים בהם משתמשים חז''ל לתיאור ניבת התאנים, קשורים למנגנון הרבייה המורכב של התאנה. הפגה עצמה, אינה פרי במובן הבוטני, אלא, מצעית חלולה, הנושאת פרחים על פני שטחה הפנימי. תאנה שיש בה מנגנון האבקה זרה, (זוהי בדרך כלל תאנת בר), מופרית על ידי צרעת התאנה. מועדי ההתפתחות וההבשלה של הפגות מותאמים למחזור החיים של הצרעה: צרעים המשתחררות מפגות בשלות של דור אחד, חודרות לפגות הצעירות של הדור הבא ומטילות בתוך הפגות וחוזר חלילה. על ידי מספר ניבות של פגות במהלך השנה, מובטחת המשכיות הצרעים כל השנה. אולם לא בכל התאנים ישנו מנגנון סימביוטי שכזה, משום שישנן גם תאנים פרתנוקרפיות, ה'מבשילות' ללא האבקה חיצונית, ולכן אינן תלויות בצרעה. (אם כי לשיפור איכות הפרי נהגו לתלות גם על עץ התאנה הפרתנוקרפי תאני בר, המאפשרים האבקה הדדית. לתהליך זה קוראים, קפריפיקציה, ובשפת חז''ל מכנים את תאני הבר בעלי הצרעים, 'תחובין' או 'תובין'. למרות שלא הכירו את מנגנון ההפריה, ידעו להשתמש בשיטה.66 לכן, בתאנים פרתנוקרפיות (רוב זני הארץ), ישנן אלו, בעלות מספר ניבות וישנן, שההבשלה שלהן היא בעונה המרכזית ('קיץ') בלבד.67
ו. ביכורות (בכורות), קיץ, סייפות
1. ביכורות (בכורות)
למרות שהיו כה אהובות, עדיין לא נחשבו הביכורות כחלק מהעונה המרכזית - 'הקיץ'. הן לא נחשבו לכלכליות: א. משום שאינן מרובות על העץ. ב. אינן מצויות בכל הזנים. ג. הן עסיסיות יותר מהתאנים הרגילות ולכן קשה לייבשן ולשמרן. הגדרת זמנן של הבכורות נקבע באופן הבא: 'אלו הן הבכרות - עד שלא ישיבו שומר... - הבכורות לעולם חייבות מפני שהן משתמרות.'76; כמו כן: 'ואילו הן הבכירות עד שלא הושיב שומר. ובשומר הדבר תלוי? אמר רבי יוסי בשאין בה כדי טפילת שומר.77 ... רבי לעיי אמר משום רבי ליעזר - הבכירות הרי אילו חייבות [במעשרות. הערה שלי ר''מ] מפני שהן בחזקת משתמרות.'78 כלומר, הקריטריון להגדרת זמן הביכורות, הוא הצורך העקרוני בהבאת השומר (אפילו אם בפועל עדיין אין שומר).
2. קיץ , 'אמצע הקיץ'
3. הסייפות80
בעוד שהביכורות נאכלו בשקיקה, הרי שהסייפות נאכלו מחוסר ברירה: 'הפגין של שביעית אין שולקין אותן ובמסוייפות מותר מפני שהיא מלאכתן.'85 עד כמה הייתה ההערכה אליהן מועטה, ניתן ללמוד מהמקורות הבאים: 'אללי לי כי הייתי כאספי קיץ ...'86 ; 'אמר ר' יונתן יפה ספסוף שאכלנו בנערותינו מפניקרסין שאכלנו בזקנותינו.'87; ...אריס רע שהיה אוכל את הבכורות, ומכבד למלך את הסייפות.'88
חז''ל הציבו קריטריונים להגדרה מהי תקופת הסייפות :' ... אילו הן המסוייפות משיקפלו המקצועות...' כמו כן, כבר לא היה צורך להעמיד שומר. אך מקשים בירושלמי: ' ...נסתייפו התאנים והוא משמר שדהו מפני ענבים, ענבי' והוא משמר שדהו מפני הירק? ... עולא בר ישמעאל בשם ר' יוחנן ... ר' יוסי בי ר' יהודה נכנסו לוכל במסוייפות וצווח בהן השומר. ומשך ר' יוסי בי ר' יודה את ידיו. אמר לו רבי - אכול שכבר נתייאשו הבעלים מהן. ר' יוחנן: בעי צווח ואת אמר הכן. אמר ר' יונה: יאות הוא מקשי. והא מתניתא פליג'89
הקריטריונים לעונת הסייפות:
קיפול המקצועות משום שמהן לא הכינו יותר קציעות.
כבר לא היה צורך בשומר, משום שערכן הכלכלי של הסייפות היה מועט.
ז. כללי זמן העונה והכוונת ההבשלה
'רבן שמעון בן גמליאל אומ' מהוצאת עלין עד הפגין חמשים יום מן הפגים ועד שיתין ונובלות חמשים יום ומשיתין ונובלות עד התאנים חמשים יום ר' אומר כולן ארבעים ארבעים יום וכולן קודם הזמן הזה הרי הן לשעבר לאחר הזמן הזה הרי הן לעתיד לבא.'90
השיתין, מסביר פליקס, הן הפגות החורפיות הנושרות.91 לעומת זאת מציין לעף, שאלו תאנים שמופיעות באביב, אך נושרות ואינן מגיעות לידי הבשלה.92 ליברמן מסתמך על הירושלמי : 'אילו הן השיתים רבי שמעון בריה דרבי אבי אמר אילו שהן יוצאות מתחת העלין.'93 הוא מציין, שמאחר ואלו הן אכן תאנים היוצאות מתחת העלים, הרי הן מוסתרות מהשמש ואינן מבשילות כראוי ולפי דבריו: 'ואינן מתקיימות'. מקור שמן - שיתין, נובע מהמילה 'שחיתין'.94
כלל נוסף קבעו לגבי משך העונה:
'לקט תאינה ואינו יודע אימתי חנטה אמר רבי יונה מונה מאה יומין למפרע אם חל לתוכן חמש' עשר בשבט והוא יודע אימתי חנט.'95כמו כן, ניסו לשלוט בזמני ההבשלה של התאנים. ידוע היה על שיטה, בה הבשילו את התאנים בצורה מלאכותית במטרה להקדים את הבשלתן, ואולי גם כדי לתזמן את זמני ההבשלה. את זאת היו עושים על-ידי שהיו דוקרים או עושים חתך בפרי (ו\או) מזליפים טיפת שמן בתוכו. את הפעולה הזו היו מבצעים בערב קצת לפני השקיעה, וכשבועיים לפני ההבשלה הטבעית. תוך יום או יומיים התאנה התחילה לגדול ותוך שמונה ימים הגיעה להבשלה מלאה, בעוד שתאנים שלא טופלו, נשארו ירוקות וקשות. פעולה זו המוזכרת אצל תיאופרסטוס ביוון, ופליניוס ברומי, רווחת למעשה עד היום.96 מקורות חז''ל מתארים פעילות זו:
סכין את הפגים ומנקבים אותם עד ראש השנה. פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית, ושל שביעית שיצאו למוצאי שביעית, לא סכין ולא מנקבין אותן. רבי יהודה, אומר מקום שנהגו לסוך, אינן סכין, מפני שהיא עבודה. מקום שנהגו שלא לסוך, סכין. רבי שמעון מתיר באילן, מפני שהוא רשאי בעבודת האילן. 97י' גליל מסביר את התופעה בכך, שפציעת התאנה גורמת לשחרור גז אתילן, הידוע כגורם להבשלת פירות.98 הסיתוף, או הבליסה בפרי השקמה (פרי דומה לתאנה אך מאיכות ירודה יותר) הייתה למעשה, פעולה דומה.99 כפי הנראה היה זה מקצועו של הנביא עמוס, המתאר את מקצועו במלים אלו: 'לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי ובולס שקמים.'100 לעומת זאת, אם רוצים לאחר את זמן ההבשלה של התאנה, מציע קולומלה לזעזע את העץ, בעוד הפגות קטנות. באופן זה תיווצר ניבה שנייה וגם ההבשלה תתאחר עד החורף. 101
ההשתוקקות לאכול מהתאנה וההמתנה הממושכת להבשלתה, הינו מוטיב שחוזר על עצמו, כפי שניתן לראות בדוגמאות הבאות:
אמר ליה: ולאו קמיה דרבי יוסי דמן יוקרת הוה שכיח מר? - אמר ליה: הין. - אמר ליה: ומאי טעמא שבקיה מר ואתא הכא? - אמר ליה: גברא דעל בריה ועל ברתיה לא חס - עלי דידי היכי חייס? בריה מאי היא - יומא חד הוו אגרי ליה אגירי בדברא, נגה להו ולא אייתי להו ריפתא. אמרו ליה לבריה: כפינן! הוו יתבי תותי תאינתא, אמר: תאנה, תאנה! הוציאי פירותיך ויאכלו פועלי אבא. אפיקו ואכלו. אדהכי והכי אתא אבוה. אמר להו: לא תינקטו בדעתייכו, דהאי דנגהנא - אמצוה טרחנא, ועד השתא הוא דסגאי. אמרו ליה: רחמנא לישבעך כי היכי דאשבען ברך. - אמר להו: מהיכא? אמרו: הכי והכי הוה מעשה. אמר לו: בני, אתה הטרחת את קונך להוציא תאנה פירותיה שלא בזמנה - יאסף שלא בזמנו.102בברית החדשה מתואר, שישו חלף, בתקופת חג הפסח, על פני תאנה באזור בית פגי - בית עניה, לכיוון ירושלים ונעשה רעב. לתאנה היו כבר עלים, אך עדיין לא היה בה פרי. מרקוס מוסיף - 'עת התאנים עוד לא הגיעה'. ישו קלל את העץ על שלא נתן את פריו.103 האזור בו עבר היה ידוע בתאנים שלו, כפי שהדבר עולה מדברי חז''ל: 'אוכלין בתאנים עד שיכלו פגי בית וני אמ' ר' יהודה לא הוזכרו פגי בית וני אלא למעשרות בלבד פגי בית וני ואהיני טובניא חייבין במעשרות.'104 יתכן שגם שמם של שני המקומות, בהם הלך ישו, מרמז על היותם אזורי גידול תאנים: בית פגי והמילה פגה; בית עניה והמילה תאנה.105 דעות שונות הועלו, מדוע קלל ישו את העץ. להערכתי, הוא ציפה לראות בכורות והתאכזב כשלא מצאם. קונדיט חושב, שהתאנה שישו קלל, היה זן שלא הניב בכורות.106 למורטון הסבר אחר: החודש שבו חל חג הפסח, עדיין מוקדם מדי לתאנים, לכן לא חפש ישו תאנים, אלא פקעים ירוקים כגודל השקד, שהפלאחים נוהגים לכנות בשם 'טאגש' (כנראה אלו הנובלות והשיתין). לעתים הם מופיעים לפני העלים ותמיד בעת הופעת העלים. לאחר שהם מגיעים לכדי גודל של שקד, הם נופלים ומפנים את הדרך ליצירת הפרי האמיתי. על פי אמונת הפלאחים, עץ ללא 'טגש' לא ייתן פרי מאוחר יותר.107 אולי מאותה סיבה נאמר אצל חז''ל: 'ראה נובלות שנשרו אומר ברוך דיין האמת'.108 לפיכך, היה זה עץ נטול תקווה ואכזבתו של ישו ממנו הייתה גדולה.109
ח. קיץ ומסיק
ט. 'זמר' ו 'קץ'
הסיבה להיותם צמד נובעת מכך, שהם גדלים זה בצד זה וגם זמן הבשלתם דומה.118 המרגלים שהגיעו לארץ בראשית ביכורי הענבים ושהו בארץ ארבעים יום, חזרו: 'ויבאו עד נחל אשכל ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט בשנים ומן הרמנים ומן התאנים.'119 התאנה בכרם הייתה בת לווייתה של הגפן ואפילו שימשה להדלייתה.120 להלן תאור חז''ל: 'מעשה שהלך ר' יהושע אצל ר' ישמעאל לכפר עזין והראהו גפן שמודלה על מקצת תאנה אמ' לו מה אני להביא זרע תחת המותר אמ' לו מותר שאין אדן מבטל תאנתו מפני גפנו.' 121 שני העצים כאחד נבחרו על-ידי חז''ל בתור מאפייני תקופת תמוז: 'מכאן אתה למד שאין תקופת תמוז בלא תאנים וענבים.'122
קשר בין הגפן לתאנה נמצא גם בתרבותה החומרית של יוון. קסנופון, תלמידו של סוקרטס, מתעד שיחה בין סוקרטס לבין תלמיד אחר בשם איסומכוס
(Ischomachus), בספרו 'אויקונומיקוס':
'And must I raise a fig tree as I do the vines?' 'I suppose so,' said Ischomachus,' for he who is master of the art of raising vines, may as well raise figs.'123
נשאלת השאלה מדוע ב'לוח גזר', למרות שהבשלת שני הגידולים דומה נמצא ה'זמר' לפני ה'קץ'. לכך מספר אפשרויות:
מבין השתיים, ייחסו חשיבות רבה יותר לגפן ולכן הוזכרה לפני התאנה. תופעה זו קיימת גם באזכורים השונים, שלהן כצמד (ראה לעיל) כמו גם ברשימת שבעת המינים. מאותה סיבה בתיאורי הרצף של העונות במקרא ואצל חז''ל, תמיד נבחר הבציר כמציין התקופה תוך התעלמות מה'קיץ': 'והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע ואכלתם לחמכם'124; וכן: 'והלא כל ימות השנה קציר יצא קציר שעורים ובא קציר חיטין יצא קציר חיטים ובא בציר יצא הבציר ובא מסיק נמצאו כל ימות השנה קציר.'125
ב. עונת ה'קץ' היא המסיימת את הרשימה ב'לוח גזר'. המילה 'קץ' דומה בצליל ל'קץ' שמשמעותה - סוף. משחק מילים זה נמצא גם בחזונו של עמוס: 'ויאמר מה אתה ראה עמוס ואמר כלוב קיץ ויאמר ה' אלי בא הקץ אל עמי ישראל לא אוסיף עוד עבור לו.'126 רוברט אליס מציין, שחזונו של עמוס התעצם בשל האפשרות שהמילים קיץ וקץ נהגו באופן זהה בממלכה הצפונית.127 יתכן שכך היו גם פני הדברים באזור גזר. לכן אותה אסוציאציה הייתה גם לכותב הלוח. לפיכך, נמצאת עונה זו בסוף הרשימה.
הערות:
1. ירמיהו ח,כ.
2. ישעיהו כח,ד
3. ראה: פרק א, הערה 10.
4. תוספתא, שביעית (עמ' 200) ח,א.
5. משנה, נדרים ח,ד
6. 'קיץ', בן-יהודה, עמ' 5925.
7. כדוגמא הוא מציין את שהמילה בית 'כיצא' (בית קיץ), במובן האקלימי, נמצאת בכתובת מזנג'ירלי של בר רכב מלך שמאל מהמאה השמינית לפנה''ס. המונח בית חורף ובית קיץ מופיע גם במקורותינו בתקופת המקרא. (עמוס ג, טו). ראה: אבי-יונה טור 76 וכן: ראה גם מאמרו של ס''מ פול. פול, בית עמ' 358-359.
8. ראה: הערה 6.
9. 'קיץ', גזניוס עמ' 712-713; 'קיץ', אבן-שושן עמ' 630 וכן ראה: הערה 6.
10. ראה: פרק ה הערה 76.
11. עמוס ח,א-ב.
12. תוספתא, נדרים ( עמ' 110) ד,א.
13. בבלי, נדרים סא ע''ב. וכן: תוספתא, נדרים (מהדורת ליברמן, עמ' 110-111) ד,ב.
14. תוספות, נדרים סא ע''ב.
15. שמואל ב טז,א-ב.
16. ראה דעות אחרות בטבלה 1. עצם תופעת השבועה והנדר הקשורים לתאנים הייתה נפוצה:
'ומעשה באחד שנתחייב לחבירו שבועה בבית דין ונדר לו בחיי הקייץ וקיבל עליו.'תוספתא, סנהדרין (צוקרמאנדל עמ' 423) ה,א. דיון על תופעה זו ראה: ליברמן, יוונית עמ' 25 הערה 32 ועמ' 97.
17. משנה, נדרים ח,ד.
18. פליקס, טבע עמ' 329.
19. תוספתא, שביעית (עמ' 200) ח,א.
20. אביצור, אסיף עמ' 114.
21. קהלת רבה (דף טז) פרשה ה; סיפור זה מופיע בגרסאות שונות: וכן: ירושלמי, ברכות ב,ח (ה ע''ג), שיר השירים רבה (דף לג) פרשה ו. בראשית רבה (עמ' 673) פרשה סב,ח. בחרתי בגירסה, שלדעתי, היא הברורה ביותר.
22. במדבר רבה (עמ' 96) פרשה יב.
23. בבלי, יומא פג ע''ב.
24. בראשית רבה (מהדורת וילנא דף קכג ) פרשה סב; שיר השירים רבה (דף לג) פרשה ו; קהלת רבה (דף טז) פרשה ה.
25. משנה, נדה ה,ז וכן בבלי , נדה מז ע''א; לב I עמ' 237.
26. גור, תאנה עמ' 54. אירה קונדיט מציין קריטריונים שונים לקביעת מצב הצמילות במקומות ובזנים שונים. קונדיט עמ' 132-133.
27. בראשית רבה (עמ' 458) פרשה מו; גור, תאנה עמ' 49, 54.
28. קונדיט עמ' 133.
29. גור, תאנה עמ' 50.
30. אביצור, אסיף עמ' 114. שם, תצלום 79.
31. בבלי, בבא מציעא כא ע''ב.
32. אביצור, אסיף עמ' 114.
33. גור, תאנה עמ' 16.
34. אלבק מסביר: 'מקצועות - סכינים- קוצעים וחותכים את התאנים.' אלבק, סדר נשים עמ' 172. ראה דיון נוסף בעניין בהמשך.
35. גור, תאנה עמ' 54; אביצור, אסיף עמ' 115.
36. אביצור, אסיף תצלום 80.
37. משנה, שביעית ח,ו; ירושלמי, שביעית ח,ו (לח ע''ב ).
38. אלבק, סדר זרעים עמ' 161.
39. תוספתא, בבא מציעא (עמ' 114) ט,כ.
40. גור עמ' 62.
41. בבלי שבת קמו ע''א.
42. תוספתא, שביעית (עמ' 194) ו,כט.
43. קולומלה III 12,15 עמ' 217-219.
44. אביצור, אסיף עמ' 115.
45. קונדיט מציין שעד היום בפורטוגל וסיציליה נהוג לארוז ולחתוך את התאנים בצורות מיוחדות. קונדיט עמ' 139.
46. משנה, תרומות ד,ח; אלבק, זרעים עמ' 190.
47. שם, שביעית א,ד.
48תוספתא, שבת (עמ' 64) יד,א; וכן בבלי, שם קכג ע''ב; ירושלמי, שם יז,א (טז ע''א). 'נקר בתאנה ונעשית גרוגרת'- תוספתא, תרומות (עמ' 147) ז,טז. ראה: (עיונים) שטיינזלץ עמ' 303.
49. משנה, נדרים ח,ד.
50. בבלי, שם סא ע''ב.
51. תוספתא, שביעית (עמ' 167) א,ט.
52. שטיינזלץ עמ' 294, 303.
53. מדרש תנאים לדברים (עמ' 22) ה,יד; תוספתא, קידושין (עמ' 298) ה,טו; ירושלמי, שם ד,י''א (סו ע''ב).
54. תוספתא, עירובין (עמ' 100 ) ג,ט.
55. בבלי, סוכה ח ע''ב:'דתנו רבנן: סוכת רקב"ש; סוכת רועים, סוכת קייצים, סוכת בורגנין, סוכת שומרי פירות.'
56. קונדיט עמ' 133.
57. ראה נספח 3.
58. גור, ארץ עמ' 142.
59. גור, תאנה עמ' 29-30. לדוגמא קטע של חז''ל הדן בזנים אפילים: 'אין אוכלין על הרפיחין שבעכו ר' יוסי או' אוכלין על הרפיחין שבעכו (אוכלין על הרפיחין) ועל הדיפרא אבל לא על סיפוניות ר' יהודה אומ' אף על סיפוניות ר' יוסי [אומ'] דיפרה שביכרה עד שלא יכלה הקיץ אוכלין עליה.' תוספתא, שביעית (עמ' 198) ז,טו.
60. תוספתא, נדרים (עמ '112) ד,ז.
61. אביצור, אסיף עמ' 113.
62. מלחמת ג,י, ח עמ' רטו.
63. גור, תאנה עמ' 6.
64. ר"ן, נדרים סא, ע''ב.
65. משנה, תרומות ד,ו וכן ירושלמי, תרומות ד,ה (מב ע''ג ).
66. פליקס, פרי עמ' 91-92.
67. גליל טור' 489-492 וכן ראה: גליל, התאנה.
68. גור, תאנה עמ' 33.
69. שם עמ' 49.
70. ראה: הערה 2.
71. הושע ט,י.
72. ראה: פרק ה הערה 76.
73. ירמיהו כד,ב.
74. נחום ג,יב.
75. בבלי, סנהדרין צא ע''א - ע''ב וכן מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (עמ' 76) פרק טו פסוק (א); ויקרא רבה
(עמ' פח-פט) פרשה ד [ה] ; מדרש תנחומא (עמ' 8)) פרשת ויקרא סימן יב [יב].
76. תוספתא, דמאי (עמ' 62) א,ג.
77. הכוונה היא שעדיין אין מספיק תאנים לתת לשומר כתשלום. וורס עמ' 4-5.
78. ירושלמי, דמאי א,א (כא ע''ג).
79. גור, תאנה עמ' 49.
80. לסייפות ישנן מונחים מקבילים נוספים כגון: סופי תאנים, סופין, אסיפת תאנים, סיופי קייטא ועוד. לעף I עמ' 239.
81. קונדיט עמ' 30.
82. פליקס, פרי עמ' 90.
83. גליל טור 490.
84. חזיון ו,יג.
85. ירושלמי, שביעית ד,ו (לה ע''ג )
86. ראה: פרק ה, הערה 76.
87. מדרש תנאים לדברים (עמ' 174) כו,ט.
88. בראשית רבה (מהדורת וילנא עמ' 98) פרשה כב.
89. ירושלמי, דמאי א,א (כא ע''ג ).
90. תוספתא, שביעית (עמ' 184) ד,כ.
91. פליקס, פרי עמ' 90.
92. לעף I עמ' 236.
93. ירושלמי, דמאי א,א (כא ע''ג).
94. ליברמן, סדר עמ' 192.
95. ירושלמי, שביעית ה,א (לה ע''ד).
96. לעף I עמ' 233-234, קונדיט עמ' 130-131.
97. משנה, שביעית ב,ה; תוספתא, שם (עמ' 167) א,ח; ירושלמי, שם ב,ג (לג ע''ג); בבלי, עבודה זרה נ,ע''ב.
98. הפר עמ' 113.
99. פליקס, עולם עמ' 36 הערה 62.
100. עמוס ז,יד.
101. קולומלה , עצים III, 21, 1 עמ' 391: But if you wish to make a fig-tree ripen late, though it does not naturally do so, shake down the fruit while the little figs are small it will then produce a second crop and put off its ripening until late winter.
102. בבלי, תענית כד ע''א.
103. מתי כא,יח-כב ומרקוס יא,יב-יד,כ-כד.
104. תוספתא, שביעית (עמ' 197-198) ז,יד וכן בבלי, פסחים נג ע''א.
105. לעף I עמ' 225. גור מזכיר את הנוסע פליקס פברי המתאר עצי פרי מרובים באזור זה. גור עמ' 66.
106. קונדיט עמ' 4.
107. מורטון עמ' 351.
108. ירושלמי, ברכות ו,ג (י ע''ג ).
109. יתכן שמרקוס לא זהה את התופעה הזו ולכן הוא הוסיף 'עת התאנים עוד לא הגיעה'.
110. משנה, בבא בתרא ג,א; במושג 'תבואתו' - הכוונה כנראה היא לתבואת הכרם והקיץ עוסק בתאנים.אלבק, נזיקין עמ' 125 הערה א'.
111. בבלי, שבת עג ע''ב.
112. מיכה ד,ד. וכן: מלכים א ה,ה.
113. זכריה ג,י.
114. ירמיהו ה,יז.
115. יואל ב,כב.
116. הושע ב,יד וכן דוגמאות נוספות: 'ויך גפנם ותאנתם וישבר עץ גבולם.' תהלים קה,לג; 'שם גפני לשמה ותאנתי לקצפה ...' יואל א,ז; 'אל תשמעו אל חזקיהו כי כה אמר מלך אשור עשו אתי ברכה וצאו אלי ואכלו איש גפנו ואיש תאנתו ושתו איש מי בורו.' מלכים ב יח,לא; 'ונמקו כל צבא השמים ונגלו כספר השמים וכל צבאם יבול כנבל עלה מגפן וכנבלת מתאנה.' ישעיהו לד,ד; 'אל תשמעו אל חזקיהו כי כה אמר המלך אשור עשו אתי ברכה וצאו אלי ואכלו איש גפנו ואיש תאנתו ושתו איש מי בורו.' ישעיהו לו,טז.
117. מתי ו,טז.
118. דלמן I עמ' 559.
119. במדבר יג,כג.
120. גור עמ' 49.
121. תוספתא, כלאים (עמ' 219) ד,ז.
122. מדרש תנחומא ( דף לד) פרשת שלח סימן יב,יב.
123. מתוך קונדיט עמ' 10-11. תרגום מיוונית לאנגלית ר' בריידלי. קסנופון חי בין השנים 445-357 לפנה''ס.
124. ויקרא כו,ה.
125. תוספתא, עדויות (מהדורת צוקרמאנדל, עמ' 455) א,ו.
126. עמוס ח,ב.
127. אליס עמ' 920.
