ב. 2. הצגת המתקנים המופיעים בחצרות
ב. 1. 2. תנורים
לקראת סוף עונת החפירות בתל אנפה, בשנת 1970, התגלה בריבוע 2. 31 תנור תמים. גובהו מטר וקוטרו כמטר. התנור נחפר והוצא על ידי החופרים. התנור היה מכוסה בשלמותו, בצידו החיצוני, בשכבה עבה של בוץ, שבתוכו שברי חרס, ששימשו כבידוד, לדעת החופר (Weinberg, 1971, עמ' 93), ריבוע 2. 3 מתוארך לתקופת ההלניסטית.
"The oven was completely coated on the exterior with a thick layer of mud in which large, coarse potsherds were set as insulation"
איור 18: תנור תמים מתל אנפה, מריבוע 2. 3 צילום ממערב
(Weinberg, 1971, טבלה 13)
באזור הצפון מערבי במרחק כ- 20 ס"מ מקיר 1320 (איור 2, ואיור 21), התגלתה מערכת תנורים. נראה שזוג התנורים היו בחצר, שהיתה מרוצפת בחלקה. התנורים היו בנויים משתי שכבות: השכבה החיצונית היתה חלוקי נחל גדולים (cobblestones), שקועים בתוך חרס2. השכבה הפנימית (שהתגלתה עם פירוק התנורים וראה לעיל) היתה בנויה טבעות חרס, שהונחו זו על גבי זו.
מידות: התנור הצפוני (לוקוס 1312) שנשמר לגובה של 70 ס"מ. היה אובלי בקוטר פנימי של 70-75 ס"מ ושקוע כ- 4 ס"מ ברצפת החצר. התנור הדרומי (לוקוס 1319) כמעט עגול, קוטרו 75 ס"מ ורצפתו 20 ס"מ מתחת לתנור השני. חלקו העליון של התנור הצפוני נהרס, התנור הדרומי נהרס כמעט כולו בעבר, כשפיתוס הושם בין שני התנורים וגרם לחיתוך המחצית הצפונית של התנור.
פתחי אוורור: לתנורים יש פתח אוורור, שנעשה על ידי צוואר אמפורה רודית, שהונחה על רצפת החצר. פתח האמפורה נמצא בדפנות התנור וקשור בעזרת חור לקיר התנור. לתנור הצפוני היה פתח האוורור בצדו המערבי, לתנור הדרומי הפתח היה בצדו הדרומי. שני הפתחים כוונו כך שהם מופנים לכיוון המרוחק מהקיר (לוקוס 1320). בתנור הצפוני פתח האוורור בכיוון 180 מעלות לקיר ובתנור הדרומי בזוית 90 מעלות לקיר (לוקוס 1320).
תיארוך: אחת מידיות האמפורה היתה מוחתמת. שתי ידיות אמפורה מוחתמות נוספות נמצאו במילוי של התנור הדרומי. כולם מראות על תיארוך של הרבע האחרון של המאה השנייה לפנה"ס (Weinberg, 1971, עמ' 94; Herbert, 1994, עמ' 99-97).
איור 21: זוג התנורים המאוחרים (שרטוט וצילום) וראה דיון בהמשך (Weinberg, 1971, טבלה 13, וראה גם Herbert, 1994, טבלה 71)
איור 21 -א: מיקום התנורים (Herbert, 1994, עמ' 97)
בעונת 1970 הוחל בפירוק התנורים. התנורים היו עשויים מטבעות חרס שהונחו זו על גבי זו. הטבעת הנמוכה ביותר היתה בגובה רצפת החצר. עובי הקירות הממוצע היה 3 ס"מ. בחלק העליון של כל טבעת חרס יש סימני טביעות אצבע שנעשו בחרס, לדעת ויינברג, כדי להבטיח התאמה טובה של הטבעות. לדעתי מעיד על כך שהחבור נעשה בעוד החרס לא היה צרוף והצריפה נעשתה אחר בניית התנור.
מתחת לתנורים אלו התגלו תנורים נוספים, שמיקומם היה דרומי יותר (13: C), כך שהתנור הצפוני, הקדום יותר, היה מונח בחלקו מתחת לזה שמילא מקומו, בעוד שהתנור הדרומי היה מונח מתחת לתנור הדרומי, המאוחר יותר. התנור הדרומי, הקדום יותר, היה קטן יותר. שני התנורים הקדומים היו הרבה יותר קרובים זה לזה, ומכאן ויינברג מסיק שהשכבה החיצונית שלהם היתה בבוץ ושברי חרס ולא חלוקי נחל גדולים (cobblestones). אמפורה רודית היתה מונחת על רצפת החצר הקדומה, שאליה משויכים תנורים אלו. הקצה המחודד של האמפורה היה מול הקיר של התנור הצפוני, אבל לא בטוח ששימש כפתח אוורור.
ייחודו וחשיבותו הרבה של תל אנפה היא בחפירה והפרסום המדוקדק של ממצא התנורים. ברוב המקומות בהם נמצאו תנורים הפירוט לגביהם מצומצם מאוד. לרוב, החופרים מסתפקים בתיאור סתמי של תנור העשוי מחרס, או סתם מציינים, תנור- או טבון.
סיכום הממצא מתל אנפה חרבת סומקה (דר, 1998, עמ' 77-101)
הממצא מתל אנפה כולל שני3 סוגי תנורים.
הסוג האחד:
צורה: תנורים בעלי צורה גלילית, הנעשים צרים מעט בחלקם העליון.
חומר: בנויים משכבה אחת של חלקי חרס ובוץ.
פתחי אוורור: אין אזכור של פתח אוורור או פתח בחלק התחתון, להכנסת חומרי בעירה.
פתחים קיימים: הפתח היחיד הקיים הוא פתח רחב יחסית, בחלק העליון.
התנור התמים מריבוע 2. 3 הוא מייצג תנורים מטיפוס זה.
הסוג השני:
צורה: תנורים בעלי צורה גלילת הנעשים צרים מעט כלפי מעלה.
חומר: תנור הבנוי שתי שכבות, שכבה פנימית וחיצונית.
השכבה החיצונית: חלוקי נחל שקועים בטיט, או שברי חרס שקועים בטיט.
השכבה הפנימית: מטבעות חרס.
פתחי אוורור: בחלק המתנורים נמצאו פתחי אוורור. פתחי האוורור היו מכוונים תמיד בניגוד לכיוון הקיר.
אין באף אחד מהתנורים שנסקרו לעיל פתח צדדי, נוסף לפתחי האוורור, להכנסת עצים, וראה סיכום בטבלה.
מירון
הדיווח ממירון לגבי התנורים מצומצם יותר.
בבנין 1 M, בחדרים D, E, J, G ובחצר, נמצאו תנורים, מכתשים וכלי טחינה (Meyers, 1981, עמ' 33).
ארבעה תנורים נמצאו ב- 1 M, אחד (איור 3: T6) בשכבה 2 (לוקוס 2030), מדרום לקיר 2028 (חדר E), השאר בשכבות 3 ו- 4 (לוקוס 4021).
התנור בחדר J (איור 3: T8, לוקוס 4021) מוקם בפינת החדר, ליד הצטלבות 4013 ו- 4020 ונשמר היטב על ידי הפינה (מונח בפני שטח 4018). זה היה תנור חומר בקוטר 0. 50 מ', מוקף על ידי טבעת אבנים4, בשכנות לשולחן טחינה ואבן טחינה. תנור (איור 3: T9) בגודל ובצורה דומה נמצא בדרום מזרח, בפינת חדר G, בהצטלבות קירות 6006 ו- 6017. שימוש מאוחר יותר של תנור זה נרמז על ידי מחצית קנקן הפוך ומעומד באפר.
איור 23: תנור 6035 בפינת חדר G, (Meyers, 1981, עמ' 37)
שני התנורים מחדר E 2023 ו- 2030 (איור 3: T8, T7), היו דומים לתנורים שתוארו. המוקדם יותר, 2030, היה בשימוש בשכבה 2, 3, ו- 4. השני 2023 נמצא מעל שכבה 2. תנור זה מוקם בצמוד לקיר.
תנור ב- 2 M
התנור היחיד, שנמצא בבניין זה, נמצא בחצר. התנור בנוי בפינה הדרומית מזרחית. קוטר התנור 62-57 ס"מ. קירותיו בעובי 4 ס"מ וגובהו המקסימלי 32 ס"מ. התנור חוזק בפנים עם טבעת קטנה של אבנים, האדמה בפנים הכילה פחם רב כהה מאוד בצבעו, כפי שניתן היה לצפות.
מיירס מציין כי מיקומו המיוחד של התנור, בתחילת גרם המדרגות העלה אפשרות שהשתמשו בתנור בתקופות מאוחרות יותר (שכבה 5 של הבניין- המתוארכת ל- -750-375 לסה"נ), אולם הקרמיקה הרומית המאוחרת ומטבע של קונסטנטין (335-330 לסה"נ) מצרפים את התנור לשכבה 4, (365-250 לסה"נ) בתקופת המבנה, מיירס מוסיף, כי ייתכן שמקום של התנור נראה לא נח בעינינו, עיני האדם המודרני. אולם, לדעתי, אין לתהות רבות על מיקומו זה של התנור, שכן התנור ממוקם בפינת החצר היחידה הפנויה לתנור. הפינה בדרום מערב צמודה לספסל, והפינה בצפון מערב נמצאת בין שני פתחים (פתח בקיר 2007 ובקיר 4022) הפינה הצפון מזרחית נמצאת באזור גרם מדרגות כך שבישול ואפייה תחתיה היו כרוכים באי נוחות ובצורך להשתופף.
סיכום התנורים ממירון: תנורי חרס, ייתכן בעלי שכבה חיצונית, הבנויה אבנים. בסיסם של התנורים עגול. מרבית התנורים מוקמו בחדרים.
כפר נחום
החופרים מציינים כי נמצאו תנורים בשכבות שונות. אולם מבחינת הגודל, הצורה והחומר -אדמה טינית, החופרים מתארים את התנורים כדומים, כולם בנויים אדמה טינית בלבד. מהתצלום היחיד של תנור בדו"ח (CORBO, 1975, עמ' 188) ומבדיקה באתר, לא ניתן לראות אם ישנה, או היתה, שכבה חיצונית נוספת לשכבה הטינית. התנורים נמצאו בדרך כלל בחצרות, לעיתים נמצאו התנורים בבתים יחידים: חדר: 44, 43 ו- 53.
בחצר הקבוצה הדרום-מזרחית נמצאו שני תנורים. קוטר התנור המערבי (איור 8: T11) הוא 66 ס"מ והשתמר לגובה של 28 ס"מ. דפנותיו עשויים אדמה טינית בצבע אדום לבן בהיר, בעובי של 2 ס"מ בערך. קוטר התנור השני (איור 8: T12) 56 ס"מ, צורתו מעט לא רגיולרית, בגלל לחיצה על הצד הדרומי. התנור השתמר לגובה 24 ס"מ. התנור בעל דפנות מאדמה טינית בעובי 2-1. 5 ס"מ.
מגורים 65-64 (Corbo, 1975, עמ' 184)
בחצר 65 נמצא תנור T13 (איור 9: T13) שצורתו סגלגלה, קוטרו כ- 88 ס"מ, דפנותיו מטיט בעובי 2. 5 ס"מ, גובה מרבי שנשתמר 25 ס"מ. בצד הצפון מזרחי של התנור יש חור אוורור. כיוון חור האוורור הוא בזויות של 145 מעלות לקיר, ניתן לומר כי חור האוורור מופנה לצד המרוחק מהקיר, הצמוד לו.
בחצר 67 נמצא תנור T14 (איור 8: T14) ליד דלת הכניסה. החפירה בשכבות התחתונות של החצר חשפה שלושה מצעים, אחד על גבי השני. כל המצעים עשויים מחלוקי בזלת. במצע התחתון נמצא תנור T15 (Corbo, 1975, עמ' 178)
בחצר 60, מיד ליד גרם המדרגות בפינה הצפון מזרחית, נמצא תנור 16 (איור 8: T16) קוטרו 67 ס"מ, התנור נשען על חלוקים ודפנותיו מאדמת טין. הדפנות נשתמרו לגובה מרבי של 30 ס"מ בעובי 2. 5 ס"מ (Corbo, 1975, עמ' 193).
במצע מעבר לכיוון חצר 62 נמצאו שרידי תנור בקוטר 60 ס"מ (איור 8: T). מציאות התנור במעבר מוכיחה כי המעבר בין חצר 60 לחצר 62 נפתח מאוחר יותר, לאחר שהתנור יצא מכלל שימוש (Corbo, 1975, עמ' 193).
בחצר 62, בפינה הצפון מערבית נמצא תנור (איור 9: T17) העשוי מטין, עוביו 1. 5 ס"מ, קוטרו 63 ס"מ, גובה השתמרות 22 ס"מ (Corbo, 1975, עמ' 193).
סיכום תנורי כפר נחום חרבת סומקה (דר, 1998, עמ' 77-101)
ניתן לומר כי רוב התנורים בכפר נחום מוקמו בחצרות, לרוב לאורך הקירות או בפינות. בסיסם של התנורים עגול. התנורים עשויים מטיט. (שכבה פנימית בלבד?). במקומות בהם היה פתח אוורור, פתח זה מוקם לצד המנוגד לכיוון הקיר.
לא נמצא כל סימן לפתח נוסף בצידי התנורים להכנסת חומר בעירה. חומר הבעירה הוכנס כנראה מלמעלה.
קצרין5
בקצרין נמצאו שני טיפוסי תנורים, הנפוץ ביותר תנור גלילי בצורתו ושקוע מתחת לפני השטח.
הטיפוס השני היה תנור כיפתי, עם פתח בראשו, ולעיתים קרובות פתח נוסף בצד (Killebrew, Steven, 1991, עמ' 50). בשחזור שוחזרו שני תנורים בחצר, במקום בו נמצאו, ותנור אחד בבית. במטבח שוחזר תנור כיפתי שנמצא בחפירות, והוספה לו ארובה מלבני בוץ, כדי לאפשר לעשן לצאת. החופרים מציינים "כי לא נמצאו בחפירה כל ממצאים של ארובה כזאת, אולם ארובה זו שוחזרה על ידי הפועלים הדרוזים, שהשתמשו בשיטות וסגנון המסורתיים, נסיונות הראו כי הארובה פועלת היטב6" (Killebrew, Steven, 1991, עמ' 51, 55).
מצדה
באתר נמצאו תנורים וכיריים, ברמת השתמרות גבוהה יחסית. שלושה תנורים השתמרו במגדל בחדר 1264. שלושת התנורים ניצבו זה ליד זה. הדרומי ביותר הוא השמור ביותר מסוגו במצדה. לתוך התנור האמצעי נפלו שברים של קצה חלקו העליון, (עובדה זו מצוינת בדו"ח, אולם אין כל אפשרות למדוד בשרטוטים או בתמונות את קוטר התנור בחלקו העליון) (Netzer, 1991, עמ' 450-449, תמונה ושרטוט 696, 697, 698).
איור 24: א. שלושת התנורים ממצדה, מבט מערבה, תכנית וחתך
איור 24: ב. התנור המרכזי. מבט מערבה. בתוכו נפלו שברי חלקו העליון.
(Netzer, 1991, עמ' 450-449, תמונה ושרטוט 696, 697, 698).
מבנה התנורים
צורתם של התנורים היא כעין גליל, הנעשה מעט צר כלפי מעלה, עם פתח רחב יחסית כלפי מעלה. אין דיווח מילולי בדו"ח, אולם מהשרטוטים והצילומים עולה, כי התנורים בנויים שתי שכבות.
שכבה פנימית: כנראה חרס בעובי של כ- 2 ס"מ.
שכבה חיצונית: בעובי של כ- 10 ס"מ, כנראה אבנים שקועות בבוץ (טיט).
פתח אוורור: בדוח מודגש כי לכל התנורים היה חור בקוטר 8 ס"מ בחלקם התחתון, "כנראה כדי לנקות את האפר מפעם לפעם" (Netzer, 1991, עמ' 449). לדעתי, פתחים אלו שימשו, אכן, להוצאת האפר, אולם גם שימשו כפתחי אוורור. כל פתחי האוורור של התנורים מופנים לצד המנוגד לכיוון הקיר. מעניין במיוחד מיקומו של הפתח בזויות 45 מעלות בתנור הפינתי- התנור הצפוני. בפתח התחתון של תנור זה, נמצא כעין פקק עשוי מאדמה, מלט ושערות בעלי חיים. (מעיון באיור 23. ב ניתן לראות את הפקק בפתח האוורור, כך שלדעתי תנור זה הוא המצולם ולא התנור המרכזי, כפי שמוצע בדוח).
תנורי מצדה סיכום:
מיקום: תנורי מצדה בחדרים. אין להתייחס למיקום זה שכן היישוב במצדה בפירוש אינו יישוב רגיל.
צורה: כל התנורים בנויים בצורת גליל בעל פתח רחב יחסית למעלה. כל התנורים בנויים משתי שכבות: פנימית, כנראה חרס. וחיצונית, עבה יותר, אבנים שקועות בבוץ.
פתח אוורור: בכל התנורים נמצא פתח אוורור/פתח להוצאת האפר בחלקם התחתון. כיוון פתח האוורור היה מנוגד לכיוון הקיר. באחד התנורים נמצא כעין פקק, ייתכן לשם סגירת התנור בזמן שלא אופים בו, וראה בפרק האתנוארכיאולוגי.
חורבת חרמשית, סומקה, - מדווח על תנורים בחצר, אין תיאור
סיכום ומסקנות כלל התנורים שהוצגו
בטבלת הסיכום הוצגו התנורים שיש לגביהם מידע בדוחות השונים. לא נכללו בטבלה זו תנורים שצוין לגביהם כי "ישנו תנור..." ללא כל פירוט מדויק.
הנקודות אותן בדקנו בטבלה זו היו: מיקום התנורים- כאשר הכוונה היתה לראות, על פי בסיס הנתונים שבידנו, האם ישנה העדפה למיקום תנורים, ואם כן מהי? העולה מהטבלה הוא שישנה העדפה מסוימת למיקום התנורים בחצר. אולם חשוב לציין, כי נמצאו תנורים בחדרים.
בנוסף למיקום בחצר או חדר נבדק מיקום יחסי בחדר או בחצר. העולה מבדיקה זו הוא כי כל התנורים נמצאים בפינות, או צמוד לקירות החצרות או החדרים, מלבד תנור 13 T בכפר נחום, בחצר 65, הממוקם במרחק של 95 ס"מ מקיר החצר. ניתן להבין מיקום, זה שכן סביר להניח כי התנור יפריע במרכז החצר או החדר.
הימצאות התנור ביחס לשכבה: נתון זה עשוי להעיד על טיפוס שונה של תנורים, תנורים שקועים באדמה, אולם, לא נמצא כל תנור שקוע או גבוה, במידה רבה מעל השכבה בה נמצא, כך שניתן להניח כי התנורים בתקופה זו היו על קרקעיים.
קוטר חיצוני של בסיס התנורים
קוטר פתח עליון של תנורים נתון רק מתל אנפה - בתל אנפה הקוטר החיצוני העליון של התנור הוא 70 ס"מ והפנימי 60 ס"מ.
דפנות התנור: התנור בנוי משתי שכבות, חיצונית ופנימית.
שכבה פנימית ממוצעת של תנור - 2 ס"מ - הדופן הפנימית עשויה מחרס שנצרף, לפני או תוך כדי השימוש בתנור.
התנורים ממצדה ותל אנפה מרמזים לדעתי על כך כי לכל התנורים היו שתי שכבות שכבה פנימית עשויה חומר - לרוב בעובי של כ0- 2 ס"מ,
ושכבה חיצונית: העשויה מאבנים שקועות בטיט או שברי חרס שקועים בטיט. שכבה זו עבה יחסית ונעה בסביבות 10-25 ס"מ.
ייתכן שתפקיד שכבה זו הוא להגן על תנור החרס כדי שלא ישבר. ייתכן גם כי תפקיד השכבה הוא לבודד ולשמור על חום התנור.
טיפוס נוסף של תנור: הוא התנור מריבוע 2. 3, מתל אנפה. תנור זה דמה בצורתו לשאר התנורים, אולם היה עשוי משכבה אחת בלבד, שכבת שברי חרס שקועים בטיט.
פתחי אוורור
בדקתי נושא זה, מכיוון שפתח האוורור אמור להיות חשוב ביותר בהפעלת התנור, ולשפר את האפייה בו. תוך כדי בדיקה התברר, שפתח זה שימש גם להוצאת אפר התנור (וראה לעיל גם בממצא האתנוארכיאולוגי), כך שמדויק יותר לכנותם פתחי אוורור והוצאת אפר - שכן יש להניח שפתחים אלו נועדו לאוורור ולהוצאת האפר מהתנור.
לחלק מהתנורים היו פתחי אוורור בחלקו התחתון של התנור, כל פתחי האוורור היו מכוונים לצד המרוחק מהקיר הצמוד להם. באנפה פתח אוורור אחד היה בזוית של 90 מעלות לקיר, ופתח האוורור של התנור השני היה בכיוון המנוגד לקיר. בכפר נחום פתח האוורור בזויות של 145 מעלות ביחס לקיר. במצדה פתחי האוורור מנוגדים לכיוון הקיר.
ניתן היה להניח כי פתח האוורור לא יפנה לכיוון המנוגד לקיר, שכן כך חלק מהעשן פונה לכיוון האופה, אולם מיקומם וכיוונם של פתחים אלו הוא כזה שנותן אפשרות טיפול בצורה הנוחה ביותר בתנור, שכן לא סביר להניח שאת הוצאת האפר יבצעו לכיוון הקיר.
מעניינת במיוחד הימצאות פקק, העשוי מאדמה, מלט ושערות בעלי חיים, בפתח פתח האוורור במצדה. ניתן להניח כי פקק זה שימש לסגירת התנור, כדי למנוע כניסת חרקים וכו' לתוך התנור, בזמן שלא משתמשים בו.
טבלת סיכום מידע על התנורים שהוצגו
ב. 2. 2. כיריים - ממצא ארכיאולוגי
בחדר 1264, במגדל מול שלושת התנורים שנמצאו התגלתה כירה טיפוסית למצדה, כירה בעלת שני חורים בצידה העליון להנחת כלי בישול. חזית הכירה מעוגלת עם בית קיבול לאפר. (Netzer, 1991, עמ' 450-490), יש לשים לב לחלק הקדמי, המעוגל, הבולט מהכירה עצמה. ראה איור 24 -א.
איור 25: כירה ותנור מלוקוס 1234 - תכנית וחתך (Netzer, 1991, עמ' 466, איור 724)
ביחידה 1234 - מגורי הקנאים נמצאו אחד ליד השני כירה בעלת שני פתחים עליונים לכלי בישול, ותנור משמאל. מעבר לקיר נמצאה כירה דומה, גם היא בעלת שני פתחים לכלי בישול (Netzer, 1991, עמ' 466), ביחידה 1244 נמצאה כירה עם פתח עליון אחד להנחת כלי בישול ולידה תנור.
בסוגר, 1265 מדרום לכניסה, ניצבה כירה בעלת חזית מעוגלת, מותקנת על משטח הגבהה.
הכירה עצמה, שלא נראתה כטיפוס הרגיל במצדה, היתה בנויה משלוש טבלות אבן, וחלקה הקדמי נעשה כך שיהיה מקום קיבול לאפר. (Netzer, 1991, עמ' 448-446) מעיון בתמונה ניתן לראות כי ישנה כעין חצר לפני הכירה.
איור 26: כירה בסוגר 1265 במצדה - תכנית,
(Netzer, 1991, עמ' 448)
בסוגר 1253 נמצאה כירה שונה במקצת מהטיפוס הרגיל במצדה. לכירה שלושה פתחים להנחת כלי בישול. בחלקה הצמוד לקיר המזרחי נמצאו חמישה חורים קטנים, שבתוכם נמצא מעט אפר (Netzer, 1991, עמ' 456).
איור 27: כירים מסוגר 1253- תכנית וחתך (Netzer, 1991, עמ' 456)
בארמון המערבי, לוקוס 497, נמצאה כירה גדולה יחסית, באורך שני מטר, עם מקום להנחת מספר רב של כלי בישול. יש לציין כי למרות גודלה כירה זו דומה באופן עקרוני לכירות הקטנות, שתוארו לעיל. (ידין, תשכ"ב, עמ' 123).
ב. 3. 2. ריחיים
ריחיים של יד
בתיאור אבני הריחיים עמירן מדגישה כי: " צורת הריחיים אינה משתנה במשך אלפי שנה, צורת הריחיים אחידה לתרבויות שונות ורחוקות זו מזו". הריחיים להם מתכוונת עמירן הן מטיפוס "ריחיים של יד". "מכשיר זה מורכב מזוג אבנים אבן אחת גדולה מוארכת, שטוחה בצידה העליון (לעתים משטח זה הוא שקערורי במידת מה), ואבן שנייה קטנה, מוארכת
איור 28: מודלים מצריים המראים דרך שימוש בריחיים
Moritz), 1958, טבלה 1, מול עמ' 32)
שטוחה בצידה התחתון ומקומרת בצידה העליון, ניתנת יפה להחזקה בידיים. זו משמשת לשפשף ולהדק את הגרעינים הנשפכים על גבי האבן הגדולה" (עמירן, 1955, עמ' 47). את הזוג הזה של אבני הטחינה אנו מוצאים בכל התרבויות הניאוליתיות של ארצות הסהר הפורה, החל מהשלבים הקדם קרמיים שנתגלו ביריחו ובג'רמו, אחר-כך בשלבים הניאוליתיים קרמיים בסיאלק שבצפון פרס, בפיום ובמרימדה שבמצרים ואחר-כך בתרבויות הכלכוליתיות השונות שנתגלו בתולילאת ע'סול.
במחקר העולמי הם נקראים בשם: saddle-quernוזאת משום שהאבן התחתונה היא דמוית אוכף. מודלים מצריים, המתוארכים אחד לשנת 2000 לפנה"ס והשני לאמצע המאה החמישית לפנה"ס, מראים את עצם השימוש בהם והישיבה "מאחורי הריחיים".
המכשיר9 מופיע בצורתו זו, ללא שום שכלול טכני נוסף בכל התקופות ההיסטוריות, לדוגמא: בגזר, תל א-נצבה, מגידו שכבה, VIתל מיכל.
ובתקופה הנדונה בעבודתי: מירון - בנין 1 M בחדר E בשכבה 4 המתוארכת
ל- 365-250 לספירה על פי התיאור בדו"ח (Meyers et al. , 1981, עמ' 152, 36 ובעמ' 236 טבלה 9. 22 פריט 10) לא ניתן לדעת בבירור, אם הממצא הוא החלק התחתון של ריחיים של יד, או החלק התחתון של ריחיים של מסגרת, ובחורבת חרמשית10, שטח B, מתוארכות לתקופה הרומית עד התקופה האיסלאמית המוקדמת.
איור 29: ריחיים של יד ממירון (Meyers et al. , 1981, עמ' 236, פריט 10)
ריחיים של מסגרת / ריחיים של דחף
סוג נוסף של ריחיים, נקראים על ידי אביצור בשם "ריחיים של דחף" - כלומר ריחיים שמונעים על ידי דחיפה. "במשך הזמן פותח סוג חדש של אבני ריחיים כאלו המופעלים באמצעות מוט, המשמש מעין מנוף... שכב הריחיים הוגדל ל 60-70 ס"מ אורך ו- 40-50 ס"מ רוחב. חריצים מיוחדים שנחרצו בו, הקלו על זרימת הקמח החוצה, מנעו התחממות יתרה של החומר הטחון וסייעו אף הם להגדלת התפוקה. אבן הרכב היתה גדולה יותר וחרוצה אף היא בתחתיתה, כשחלקה העליון חלול באמצעיתו: דפנותיה משופעים בצידם הפנימי כלפי המרכז, אל סדק צר או סגלגל, שדרכו היו נופלים גרגרי התבואה על גבי השכב. בשפתותיהם של דפנות הרוחב של השכב היו שקעים מעוגלים, לתוכם הוכנס המוט, וכנראה הודק מאחור. כך אפשר היה להפעיל את הרכב בידי טוחן אחד, שהניע אותו לרוחב, או שעמדו שניים, זה מול זה, והניעו אותו לאורך.." אביצור ממשיך ומציין כי "רווחת הדעה כי מוצאם של ריחיים אלו הוא מאנטוליה או מסוריה. הם נעשו מקובלים ביוון במאה החמישית לפני הספירה. וברומא במאה הראשונה לפנה"ס... אב טיפוס של ריחיים מטיפוס הדחף, ויייתכן שהוא הקדום ביותר, עדיין בלי חריצים וכמה התקנים מאוחרים יותר נתגלה בחפירות תל- קסילה. מסופה של המאה האחת-עשרה או מראשיתה של המאה העשירית לפנה"ס" (אביצור, 1972, עמ' 85)
איור 30: "ריחיים של מסגרת" מתל קסילה (אביצור, 1972, עמ' 76)
בביקורי בתל קסילה11 בדקתי את הריחיים הנ"ל. הבדיקה כללה גם ניסיון לבדוק האם אבן הרכב והשכב נמצאו באותו מכלול או לא. בבדיקה ביומן החפירה לא נמצאה כל עדות שאכן אבנים אלו נמצאו יחד. גם ניסיון לטחון בריחיים אלו לא עלה היטב, כיוון שבאבן הרכב ישנו חריץ צר למדי, שלא מקל בהחזקתה. שלא כמו שנראה בצילום, החלק הצר של האבן, בו אוחז המצולם בידיו, אינו גבוה יותר. דבר זה, בצירוף העובדה שאין הוכחה חד משמעית שאבנים אלו הינן זוג מקורי, מעלים אצלי את הספק שייתכן שמדובר בשני אבני שכב שבקטנה מהן נעשה חריץ כדי להקל על הצבתה וייצובה בקרקע. בכל מקרה, יש לדעתי לדחות את האמירה שזהו טיפוס אב, מכיוון שהחידוש העיקרי בריחיים של דחף הוא החלון וצורת העבודה הסיבובית מעט.
עמירן מכנה ריחיים אלו בשם "ריחיים מסגרת", משום שהאבן העליונה עשויה מעין מסגרת מלבנית, שם זה נראה, לדעתי, הולם ומגדיר מבחינה צורנית את הריחיים ומקל על זיהויים מריחיים אחרות. "טיפוס זה נתגלה בארץ בחפירות אחדות בתל זכריה, בתל ג'ודידה12 ובשומרון" (עמירן, 1955, עמ' 47)
בשומרון ממצא זה נתגלה בפני שטח ולא בטוח שאפשר לשייכו לתקופת הברזל, החוקרים זיהו חלק זה בטעות כ"מסגרת חלון... דומה למסגרת חלון מצרית", (, Reisner et al. 1924, עמ' 338). יש לשים לב בשרטוט הפריט, כי חלקו התחתון אינו ישר אלא מחורץ, כך שבבירור לא ייתכן שזהו חלון, אלא הדעת נותנת כי זוהי אכן מסגרת של ריחים.
איור 31: ריחיים מתל ג'ודידה (Bliss, Macalister, 1902, עמ' 143, טבלה 73).
אורכם 20 אינץ'
איור 32: ריחיים של מסגרת משומרון, 1: 4 (, Reisner et al. 1924, עמ' 338)
רות עמירן מניחה כי טיפוס זה החל להתקיים בארץ בתקופת הברזל ב', לדעתי בסיס הנתונים צר מיידי, כמו כן תארוך חלק מהממצאים נוטה יותר לתאריך מאוחר יותר, ראה טבלת סיכום. בשיחה שקיימתי עם איתן איילון, איתן אמר כי בתקופה ההלניסטית מתחילים להופיע ריחיים אילו בכמויות רבות, אולם, לרוב, הארכיאולוגים מתקשים בפענוח השברים מכיוון שמרוב הריחיים נותר שבר פינתי, כך שקשה לזהותו13. בתל מיכל נמצאו ארבע אבני ריחיים מטיפוס "ריחיים של מסגרת", כולם מבזלת, אחד מהם נמצא בעיר התחתונה של התקופה הפרסית (בשכבה 5, המתוארכת לשנים 300-350 לפנה"ס), ליד רגל מכתש טריפוד בזלת מעוטר (1989, Herzog, עמ' 354-351). אחר הגיע מרצפת חדר במצודה הרומית, באותו החדר נמצא גם תנור. מכיוון שהממצאים נמצאו באתרם, החופרים מניחים כי חדר זה שימש להכנת מזון (ריחיים אלו נמצאו בלוקוס 913, שכבה 2, המתוארכת לשנים 10-50 לפנה"ס). שתי "ריחיים של מסגרת" נוספות נמצאו בפני השטח.
"ריחיים של מסגרת" נוספים נמצאו בהר גריזים בעיר ההלניסטית בבניין T (מגן, תש"ן, עמ' 87) ובבנין A, בחדר ולא בחצר. (Magen, 1993, עמ' 113-111) מגן משער, על סמך ממצא המטבעות, כי המבנים נבנו בראשית המאה השנייה לפנה"ס ונהרסו כנראה אחרי 111/2 לפנה"ס (מגן, תש"נ, עמ' 87, 96).
איור 34: ריחיים של מסגרת מהר גריזים (מגן, תש"נ, עמ' 84; Magen, 1993, עמ' 112)
ריחיים שנמצאו בגמלא באתרם נתנו את הפיתרון לדרך הפעלתם של הריחיים. שמריהו גוטמן מתאר את המתקן בתיאור בנין המגורים בשטח: G "בפינתו הדרום מערבית של החדר המערבי ביותר, 1703 נמצא מתקן לטחינת קמח על בסיס מוגבה, הבנוי אבני שדה קטנות. על הבסיס נמצאו השכב והרכב, שניהם עשויים אבני בזלת. גובה המתקן הוא 0. 85 מטר מעל פני הקרקע... בפינת החדר ניצב מוט עץ, ששימש ציר למוט אופקי, שהונח בשתי מגרעות באבן הרכב, והמפעיל הניע אותו בתנועה קשתית מצד לצד" (גוטמן, תשנ"ד, עמ' 111). מהתבוננות באבני ריחיים מטיפוס זה בביתן "אדם ועמלו", במוזיאון הארץ, ניתן לראות כי אבן השכב שחוקה בצורה מעגלית בצידה האחד, דבר המחזק ומבסס את דרך הפעלת אבני הריחיים מטיפוס זה, כפי שנמצא בגמלא.
איור 35: גמלא: ריחיים של מסגרת באתרם
בחורבת סומקה (ראשית מאה שלישית התיישבות-ראשית מאה שביעית נטישה) בשפכים של הגוש הצפוני, בלוקוס 308 - המוגדר כחדר על ידי החופר (דר, 1998, עמ' 85), נמצא "חלק של אבן שחיקה עשויה בזלת ושבורה לשניים... מידות השבר 0. 30X0. 36 מ' ועוביה 7 ס"מ. על האבן נראים פסי אורך ובמרכזה גבשושית" (דר, 1998, עמ' 98, שרטוט עמ' 96). תיאור זה וכן תצלום השבר מראים בבירור שממצא זה הוא החלק התחתון של ריחיים, שהגדרתי כטיפוס ריחיים של מסגרת. הגבשושית היא החלק הקרוב יותר לנקודת האחיזה וחיבור הריחיים ל"מסמר". כיוון החירוץ הוא בדיוק עם כיוון השחיקה. ניתן לראות בצידה הימני של התמונה את שינוי כיוון החירוץ, כדי להתאימו לתנועה הסיבובית של החלק העליון של הריחיים.
איור 36: חורבת סומקה, אבן שכב (דר, 1998, עמ' 96, 98)
בחורבת חרמשית (האתר מתוארך בין המאה הראשונה לפנה"ס עד למאה השביעית לספירה) נמצאו שני שברי אבני בזלת, שבר אחד בעובי של כ- 10 ס"מ, מחורץ מצדו האחד, ובעל שחיקה מעגלית. לאחר התבוננות בממצא מגמלא והממצא במוזיאון אדם ועמלו, ניתן להניח כי גם מכשיר זה פעל כדוגמת המכשיר בגמלא. השבר השני זוהה כאבן הרכב מטיפוס "ריחיים של מסגרת". מעניין לציין, כי אבן הרכב מחורצת בצידה התחתון, וכי נעשה בה שימוש משני, שגרם לכך כי האבן שחוקה מכיוונים רבים. גם במירון התגלו ריחיים מטיפוס זה בבניין 1 M בלוקוס 2012. 1, השייך לשכבות 3, 4, המתוארכות לשנים 365-135 לספירה (Meyers, 1981, עמ' 236, פריט 9).
איור 37: מירון - אבן רכב, ריחיים של מסגרת (Meyers, 1981, עמ' 236, פריט 9)
בכפר נחום, בחפירות קורבו ולופרידה, בתיאור חדר 65 מצוין כי נמצאו בחדר כלי טחינה: "באשר למכונות יש את הטיפוס המקומי של פעמון כפול וזה הקטן עשוי משני פלטות" (Corbo, 1975, עמ' 178). אין לדעת אם כוונתם לריחיים מהטיפוס הפשוט או הכוונה לריחיים של מסגרת14.
בכפר נחום בחפירותיו של וסיליוס צפיריס נתגלה בשכבה שלישית המתוארכת ל750 עד אמצע מאה 9 לספירה חלקו העליון של מכשיר טחינה מטיפוס ריחיים של מסגרת15, צפיריס מגדיר ריחיים אלו כעוגן. (Tzaferis, 1989, עמ' 132, 136 - פריט 31.) הגדרה זו מוטעית, לדעתי, מכיוון שלאבן זו יש כל הנתונים וההופעה של אבן ריחיים של מסגרת. האפשרות היחידה היא שאבן זו שימשה אולי בשימוש משני עוגן.
איור 38: כפר נחום, חפירות צפיריס (Tzaferis, 1989, עמ' 132, 136 - פריט 31.)
בתיאור על גבי קערה מגארית (ראה איור 38; מתוך:, Moritz1958, מול עמ' 12;, Storck1952, עמ' 74) המתוארכת למאה הרביעית לפנה"ס, ומתארת את האופה בעבודתו, מופיעה, בשני קצות הציורים, טחינה במכשיר שמזוהה על ידי מוריץ וסטרוק כmill- hopper (בשל החריץ דמוי המשפך), אותם ריחיים שהגדרנו כ"ריחיים של מסגרת". מוריץ מציין את הריחיים המוקדמים ביותר מטיפוס זה כריחיים, שנמצאו ביוון בקלוניה, שזוהו בטעות כחלונות (Moritz, 1958, עמ' 51, וראה הערה 2 שם), ומתוארכים למאה השישית לפנה"ס, מאז הם הפכו לנרחבים בעולם היווני, (, Moritz 1958, עמ' 52-42).
איור 39: קערה מגארית (Moritz 1958, מול עמ' 12)
טבלת סיכום ריחיים של מסגרת שהוזכרו בעבודה
| ממצא, זיהוי והתייחסות חוקרים | הערות |
| ממצא מחוץ לארץ ישראל | |
| קערת מגארית- מתוארכת למאה 4 לפנה"ס מתארת אופה בעבודתו.
מוריץ וסטרוק מזהים את הטחינה שנראה כ"MILL HOPPER ריחיים של מסגרת. |
ניתן לראות היטב את המכשיר |
| קולוניה, יוון, מאה שישית
מוריץ הריחיים המוקדמות ביותר מטיפוס זה. זוהה על ידי החופר כחלונות |
|
| חפירות תל קסילה
סוף מאה 11 לפנה"ס מוצע על ידי אביצור כ"אב טיפוס לריחיים אלו" |
שתי אבנים לא מחורצות, ללא חור באבן העליונה. לא בטוח שנמצאו יחד, החריץ הצר למעלה לא מקל בהחזקת האבן, מאוד לא נח לטחינה, ייתכן שהחריץ נועד לייצוב האבן בקרקע והאבן העליונה היא למעשה אבן שכב תחתונה. |
| תל גודידה - "שייכים לתקופה מאוחרת " בליס מקליסטר, 1902, עמ' 143)
עמירן מציעה ריחיים מסגרת, בליס מקליסטר - חלון מצרי |
כנראה ריחיים, אולם על סמך התיארוך של בליס ומקליסטר כוונתם כנראה לתקופה ההלניסטית. |
| שומרון- ללא תיארוך
רייזנר- מסגרת חלון מצרית |
פתח רחב דיו להכנסת גרעינים, חלק תחתון מחורץ, מופיעים החריצים בחלק העליון המיועדים להכנסת מוט. סביר להניח שאלו ריחיים של מסגרת |
| תל מיכל - הרצוג, אבני טחינה
אבן אחת מתוארכת ל- 300-350 לפנה"ס אבן שנייה - 10-50 לפנה"ס שתי אבנים נוספות נמצאו בפני שטח |
נראים בבירור כמסגרת של ריחיים. נקודה המחזקת את זיהויים כמסגרות של ריחיים היא העובדה שאחד מהם נמצא ליד מכתש, והשני נמצא בחדר ליד תנור. |
| הר גריזים - מגן מזהה כמכשירי טחינה.
תארוך: ראשית המאה השניה לפנה"ס עד 111/2 לספירה |
נראים בבירור כמסגרת של ריחיים.
|
| גמלא- גוטמן, מתקן טחינה,
"המפעיל הניע אותו בתנועה קשתית מצד לצד" |
נראה בבירור כמתקן טחינה מטיפוס ריחיים של מסגרת. נמצא באתרו. |
| חורבת סומקה
לא מתוארך, נמצא בשפכים דר מזהה כאבן ריחיים |
לדעתי, שכב של ריחיים מסגרת של ריחיים. הגבשושית ממוקמת במצד הקרוב לקיר. יש חירוץ בניצב לכיוון הטחינה |
| חורבת חרמשית
תיארוך: תקופה רומית - אסלמית מוקדמת. זוהו על ידי כשני שברי מתקן טחינה |
שבר מחורץ בעל שחיקה מעגלית- כנראה שכב.
שבר אבן רכב, מטיפוס ריחיים של מסגרת, שחוקה מכל כיווניה בשל שימוש משני. |
| מירון, 1 M,
תיארוך: 365-135 לספירה מיירס מזהה ככלי טחינה |
נראה בבירור כשכב של ריחיים של מסגרת. |
| כפר נחום, חפירות צפיריס
תיארוך: 750 עד אמצע מאה 9 לספירה. מזהה כעוגן |
על פי התמונה, לא פורסם קנה מידה, נראים כשכב של ריחיים של מסגרת. אולם נתגלו ברחוב. ייתכן כי ניתן לקבל את דעת צפיריס אולם רק כעוגן בשימוש משני
|
| סיכום: הריחיים מתל מיכל הם הריחיים המתוארכות היטב, והמוקדמות ביותר.
ניתן לומר בוודאות כי מהתקופה ההלניסטית ואילך מופיעים ריחיים מטיפוס זה. אולם לא ניתן בוודאות לקבל את תיארוך הריחיים, שהובאו על ידי אביצור ועמירן כהוכחה לקדמות הממצא. | |
ריחיים של חמור
ריחיים של חמור הם כלי הטחינה הראשון שהומצא, המנצל במלואו את תהליך הטחינה הסיבובית. לדעת מוריץ, ריחיים של חמור הומצאו בספרד בתחילת המאה השנייה לפנה"ס (, Moritz 1958, עמ' 105, 114-113). לדעת רונלס ריחיים אלו הומצאו, כנראה, בו זמנית עם המצאת הריחיים השטוחות והובאו ליוון על ידי הצבא הרומי במאה הראשונה לפנה"ס Childe. 1990, Runnels) ', 1943). מפורסמות ביותר אבני ה"ריחיים של חמור" מפומפיי, שחרבה בשנת 79 לספירה, בהתפרצות הר הווזוב.
איור 40: פומפיי, ריחיים של חמור (, Moritz 1958, טבלה 4, מול עמ' 92)
בארץ נמצאו אבני ריחיים מטיפוס זה בגמלא, חמת טבריה, כפר נחום, חורבת סומקה, חורבת חרמשית, הר גריזים ועין גדי. הריחיים המוקדמות ביותר מטיפוס זה נמצאו בעיר ההלניסטית בהר גריזים, בבנין A (Magen, 1993, עמ' 110-113) (העיר מתוארכת לראשית המאה השנייה לפנה"ס- הקמה, חורבן בשנים 111/2 לספירה, מגן תש"ן, עמ' 96)).
איור 41: הר גריזים - ריחיים של חמור (Magen, 1993, עמ' 112)
בגמלא, בשטח R באזור שנקרא על ידי החופרים בשם "איזור החנויות", נמצא מתקן
טחינה -ריחיים של חמור. להלן תיאור החופרים המפורט לגבי מתקן זה: "מתקן שלם לטחינת קמח, המורכב משכב קוני מחורץ ורכב דו קוני דמוי שעון חול, בעל שני שקעים קוניים, המחוברים בחור מפולש. הרכב הורכב על השכב, כך שגרגירי החיטה נשפכו דרך השקע הקוני, הפתוח כלפי מעלה, זרמו דרך החור, נשחקו בין דופן הרכב והשכב, והקמח נשפך... לרכב יש שתי אוזניים בולטות בעלות חור, שבהן הורכבו מוטות שבעזרתם סובבו את המתקן.." (גוטמן, תשנ"ד, עמ' 130-129.) תיאור מפורט זה מתאים לכל מתקני ריחיים מטיפוס זה.
איור 42: גמלא, שטח R -ריחיים של חמור
חשוב במיוחד להתייחס לדרך החיבור של אבן הרכב עם אבן השכב, חיבור זה בעזרת מסמר כלשהו, או מוט מתכת, נראה היטב בתבליט שב- Chariamonti Museo מן התקופה הרומית, וכן בסרקופג באותו מוזיאון של P. NONIUS ZETHUSמאותה תקופה בערך (Moritz 1958, עמ', 80, 77 לוח 5 מול עמ' 65, לוח 7 מול עמ' 77).
איור 43: סרקופג של P. NONIUS ZETHUS תקופה רומית
(Moritz, 1958, לוח 7 מול עמ' 77)
איור 44: תבליט ב- Chariamonti Museo, תקופה רומית, (Moritz 1958, לוח 5 מול עמ' 65)
כמו כן, יש לשים לב לחורים הקטנים בצידי ה"אוזניים". חורים אלו נראים היטב בשרטוטים ובתבליטים המוזכרים.
ריחיים של חמור מאוחרים יותר נמצאו מחוץ לבית הכנסת בחמת טבריה, בשכבה IIa, המתוארכת למאות הרביעית עד החמישית לספירה. הריחיים נמצאו מחוץ לפינתו הדרום מזרחית של בית הכנסת. לדעת החופר, ייתכן כי ליד בית הכנסת שכן "בית האורחים" והריחיים הם חלק ממכלול הדברים שבית האורחים נזקק להם (Dothan, 1983 עמ' 33-28 וטבלה 8).
איור 45: בית הכנסת בחמת טבריה, ריחיים של חמור (Dothan, 1983 עמ' 33-28)
בכפר נחום בחצר 65 נמצא: "פעמון לטחינה מהטיפוס המקומי" - כלומר, ריחיים של חמור (Corbo, 1975, עמ' 184). מלבד ריחיים אלו נמצא מספר רב של ריחיים מטיפוס זה (מוצגים בכפר נחום, לא "באתרם").
איור 46: כפר נחום - ריחיים
מ- ריחיים של מסגרת, ח- ריחיים של חמור, ב- ריחיים טיפוס ביניים, ש- ריחיים שטוחות.
בחורבת סומקה נמצאו שלושה מתקני ריחיים של חמור בדרום מכלול 6, בלוקוסים 357, 523, 510, שלא מזוהים בבירור כחצר או חדר. אין מידע מדויק על תיארוך ריחיים אלו (בן אפרים, בתוך: דר, 1998, עמ' 112, 114).
ריחיים שטוחות בעלות שכב קוני
ריחיים מטיפוס זה מוצגים, שלא באתרם, ליד חפירות קורבו ולופרידה בכפר נחום (איור 46). ריחיים אלו מהוות, לדעתי, טיפוס ביניים, שכן יש בהם מהמשותף לריחיים של חמור ולריחיים שטוחות.
האבן התחתונה אינה שטוחה, כמו בריחיים של דיסק, אלא צורתה קונית בדומה לאבן התחתונה בריחיים של חמור.
האבן העליונה אינה דומה לריחיים של חמור, בהם ישנה אבן דו-קונית, אלא שטוחה בדומה לריחיים שטוחות.
מבחינת גודלם, ריחיים אלו דומים בגודלם לריחיים שטוחות וקטנים יחסית לריחיים של חמור. לפי גודלם של ריחיים אלו נראה כי הופעלו בידי אדם ולא בעזרת בעל חיים.
ריחיים שטוחות
הריחיים השטוחות הומצאו כנראה במערב -מרכז אירופה, שם ריחיים כאלו ידועים מהמאה השנייה לפני הספירה, בעיקר מאיזור ספרד וסיציליה (Moritz, 1958, עמ' 56-53, 103-102;Runnels, 154-147, 1990,). החוקרים מוריץ ורונלס משערים כי ריחיים אלו הומצאו בד בבד עם המצאת ה"ריחיים של חמור" והועברו ליוון על ידי הצבא הרומי המאה הראשונה לפנה"ס. תארוך תחילת הופעתם של ריחיים מטיפוס זה בארץ על סמך המידע הקיים, הינו קשה ומסובך. היחיד שהתייחס בכתב לתיארוך ריחיים מטיפוס זה הוא אביצור. דעתו של אביצור היא שלמרות שהריחיים הומצאו כפי שצוין לעיל, כבר במאה השנייה לפנה"ס, הם הפכו לנפוצים "רק בסופה של התקופה הביזנטית וראשיתה של התקופה הערבית" (אביצור, 1976, עמ' 75). לדעת איתן איילון (שיחה בעל-פה), נראה כי הופעת הריחיים בארץ היא מאמצע התקופה הביזאנטית.
בחורבת סומקה ובחפירות קורבו ולופרידה, ווסילוס, בכפר נחום, נמצאו ריחיים מטיפוס זה (איור 46).
בחורבת סומקה נמצא שבר אחד של ריחיים על פני השטח במזרח לוקוס 2, כך שאין לדעת תיארוך מדויק מממצא זה. שבר נוסף נמצא בבור האשפה, לוקוס 406. הממצא בבור זה מתוארך לשנים מהמאה שלישית עד המאה שישית (דר, 1998, עמ' 86) ולכן ממצא זה גם כן אינו עוזר להכריע בדבר תחילת הופעתם של ריחיים מטיפוס זה בארץ.
בכפר נחום, בחפירות צפיריס, נמצאו ריחיים מטיפוס דיסק בשכבה 4, המתוארכת לתחילת מאה 7 עד 650 לספירה (Tzaferis, 1989, עמ' 136-132), כך שגם ריחיים אלו לא עוזרות הרבה בתיארוך ריחיים מטיפוס זה.
איור 47: כפר נחום- ריחיים שטוחות- חפירות צפיריס
(Tzaferis, 1989, עמ' 136-132).
ב. 4. 2. בורות מים
שומרון: בור C-14
הבור קדום לבית המגורים (הבית מתוארך למאות 3-2 לפנה"ס).
הבור נמצא בחצר 45, תעלת ניקוז הובילה מים מחצר 31 לעבר בור זה. הבור חצוב בסלע וחלקו העליון בנוי. (סך כל עומקו יחסית לרצפת חצר 45 הוא - 11. 93 מ'. 2. 68 מ' הבור בנוי מתחת לרצפת חצר 45 ו- 9. 25 מ' הבור חצוב בסלע).
מבנה: הבור צר בפתחו (צוואר הבור, בקטע החצוב b, הוא בקוטר 95 ס"מ. (איור 48: חתך Y) ובקטע הבנוי הוא 90 ס"מ (איור 48: חתך a) ומתרחב כלפי מטה.
תכנית הבור כמעט עגולה, קוטרו בין 6. 29 מ' ל- 6. 61 מ'.
טיוח: פנים הבור טוייח.
פתח הבור: בפתח הבור הונחו שתי טבלאות אבן, שהותאמו לפתח הבור על ידי חציבת חצי עיגול בקוטר 35 ס"מ. טבלאות אלו היו מחורצות בפתחן, הן נחרצו כנראה על ידי חבלים תוך כדי שימוש בבור (Reisner et al. , 1924, עמ' 147-146). החופרים מניחים כי היתה אבן נוספת לכיסוי הבור, בזמן שלא השתמשו בו.
איור 48: בור 14 בשומרון (Reisner et al. , 1924, עמ' 146)
בורות מים במירון
במירון נחפרו ותועדו מספר בורות. בחרתי להציג את בור 6 - C במירון כמייצג בור טיפוסי, בור בעל פתח אחד בראש הבור, המשמש גם להזנת הבור וגם לשאיבה ממנו. בור זה ממוקם בפינה הדרום מערבית של 1 M ל- MVII. הבור נמצא בדרום חצר K.
בוני הבור הגנו על פיו באמצעות אבן חוליה, שעליה מופיעים חריצי שפשוף. החריצים נגרמו על ידי חבל ששמש להעלאת והורדת הדלי.
מעניין לציין, כי בהשוואת אבני החוליה מבורות נוספים, האבנים אינן שוות בגודלן, אבל הן אחידות בצורתן החיצונית, בשל היחס בין אורך החוליה לקוטר הפתח של האבן.
| אורך | רוחב | גובה | קוטר הפתח | |
| בור 1 C | 100 | 100 | 44 | 41 |
| בור 2 C | 76 | 80 | 28 | 30 |
| בור 3 (6 - C) | 76 | 70 | 40 | 30 |
חציבה לצורך כיסוי הבור
איור 49: א. מירון - חתך בבור 6 - C (Meyers et al. , 1987, עמ' 98)
ב. מירון חוליית בור (Meyers et al, 1987, עמ' 99)
עומק הבור הוא 7. 42 מ', רוחבו המרבי בתחתיתו 5 מ'. צורתו כמעט קונית. תכולת הבור 64, 700 ליטרים, כשמולא לעומק 4 מ'. מורפולוגיה ייחודית לבור זה הוא הפתח האנכי בצווארו. פנים הבור היה מטויח ללא כל שברי חרס בטיח. הממצא הקרמי בבור כלל 77% סירי בישול. מיירס (Meyers et al, 1981, עמ' 99) משער כי סירים אלו היו זולים וזמינים ששימשו לדליית המיים. הממצא השני הנפוץ בבור היה קנקנים, שמיירס מגדירם כקנקני דלייה (Meyers et al, 1981, עמ' 100). לקנקנים אלו צוואר צר וגבוה וגוף כסיר בישול. כן נמצאו פכים ופכיות.
כפי שנאמר, ניתן למצוא בורות מטיפוס זה בכל הארץ. בורות שבנייתם שונה, אבל תפקידם ותפקודם זהים הם הבורות בנגב. לרוב נבנו בורות אלו בשיטה שבה נבנו בתי המגורים. בשיטה זו צמודות אל קירות הבור אומנות מרובעות, הנושאות שלוש-ארבע קשתות מקבילות. על גבי הקשתות הונחו לוחות אבן רחבים וארוכים, שיצרו קירוי שטוח לבור. בורות אלו טויחו בטיח עבה בעל מספר שכבות. שברי חרס גסים שולבו בדרך כלל בשכבת הטיח התחתונה. בשכבת הטיח העליונה השתמשו בגריסי חרס שחוקים היטב. פורת מתארך טיח זה לתקופה הביזאנטית (פורת, 1989, עמ' 76-69).
הערות:
1. הריבוע לא מופיע בתכנית האתר שהוצגה. לא ניתן לאתר ריבוע זה בדו"ח הסופי מכיוון שאין בדו"ח זה ציון הריבועים. לא ברור אם התנור התגלה בחצר או חדר.
2. בדו"ח החפירה תיאור שני התנורים דומה לתיאורם בויינברג 1971, בדו"ח עמ' 98 מתואר:
both were constructed of an inner shell of tanur brick ca. 4 cm thick and an outer face of basalt rubble. the ceramic shells were founded 10-40 cm deeper then the stone facings. "
לעומת זאת ויינברג מתאר, ויינברג, 1971, עמ' 94-93:
" having the outer coating of large cobblestone set in clay rather than the usual large sherds....."
3. סטטמן מסכם ואומר: "הממצא מתל אנפה הוא אם כן שלושה סוגי תנורים שונים - תנור העשוי בוץ, תנור העשוי חרס וחלוקי נחל, ותנור העשוי מחרסים" (סטטמן, תשנ"ג, עמ' 105) . לדעתי סטטמן לא דייק, שכן העולה מחפירות אנפה, ואת המידע הרב ביותר על מבנה התנורים ניתן למצוא דווקא בויינברג 1970 ולא בדו"ח החפירה, הוא שני סוגים של תנורים.
4. טבעת זו מהווה נדבך אחד. לדעתי, על סמך השוואה לאנפה ומצדה, ייתכן כי טבעת זו של אבנים מהווה נדבך אחד וייתכן כי כל התנור היה מצופה בשכבה חיצונית של אבנים שקועות בטיט.
5. דיווח זה מסתמך על (Killebrew et al., 1991, עמ' 56-44), מאמר הדן בשחזור קצרין, ולכן ישנה התייחסות לשחזור ואין דיוווח מקיף של כל החפירה.
6. קשה לי לקבל את שחזור הארובה שכן בדיוק כמו "ניסיונם האישי של הפועלים הדרוזים" ביכולתי לדווח על ניסיונה האישי של מרגלית חיימי, שעלתה מתימן וברשותה תנור הממוקם בכעין חדר ואין לתנור ארובה. ייתכן כי הייתה ארובה, אולם, לדעתי, אם הממצא לא הציג אפשרות כזאת, על החופרים היה להשאיר את האפשרות בידי המבקר ל"שחזר " כרצונו, עם או בלי ארובה.
7. לא הצגתי את התוכניות ממצדה שכן זהו בפירוש לא יישוב רגיל.
8. לצערי יש לציין כי נכון להיום קיים פרסום מועט של ממצא האבן ובתוכו ממצא הרחיים, למרות חוסר זה אנסה לתת תמונה מהימנה של הממצא.
9. נרי, 1994, עסק בתיאור טיפולוגי- מורפולוגי של ריחיים מטיפוס זה וכן עסק בארכיאולוגיה ניסיונית, וביצע מדידות וניסויי טחינה בריחיים של יד.
10. לא פורסם, נבדק על ידי ברשותה האדיבה של מ. עירון לובין, ממצא 719/3370/3 B, אבן בזלת שחוקה מצידה העליון, שימשה כנראה כשכב, גובהה 5 ס"מ, נמצאה בתוך שטח הבית.
11. בתודה לאיתן איילון, על הצגת הנתונים בפני.
12. בליס ומקליסטר מזהים את הממצא בתל גודידה כחלון מצרי, (Bliss, Macalister, 1902, עמ' 143, טבלה 73) . התארוך של הממצא בתל ג'ודידה לפי החופרים הוא: "שייך לתקופה מאוחרת" (שם, עמ' 143) .
13. כפי שראינו בזיהוי בשומרון של אבן הריחיים כ"חלון מצרית", בחפירות כפר נחום נמצא שבר החלק העליון של ריחיים מטיפוס זה, שם צפיריס מזהה חלק זה, פריט 32 ברשימת הממצאים הקטנים כעוגן. (Tzaferis, 1989, עמ' 136, 132)
14. בין הממצאים המוצגים ליד חפירות קורבו לופרידה בכפר נחום, מוצגים ריחיים מטיפוס זה. כן מוצגים ריחיים של חמור וריחיים שטוחות, אולם אין כל דיווח מהיכן נלקחו הריחיים, כך שאי אפשר להיעזר בכך לתיארוך.
15. תארוך זה לא מקדמנו, אולם ייתכן כי הריחיים עדיין בשימוש או שהם משמשים בשימוש משני, יש לציין כי נתגלו ברחוב.
16. שם נחפרו ותועדו על ידי פרופ' אדן ביוביץ ואביעם בורות מים המתוארכים היטב ראה: (Adan-Bayewitz; Aviam, 1997, עמ' 165-131)
