מספר המקורות, המתייחסים לגידולים בחצר, הוא מועט¹. סביר להניח כי אכן לא היו גידולים רבים בחצר, שכן בחברה חקלאית החצר והבית שימשו למגורים, ולגידולים שונים שימשה החלקה החקלאית. לגידולי גינה שמשה הגינה, שלעתים היתה קרובה לחצר².

ניתן להניח כי הגידולים שהיו בחצר הם גידולי תבלין ואולי מעט עצים, שנועדו לצל ו/ או פרי, ואכן זו התמונה העולה ממעט המקורות: "תאנה שהיא עומדת בחצר, אוכל אחת אחת, ופטור³... גפן שהיא נטועה בחצר... . וכן ברמון וכן באבטיח... כסבר שהיא זרועה בחצר מקרטם עלה עלה ואוכל ואם צירף חייב. הסאה והאזוב והקורנית שבחצר אם היו נשמרים חייבין" (משנה, מעשרות ג, ח-ט). חצר שעדרו וזרעו בה לשם נוייה של חצר, למעשה, לפי התוספתא, משנה את שמה [ומעמדה ההלכתי], והרי היא כגינה. יייתכן שניתן להסביר על ידי עובדה זו את מציאותם המועטה של מקורות המתייחסים לגידולים בחצר. "חצר הנעדרת הרי היא כגנה ואוכל בה עריי" (תוספתא, מעשרות ב, כ, מהדורת ליברמן, עמ' 236), רב חסדא מסביר לנו: "... והוא שנטעה לנוייה של חצר" (ירושלמי, מעשרות ג ד, נא ע"א).

הערות:

1. קרויס מציג תמונה של חצר ובית גדושים בצמחים: "הרבה נזדמן לנו להזכיר את הצמחים אשר בבית, הזכרנו קובתא דוורדא, האצטולין, חצר הנעדרת, .. הגינה בשם עצמה, וכל זה מראה איך התענגו אבותינו בפאר האילנות והצמחים אשר תחת ידם". אולם מיד בהמשך דבריו קרויס מסייגם: "הן אמת, שבערים הגדולות ומכל שכן באלה אשר מוקפות חומה הן, וביחוד בירושלים עצמה, הנזכרת בבחינה זו לאיסור, אין כאן מקום לפאר הגינה.. אבל גם בהן לא נמנעו מלטעת צמחים קצת זעיר פה וזעיר שם..." (קרויס, 1929, עמ' 419) .
2. כפי שניתן לראות במקורות הבאים: "היה אוכל באשכול ונכנס מן הגנה לחצר..." (משנה, תרומות ח, ג), וכן "תאנה שהיא עומדת בחצר ונוטה לגינה אוכל כדרכו- פטור, עומדת בגינה ונוטה לחצר..." (משנה, מעשרות ג, י) .
3. ופטור -ממתן תרומות ומעשרות, שכן הוא אוכל אכילת עראי. אולם אם הוא יצרף שתי תאנים, שני עלי כסבר וכדומה, יהיה עליו לעשר. הסיאה האזוב והקורנית שלרוב גדלים בר, אם נשמרו וגודלו במיוחד על ידי בעל החצר חייבים במעשרות שכן הם "אוכל ונשמר" (מעשרות א, א)

---

---