מיקום בעלי החיים היה על פי המקורות בחצר, אין הכוונה לכל בעלי החיים שהיו רכוש הבעלים, במקרה והיו לו בעלי חיים רבים, אלא הכוונה לפרטים בודדים, "בהמת הבית": פרה, כבש, עז או חמור. בממצא הארכיאולוגי אנו מוצאים את החצרות מרוצפות דבר המתאים לגידול בעלי חיים, במקומות בהם נערכה בדיקה ארכיאוזואולוגית, התגלו עצמות פרה, עז, כבש ובעלי חיים נוספים, שברור כי לא גודלו אלא נקנו והובאו לצורך מאכל בלבד וכדומה, תיאור המתאים למתואר אצל חז"ל. פעמונים שנמצאו בחורבת סומקה מתאימים לתיאור על הנעשה בשבת: "לא תצא בהמה בסנדל ... ופוקקין לה זוג ומטיילת בו בחצר" (תוספתא, שבת ד, ה, מהדורת ליברמן, עמ' 17) וכן " לא תצא בהמה [מהחצר] בזוג שבצוארה אבל יוצאה היא בזוג שבכסותה.." (תוספתא, שבת ה, ח, מהדורת ליברמן, עמ' 21). בשבת אין להוציא את הבהמה מהחצר עם הזוג-פעמון לצווארה, מפני מראית עין, כדי שלא יחשבו כי מוליכים את הפרה לשוק וכדומה. אבל לשם טיול בחצר, מותר לפקוק, כלומר לשים מוך בפעמון, כדי שהפעמון לא יצלצל. כלומר ניתן להניח כי המצאות הפעמונים מעידה על גידול בעלי חיים.

סך כל הממצאים הארכיאולוגים: חצרות מרוצפות, המצאות עצמות בעלי חיים, המצאות פעמונים, וכלי עבודה הקשורים לעבודה עם בעלי חיים: מלמד הבקר בחורבת סומקה, טבעות שונות בחורבת סומקה, בנוסף לעולה ממקורות חז"ל על גידול בעלי חיים בחצר מציג את התמונה שאכן גודלו בעלי חיים החצר, אולם גודלו רק פרטים בודדים.

העדר שקתות ברוב המקומות שסרקנו. והמצאותן דווקא בסוסיא, באיזור שבו סביר להניח שגידול בקר וצאן שימש גידול עקרי, מחזק את ההנחה כי גידול בעל חיים אם היה, היה בפרטים בודדים ולא תמיד טרחו לחצוב שקתות ואבוסים, וייתכן כי הגישו את האוכל ללא כל שימוש בכלים נוספים.