|
תוכן המאמר: היכן היא סוריא? מקומה של דמשק סוריא לדעת הרמב"ם הצעה להסבר שיטת הרמב"ם מקומו של נהר פרת ארם - מקדם תרי "סוריא" הוי מקומה של סוריא לפי החוקרים הקדמונים ישובים ע"פ שיטת ר' אברהם הנשיא הגבול הצפוני של ארץ ישראל היכן היא ארץ מצרים ארץ ישראל במרכז העולם תקציר: המחלוקת בין הפרשנים ביחס לגבולות הארץ, וזיהוי המקומות. מילות מפתח: גבול, תחום, כיבוש. |
|
בחלקו הראשון של המאמר התברר שהנתיב להבנת שיטת הרמב"ם [היכן הם גבולות ארץ ישראל] בדרך של "הוצאת" הערים ה"תנכיות" - אשקלון ועכו - לחוץ לארץ, אינה דרך סלולה בהסבר שיטת הנשר הגדול. על כן נראה לנסות ולהבין את דברי הרמב"ם בדרך הפוכה, כלומר, לברר תחילה היכן הם המדינות והארצות השוכנות סביב לארץ ישראל כגון סוריא ומצרים, והיכן עובר הגבול המשותף שלהם ושל ארץ ישראל, ועל פי בירור זה אולי ניתן להסיק מסקנות היכן נמצא גבולה של ארץ ישראל. היכן היא סוריא? שלב ראשון: נאמר בשמואל ב (פרק ח) וכן בדברי הימים א (פרק ח) - |
"ויך דוד את הדדעזר בן רחוב מלך צובה",
|
|
ובפס' ה-ו בשמואל שם, |
"ותבוא ארם דמשק לעזור להדדעזר מלך צובה, ויך דוד בארם עשרים ושנים אלף איש, וישם דוד נציבים בארם דמשק, ותהי ארם לדוד לעבדים נושאי מנחה".
|
|
שלב שני: שמואל ב, פ"י: בני עמון שכרו את ארם בית רחוב ואת ארם צובה ומלך מעכה למלחמה נגד ישראל, ולאחר שיואב ואבישי הכום במלחמה בארץ עמון, יצא דוד למלחמה כנגד ארם אשר מעבר לנהר (פס' טז), |
"וינס ארם מפני ישראל... ויראו כל המלכים עבדי הדדעזר כי נגפו לפני ישראל וישלימו את ישראל ויעבדום", (שם פס' יח-יט).
|
|
וכן נאמר בדברי-הימים א' יט, אלא שיש שם שוני, שבני עמון שכרו מארם נהריים ולא את ארם בית-רחוב כפי שנאמר בספר שמואל. מהאמור עולה, שסוריא שנכבשה ע"י דוד כללהשלוש מדינות, והן: ארם צובה וארם דמשק (בשלב א'), וארם נהריים (שלב ב'). אמנם מדברי רבנו בחיי בפירושו לבראשית (לא, נב) אינו נראה כן, וז"ל: |
"ודע כי ארם נהריים היא דמשק, ע"ש שני הנהרות שבו, שנאמר (מלכים ב', ה): "הלא טוב אמנה ופרפר נהרות דמשק". ועליו נאמר לאליהו (מלכים א, יט): "לך שוב לדרכך מדברה דמשק ומשחת את חזאל למלך על ארם". עכ"ל
|
|
רבנו בחיי. מבואר בדבריו שארם נהריים היא ארם דמשק, ואם כן גם המלחמה השניה של דוד הייתה כנגד ארם דמשק היא ארם נהריים [שנהרותיה הם אמנה ופרפר], וסוריא כוללת שתי מדינות ולא שלש, כאשר ארם דמשק וארם נהריים שמותיהם מתחלפים. חולק עליו ר' יעקב צבי עמדין (ראה הערת המו"ל בהוצאת מוסד הרב קוק, וכן בספרו מור וקציעה או"ח סי' שו), שלדעתו ארם נהריים יושבת בין נהר הפרת והחידקל, ומלבדה ישנן גם ארם דמשק וארם צובה. וכן דעת התרגומים, רש"י, רמב"ן, רד"ק ורבי אברהם בן הרמב"ם שארם נהריים על הפרת יושבת. בתרגומים וברש"י: בבראשית (כד, י) נאמר: |
"וילך אל ארם נהריים אל עיר נחור".
|
| ואונקלוס מתרגם: |
"ארם די על פרת",
|
|
וכן הוא בתרגום יונתן.ביהושע (כד, ב) נאמר: |
"בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, תרח אבי נחור ואבי אברהם..."
|
|
ותרגם יהונתן: |
"בעבר פרת יתבו אבותכון".
|
|
(וראה דברי רש"י ברכות יג ע"א ד"ה בתחילה אב לארם - לאנשי מדינתו שמארץ ארם היה שנאמר: "בעבר הנהר ישבו אבותיכם", ואומר: "אל ארם נהריים אל עיר נחור").
ובדברי הימים א (יט, ו) מפרש רש"י שיושבי ארם נהריים הם "הארמים היושבים על נהר פרת". ובשופטים (ג, ח): |
כושן רשעתיים מלך ארם נהריים -
|
| מתרגם התרגום יונתן: |
"מלכא די ארם די על פרת".
|
|
והרמב"ן בבראשית (יא, כח) כתב: |
"אבל יראה כי היא (העיר חרן) עיר בעבר הנהר בארץ ארם נהריים, כי חרן שם עיר בארץ נהריים דכתיב: "וילך אל ארם נהריים אל עיר נחור", שהיא חרן..." ועל העיר כותא כתב - "אבל היא (כותה) נכללת בעבר הנהר בעבור היותה בין ארם נהריים ובין נהר פרת גבול ארץ ישראל ובין חידקל ההולך קדמת אשור".
|
|
ובפירוש רבנו אברהם בן הרמב"ם בראשית (לא, נב) כתב: |
"וכבר אמרו, כי דוד לא הורה היתר לעצמו לעבור אותו הגל והמצבה להלחם בארם נהריים, אלא לפי שהם התחילו בהפרת הברית, ועברו להלחם בישראל בימי כושן רשעתיים מלך ארם נהריים, ויצאו מארם מעבר הנהר בימיו (של דוד) ע"ה לעזרת בני עמון" עכ"ל.
|
|
מבואר בדבריו, שחרן עיר לבן נמצאת בארם נהריים, וכנגדה נלחם דוד, ועיין ב"משך חכמה", בראשית כד, ד, ודפח"ח. וברד"ק (בראשית כה, כ) פירש "פדן ארם" בשני פירושים, ובפירוש הב' פירש |
"פדן" מלשון זוג, שהיו שתי ארצות סמוכות זו לזו, לכל אחת שמה ארם, אחת ארם נהריים ואחת ארם צובה... והיו גם כן אחרות ארם דמשק וארם בית רחב, אלא שאלה היו סמוכות לפיכך כינה אותם בלשון זוג, עכ"ל.
|
|
מבואר בדברי המפרשים שהבאנו שארם נהריים נקראת כן על שם נהר פרת ששוכנת היא לידו אבל הנהר השני שלידו ישבה לא איתפרש מה שמו. [בניגוד לריעב"ץ שהחליט שהוא החדקל]. לגופן של דברים, לשון הספרי שהובא לעיל, שדוד כבש את ארם נהריים וארם צובה מסייע לכאורה לדעת רבנו בחיי, שהרי בספרי הוזכרו רק שתי מדינות ארם ולא שלוש מדינות כפי שמתחייב מדעת רוב המפרשים. ונראה לאמר, שהספרי נסמך על האמור בתהילים פרק ס': |
"מכתם לדוד מלמד, בהצותו את ארם נהריים ואת ארם צובה"...
|
| וע"פ האמור בתהילים שהוזכרו רק שתי מדינות ארם הזכיר הספרי רק שתי מדינות הללו ולא זכר את ארם דמשק שכיבושה מפורש בנביא ובדבה"י. ואמנם הרמב"ם בריש הל' תרומות שכתב - |
"הארצות שכבש דוד חוץ לארץ כנען כגון: ארם נהריים ארם צובה ואחלב וכיוצא בהם"...
|
|
מפרש שדברי הספרי אינם בדווקא, ומלבד שתי הארצות שהוזכרו כבש דוד ארצות נוספות כגון אחלב וכן דמשק שהזכירה הרמב"ם בפירוש שם, פ"א הל' ט.
מקומה של דמשק |
"והיה גבול מן הים חצר עינון גבול דמשק וצפון צפונה וגבול חמת, ואת פאת צפון. ופאת קדים מבין חורן ומבין דמשק ומבין הגלעד ומבין ארץ ישראל הירדן" וגו'.
|
|
ומבאר רש"י שם: |
גבול דמשק - במקצוע צפונית מזרחית אצל חצר עינן כמו שאמור למעלה.
חצר עינן וגבול דמשק - וגבול חמת במקצוע צפונית מערבית. |
| ביאור לביאורו: |
דמשק נמצאת במזרח הצלע הצפונית של אר"י וחמת בקצה המערבי של הצלע הצפונית.
|
|
וכן כתב רש"י בגיטין ח ע"א |
שסוריא לצפונה של ארץ ישראל להלן מעכו. ועכו עצמה כתב רש"י (שם ז ע"ב, ד"ה מימנו) נמצאת בצפון גבול מזרח של ארץ ישראל. וא"כ סוריא נמצאת בצפון אר"י בצד המזרחי.
|
|
אמנם הכפתור ופרח בפרק יא ד"ה מהר (עמ' 42), חולק על פירושו של רש"י הן במקומה של חמת, והן במקומה של דמשק. וזה לשונו: |
"אין מושבין את הארי, ודבריו ז"ל דברי נביאות, אלא הענין כך כפי שאנו רואים חצר עינן הוא למערב חמת יום נוטה לדרום וקורין לו חצן אלאקרט והוא על הר בינוני, ודמשק הוא לדרום חמת ביושר כמהלך ארבעה ימים... אגיד לך גם בפעם הזאת המקצועות שהם לצפון... מהר ההר עד חמת נוציא קו ישר ויהיה ראשו המערבי נוטה לצפון וראשו המזרחי נוטה לדרום, אחר תוציא קו מחמת אל חצר עינן, ואחר מחצר עינן אל דן שהוא שפם, ויהיה אורך זה הקו כמהלך ארבעה ימים ואלו שני הימים הם על זווית נרחבת וכל מה שהוא למזרח, דרום, זה המרובע הוא סוריא ושם חמץ ובעל ביך ודמשק וזולתם".
|
|
ובהמשך דבריו בעמ' 43 כתב: |
"ארם שראשו דמשק הוא חוץ למצרני ארץ ישראל המזרחים... ודמשק הוא במקצוע מזרחי צפוני לארץ כנען..." עכ"ל.
|
|
(ונראה שהכו"פ רומז בדבריו לאמור בישעיה ז, ח: "כי ראש ארם דמשק וראש דמשק רצין", ובניגוד לביאור הרד"ק המפרש שדמשק היא הממלכה הראשית של ארם, מפרש הכו"פ שקצה-ראש גבול ארם הוא דמשק). הכפתור ופרח משלים את תיאור סוריא בתיאור נהרות דמשק. בפרק ז' (עמ' כא), מביא הכפתור ופרח את המימרא בפרק המוכר את הספינה (בבא בתרא עד ע"ב) שארבעה נהרות מקיפין את ארץ ישראל, והם הירדן הירמוך קרמיון ופיגה. ומבאר שהירמוך יורד מהבשן והגולן, ונכנס לירדן מדרום לכינרת, ועל נהרות קרמיון ופיגה מביא הכו"פ את פירוש הרב בעל הערוך, שקרמיון הוא נהר בדרך דמשק והוא אמנה, ופיגה הוא פרפר. ומוסיף הכו"פ: |
"יתכן שיהיה זה, ואם כן יקיפו אלו שתי הנהרות צד מזרח ארץ ישראל שהוא מדן לצד חמת", עכ"ל.
|
|
[פירוש דבריו: מדן ועד ים המלח זורם הירדן, ושתי הנהרות מקיפים את הארץ בצפון צד מזרח של אר"י].
סיכום דבריו: דמשק נמצאת מעבר למקצוע המזרחי של אר"י בחלק הצפוני שלו, וממנה והלאה מערבה משתרע הבשן והגולן. ראה תרשים .1 תרשים :1 גבולות פרשת מסעי - צפון ומזרח ארץ ישראל, לדעת ה"כפתור ופרח" סוריא לדעת הרמב"ם |
"איזו היא סוריא? מאר"י ולמטה כנגד ארם נהריים וארם צובה, כל יד הפרת עד בבל, כגון דמשק ואחלב וחרן ומגבת וכיוצא בהן עד שנער. וצוהר הרי היא כסוריא", עכ"ל.
|
|
ולשון זה צריך ביאור, ונראה לפרש את דברי הרמב"ם שבתחילה מתאר את המחוז הדרומי של סוריא ("מארץ ישראל ולמטה"), אח"כ את המחוז הצפוני ("כנגד ארם נהריים וארם צובה"), ולבסוף את המחוז המזרחי של סוריא ("כל יד הפרת עד בבל"), כאשר בצד המערבי של סוריא לכאורה נמצאת ארץ ישראל ועל כן אין צורך לתארה. בהמשך ההלכה מציין הרמב"ם את הערים הנמצאים בכל מחוז לפי אותו סדר: דמשק בדרום, חרן ואחלב בצפון, וגבת עד שנער במזרח. אמנם בדברי הרמב"ם טמון קושי: את המחוז הדרומי של סוריא בו נמצאת דמשק, ממקם הרמב"ם באזור הקרוי בלשונו: "מארץ ישראל ולמטה", ולמטה פירושו בדרך כלל צד דרום כמפורש בראב"ע בראשית לז, ב (הביאו הכו"פ פ"ז עמ' 20): |
"כי הבא מפאת צפון של עולם לדרומו הוא יורד, ואנשי המחקר יבינו כי זה אמת".
|
|
וא"כ, משמעות דברי הרמב"ם שסוריא הדרומית ודמשק נמצאות מדרום לארץ ישראל!
אבל בחזון איש (שביעית סי' ג ס"ק ל) בפירושו לפסוק בראשית יד, טו - |
"וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק" -
|
| כתב: |
"נראה דהיא מערי סוריא אשר היא צפונית מזרחית לארץ ישראל וכמש"כ הרמב"ם פ"א מהל' תרומות הל' ט", עכ"ל.
|
|
דהיינו שלדעתו, סוריא הנמצאת "למטה" לאר"י, הכוונה שנמצאת צפונית מזרחית לה. וצ"ע לדעתו, לשון "למטה" שהזכיר הרמב"ם. ואולי יש לתרץ, שע"פ דברי הגמ' בקדושין סט ע"ב: |
"ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות, שנאמר: "חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפנה ומכל הארצות" (ירמיה כג, ח),
|
|
נקט הרמב"ם שסוריא היא "למטה" מארץ ישראל. אמנם תירוץ זה קשה, שהרי ע"פ הסבר זה אין לשון "למטה" מיוחד לארץ סוריא, אלא ניתן לתאר על פיו את כל הארצות שמקיפות את ארץ ישראל הגבוהה יותר מהן. וכן קשה מדוע כאן נקט הרמב"ם לשון "למטה", ובהלכות הקודמות נקט לשון "לחוץ" ["מטורי אמנים ולחוץ - חו"ל"], וצ"ע. ולכאורה הרמב"ם הולך ל"שיטתו" שסוריא נמצאת "למטה" לארץ ישראל גם בהל' קידוש החודש פ"ה הל' יא, שם נאמר לגבי דין יו"ט שני ... |
"ואם אותו מקום מסוריא כגון צור ודמשק ואשקלון וכיוצא בהם"... עכ"ל.
|
|
דהיינו הרמב"ם סובר שאשקלון השוכנת מחוץ לגבול הארץ הדרומי נמצאת בסוריא. במלים אחרות - סוריא נמצאת בדרום ארץ ישראל.
מרן החזון איש בשביעית סי' ד ס"ק ה דן בדברי הרמב"ם בהל' קידוש החודש הללו, ומפרש שתרי אשקלון הוו, אשקלון בצפון הארץ, ואשקלון בדרום. בהל' קידוש החודש הרמב"ם מזכיר את אשקלון הצפונית שנמצאת בסוריא, ובהל' תרומות מדובר באשקלון הדרומית. (ומבואר שדעת החזו"א שדמשק צור ואשקלון "הצפונית" כולם בצפון ארץ ישראל הם). אמנם בכפתור ופרח פי"ד ד"ה ודע, לא נקט כתירוץ החזון איש, ונשאר בקושיא על הרמב"ם וז"ל שם: |
"ותימה איך זכר אשקלון בסוריא אין זה מקומו כמו שהתבאר, ממה שכתבנו ומן החוש. וכן צור אינו מסוריא גם לא מצינו שדוד כבשו לעולם", עכ"ל הכפתור ופרח.
|
|
קושיות הכפתור ופרח הן על אשקלון והן על צור מובנות, ונראה שמכוחן הוא דוחה את דברי הרמב"ם שאשקלון וצור דינם ככבוש יחיד ונמצאות בסוריא, אלא אשקלון נמצאת בדרום אר"י וצור בצפונה. חיזוק להבנת הכפתור ופרח שאינו מתרץ שתרי אשקלון הוו (כחזו"א), אלא מבין שמדובר ברמב"ם באשקלון הדרומית ניתן להביא מהלכה הקודמת (הל' י') בהל' קידוש החודש, ושם כותב הרמב"ם: |
"אין בין מצרים לירושלים דרך אשקלון אלא מהלך שמונה ימים או פחות, וכן רוב סוריא", עכ"ל.
|
|
אשקלון שמוזכרת בהלכה זו היא בודאי אשקלון הדרומית השוכנת בדרך בין מצרים לירושלים. וקשה לפרש שבהלכה י' הזכיר הרמב"ם את אשקלון הדרומית, ובהלכה י"א את אשקלון הצפונית (האלמונית), והדין נותן שבשתי ההלכות מדובר באותה אשקלון. ואם כנים אנו בזה, הדברים נוטים שאין הרמב"ם יוצא מידי פשוטו, ולדעתו נמצאת סוריא גם מתחת לארץ ישראל, וצע"ג מה ההסבר לדבר. הצעה להסבר שיטת הרמב"ם לסוגיית תקופת ר' אדא (ר"ה כז) המובא בפירוש להל' קידוש החודש פ"י הל' א ("נמצא כתוב בכ"י הגאון ר"מ ז"ל בקונדרסין וכו'") מיוסד כולו על פירוש ר' אברהם הנשיא ב"ספר העיבור", גם בפיהמ"ש בערכין (פ"ב מ"ב), מביא הרמב"ם פירוש ממנו ומוסיף: |
"וכבר חבר זולתנו בספרד בזה העניין וזולתו מהמין הזה, חיבור נראה מאד, שאין בינו ובין החיבורים במזרח בענייני עיבור דומיא בשום צד..."
|
|
ולדעת יודעי דבר (ראה אנציקלופדיה אוצר ישראל, ח"י בהשמטות) כוונתו לר' אברהם בן חייא שהרי לא היו בתקופתו בספרד מחברי ספרי עיבור. בספר כפתור ופרח פרקים ו, ט מביא קטעים מדברי ספר "צורת הארץ", המחלק את כדור הארץ במחצית הכדור הצפונית לקו המשווה, לשבעה אקלימים עד קו רוחב שישים ושש [צפונית משם, הארץ שוממה על שום הכפור השורר שם], ועל פי זה כותב הכו"פ שירושלים השוכנת במעלה שלושים ושתים, נמצאת "כמעט" בטבור (אמצע) הארץ. "כמעט" - משום שהמעלה האמצעית לפי חישוב זה היא מעלה ] .33וכן הוא ברמב"ם הל' קידוש החודש פי"א הל' יז, ולפי המפות המקובלות בזמננו ירושלים נמצאת בקו 31 מעלות ו-46 (מתוך 90) חלקים]. והנה בספר "צורת הארץ" פתח ז (והובאו דבריו באופן חלקי, בכפתור ופרח סוף פ"ט) מתאר ר"א הנשיא את האקלימים השונים מקו המשווה, ותוחם כל אקלים בין שני קווי רוחב. האקלימים שונים זה מזה באורך היום והלילה שלהם וכמובן באקלים השורר בהם. הנשיא אינו מסתפק ב"מתיחת" קווי רוחב בין האקלימים, אלא מזכיר בפירוט איזו ארצות נמצאות בכל אקלים. ביחס לאקלים השלישי והרביעי כותב הנשיא - |
"והאקלים השלישי מתחיל מסוף (גבול) השני (מעלה כד) ומתרחב עד מעלה ל וחצי מאופן המישור לפאות צפון... והאקלים הזה בפאת מזרח, קצת ארצות הצינים ומשכנות הודו בצפון, ויוצא אל סוף ארץ מצרים אל אלכסנדריה וים בצרה, וארצות שנער ובבל נהר פרת ומדינות דמשק וצור ובית המקדש, ובעברו על תחתית ארץ מצרים ופוטים הוא יוצא אל ארצות אפריקיאה במערב ומדינות אל קריאן עד הים המערבי.
|
האקלים הרביעי - מתחיל מתחום השלישי ומתרחב עד מרחב לו מעלה... מאופן המישור לפאת צפון. והוא מתחיל במזרח מארצות כרוסאן ופראנגנא ועובר על אשור וחרן ועובר על ארצות ישראל ואנטיוכיאה ואיי קפרוס ורודוס ויוצא במערב אל ארץ טוניגא לים המערבי", עכ"ל ספר "צורת הארץ".
|
|
לפי תיאור האקלים השלישי והרביעי מתברר, שחבלי הארץ [דמשק, צור] שמנה הרמב"ם בהל' קידוש החודש ובהל' תרומות בסוריא וכן נהר פרת - נמצאים באקלים השלישי דהיינו מתחת לקו רוחב !1/2 30 לעומת זאת ארץ ישראל נמצאת לפי המפה צפונית לקו רוחב 1/2 30 וצפונית לה אנטיוכיה. אשור וחרן נמצאות באותו אקלים של ארץ ישראל אבל מזרחית לה. אלא ש"מפתו" של הנשיא מנוגדת למקובל, וביחס לדמשק איננה מתיישבת עם דברי הנביא ביחזקאל מז שדמשק לצפונה של אר"י, וכן לדברי הכתוב בבראשית טו שאברהם רדף אחרי ארבעת המלכים עד "חובה משמאל לדמשק" שהיא אחרי דן. מקומו של נהר פרת |
"ידוע כי גיחון קרוב מארץ ישראל כי כן כתיב "והורדתם אותו אל הגיחון", והוא בא מפאת מזרחית דרומית, גם הפרת כן, והוא אחרי גבול הארץ מפאת מזרח" עכ"ל.
|
|
ונראה שמקורו של הראב"ע לפירושו הוא ע"פ המובא בשמו ברד"ק בזכריה ט, י. המפרש את הפסוק: |
"מנהר ועד אפסי ארץ" - מנהר היוצא מעדן בתחילת המזרח עד אפסי ארץ וכו'..."
|
|
וכוונתו על פי הכתוב שה' נטע גן עדן מקדם. ומפרש הראב"ע "מקדם" - מפאת מזרח, והנהרות יצאו מעדן דהיינו מפאת מזרח. גם בחידושי הרמב"ן בגיטין ז ע"ב כתב: |
"ונהר פרת כנגד ארץ ישראל הוא מזרחי לארץ, הולך מדרום אל צפון, וכשהוא מגיע כנגד כזיב הוא מתעקם ממזרח למערב, ומשם הוא חוזר ללך מדרום אל צפון ויורד לבבל..." עכ"ל.
|
|
מבואר, שלדעת האבן עזרא, ספר "צורת הארץ" והרמב"ן, הפרת יוצא מדרום מזרח אר"י. פירוש שונה מצינו בפירוש ר' אברהם בן הרמב"ם (בראשית ב, יד) המתאר את מסלול זרימת הפרת כפי שמוכר לנו. וז"ל: |
"הפרת הוא הנהר המפורסם הגדול העובר בארץ המזרח ויוצא מארץ יון [היא תורכיה בלשון הקדמונים], ועליו כרכים ומדינות בשני המחוזים הצפון והמזרח והוא מתחבר עם דיגלת (החדקל) במדינת עירק" עכ"ל
|
|
רבי אברהם. בפירושו שם, חולק רבי אברהם בן הר"מ על האבן עזרא בזיהוי נהר גיחון: |
"ואינו הגיחון הנזכר בספר מלכים במשיחת שלמה בן דוד ע"ה כמו שחשב בן עזרא ז"ל".
|
|
אבל מודה ר"א שהפסוק ש"נהר יוצא מעדן מקדם [שבמזרח העולם], ונפרד משם לארבעה ראשים" - שהוא הבסיס לשיטת האבן עזרא - אינו מובן לנו - "אמנם חיבור תחילתם (של ארבעת הנהרות) לראש אחד אשר ממנו הם נפרדים, נסתר ממנו ללא ספק".
ארם - מקדם |
"ויבואו ויגידו ליהושפט, בא עליך המון רב מעבר לים, מארם...",
|
| ולא יתכן לפרש שארם באו למלחמה, שהרי לא הוזכר שנלחמו כנגד יהושפט, אלא הביאור כתרגום רב יוסף שמתרגם: |
"אתא עליך ריכפת עם סגי מסטר למערבא לארם..."
|
|
פירוש: באו עליך עם רב מצד מערב של ארם. דהיינו הפסוק מתייחס לבני מואב ועמון שיצאו מארץ השוכנת ממערבה לארם. וא"כ מתברר שארם שכנה מזרחית למואב ועמון דהיינו מזרחית דרומית לאר"י ולא צפונית לאר"י כמקובל. תרי "סוריא" הוי ונראה לבאר ע"פ דיוק דברי הרמב"ם בהל' תרומות פ"א הל' ו, וז"ל: |
"נמצא כל העולם כולו לעניין המצוות התלויות בארץ נחלק לשלש מחלוקות, ארץ ישראל סוריא וחו"ל" עכ"ל.
|
|
מדויק בלשון הרמב"ם שחלוקת העולם לשלוש ארצות נכונה דווקא לעניין מצוות התלויות בארץ, ולא נאמרה לגבי שאר עניינים. אמנם לגבי ארץ ישראל יש רק גדר אחד כפי שהדגיש הרמב"ם בהל' ב שם: |
"ארץ ישראל האמורה בכל מקום היא הארצות שכובש אותם מלך או שופט... והוא הנקרא כיבוש רבים" עכ"ל.
|
|
משמע שארץ ישראל שנכבשה בכבוש רבים היא ארץ ישראל לכל דבר ולכל עניין. נמצאנו למדים שאר"י גדר אחד לה, אבל החלוקה בין סוריא לחו"ל עשויה להשתנות כאשר לא מדובר בענייני מצוות התלויות בארץ. ראיה לכך שאין הרמב"ם בהלכות קידוש החודש מתייחס לסוריא בגבולות ההלכתיים יש להביא מלשונו לגבי מקומות שבארץ ישראל. הרמב"ם אינו משתמש בגדר ההלכתי הרגיל: "כיבוש עולי בבל" אלא כותב: |
"ארץ ישראל שהיו בה ישראל בכיבוש שני".
|
|
לשון מיוחדת שמורה, שאין דין יו"ט שני תלוי בקדושת הארץ אלא במקום ישוב היהודים והמרחק בינן לירושלים.
על כן נראה לפרש באופן חדש, והוא שהרמב"ם מכנה בשם סוריא גם את כל המקומות שסמוכים לארץ ישראל שלא היו בהם יהודים רבים בימי בית שני. ומקורו מהירושלמי דמאי פ"ו הל' א': |
"סבר ר' יהושע בו לוי מקום שאין ישראל מצויים כהדא סוריא"...
|
|
פי': מקומות בארץ ישראל שאין יהודים רבים בהם דינם כסוריא [שם אמור הדין לגבי השכרת שדה לחשוד על המעשרות, עיי"ש], וסוריא עצמה, מבואר בהמשך הירושלמי שהינו מקום שאין ישראל מצויים. והיות ובהל' קידוש החודש מקום הישוב של היהודים ביחס לירושלים הוא הקובע, קורא הרמב"ם לכל המקומות שלא היו בהם יהודים רבים - סוריא, אע"פ שלא נכבשו ע"י דוד, ו"חוץ לארץ" - הם הארצות שמחוץ לארץ ישראל. מקומה של סוריא לפי החוקרים הקדמונים |
"הסופרים שטרבו פלנאוס ותלמי יתארו את גבולות סוריא:
טאורוס מצד צפון, מדבר ערב מצד דרום, ים התיכון במערב ופרת התחתון במזרח", עכ"ל |
|
.כשנבדוק בספר "צורת הארץ" היכן עוברים הגבולות שהוזכרו, נוכח שמדבר ערב לא הוזכר בפירוש בשם זה, אבל הובא שבאקלים השני שעובר דרומה לקו רוחב כ"ד נמצאים רוב ארצות ישמעאל מדבר פארן *. ונראה שהכוונה בזה למדבר ערב. לפי זה יוצא שאזור סוריא הגיע עד מעלה 24 בערך בדרום, ועד הרי טאורוס בתורכיה הנמצאים במעלה 37 וצפונה. יתכן לאמר, שהרמב"ם בהל' קידוש החודש מתייחס לסוריא בגבולותיה שהיו מקובלים בימיו, ולכן מזכיר את דמשק וצור הנמצאת ע"פ ספר "צורת הארץ" מתחת למעלה 1/2 30 וכן את אשקלון שכפי שיבואר לקמן נמצאת בחו"ל מתחת למעלה 1/2 30,ולכן כלולה היא בגבולות סוריא של החוקרים והסופרים. והואיל והגדרתה של סוריא כ"ארצות שכבש דוד חוץ לארץ כנען" נאמרה ע"י הרמב"ם רק לעניין מצוות התלויות בארץ, אבל בענייני קביעות החודש משתמש הרמב"ם בשם הארץ המקובל בעולם, הזכיר את סוריא בגבולותיה המקובלים בזמנו. ולכאורה אין פלא שהרמב"ם הזכיר את גבולות סוריא ע"פ חוקרי העמים שהרי בהל' קידוש החודש סומך הרמב"ם על האמור בספרו חכמי העמים (ראה פי"ז הל' כד, פי"א הל' ה'), אלא שיש לדחות תירוץ זה, שהרי סמיכת הרמב"ם על חכמי הגויים נאמרה דווקא בענייני חישוב המולד וכו', אבל לא בדיני קביעת החודש ושני ימים טובים של גלויות, ובהם סמך רק על המקובל מפי חז"ל ולא יתכן שקרא לארץ בשם ללא סמך מחז"ל. כל זה אמור לענין סוריא במחוז הדרומי שלה, אבל סוריא במחוזותיה הצפונים (ארם צובה והעיר אחלב) גם לפי דברי הרמב"ם וספר צורת הארץ, מקומם בצפון ארץ ישראל, במקום שמקובל כיום לאתרם. ישובים ע"פ שיטת ר' אברהם הנשיא המדרש תהילים פרק ס' דן בסתירה בין הפסוקים בדברי הימים, שמואל ותהילים. בדברי הימים א' פי"ח, יב נאמר: |
"אבישי בן צרויה הכה את אדום בגיא מלח",
|
|
ואילו בספר שמואל ב', ח, יג נאמר: |
"ויעש דוד שם בשובו מהכות את ארם בגיא מלח".
|
|
ובתהילים שם נאמר: |
"וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח".
|
|
ומתרץ המדרש, שכאשר מוזכר אדום הכוונה שארם עימהם. וכן להפך - ארם - ואדום עימהם. דהיינו שאדום וארם חברו יחדיו להילחם נגד ישראל בגיא מלח, וישראל הכום כאמור. תירוץ נוסף נמצא בתנחומא דברים ג שתרץ שיואב הלך להלחם בארם ובדרכו עבר דרך אדום, אבל נלחם באדום בשובו מהכות את ארם, עיי"ש במדרש. וקשה מדוע עבר יואב בדרכו לארם דרך אדום הרי אדום שוכנת בדרום אר"י וארם לצפונה, ואדום אינה נמצאת על הדרך לארם. וכן תמוה כיצד נוצר קשר בין ארם לאדום שנלחמו יחדיו כאשר כל עם יושב בקצה אחר של הארץ. אמנם לפי ר"א הנשיא הדבר מובן, שהרי אדום שוכנת לדרום אר"י בסמוך לסוריא, וארם (דמשק) נמצאת בסוריא הדרומית, וא"כ אין תימא על הקשר הצבאי והגיאוגרפי בין שני העמים ב) מיקומה של צור הרמב"ם בפי"ג מהל' מעשר הל' ז כתב שהלוקח פירות מבעלי אוצר בצידון חייב (לעשר) בדמאי מה שאין כן בקונה מאוצר שבצור |
"מפני שקרובה היא יותר מצור שחזקתה שאוצרים (בצידון) מפירות ארץ שהחזיקו עולי בבל" עכ"ל הרמב"ם.
|
|
ותמה על זה בשו"ת מהרי"ט סי' פד ע"פ המפורש בתוספתא דמאי פ"א, ומן ידוע והמפורסם שצור דרומית יותר לצידון, והיא קרובה יותר לאר"י מצידון. וכתב להגיה ברמב"ם - |
"מפני שאינה קרובה" וכו'.
|
|
ובכפתור ופרח פרק טו עמ' 58 הביא הרמב"ם כלשונו, אך העיר שגרסת הרמב"ם היא ע"פ הירושלמי בניגוד לתוספתא דמאי המחליפה את צור בצידון, וצידון בצור. ונראה שלפי המפה של "צורת הארץ" צור זו איננה צור שבארץ לבנון, על שפת הים התיכון, אלא צור אחרת השוכנת בדרום מזרח לארץ ישראל. וא"כ אין סתירה בין דברי הרמב"ם למציאות הידועה לנו. אמנם צ"ע מדוע משוה הרמב"ם בין צור המזרחית לצידון, ויתכן שגם צידון זו היא צידון אחרת. אי-נמי, המשותף לשתי הערים שהיו מרכז מסחר ואוצרות, ושיירות חמרים היו מביאים אליהם פירות מאר"י, ולכן סמכו חכמים את ההלכות של שתי ערים אלו, זו לזו. הגבול הצפוני של ארץ ישראל |
"וירד הגבול משפם הרבלה, מקדם לעין, וירד הגבול ומחה על כתף ים כנרת קדמה".
|
|
רש"י בירמיה נב, ט מפרש |
"רבלתה" - "היא אנטיוכיה",
|
|
לעומתו בתרגום ירושלמי במסעי תירגם את הפסוק |
"מהר הר לבא חמת" - "למעלי אנטיוכיה".
|
|
וא"כ הגבול הצפוני לדעת רש"י ותרגום ירושלמי גובל באנטיוכיה. ולקמן עוד נשוב לדון בשאלת מיקומה של עכו, שלכאורה היא הייתה אמורה להיות הגבול הצפוני של אר"י ולא אנטיוכיה. היכן היא ארץ מצרים |
"אני שוכן במצרים והמלך שוכן באל קיאירה, ובניהם שתי תחומי שבת".
|
| ומשמע שהרמב"ם קורא למקומו מצרים, אבל צפונה משם אין זו מצרים, וכן ר' עובדיה מברטנורה כותב בספר מסעותיו "דרכי ציון": |
"שיצא מאלכסנדריה ושלח ענייניו למצרים, ונסענו משם ובאנו לבאלק ראשית ארץ מצרים"-
|
|
ובואלק הוא נמל על הנילוס צפונית לקהיר, (ראה ספרו של ר"ג וויס על מידות ומשקלות של תורה עמ' שלד).אמנם להלכה אלכסנדריה כלולה בארץ מצרים
כאמור ברמב"ם בהל' מלכים פ"ה הל' ז, לעניין איסור ישיבה בארץ מצרים - "ואלכסנדיראה בכלל האיסור".וכן כתב בכו"פ פ"י עמ' 37 ד"ה דע (ע"פ הרמב"ם שם) |
"ותחומה של ארץ מצרים, מים אלכסנדירא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה והיא כלל ארץ מצרים האסורה לשבת שם..."
|
|
.[הערה: לשון הרמב"ם (שם) שתחום מצרים מגיע - "400 פרסה על 400 פרסה כנגד ארץ כוש וכנגד המדבר", כשנבחן הדברים לפי מפת "צורת הארץ" נמצא שארץ כוש נמצאת באקלים הראשון המגיע עד מעלה .1/2 16 צילום מתוך ספר "צורת-הארץ", כ"י וטיקן (במכון לכ"י עבריים, מס' 467)תיאור האקלימים וא"כ מצרים משתרעת לאורך 1/2 14 מעלות (1/2 14=1/2 16-31). על-פי חשבון שההפרש בין מעלה למעלה הוא 110 ק"מ, הרי אורך ארץ מצרים הוא כ-1600 ק"מ, וכל פרסה אורכה כ-4 ק"מ (4=400:1600). לכוון מערב מוזכרת בספר "צורת הארץ" ארץ אפריקיאה כשכנתה של מצרים, ולפי המקובל כיום שקו האורך של מצרים הוא 31 הרי גבול מצרים הוא בערך במעלה אורך .16 וראה פירוש האבן עזרא ליונה (א, ג) שאפריקא היא תונס, ותוניס נמצאת במעלת אורך 10,וא"כ בין מעלות 16-10 משתרע המדבר שהזכיר הרמב"ם]. ארץ ישראל במרכז העולם |
ואע"פ שחכמי המחקר שסדרו האקלימים כתבו בקצת חיבוריהם שארץ ישראל באקלים הרביעי, הכל הולך אל מקום אחד, כי כיון שהארץ היא הנקודה, ויש ג' אקלימים מכאן וג' אקלימים מכאן הנה היא הרביעית לכל ג' וג', והיא האמצעית והיא השביעית",
|
|
עיי"ש בהמשך דבריו לגבי שבת וביהמ"ק. מבואר בדברי ר' בחיי שהוא מתייחס לז' אקלימין שהביא בספר צורת הארץ.
וא"כ לדעתו ארץ ישראל הנמצאת באקלים הרביעי מתחילה ממעלה .1/2 30 וראה בכתבי הרמב"ן ח"א עמ' קלה בדרשה לחתונה המזכיר עניין ז' אקלימין. ובפירושו לתורה ויקרא יח, כה כותב: |
"שארץ ישראל היא אמצעות הישוב",
|
|
משמע שסובר גם הוא שארץ ישראל נמצאת באקלים הרביעי, וכדברי ר' בחיי.
*לפי מפת "צורת הארץ" מדבר פארן אינו מדבר פארן המצוין כיום במפות במרכז הנגב, אלא מדבר בחצי האי ערב. הזיהוי "המקובל" מתאים לדעת הגאון הביאו האבן עזרא בבראשית (לב, ד) שסיני, שעיר ופארן סמוכים הם זה לזה. אמנם האבן עזרא (שם) חולק על דעת הגאון, וכן היא דעת הרמב"ם באגרת תימן המפרש את הפסוק בדברים (לג, ב) "ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן וגו'...". בזה הלשון: |
"והבן, איך דייק שפארן הוא יותר רחוק, ואמר בו "הופיע", ושעיר שהוא יותר קרוב אמר "זרח", וסיני שעליו הייתה הכוונה, ובו שכן הכבוד, כמו שנאמר (שמות כד, טז) "וישכון כבוד ה' על הר סיני", אמר מסיני בא", עיי"ש בהמשך דברי הרמב"ם.א"כ גם בשאלה זו דעת הרמב"ם כספר "צורת הארץ".
|
| גבולות ארץ ישראל (חלק א') | גבולות ארץ ישראל (חלק ב') | גבולות ארץ ישראל (חלק ג') | גבולות ארץ ישראל (חלק ד') |
