המסקנות שעולות מעבודה זו הן:

סידור החצר: ברמה הכללית ניתן לומר כי העיקרון המאפיין את סידור החצרות בארץ הוא הפונקציונאליות שלהן. לרוב החצר ממוקמת במרכז ומסביבה בתים, כך שאור ואיוורור חודרים מהחצר לחדרים. ברוב החצרות ישנו ריצוף, גם אם אין בחדרים, ייתכן כי ריצוף זה נועד להקל על העבודות הנעשות בחצר.

מבחינת מיקום הפריטים, הפריט היחיד שמתגלה במקרים רבים באתרים ושניתן לתאר את מיקומו בחצר, הוא התנור, הממוקם לרוב, בפינות או צמוד לקירות, כשפתח האיוורור 'עין התנור' ממוקם בכיוון המנוגד לקיר. ניתן להסביר זאת בכך שכל מיקום אחר יהיה פחות פונקציונאלי. לא ניתן להגדיר מיקום מדויק לאבני הריחיים, מכיוון שלרוב הן לא נמצאו באתרן, עם זאת אולי ניתן להניח לפי מיקום הריחיים בגמלא, כי גם הריחיים, במקרה שהיו קבועים במקום, מונחים קרוב לקירות, או בפינת החצר או הבית.

בורות המים מוקמו בחצר או בחדרי הבית.

מסקירת הפריטים עולה התמונה כי בפריטים כ: תנור, ריחיים וייתכן גם כיריים אין רגיונאליות. ניתן להסביר זאת בכך שבכלים טכנולוגיים בסיסיים אלו, לאחר הגעה לטיפוס יעיל, הטיפוס נפוץ ללא כל מגבלה רגיונאלית או אתנית, בשל עובדת יעילותו. עם זאת, מכשירים מטיפוס קודם עדיין ממשיכים לפעול. הדבר בולט במיוחד בריחיים של יד, הפועלים ללא כל שינוי, אלפי שנים (עובדות אלו מקשות בתיארוך הכלים).

המחקר האתנוארכיאולוגי היווה נדבך חשוב בהבנת דרך הפעולה של התנורים. מחקר זה פתר שאלות, שלא היו ברורות, חלקן לגבי תהליך העבודה בתנור (למשל השאלה: האם יש אש בזמן אפיית הלחם?) וחלקן לגבי הגדרות ומונחים ממקורות חז"ל, כמו: מהי "עין התנור"?

אחת הסוגיות, שבהן עסקנו בעבודה, היתה הכרונולוגיה של ריחיים של מסגרת. הנתונים שעלו מבדיקתנו הם, שהריחיים המוקדמות ביותר מטיפוס זה המתוארכות היטב, הן הריחיים מתל מיכל, המתוארכות למאה הרביעית לפני הספירה, ולא מאה עשירית לפני הספירה, כפי שהוצגו במחקרים קודמים.

לאחר שגילינו את חוסר הרגיונאליות בממצא הארכיאולוגי ניתן לומר כי עובדה זו יכולה להוות ביסוס לשימוש במקורות ספרותיים ארץ ישראליים כבמקשה אחת, ללא כל הבדל רגיונאלי, לגבי מתקנים אלו.

מבחינת מקורות חז"ל, בעבודה זו פענחנו, על ידי שילוב שני הממצאים ועימות ביניהם, הלכות קשות ביותר המתייחסות למתקני החצר, ביניהן ההלכה: "מרחיקין את הריחים של יד שלשה מן השכב שהן ארבע מן הרכב של חמור שלשה מן האצטרוביל שהן ארבעה מן הקלת ...ובכירה טפח" (תוספתא, מסכת בבא בתרא א, ג, מהדורת ליברמן, עמ' 129)

כיצד זה שמרחיקים ריחיים של חמור רק מרחק של שלושה טפחים מהאיצטרוביל? בדיקה מדוקדקת של המקורות הראתה שמדובר בחמור של ריחיים, כלומר מתקן בעל ארבע רגליים [ולכן הוא נקרא חמור, הופיע גם בעדות אתנוארכיאולוגית], הנושא עליו את הריחיים. עדיין נותרה בעייתיות: כיצד זה יש ריחיים של יד בעלי איצטרובל? את התשובה לשאלה זו נתן המחקר הארכיאולוגי. הכוונה היא לריחיים שאכן הופעלו ביד, אולם יש להם איצטרובל. ריחיים בעלות שכב, עם בסיס קוני הדומה לריחיים של חמור, אולם הרכב שלהם הוא שטוח בדומה לריחיים של יד (ראה איור 55), גודלם של ריחיים אלו דומה לגודלם של ריחיים שטוחות.

שאלה, שנותרה עדיין ללא מענה לגבי הריחיים, היא השאלה: למה חז"ל התכוונו באומרם "ריחיים של אדם" (משנה, אהלות, ח', ג') ?

למרות תפוצתם הרבה של בורות המים בארץ וחשיבותם הרבה, לא נעשתה, ככל הידוע לי, סקירה של בורות המים בשילוב מקורות חז"ל והממצא הארכיאולוגי, המתייחס למרכיבי ואביזרי הבור: החוליה, החבל והדלי. מסקירה זו שנעשתה בעבודה, מוצג הבור על כל מרכיביו.

בנושא גידולים ובעלי חיים הוצגה התמונה, כפי שהיא מופיעה כיום, אולם עדיין יש כר נרחב למחקר, שאלות רבות נותרו ללא מענה כמו, לדוגמא: טיפול בבעלי החיים בחצר, שיטות גידול וכדומה.