|
תוכן המאמר: א. הקדמה ב. המקור בגמרא 1. שיטות הראשונים בהסבר הסוגייה (נפק"מ לדין כיסוי ראש בחצר) 2. היחס בין הסוגיה בכתובות לבין הסוגיה בברכות 3. להלכה 4. באיזו חצר מדובר 5. סיכום 6. דין כיסוי ראש בבית ג. מהו שיעור חיוב כיסוי הראש במקומות האסורים 1. גילוי שערות במקצת 2. גילוי שורת השערות שמחוץ לצמתה 3. להלכה 4. דחיית האחרונים את דברי המהר"ם אלשקר 5. התייחסות פוסקי זמנינו להיתרו של המהר"ם אלשקר 6. שתי קושיות חזקות לשיטות המתירים 7. סיכום דין גילוי שורת השערות שמחוץ לצמתה ד. סיכום תקציר: מהי חובת כיסוי ראש לנשים? האם הוא מדאורייתא, מדרבנן או שאולי כולו תלוי במנהג. וכן מהן המקומות שבהם יש חיוב לאשה לכסות את ראשה? ומהו שיעור חובת כיסוי הראש? מהו דין שורת השערות היוצאות מחוץ לצמתה, ומהו היחס בין דין זה לדין שער באשה ערווה? מהי הדרישה המינימלית של חכמינו המחייב את בנות ישראל בכל דור ודור? מילות מפתח: שער באשה ערווה, דת יהודית, סוטה, פריעת ראש. |
|
א. הקדמה מטבע הדברים, כאשר מדובר בנורמות התנהגות, הדברים פושטים צורה ולובשים צורה במהלך השנים. כל תרבות מתעצבת ומתפתחת לפי אורח החיים המיוחד לאותה תקופה. לכל תקופה ולכל מקום יש את הלבוש המיוחד לו, ובהתאם לכך יש צורך להגדיר מחדש את ההלכות הנוגעות לדרכי הצניעות של האשה ובכלל זה גם כיסוי ראש לנשים. מאמר זה מתמקד בדין כיסוי ראש לנשים בחצר, והוא למעשה רק חלק קטן מדיון רחב בנושא כיסוי ראש לנשים בכלל. במאמרי השתדלתי להביא את שיטות הפוסקים המרכזיות שעסקו בדין זה. לעיתים הסתפקתי רק בהבאת גוף דבריהם והוצאת המסקנות העולות מתוכם, אך הרבה פעמים ראיתי צורך לדון בדבריהם, לבררם ומתוך זה להגיע למסקנות. ברצוני להדגיש כי אין לראות במאמר זה פסיקת הלכה למעשה, אלא דיון בדברי הפוסקים, בירורם וליבונם, ולעיתים לבחור את הנראה לי מתוך עיון בדבריהם. ולסיום, יהי רצון שהדברים יתרמו ויסייעו בחיזוק דרכי הצניעות בעם ישראל בכלל ונשות ישראל בפרט. ב. המקור בגמרא |
"ואלו יוצאות שלא בכתובה: העוברת על דת משה ויהודית.
ואיזוהי דת יהודית? יוצאה וראשה פרוע". |
| שואלת הגמרא: |
וראשה פרוע דאוריתא היא דכתיב: "ופרע את ראש האשה",
ותנא דבי ר' ישמעאל אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש!! |
| ומתרצת הגמרא: |
דאוריתא - קלתה2 שפיר דמי, דת יהודית - אפילו קלתה נמי אסור".
|
| ובהמשך הגמרא: |
"אמר רב אסי אמר ר' יוחנן: קלתה - אין בה משום פרוע ראש.
הוי בה רבי זירא, היכא? אילימא בשוק, דת יהודית היא! |
|
(כלומר בשוק ברור שלא די בקלתה כמו שנאמר לעיל בגמרא ולא יתכן שר' יוחנן דיבר בכגון זה) ואלא בחצר - א"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה! |
והסביר רש"י - "א"כ: דבחצר יש בה משום פריעה" -
|
|
כלומר אם ר' יוחנן דיבר בחצר ובזה אמר שצריך קלתה כדי שלא יהא בא משום פריעת ראש א"כ כיוון שרוב הנשים הולכות בחצר פרועות ראש בלא קלתה אזי לא תשארנה כלל נשים כשרות - עפ"י הריטב"א בפירושו לרש"י הנ"ל) אלא מחצר לחצר ודרך מבוי. 1. שיטות הראשונים בהסבר הסוגייה (נפק"מ לדין כיסוי ראש בחצר) |
"אפילו בלא קלתה נמי אין בה משום פריעת הראש שאל"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו".
|
|
א"כ עפ"י התוספות בחצר - מותר לאשה ללכת ללא כיסוי ראש כלל. וכך היא מסקנת הסוגיה עפ"י דבריהם:
א. בשוק (רה"ר) - יוצאת בקלתה - יש בזה איסור דת יהודית. בלא קלתה - יש בזה איסור משום דת משה (וכ"כ ברמב"ם אישות כד, יא). ב. בתוך החצר - אין צריכה אפילו קלתה ומותר לאשה לכתחילה ללכת ללא כיסוי ראש כלל. ג. מחצר לחצר ודרך מבוי4 - ראשה מגולה לגמרי - יש בזה איסור, ואם יוצאת בקלתה - מותר. הרבה ראשונים הבינו את הסוגיה כדעת רש"י5 והתוספות, וכן פירש הר"ן6 על הנאמר בגמ' |
"ואלא בחצר - א"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו"
|
| פירוש: |
"א"כ דאמר ר' יוחנן דקלתה אין בה משום פריעת ראש משמע דבלא קלתה מיהא יש בה משום פריעת הראש ואפילו בחצרו א"כ כולהו נפקן שאין האשה נזהרת בחצרה".
|
|
כלומר, אי אפשר להסביר את דברי ר' יוחנן: "בקלתה אין בה משום פריעת ראש" שמדובר על חצר, כיון שבחצר מותר להסתובב ללא כיסוי ראש כלל. וכן הבין הבית יוסף את דברי הר"ן, שכן כתב: |
"נראה מדבריו (של הר"ן) בהדיא שיצאה לחצר פרועת ראש ממש, לית לן בה".
|
|
וכן משמע מההגהות אשרי. הרא"ש כתב: |
"בקלתה שפיר דמי, דת יהודית אפילו בקלתה נמי אסור",
|
| וכתב על זה בהגהות אשרי |
דהיינו דווקא ברשות הרבים, אבל בחצר לא הוי אפילו דת יהודית, אפילו בלא קלתה (בשם המהרי"ח)7.
|
|
אם כן נראה מדברי הראשונים הנ"ל כי בחצר מותר לאשה להסתובב ללא כיסוי ראש כלל.
ב. שיטת הטור: הטור כותב8: |
"ואיזוהי דת יהודית?
יוצאה וראשה פרוע, אפילו אין פרוע לגמרי אלא קלתה בראשה, כיון שאינה מכוסה בצעיף - תצא". |
| ובהמשך כותב: |
"ודווקא שיצאה כן ברשות הרבים או במבוי מפולש או בחצר שרבים בוקעים בו,
אבל במבוי שאינו מפולש ובחצר שאין הרבים בוקעים בו - לא תצא". |
|
וכתב הבית יוסף: |
"נראה מדברי הטור שכתב: 'בחצר שאין הרבים בוקעים בו - לא תצא',
משמע לא תצא מבעלה ע"י כך אעפ"י שהוא דבר שאינו הגון, והרי בחצר אפילו פרועת ראש ממש לית לן בה". |
|
כלומר, הבית יוסף מבין שהטור סובר שאפילו בחצר אסורה לצאת כשראשה פרוע לגמרי ואו לכל הפחות אין דבר זה הגון). אומנם דעת הדרכי משה שם, שגם הטור מודה שבחצר מותרת לצאת ללא כיסוי ראש כלל, שכן משמע בדבריו בסימן כא שכתב: |
"אין איסור ללכת בפריעת ראש אלא דווקא בשוק"
|
|
ומה שכתב כאן: "לא תצא" הוא מכיוון שבא לומר שיש מכל מקום עניין של צניעות ששום אשה לא תראה שערה כלל ואפילו בבית, וכמו שמצינו במעשה דקמחית (יומא מז, א) שזכתה משום כך שיצאו ממנה כוהנים גדולים. ג. שיטת הרמב"ם9: בהלכה יא כותב הרמב"ם: |
"ואלו הן הדברים שאם עשת אחד מהם עברה על דת משה?
יוצאה בשוק ושיער ראשה גלוי...". |
| ובהלכה יב: |
ואיזוהי דת יהודית?
הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל, ואלו הן הדברים שאם עשת אחד מהן עברה על דת יהודית? יוצאה לשוק או למבוי מפולש וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים אע"פ ששערה מכוסה במטפחת". |
| ובהלכה יג כתב: |
"עזרא תיקן שתהיה אשה חוגרת בסינר... וכן אם יצאת וראשה פרוע מחצר לחצר בתוך מבוי, הואיל ושערה מכוסה במטפחת אינה עוברת על דת".
|
|
מדברי הרמב"ם יוצא: מבוי מפולש או בשוק - אם יצאה בשיער גלוי - עברה על דת משה (הלכה יא). יצאה בשיער מכוסה במטפחת ללא רדיד - עברה על דת יהודית (הלכה יב). מחצו לחצו בתוך מבוי - אם היה שערה מכוסה במטפחת אינה עוברת על דת (הלכה יג). הרמב"ם לא כתב מה הדין בחצר. לכאורה אפשר לדייק מדבריו האחרונים שדווקא מחצר לחצר בתוך מבוי צריך מטפחת כדי לא לעבור על דת, אך בחצר עצמה אין צריכה אפילו מטפחת, ואפילו אם שערה מגולה ללא כיסוי כלל, אינה עוברת על דת. וכך באמת הסביר הב"ח את הרמב"ם בפירושו הראשון. אולם הב"ח דוחה פירוש זה וכותב, שאפשר לפרש את הרמב"ם בצורה אחרת לחומרא. דהינו: מחצר לחצר בתוך מבוי אם מכוסה במטפחת ללא רדיד - אינה עוברת על דת, דהיינו שאין צריכה לצאת מבעלה, אבל מכל מקום דבר שאינו הגון הוא (דומיא דלא חגרה סינר שאינה עוברת על דת אך מכל מקום אין זה הגון ולא צנוע, אבל בתוך חצרה - אם מכוסה במטפחת זה הגון, אך פרועה לגמרי ללא מטפחת אסור אפילו בחצרה. וכתב הב"ח על פירושו השני ברמב"ם שהוא העיקר. על פי זה יישב את תמיהת הבית יוסף על הטור (לעיל בשיטת הטור), שכן דברי הטור עולים בקנה אחד עם פירושו השני ברמב"ם. נמצא לפי זה שדעת הטור והרמב"ם על פי הסבר הב"ח שאפילו בחצר אסור לאשה להסתובב פרועת ראש לגמרי. מכל מקום הב"ח צריך ליישב את דברי הגמרא |
"ואלא בחצר, א"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו"
|
|
שכן לפי דבריו גם בחצר אסורה להסתובב פרועת ראש לגמרי, ואילו לפי הסבר הראשונים לעיל בהסבר דברי גמרא אלו משמע שבחצר מותרת להסתובב פרועת ראש. מסביר הב"ח שכך הם כוונת הדברים: "ואלא בחצר" - אם כונת ר' יוחנן ש"בקלתה אין בזה משום פריעת ראש" - מדובר בחצר - פשיטא שבזה אין משום פריעת ראש, דאם תאמר שההולכת בחצר בקלתה יש בזה משום פריעת ראש, לא הנחת בת לאברהם אבינו (שכולן הולכות בחצר במטפחת לראשן בלא רדיד) ומתרצת הגמרא: "מחצר לחצר ודרך מבוי" כלומר, ר' יוחנן בא להשמעינו שמחצר לחצר בתוך מבוי אפילו בזה אין בה משום פריעת ראש אם מסתובבת בקלתה, אבל ללא קלתה - אסור. ומסיים הב"ח: |
"והכי נהוג בכל גבול ישראל דאפילו בפני אנשי ביתה אינה שרויה פרועת ראש בלא מטפחת וכפה בראשה...".
|
|
נמצא לפי זה: בין לדברי הטור ובין לדעת הרמב"ם על פי הסבר הב"ח אין לאשה ללכת בחצרה פרועת ראש לגמרי אלא צריכה לשים מטפחת כל שהיא המכסה חלק מראשה. מקור לשיטת הב"ח נמצא כבר בדברי הערוך (ומביאו הב"ח בתמצית). הערוך בערך קלת) כותב: |
"אעפ"י שבשוק - כפה על ראשה שרי מדאורייתא, דת יהודית אסרה בשוק עד שתתן על ראשה דבר אחר, אבל בחצר - בקלתה אין בה משום פריעת הראש".
|
|
משמע מדבריו שאפילו בחצר צריכה לילך בקלתה, ובלא קלתה - יש בזה איסור משום פריעת הראש.
וכן נראה שזוהי דעת המאירי10 שכתב: |
"זו שנכללה בדת יהודית ולא בדת משה אינה יוצאה בגילוי שיער לגמרי אלא שהניחה קלתה על ראשה, ומן התורה אין זה פריעת ראש לגמרי אף בשוק, אלא שבדת יהודית אין זה מספיק, או אף במבוי מפולש שבקיעת הרבים מצויה בו עד שיתכסה שערה במטפחת.
ומ"מ דווקא שתצא לשוק כן, אבל מחצר לחצר דרך מבוי סתום שאין בו בקיעת הרבים - מותר, ובחצרה - מיהא אע"פ שהדבר מגונה אין כאן משום דת יהודית אפילו בפירוע הגמור". משמע מדבריו שיש גנות לאשה להסתובב בחצרה ללא כיסוי ראש כלל ואע"פ שאין בזה אפילו משום דת יהודית מ"מ כתב שהדבר מגונה". |
|
נמצא שדין כיסוי ראש בחצר תלוי במחלוקות הראשונים: א. לרוב הראשונים (רש"י, תוספות, רשב"א, ריטב"א ר"ן שיטה מקובצת ועוד) - מותר לאשה להסתובב בחצרה ללא כיסוי ראש כלל. וכן פסק הב"י, וע"כ תמה על דעת הטור שמשמע מדבריו שאין זה דבר הגון. ב. הב"ח בהסבר הרמב"ם והטור (וכן דעת הערוך, המאירי) - יש לאסור לאשה להסתובב בחצרה ללא כיסוי ראש כלל (ולפי דעת המאירי הדבר מגונה). וכן נראה שזוהי דעת הסמ"ג והשלטי גיבורים שיש איסור אף בחצר להסתובב ללא כיסוי ראש כלל (והובאו דבריהם בבית שמואל באהע"ז סימן קטו אות ט). מ"מ אף לשיטתם מספיק כיסוי ראש חלקי בחצר. במקביל לסוגיית הבבלי ישנה סוגיה בירושלמי (כתובות פרק ז הלכה ו) וז"ל: במשנה: |
"ואיזוהי דת יהודית - יוצאה וראשה פרוע"
|
| אומרת הגמרא שם: |
"ראשה פרוע - לחצר אמרו ק"ו למבוי.
ר' חיא בשם ר' יוחנן - היוצאה בקפליטין שלה אין בה משום פרוע ראש. הדא דתימא לחצר אבל למבוי יש בה משום יוצאה לשוק וראשה פרוע. יש חצר שהוא כמבוי ויש מבוי שהוא כחצר, חצר שהרבים בוקעים בתוכה - הרי הוא כמבוי ומבוי שאין הרבים בוקעים בתוכו הרי הוא כחצר". |
|
ופירשו קרבן העדה והפני משה: |
"לחצר אמרו - שלא תלך בפרוע ראש, וק"ו למבוי דשכיחי רבים".
|
|
כלומר מפשט דברי הירושלמי נראה שאף בחצר אסורה אשה לילך פרועת ראש לגמרי ויש בזה משום דת יהודית. והוסיף הפני משה (בד"ה יש חצר שהיא כמבוי): |
"וכל היכא דשכיחי בה רבים אפילו במטפחת יש בה משום ראשה פרוע".
|
|
ומ"מ אף מדברי ר' יוחנן כאן בירושלמי) משמע שהיוצאת לחצר די לה בכיסוי חלקי כמו קפליטין (בגד דק שמנחת לראשה - קרבן העדה שם) ואין צריכה לכסות את כל ראשה. דברי הירושלמי הנ"ל מעלים מספר קשיים: א. מתחילת דברי הירושלמי נראה שבחצר - אסורה האשה ללכת גלוית ראש לגמרי. זה לכאורה סותר את הסוגיה בבבלי לעיל לפי הבנת רוב הראשונים שמתירים לאשה לילך בחצר פרועת ראש אפילו ללא קלתה, וצריך להבין מהו היחס בין הירושלמי לבבלי. ב. העמדת דברי ר' יוחנן בבבלי אינה זהה להעמדת דבריו בירושלמי. כלומר: בבבלי משמע שר' יוחנן מתיר לאשה ללכת בקלתה אפילו מחצר לחצר דרך מבוי, ואילו בירושלמי משמע שר' יוחנן אוסר לאשה ללכת בקלתה (בקפליטין) במבוי והתיר רק בחצר בלבד? מעיון בדברי הראשונים נראה כי סברו שרק סוף דברי הירושלמי הם להלכה. כך נראה מפסיקת הרא"ש וכתובות דף קכו) והרי"ף (כתובות דף לב) שהביאו רק את סוף דברי הירושלמי, דהיינו "חצר שהרבים בוקעים בו הרי הוא כמבוי, מבוי שאין הרבים בוקעים בו - הרי הוא כחצר". על פי זה נראה שדחו את החלק הראשון של הירושלמי מההלכה מפני דברי הבבלי. ולכן העתיקו רק את סוף דבריו שאינם סותרים את הבבלי אלא רק מבארים ומרחיבים שדין חצר אינו תלוי במקום אלא תלוי בכמות האנשים הנוכחים במקום. ניתן אולי להסביר את הדברים באופן אחר. אותם ראשונים אינם דוחים את החלק הראשון של דברי הירושלמי מההלכה, אלא הבינו שסוף דברי הירושלמי מבארים את תחילת דבריו. כלומר מה שנאמר בירושלמי בתחילה, שאף בחצר יש בה משום דת יהודית, מדובר בחצר שהרבים בוקעים בה, ומה שנאמר שם "לחצר אמרו ק"ו למבוי" הכוונה שהם בני אותו מעמד, ומה שהתירו בבבלי לילך בחצר ללא כסוי ראש כלל מדובר בחצר שאין בוקעים בה. כך אפשר להסביר את הסתירה בדברי ר' יוחנן בירושלמי לבין דבריו בבבלי. מה שר' יוחנן התיר בבבלי לאשה לילך בקלתה אפילו דרך מבוי צריך לומר שמדובר במבוי שאין הרבים בוקעים בה ובירושלמי שאסר במבוי מדובר במבוי שהרבים בוקעים בו. לפי"ז צריך לומר שמה שהצריך ר' יוחנן בירושלמי לילך בקפליטין בחצר - מדובר בחצר שהרבים בוקעים בה. אך פירוש זה דחוק מכמה סיבות: א. קשה לומר שהירושלמי בתחילת דבריו דיבר בחצר שהרבים בוקעים בה, כי אז לא מובן מהו הק"ו למבוי, הרי הם בדרגה שווה - בשניהם הרבים בוקעים. אפשר לומר בדוחק שדרגת החומרה נקבעת גם לפי המקום ולא רק לפי מספר האנשים, ולכן מבוי שבדרך כלל נחשב למקום יותר פומבי מחצר - חמור יותר מחצר. ב. דברי ר' יוחנן בבבלי קשים להולמם עם דברי ר' יוחנן בירושלמי, שכן אם נסביר כדלעיל שר' יוחנן (בירושלמי) דיבר בחצר שהרבים בוקעים בה, מדוע כתב בהמשך "אבל במבוי - יש בה משום יוצאה לשוק וראשה פרוע" הרי בשניהם מדובר שהרבים בוקעים בה, ואם התיר בחצר לצאת בקפליטין הוא הדין במבוי? וכנראה שצריך לומר שר' חיא ורב אסי בבבלי הם תרי אמוראי שנחלקו בדעת ר' יוחנן. ג. החילוק שעושה הירושלמי בין חצר שהרבים בוקעים בה לחצר שאין הרבים בוקעים בה מובא רק בסוף, ונראה אם כן, שתחילת דברי הירושלמי ובכללם דברי ר' יוחנן מדברים בחצר רגילה שאין הרבים בוקעים בה. מ"מ לשיטות הראשונים שאוסרים לאשה לילך בחצר בגילוי ראש לגמרי אין הירושלמי קשה אלא אדרבה הוא מהווה מקור המסייע לשיטתם. וא"כ יוצא שכדי ליישב בין הבבלי עם הירושלמי צריך להסביר את הסוגיה בבבלי כמותם, דהינו: |
שבחצר אסור לאשה לילך בגילוי ראש לגמרי.
|
|
אך לשיטות המתירות לאשה לילך בגילוי ראש בחצר צריך לומר שהבבלי והירושלמי חולקים ודחו את תחילת דברי הירושלמי מההלכה (וכמבואר בדברי הרי"ף והרא"ש לעיל). 2. היחס בין הסוגיה בכתובות לבין הסוגיה בברכות כאמור, חצר המדובר בה היא "שאין הרבים בוקעים בה" ומשמע שאע"פ שיש בה מעט אנשים מותר לאשה לילך שם בקפליטין למרות שחלק משערה מגולה. ובאמת כן משמע במפורש בדברי הב"ח שראינו לעיל. -ולכאורה כיצד יתכן שיהיה מותר לאשה לגלות חלק משערות ראשה בנוכחות זרים הרי "שיער באשה ערווה" ועל פי הגמרא ברכות כד, א)? -שאלה זו קשה עוד יותר לשיטות המקילות הסוברות שמותר לאשה לילך בחצר ללא כיסוי ראש כלל? נראה שהתשובה לשאלה זו טמונה בהבנת הדין: "שיער באשה ערווה". צריך להבחין בין חלות שם ערווה על שיער האשה לבין חלות שם ערווה בשאר איברי האשה (טפח, שוק, ירך). בניגוד לשאר איברי האשה שהם ערווה מצד עצמם הרי ששם ערווה בשיער נובע מהחיוב לכסותו. ממילא רק באותם מקומות שיש חיוב לאשה לכסות את שערה יש לשערה דין של "שיער באשה ערווה" ואז אסורה לילך בראש מגולה. אך באותם מקומות שאין חיוב לאשה לכסות את שערה אין בשערה שם ערווה. נמצא: שלשיטות המקילות הסוברות, שבחצר מותר לאשה לילך ללא כיסוי ראש כלל, אין לשערה בחצר שם ערווה כלל, אך לשיטות המחמירות צריך לומר, שרק אותו חלק שצריכה לכסות בחצר יש עליו שם ערווה, אך שאר השיער אין עליו שם ערווה". 3. להלכה: |
"איזוהי דת יהודית? הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל,
ואלו הם הדברים שאם עשתה אחד מהם עברה על דת יהודית? יוצאה לשוק, או למבוי מפולש, או בחצר שהרבים בוקעים בה וראשה פרוע, ואין עליה רדיד ככל הנשים, אעפ"י ששערה מכוסה במטפחת". |
|
דברי השו"ע מתייחסים ביוצאת לשוק או למקום פומבי אחר (מבוי מפולש וכדו'), אך אין התייחסות מפורשת לחצר שאין הרבים בוקעים בה שזה בעצם מרכז דיונינו פה. אומנם בנושאי כלי השו"ע דנו בזה: החלקת מחוקק (שם אות ט): כותב: |
"ובתוך חצרה - אין בו משום פריעת ראש שתקרא מחמת זה עוברת על דת יהודית,
ואם היא אסורה לכתחילה - עיין בב"ח ובד"מ, ולעיל סימן כא' סתם (השוקט שאין איסור בפריעת ראש רק בשוק ולא בחצר". |
|
נראה מדבריו שלדעת השו"ע אין איסור לצאת לחצר פרועת ראש לגמרי. ומ"מ כתב שיש בזה מחלוקת בין הב"ח והד"מ כפי שראינו לעיל (לב"ח - אסור, ולד"מ - מותר). הבית שמואל (שם אות ט): מביא את הסמ"ג והשלטי גיבורים שהוכיחו מהירושלמי שיש איסור לצאת פרועת ראש לגמרי אפילו בחצר, וכותב שזה סותר את סוגיתנו בבבלי לפי פירוש רש"י ותוס' ושא"ר? ומתרץ: הבבלי דיבר לעניין יציאת אשה מבעלה בלא כתובה ובזה קיימא לן כסוגיית הבבלי שהיוצאת בחצר וראשה פרוע אינה יוצאת ללא כתובה, אך מ"מ איסורא יש בזה כדברי הירושלמי, ולמעשה יוצא שסבירא ליה כדעת הב"ח ושאר הפוסקים העומדים בשיטתו. מרכבת המשנה על השו"ע: מחדש שאומנם יש איסור גם בחצר שאין הרבים בוקעים בו, אך אם יוצאת בפאה נכרית או קלועת שיער - אין בזה משום פריעת ראש. 4. באיזו חצר מדובר מסביר שחצר שמדובר עליה בסוגיה בבבלי היא חצר של אדם יחידי דומיא דחצר של האשה, והואיל ואין דר שם אדם אחר, ע"כ התירו לאשה ללכת שם פרועת ראש לגמרי, אבל מחצר לחצר דרך מבוי - שם מדובר שלא שכיחי רבים, אך מ"מ מעט אנשים בוקעים שם, ולכן בזה: אם יוצאת פרועת ראש לגמרי - מהתורה מותרת, אך אסורה מצד דת יהודית, ואם יוצאת בקלתה - אין בה איסור כלל (אפ"י שקצת ראשה מגולה)14. עפ"י זה רוצה הט"ז לומר שבחצר שדרה בה יחידית לכו"ע (בין הטור ובין התוס') מותר לאשה ללכת בה ללא כיסוי ראש כלל. ומה שכתב הב"ח בדעת הרמב"ם והטור לאסור ללכת ללא כיסוי ראש כלל מדובר בחצר שיש בה מעט אנשים. 5. סיכום שיטות הראשונים שמצדדים להתיר הם: רש"י, תוס', הר"ן, ועוד. לעומת זאת הסמ"ג, השלט"ג, הערוך והב"ח בדעת הרמב"ם צדדו לאסור. בדעת המאירי ראינו שכתב שהדבר מגונה ויש להתלבט בדבריו אם יש בזה איסור ממש. מ"מ ראינו שגם לשיטות המחמירות לילך בחצר בגילוי ראש לגמרי מתירים לילך שם בכיסוי ראש חלקי כמו קלתה וכדומה. להלכה: הב"ח והב"י נחלקו בפסק ההלכה: הב"י פסק לקולא והב"ח החמיר. מדברי השו"ע אין התייחסות מפורשת אם מותר לילך בחצר בגילוי ראש לגמרי. החלקת מחוקק הוכיח מדבריו בסימן כא שנוקט לקולא, אולם הבית שמואל הכריע לחומרא כדעת הב"ח. כ"כ ראינו שהט"ז כתב שמה שהתירו רש"י ותוס' לילך פרועת ראש לגמרי בחצר - זה דווקא בחצר שדרה שם יחידית ואין בה אנשים כלל, אך אם יש מעט אנשים שדרים בה - אוסרים. |
| המשך המאמר |
|---|
