"כי יביאך ה' אלוקיך אל-הארץ אשר-אתה בא-שמה לרשתה ונשל גויים-רבים מפניך... ונתנם ה' לפניך והכיתם, החרם תחרים אתם, לא-תכרת להם ברית ולא תחנם".

"לא תחנם" - "לא תיתן להם חניה בקרקע",

"אין מוכרין להם במחובר לקרקע, אבל מוכר הוא משיקצץ...
אין משכירין להם בתים בא"י ואין צריך לומר שדות... דברי רבי מאיר.
רבי יוסי אומר בא"י משכירין להם בתים אבל לא שדות...".

"מנהני מילי?
אמר רבי יוסי בר חנינא: דאמר קרא לא תחנם, לא תיתן להם חנייה בקרקע".

"רבי זעירא בשם רבי יוסי בן חנינה רבי אבא רבי חייה בשם רבי יוחנן,
לא תחנם - לא תיתן להם חן,
לא תחנם - לא תיתן להם מתנת חנם,
לא תחנם - לא תיתן להם חנייה בארץ".

"ר' סימון היו לו נוטעי כרמים בהר המלך, שאל לרבי יוחנן,
אל יבורו ואל תשכירם לנכרי.
שאל לרבי יהושע מהו להשכירן לנכרי, ושרא ליה רבי יהושע,
מקום שאין ישראל מצוין כהדס בסורייא".

"הא במקום שנהגו למכור מוכר לו אפילו בית דירה..." -

"ירושלמי (שם) הא במקום שנהגו למכור מוכר לו אפילו בית דירה...

"מסתברא דהוא הדין ישראל הדר בעיר שכולה גויים בא"י ורוצה להעתיק דירתו לעיר אחרת, ויש לו שם בית שיוכל למוכרה לגויים, כי הוא מתיירא שגויים יחריבוהו, או שיחזיקו בו וידורו שם בעל כורחו, וכן נמי אם הוא בעיר שרובה ישראל, ואנסוה זוזי ואין שם ישראל שיקנהו אפילו בזול"

"וההיא דאין מוכרין להם בתים נוקמה בדליתה לחדא מהני תנאי...

דמקום שנהגו לעבור מסייע לו..."

"שהזהירנו מהושיב עובדי עבודה זרה בארצנו כדי שלא נלמד כפירתם והוא אמרו לא ישבו בארצכם פן יחטיאו אותך לי... ואולם עובד עבודה זרה לא ישכון עמנו ולא נמכור לו נחלה ולא נשכיר, ובביאור בא לנו הפירוש לא תיתן להם חנייה בקרקע".

"אין מוכרין להם בתים ושדות בא"י ומשכירין להם בתים בא"י ואין משכירין להם שדות... ומפני מה החמירו בשדה, מפני שיש בה שתים, מפקיעה מן המעשרות ונותן להם חנייה בקרקע".

"ומפני מה אין מוכרין להן שנאמר ולא תחנם לא תיתן להם חנייה בקרקע".

"אבל בזמן שיד ישראל תקפה עליהם, אסור לנו להניח לעובדי כוכבים בינינו, ואפילו יושב ישיבת עראי... שנאמר לא ישבו בארצך אפילו לפי שעה".

"ואולם עובד עבודה זרה, לא ישכן עמנו, ולא נמכור לו נחלה ולא נשכיר,
ובביאור בא לנו הפרוש לא תיתן להם חנייה בקרקע".

"ואיירי בשבעה עממים וכפשטות הכתוב הקודם".

"דוודאי בכל הנך קראי איכא טעמא רבא דלא מצינן לאוקמינן אלא בז' אומות...

"והתוספות כתבו דרק איסור כריתת ברית איירי בשבעה אומות, אבל לאווין שווין בכל העובדי כוכבים וכתבו כן עפ"י הסברה לבד, אבל לדעתי זה קשה טובא, אחרי דאין ספק דפסוק זה איירי בשבעה אומות, כמו שכתבנו... וגם קשה בדברי התוספות מכמה מקומות בש"ס. שמצינו התר נתינה לעובדי כוכבים... אבל לדברינו יתיישב בפשיטות, דאותם העניינים איירי בשאר עובדי כוכבים".

"וכן כל עכו"ם, שאינו עובד כוכבים ומזלות כגון אלו הישמעאלים".

"אלו הישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה כלל... והם מייחדים לאל יתעלה ייחוד כראוי, יחוד, שאין בו דופי".

"אדומים⁷ עובדי עבודה זרה הן ויום ראשון הוא יום אידם"⁸.

"ומה ששאל ממך הנער בשולח אדם וכך לנכרי איך יתיישב עם מה שאמרו אסור לתת מתנת חינם... או בגוי שאינו עובד עבודה זרה".

"ומסתברא שעכשיו שהארץ היא ביד הישמעאלים בחטאינו, שמשכיר אפילו מקום שהוא ראוי לדירה לישמעאל שהרי אינו עובד עבודה זרה... אבל למכור להם בתים או שדות בא"י כלל כלל לא משום לא תחנם".

"אסור ליתן מתנת חינם לעובד עבודת כוכבים, אבל מותר ליתן לגר-תושב, שהרי מצווה להחיותו".

"מה שכתב רבנו, אסור ליתן מתנת חינם לעובד-כוכבים, לא לאפוקי ישמעאל".

"ולפי דבריו קשה למה לו לרבנו לכתוב לע"ז ולתת מכשול שיבינו למעט ישמעאלים".

"והאידנא שראינו גדולי ישראל מו"ה, מוהרש"א ומהר"מ וכמה וכמה חצרות ובתים וכיוצא [שנמכרו לעכו"ם] נראה וודאי דהיינו משום דלאו דלא ישבו בארצך לעניין חניה בקרקע, היינו על גויים עובדי עבודה זרה דווקא".

"אסור למכור בית לגוי... ועיין מזבח אדמה, שהגויים ישמעאלים אינם בכלל זה".

"והאידנא שא"י תחת הישמעאלים מותר להשכיר... ולמכור לכולם אסור".

"אסור ליתן מתנת חינם לעובד עבודת-כוכבים,
אבל מותר ליתן לגר-תושב, שהרי מצווה להחיותו".

"אבל בזמן שיד ישראל תקפה עליהם, אסור לנו להניח עובדי כוכבים בינינו אפילו יושב ישיבת עראי אלא עד שיקבל עליו שבע מצוות שנצטוו בני-נח שנא' לא ישבו בארצך אפילו לפי שעה"

"א"א איני משווה לו בישיבת הארץ".

"כי רוצים להימלט מאיסור שביעית בזמן הזה דרבנן... ופגע באיסור מכירת קרקע¹⁰ לעובדי גלולים בא"י שהוא איסור דאורייתא לכ"ע... דהלאו דלא תחנם הן במתנה, הן במכירת קרקע, שהוא איסור דאורייתא בעובד גלולים ומותר גר תושב, אף אם הוא עובד גלולים שלא פלח נמי אסור... כתב המשנה למלך בדרך מצוותיך לדעת הראב"ד אף דפליג במצווה דלא יישבו בארצך וסובר דדווקא בשבע עממים. מכל מקום בלא תחנם מודה דאפילו בשאר עממים אסור..."

"שהרי כבר הרמב"ם פסק דקדושה שניה לא בטלה, וא"כ אנו בתר הוראותיו תפסינן... ולמימר דלא התיר המכירה אלא במקום שלא נתקדש בקידוש שני... דאיכא צדדים דלבתר דקדשה קדושה שניה בחלק הארץ חזר איסור חניה לגוי בא"י מדאורייתא גם בחלק שלא כבשו בכיבוש שני, כיוון שכבר הייתה בקדושתה בקידוש ראשון, ולא חזיתן דנתנן חכמים חילוק ביניהן לעניין זה, כמו שנתנו לעניין שביעית".

"והנה למדנו מזה, דאין איסור ליתן להם חניה בקרקע תלוי בקדושת הארץ, דהא בקדושת הארץ איכא פלוגתא בשעה שגלו, ובאיסור חנייה בקרקע ליכא פלוגתא שהרי עיקרה נאסרה בזמן שאין יד ישראל תקפה... אבל הדבר מוכרע בסברא, שדין זה בכלל הרצון שתהיה הארץ מיושבת מישראל ולא יחנו בארץ עובדי עבודה זרה, וארץ-ישראל היא גם בגלותנו, ואנו חייבים ביישובה ולדור בה גם בגלותנו... אלא לפי שאיסור ליתן להם חניה בקרקע הוא מפרטי מצוות ביעור עבודה זרה".