מקורות חז"ל, הממצא הארכיאולוגי והממצא האתנוארכיאולוגי שופכים אור זה על זה. כשם שנכתב במבוא קשה, להבין את מקורות חז"ל ללא הממצא, והממצא הארכיאולוגי מקבל עומק ומשמעות רבה יותר, כשנוספים לו מקורות חז"ל. עם זאת יש לזכור את מגבלות המקורות הם מתייחסים למוצא אתני אחד, ואינם משקפים בוודאות מוצא אתני אחר, מגבלות גג כרונולוגיים חברתיים מקריות למרות מגבלות אלו, פרטים של חיי היום יום הם הבסיס של הלכה ואגדה, לכן אין לצפות לסקירה ממצה, אבל יופיעו בהם פרטים ונתונים, הקשורים לחיי היום יום.

בחלק זה אסקור את נקודות ההתאמה ואי ההתאמה שנמצאו, על פי הנושאים שהועלו בחלק הראשון.

הגדרת חצר: ממקורות חז"ל עולה שהחצר כוללת בתוכה בתים, בורות, שיחין ומערות וכן מטלטלין (משנה, בבא בתרא ד ד). במירון, בסומקה, ובחרבת חרמשית (כפר נחום החריג היחידי, אין בורות, סביר להניח בשל הקרבה לכנרת) ראינו שהבתים, החצרות והבורות מופיעים במכלול אחד.

הבעלות על החצר: רוב החצרות היו משותפות למספר אנשים תמונה זו ניתן לראות הן במקורות והן בתכניות הבתים. הדבר מופיע בבירור בכפר נחום - אינסולה 2, בכורזין, בחורבת סומקה ובחורבת חרמשית, בהם ישנם מספר "בתים" מסביב לחצר, לעומת מקומות כתל אנפה ושומרון, שבהם סביר להניח כי היו מגורי משפחה אחת אמידה.

גודל החצר: הגודל המינימלי המופיע במשנה, בבא בתרא ו, ד הוא ארבע אמות מרובעות, אולם לפי מקורות נוספים ניתן להבין, כי זוהי מידה, שניתנה אך ורק לצורך הלכתי, כלומר מידה זו הובאה אך ורק לצורך הלכתי טכני.

חיזוק לכך ניתן למצוא בממצא הארכיאולוגי. החצרות היו גדולות בהרבה מגודל שתים על שתים אמות מרובעות (בכפר נחום שטח החצרות מעל 20 מ"ר, מירון חצר בנין M 1 היא בגודל 5.7X5 מ', חצר A בבית הפטריאקי במירון 5.4X5 מ' - ובהשוואה 20 מ"ר הרי הם כ- 80 אמות מרובעות.

המקורות שהובאו מהתוספתא, בבא מציעא יא, יא, (מהדורת ליברמן, עמ' 123) ומהתלמוד הירושלמי בבא בתרא א ה, יג ע"א, המתייחסים לגודל ארבע אמות כגודל השטח המוצמד לפתחים כדי "שיהא מעמיד בהמתו לשעה ופרק חבילתו", עולים בקנה אחד עם גודל החצרות בממצא הארכיאולוגי. כל החצרות גדולות, כפי שציינו, מגודל ארבע אמות מרובעות.