|
תוכן המאמר: א. הקדמה ב. השוואת הבבלי והירושלמי ג. חטאו של אלישע בן אבויה ד. משנתו של אלישע בן אבויה ה. יחס חכמים אל אלישע בן אבויה ו. חזרתו בתשובה של אלישע בן אבויה ז. פירוש הרב סולובייצ'יק ח. סיכום תקציר: קווים לדמותו של אלישע בן אבויה. מה ניתן ללמוד מדמותו השנויה במחלוקת? מדוע הוכנסו דבריו למשנה? מה גרם לחטאו"? מדוע זכה לייחס סלחני אצל חלק מחז"ל? האם חזר בתשובה? מילות מפתח: עולם הזה, עולם הבא, תשובה, שכר, תחום שבת, יום כיפור, זו תורה וזו שכרה. |
|
א. הקדמה -מדוע עלינו להתעניין באלישע בן אבויה? -מדוע מתעניינים אנו בכפירתו, יותר מאשר בכפירתם של יהודים אחרים? כדי לענות על כך, צריך לבדוק מדוע דווקא הוא הושפע כל כך מאותה תקופה על אף היותו תנא. שלוש שאלות מרכזיות מעסיקות אותנו: א. מה גרם לחטאו של אלישע בן אבויה? ב. מה פשר ההתנהגות הסלחנית למחצה של חז"ל כלפי אלישע בן אבויה? ג. האם חזר אלישע בן אבויה בתשובה, ואם כן מה הייתה טיבה של חזרה זו? ב. השוואת הבבלי לירושלמי בבבלי מסכת חגיגה סו, א מסופר: |
"אחר" קיצץ בנטיעות, עליו הכתוב אומר (קהלת ה) "אל תיתן את פיך לחטוא את בשרך". מאי היא?
חזא מיטטרון דאתיהבא ליה רשותא למיתב למיכתב זכוותא דישראל (אלישע בן אבויה ראה מלאך שניתנה לו רשות לכתוב את זכויותיהם של ישראל), אמר: גמירא דלמעלה לא הוי לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי, שמא חס ושלום שתי רשויות הן. אפקוהו למיטטרון ומחיוהו שיתין פולסי דנורא (הוציאו את המלאך והיכו בו שישים פעם כדי להראות לאלישע שאין שתי רשויות, ושמענישים את המלאך). אמרו ליה: מאי טעמא כי חזיתיה לא קמת מקמיה? (שאלו את המלאך: מדוע כשראית את אלישע לא עמדת מפניו? - שאם היית עושה כן לא היה כופר). איתיהיבא ליה רשותא למימחק זכוותא ד"אחר", יצתה בת קול ואמרה (ירמיהו ג) שובו בנים שובבים - חוץ מ"אחר" (נתנו למלאך רשות למחוק את זכויותיו של "אחר", ואף יצאה בת קול שהכריזה שלא יכול לחזור בתשובה), אמר: הואיל ואיטריד ההוא גברא מההוא עלמא ליפוק ליתהני בהאי עלמא. נפק "אחר" לתרבות רעה. (אמר: הואיל ונטרדתי מהעולם הבא, אלך ואהנה בעולם הזה. יצא אחר לתרבות רעה). |
|
בירושלמי, מסכת חגיגה, פרק ב הלכה א מסופר: |
אבויה אבא מגדולי ירושלים היה, ביום שבא למוהליני קרא לכל גדולי ירושלים והושיבן בבית אחד ולר' אליעזר ולר' יהושע בבית אחר.
מן דאכלון ושתון שרון מטפחין ומרקדקין, א"ר אליעזר לר' יהושע: עד דאינון עסיקין בדידון נעסוק אנן בדירן (עד שהם עוסקים בשלהם - נעסוק אנו בשלנו), וישבו ונתעסקו בדברי תורה, מן התורה לנביאים, ומן הנביאים לכתובים, וירדה אש מן השמים והקיפה אותם. אמר להן אבויה: רבותיי! מה באתם לשרוף את ביתי עלי?! אמרו לו: חס ושלום! אלא יושבין היינו וחוזרין בדברי תורה, מן התורה לנביאים, ומן הנביאים לכתובים, והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני... אמר להן אבויה אבא: רבותיי! אם כך היא כוחה של תורה, אם נתקיים לי בן הזה, לתורה אני מפרישו. לפי שלא הייתה כוונתו לשם שמים לפיכך לא נתקיימו באותו האיש... וכל דא מן הן אתת ליה? אלא פעם אחת היה יושב ושונה בבקעת גיניסר וראה אדם אחד עלה לראש הדקל ונטל אם על הבנים וירד משם בשלום, למחר ראה אדם אחר כתיב "שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך למען ייטב לך והארכת ימים", איכן היא טובתו של זה? איכן היא אריכות ימיו של זה? ולא היה יודע שדרשה רבי עקיבא1 לפנים ממנו: "למען ייטב לך" - לעולם הבא שכולו טוב, "והארכת ימים" - לעתיד שכולו ארוך. ויש אומרים: ע"י שראה לשונו של רבי יהודה הנחתום נתון בפי הכלב שותת דם, אמר: זו תורה וזו שכרה?! זהו הלשון שהיה מוציא דברי תורה כתקנן?! זה הוא הלשון שהיה יגיע בתורה כל ימיו?! זו תורה וזו שכרה?! דומה שאין מתן שכר ואין תחיית המתים! ויש אומרים: אמו כשהייתה מעוברת בו הייתה עוברת על בתי עבודה זרה והריחה מאותו המין והיה אותו הריח מפעפע בגופה כאירסה של חכינה. |
|
הירושלמי לא מטיל אשמה על אלישע בן אבויה, אלא מספר שכפר בעקבות מראות קשים שראה: 1. אדם עולה לדקל ומקיים מצוות שילוח הקן ומת לאחר ירידתו בשלום של העובר על מצוות שילוח הקן. 2. את לשונו של רבי יהודה הנחתום, אחד מעשרה הרוגי מלכות, בפי כלב. חפותו של אלישע מובלטת בירושלמי על ידי הטלת אשמה באביו, וחתימת דינו לפני שנולד. יש עוד הבדל מהותי בין שני התלמודים: התלמוד הירושלמי (שם) מספר שרבי מאיר נכח בזמן מיתתו של אלישע רבו, ובפטירתו נדמה היה לו כי אלישע חזר בתשובה. לעומת זאת, התלמוד הבבלי מספר (שם, עמוד ב) שאלישע לא נכנס לגן עדן ולא לגיהינום עד שרבי מאיר ורבי יוחנן דאגו להביאו לגן-עדן. מלבד הסתירות בין הגמרות ישנן שאלות נוקבות שעולות בלמדנו על אלישע: (א) אם אלישע חזר בתשובה - מקומו בגן-עדן, ואם לא - דינו גיהינום! מה פשר ההתלבטות הזאת לפי הבבלי? (ב) מדוע חז"ל כל-כך ניסו לעזור לאלישע בן אבויה, הרי לפי הירושלמי הוא הרג יהודים ואף עזר לרומאים להכשיל יהודים2, כמו שנאמר שם (פרק ב הלכה א): |
"אחר" הציץ וקיצץ בנטיעות. מני "אחר"?
אלישע בן אבויה, שהיה הורג רבי תורה. אמרין: כל תלמיד דהווה חמי ליה משכח באוריתא - הווה קטיל ליה (כל תלמיד שהיה רואה אותו עוסק בתורה - היה הורגו). אוף בשעת שומדא הוון מטעניין לון מטולין והוון מתכוונין מיטעון תרי חד מטול משם שנים שעשו מלאכה אחת (אף בשעת השמד, היו מטעינים משא על היהודים בשבת כדי שיעברו על נשיאת משא בשבת מרשות לרשות והיו היהודים מכוונים לישא את המשאות שניים שניים כדי שלא יעברו על העבירה). אמר: אטעוננון יחידאין! (הטעינו לכל אחד ואחד משא משל עצמו). אגלון ואטעונינון יחידיין, והוון מתכוונין מיפרוק בכרמלית שלא להוציא מרה"י לרשות הרבים (עשו הרומאים כעצת אלישע והיו מתכוונים היהודים לפרוק את המשא בכרמלית, שאז זה לא איסור דאורייתא של הוצאה מרשות לרשות). אמר: אטעונינון צלוחיין! אזלון ואטעונינון צלוחיין... (אמר לרומאים שלא יתנו להם לפרוק את המשא בכרמלית, וכך עשו). |
|
-אם כן, מדוע רבי מאיר אהב אותו כל-כך, עד שפעל להביאו לגן-עדן? -מדוע סיכן את שמו הטוב - גם בארץ וגם בשמים, והיה מפסיק את שיעוריו כדי לדבר עמו? -מה ראו ר' מאיר וחכמים אחרים באלישע בן אבויה? ג. חטאו של אלישע בן אבויה בעקבות סיפורים אלו עלינו לשאול: (א) מדוע הושפע אלישע מלשונו של רבי יהודה הנחתום? הרי הוא ידע שרבי יהודה הנחתום נמצא עכשיו בעולם-הבא, עולם שכולו טוב? (ב) הגמרא אומרת שהמקרה עם הדקל השפיע על אלישע כי לא שמע מרבי עקיבא את הדרשה, שאריכות ימיו של אותו אדם היא לעולם הבא. אם כן, לאחר ששמע - מדוע לא חזר בתשובה?3 (ג) מדוע מעשי אביו ואימו הם אשמתו? מדוע נענש עליהם? (ד) בקשר לסיפור של אבויה: -מדוע חשוב לנו לדעת שהיה מגדולי ירושלים? -ומדוע הפרשת אלישע בנו לתורה היא דבר כל-כך רע? (ה) מה היחס בין סיבת החטא המופיעה בבבלי לבין סיפורי הירושלמי? כדי לענות על שאלות אלו, דומני שיש למצוא חוט מקשר בין הסיפורים בירושלמי. פירוש "הכותב" המובא בספר "עין יעקב", כותב בעניין הסיפור על אביו של אלישע את הדברים הבאים: |
השכל יחייב, שכאשר סיפר אבויה לבנו מעשה שהיה כשהכניסו לברית, גם הוא הלך לדרך אביו ללמוד תורה בעבור הכבוד וגם לאהבת הניצוח וזאת הכוונה הנפסדת הביאתו להיות אחד מארבעה שנכנסו וחקרו ודרשו להבין בסתרי תורה, שהיה לו לקיים מצוות החכם: "ובמקום גדולים אל תעמוד", ואיך מלאו ליבו לעשות כרבי עקיבא שהיה חכם, חסיד עליון, מוסר נפשו וגופו על קיום המצוות ואפילו דברי סופרים... וגם בן עזאי היה פירוש מנעוריו... ובן זומא הציץ ונפגע שלא היה שלם בדעותיו... אבל אלישע בן אבויה נכנס בחקירה עליונה בגאווה ובגודל לבב לאהבת הקנאה והכבוד לפי שהייתה חקוקה בלבו כוונת אביו - נמשך לו מזה בלבו ומחשבותיו דעת נפסד לומר שלא יהיה פועל אחד את הטוב ואת הרע, אלא שיש שתי רשויות...
|
|
כלומר, הרעיון שמציע בעל פירוש "הכותב" הוא שאלישע בן אבויה הגיע ממשפחה חשובה: |
"אבויה אבא מגדולי ירושלים היה, ביום שבא למוהליני קרא לכל גדולי ירושלים והושיבן בבית אחד, ולר' אליעזר ולר' יהושע בבית אחר...".
|
|
אבויה, למרות שהיה מקושר לתורה, תאוותו לה הייתה לא במקום. כשראה את שני גדולי התורה ואש סובבת אותם, לא אהב את המראה - שכן נראה היה כאילו באו הם לשרוף את ביתו! אם הם באו כדי לגרוע מעושרו, היה מגרשם מיד! אך פתאום, כשהבין אלו דברים ניתן להשיג בכוח התורה ואיזו גדולה וכבוד ניתן להשיג על-ידה, תגובתו השתנתה מן הקצה אל הקצה; פתאום רצה הוא להפריש את בנו לתורה... אך הפרשה כזו, שכל כולה מוקדשת לשם השגת כוח ומעמד, אין היא הפרשה ראויה, ואף אלישע לא היה מושפע מדבר זה לולא היה אביו מחדיר רעיונות אלו לראשו של בנו כבר מגיל צעיר. בגלל זה נכנס אלישע ל"פרדס", בגלל זה חטא בשתי רשויות. כמו כן, אולי אם היה יודע את מאמרו של רבי עקיבא, היה מבין שכל השכר הוא בעולם הבא, ולא היה יוצא לעולם ליהנות ממנו כפי שמעיד התלמוד הבבלי עליו. בשו"ת יחווה דעת, חלק ג סימן עד, הרב עובדיה יוסף מפרש אחרת את השפעת אבויה: |
...נראה שבודאי חטאו של אלישע מתוך כלל הבחירה של האדם, אלא שלפעמים מתוך זכות גדול הקב"ה מקיים בו "רגלי חסידיו ישמור" ומסייעו הרבה ללכת בדרכיו ואפילו על-ידי נסים ונפלאות, וכמו שכתב המהרש"א (ברכות דף י, א ודף לג, ב): ואילו הפרישו אביו לתורה לשם שמים הייתה זכותו מגינה על אלישע לשומרו מן החטא, אך מאחר שלא כיון אלא לכבוד הניחוהו על-פי הבחירה הרגילה.
|
|
כלומר: הרב עובדיה יוסף מוסיף שבחירתו של אלישע לא השתנתה על-ידי מעשי אביו, שכן תמיד יכול היה ללכת בדרכו שלו, אלא שלא קיבל סיעתא דשמיא מיוחדת מהקב"ה בעקבות מעשה אביו. לענ"ד ניתן לומר דבר נוסף. הגורם לחטא בכל אחד מהמקרים שמביא הירושלמי הוא אותו גורם. במקרה של אביו של אלישע, הרי ראה הוא מה שכרה של תורה, כאילו אמר לעצמו מתוך התפעלות: "זו תורה וזו שכרה?", ולכן הפריש את בנו לתורה, כפי שאמרנו. נראה, כי אמו של אלישע אף היא הסתובבה אצל עובדי כוכבים - אולי מפני שלא התפעלה מלומדי התורה ומשכרם, כפי שבהתחלה אף בעלה לא התפעל. כל מה שראתה היה עם ישראל שפל ובזוי, רומאים בראש העולם. השאלה: "זו תורה וזו שכרה?! " עלתה בליבה, והיא החליטה שהשכר לא שווה. לכן, אולי, הסתובבה אצל עובדי-הכוכבים, אצל הצמרת הרומאית. ושני המקרים שמייחסים לאלישע, הרי גם הם מייצגים רעיון דומה, שכן אלישע שואל את עצמו בשני המקרים: "זו תורה וזו שכרה?! -האם לשונו של רבי יהודה הנחתום, שנהרג על קידוש השם - חייבת להיגמר בפיו של כלב? -כיצד קורה בעולמו של שופט הצדק, שאדם שמקיים מצווה ששכרה הוא אריכות ימים, נופל למותו שניות מספר לאחר קיום מצווה זו? אלישע - בעקבות רעיונות שהוחדרו למוחו מגיל צעיר, בעקבות המצב המדיני בארץ ישראל ובעקבות המקרים המובאים בגמרא, נטש את היהדות. לגבי דברי רבי עקיבא לעניין העולם-הבא, מסתבר, כי לא שמע הוא את דברי רבי עקיבא בגלל אחת משתי סיבות: (א) המעשים בעולם הזה היו כה קשים להתמודדות עד שדברי רבי עקיבא על העולם הבא לא השפיעו עליו. (ב) ניתן לומר כי בנקודה זו חובר הבבלי לסיפור הירושלמי, כלומר: דרשת רבי עקיבא לא הייתה עוזרת לו, בגלל מה שראה אלישע בן אבויה בשמים. מסתבר, שלבבלי היה קשה לקבל שדברים אלו יכלו לשבור את אלישע בן אבויה, התנא הגדול, שכן כיצד יכול היה לכפור אם יש אלוקים בשמים ויש עולם-הבא וכו'? לכן אומר הבבלי, שאף דרשתו של רבי עקיבא לא הייתה עוזרת כאן, שכן אלישע כבר כפר בקב"ה, כי לדעתו - יש שתי רשויות בשמיים, שלכל רשות יש תחום מוגדר, ושברשות הזאת - בעולם הזה - הקב"ה לא משגיח. המציאות של רשות אחת מרשה לנו לקבל את הסבל שהעולם הזה - שכן אנו מאמינים שבעולם הבא נקבל שכר. אך ברגע שחשב אלישע שיש שתי רשויות, וחשב שהקב"ה בעצם לא אחראי על מה שקורה בעולם הזה אלא על מה שקורה בעולם הבא, לא הבין את הקשר בין המצוות בעולם הזה לבין העולם הבא. הוא הבין שאין לו שום קשר לעולם הבא, ולכן כפר בקב"ה והתפקר, קיצץ בנטיעות ויצא לתרבות רעה. לסיכום: הירושלמי הולך בקו אחד ברור, והוא שאלישע כבר לא ראה את השכר של המצוות בעולם הזה, והבבלי משלים אותו באומרו שאלישע אף כפר באחדות ה'. ד. משנתו של אלישע בן אבויה |
אמרו עליו על אלישע בן אבויה שלא הייתה העזרה ננעלת על איש חכם וגיבור בתורה בישראל כמותו, וכיוון שהיה מדבר ודורש בלשכת הגזית או בבית המדרש של טברייא היו כל החברים עומדים ומאזינים לדבריו, ואחר-כך באים כולם ונושקין אותו על ראשו. אם בטבריא כך - קל-וחומר בשאר מדינות ובשאר עיירות.
|
|
המשנה באבות, פרק ד משנה כ אומרת: |
אלישע בן אבויה אומר הלומד ילד למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר חדש והלומד זקן למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר מחוק... (מסכת אבות, פרק ד משנה כ)
|
|
כאן עולות שתי שאלות: 1) מדוע מסדר המשנה הכניס דברים אלו למשנה, ולא הסתיר את זהות אומרם תחת השם "אחר"?4 2) מדוע דווקא אלישע אמר דברים אלו? נעסוק תחילה בשאלה השנייה. מדוע הרשו לאחד ממאמרי "אחר" להיכנס לתוך קובץ משניות מסכת אבות? לשאלה הראשונה מצאתי שני תירוצים. יש שטענו, כי משנה זו נאמרה בתקופה, לפני שאלישע בן אבויה יצא לתרבות רעה, ולכן הסכימו לצטט אותו כאן במשניות5. תירוץ זה קשה במקצת: ראשית מפני שאין לו על מה להסתמך, שכן מי יודע מתי אמר זאת אלישע. שנית, מפני שקשה לומר שיכניסו את דבריו למשניות אם ידעו שהוא סרח - שמסתמא היו רוצים להשמיד את כל אמרותיו, שלא יהיה קשר לאף אחד עם אותו כופר. תירוץ נוסף, מובא בפירוש "מלאכת שלמה" על מסכת אבות, בשם הרב רבי יוסף גלאנטי בפירושו על קהלת, והוא מבוסס על הגמרא במסכת חגיגה טו, א: |
תנו רבנן: מעשה ב"אחר" שהיה רוכב על הסוס בשבת, והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו.
אמר לו: מאיר, חזור לאחריך, שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת. אמר ליה: אף אתה חזור בך. אמר ליה: ולא כבר אמרתי לך: כבר שמעתי מאחורי הפרגוד, "שובו בנים שובבים" - חוץ מ"אחר". |
|
לפי פירושו של רבי יוסף גלאנטי, משנתו של אלישע בן אבויה נכנסה לפרקי אבות כשכר על כך, שהזהיר את תלמידו מלעבור על תחום שבת.
אם כן, מהמשנה של אלישע בן אבויה לומדים שני דברים: א) לומדים את דברי אלישע בן אבויה עצמם. ב) לומדים שהקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה, ואפילו לאלו שסרחו הוא נותן את גמולם הראוי. תירוץ אפשרי נוסף הוא שאולי כאן אנו מוצאים את התגלמותם של דברי רבי מאיר, שכששאלו מדוע הוא למד תורה מאלישע בן אבויה, אז התשובה שהוצעה הייתה: |
"תוכו אכל, קליפתו זרק".
|
|
באלישע בן אבויה הייתה תורה, היה מה ללמוד ממנו. רעיון זה מתבטא בכך שאכן הביאו מתורתו במסכת אבות. על השאלה מדוע דווקא אלישע בן אבויה שנה משנה זו ישנן תשובות מגוונות ורבות: (א) טענה רווחת היא, שאלישע בן אבויה דיבר על עצמו, על כך שאדם צריך להתחיל ללמוד מגיל צעיר, כדי שיוכל לבנות לעצמו בסיס טוב. ראיה לכך הם דברי הירושלמי (חגיגה פרק ב, הלכה א), בתיאור דו-שיח בין אלישע בן אבויה לרבי מאיר: |
ומה הויתה דריש תוכן?
א"ל: "טוב אחרית דבר מראשיתו". אמר ליה: ומה פתחת ביה? א"ל: . ..לאדם שלמד תורה בנערותו ושכחה ובזקנותו וקיימה - הוי "טוב אחרית דבר מראשיתו". אמר: ווי דמובדין ולא משכחין! עקיבה רבך לא הווה דרש כן, אלא: "טוב אחרית דבר - מראשיתו" - בזמן שהוא טוב מראשיתו, ובי היה המעשה... (תלמוד ירושלמי, מסכת חגיגה פרק ב הלכה א) |
|
מדברי גמרא אלו, אנו רואים שאלישע בן אבויה מעיד על עצמו שלא היה טוב מראשיתו ולכן הרגיש שהוא נכשל בלימודו. נגד תופעה שכזו אומר אלישע בן אבויה את דבריו. לפי זה, נוכל גם להבין מדוע הכניסו את דבריו למסכת אבות, שכן אם שומעים דברים אלו מהחוטא עצמו, אז יש להם יותר תוקף והם משפיעים יותר. (ב) תשובה אפשרית שניה מובאת בפירושו של הרב גדליה סילווערסטאן למסכת אבות ("לב אבות"), וזה לשונו: |
נראה שאלישע בן אבויה אמר משנה זו קודם מיתתו, שעשה תשובה לפני מותו... והוא חטא נגד בני הנעורים כמאמר הירושלמי חגיגה פרק ב, שבא לבית הספר וראה תינוקות יושבין ולומדין ואמר להם: "ילדים! מה אילין יתבין הכא?"
והיה קטיל להון - היינו: מיתה רוחנית - כמו שמפורש שם: "אמר: אומנותיה דהן - בנאי, נגרא, חייט, צייד", היינו ששאל אותם: "ילד, מה יהיה עמך? הנח את החדר ועסוק בחכמה ומדע, יש לך כשרונות ותוכל להיות בנאי, ואז תראה ברכה, כי תהיה לך פרנסה ולא תצטרך לילך ולהיות בטלן או מלמד וכדומה. וכיון ששמעו הילדים כל זה עזבו את החדר ואזלו משם לעסוק בחיי העולם הזה, וכאשר ראה אלישע בן אבויה כי קרוב קצו - עשה תשובה, ואמר המשנה הזו, שיש לו חרטה גמורה בביטול הנערים הקטנים מחדרם: "הלומד ילד, למה הוא דומה וגו'"... |
|
כלומר: בניגוד לתשובה הקודמת, כאן לא ביטא אלישע בן אבויה את חרטתו על מה שקרה לו במשך חייו אלא דאגתו בשעת מיתתו הייתה דווקא על מה שעשה לאחרים ועל שגרם לילדי ישראל רבים לעזוב את דרך התורה. (ג) תירוץ שלישי הוא של הרב יעקב לוינסון בפירושו למסכת אבות ("מחקרי אבות"), וזה לשונו: |
הוא "אחר" שיצא אחר-כך לתרבות רעה והיה בימי רבי עקיבא ויחד עם רבי עקיבא נכנס לפרדס. רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום והוא יצא לתרבות רעה, ועוד בהיותו בבית-המדרש, קודם שהרחיקוהו, היו ספרי מינים נושרים מחיקו, וכנראה הייתה לו מורשת אבות מאביו אבויה שגם הוא הביט בעין רעה על גדולי התורה מחזיקי הקבלה, ולפי טבעו להיות נתפס למינות ולשנוא גדולי תורה, מחזיקי תורה שבעל-פה, הרגיש איזו שנאה לרבי עקיבא או קנאה מסותרת, ואף כי למד אתו ביחד בכל זאת ביטל אותו בלבו יען (כי) רבי עקיבא הוקם על מאחרי הצאן בהיותו רועה של כלבא שבוע, ולדעת אחרים היה כבר בן ארבעים, גם אב לבן, ועל כן אמר המאמר הזה כעקיצה נגד רבי עקיבא שהתחיל ללמוד בזקנותו בן ארבעים, ואמר:
הלומד ילד, למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש - שהכתב יוצא בהיר ומפורש, כך תורתו היא בהירה ומאירה, והלומד זקן למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר מחוק - שהכתב יוצא מטושטש, כך תורתו אינה מאירה ומבוררת... |
|
פירוש זה מעניין משתי סיבות: (א) מה רצו חכמי ישראל להשיג בהכניסם מאמר זה לפרקי אבות? להראות את מגרעותיו של רבי עקיבא, או של אלישע בן אבויה? הסברה אומרת שלא. האם רצו שנלמד על כוחה של האפיקורסות של אלישע בן אבויה? גם כאן הסברא אומרת שלא, שכן אין זו מטרתה של מסכת אבות. (ב) רבי מאיר היה תלמידם של רבי עקיבא ואלישע בן אבויה. בשני התלמודים וכן במדרשים, ישנם סיפורים רבים על שאלות ששאל אלישע בן אבויה את רבי מאיר והביא את פירושו של רבי עקיבא. כך מספרת הגמרא (חגיגה טו, א): |
שאל "אחר" את רבי מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה:
מאי דכתיב ואיוב כח) "לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז" - אמר לו: אלו דברי תורה, שקשין לקנותן ככלי זהב וכלי פז, ונוחין לאבדן ככלי זכוכית. - אמר לו: רבי עקיבא רבך לא אמר כך, אלא: מה כלי זהב וכלי זכוכית, אף על פי שנשברו יש להם תקנה - אף תלמיד חכם, אף על פי שסרח יש לו תקנה. - אמר לו: אף אתה חזור בך! - אמר לו: כבר שמעתי מאחורי הפרגוד: "שובו בנים שובבים" - חוץ מ"אחר". (גמרא בבלי, מסכת חגיגה, דף טו, א) |
|
ובירושלמי (חגיגה פרק ב הלכה א) מסופר: |
"ר"מ הווה יתיב דרש בבית מדרשא דטיבריה,
עבר אלישע רביה רכיב על סוסייא ביום שובתא. אתון ואמרון ליה: הא רבך לבר. פסק ליה מן דרשה ונפק לגביה, א"ל: מה הויתה דרש יומא דין? א"ל: "ויי' ברך את אחרית" וגו'. א"ל: ומה פתחת ביה? א"ל: "ויוסף יי' את כל אשר לאיוב למשנה", שכפל לו את כל ממונו. אמר: ווי דמובדין ולא משכתין! עקיבה רבך לא הווה דרש כן, אלא "ויי' ברך את אחרית איוב מראשיתו" - בזכות מצוות ומעשים טובים שהיה בידו מראשיתו. אמר ליה: ומה הויתה דריש תוכן? א"ל: "טוב אחרית דבר מראשיתו" אמר ליה: ומה פתחת ביה? א"ל: לאדם שהוליד בנים בנערותו ומתו ובזקנותו ונתקיימו - הווי "טוב אחרית דבר מראשיתו", לאדם שעשה סחורה בילדותו והפסיד ובזקנותו ונשתכר - הווי "טוב אחרית דבר מראשיתו", לאדם שלמד תורה בנערותו ושכחה ובזקנותו וקיימה - הווי "טוב אחרית דבר מראשיתו". אמר: ווי דמובדין ולא משכחין! עקיבה רבך לא הווה דרש כן, אלא "טוב אחרית דבר מראשיתו" - בזמן שהוא טוב מראשיתו... אמר ליה: ומה הויתה דרש תובן? א"ל: "לא יערכנה זהב וזכוכית". א"ל: ומה פתחת ביה? א"ל: דברי תורה קשין לקנות ככלי זהב ונוחין לאבד ככלי זכוכית, ומה כלי זהב וכלי זכוכית אם נשתברו - יכול הוא לחזור ולעשותן כלים כמו שהיו, אף תלמיד חכם ששכח תלמודו יכול הוא לחזור וללמדו כתחילה. |
|
כל השאלות הללו מתפרשות באופן שונה לנוכח פירושו של הרב לוינסון. השאלות המובאות בירושלמי מציגות את דרשתו של רבי מאיר המכוונת להחזיר את רבו בתשובה, אך אלישע בן אבויה מפנה אותו אל רבו השני, באומרו שרבי עקיבא דרש אחרת לגמרי, דווקא דרשתו של רבי עקיבא היא כנגד חזרתו בתשובה של אלישע בן אבויה. כלומר: שנאתו של אלישע בן אבויה גדלה על ידי כך שהוא ראה את רבי עקיבא כאילו דורש כנגדו. אולי הירושלמי הציג את הדרשה האחרונה, לעניין קניית התורה מחדש, כבאה מפיו של רבי מאיר, שכן לא התאימה לקובץ השאלות שהובאו עד אז. עד עתה רבי עקיבא אמר שתשובה לא מועילה לתלמיד חכם שסרח. לעומת זאת, הבבלי שלא הביא את השאלות האחרות, אין לו בעיה שרבי עקיבא יאמר את המשפט הזה (רבי עקיבא היה בעצמו יהודי שלא למד בצעירותו ונעשה גדול בתורה, והוא חווה חזרה בתשובה). אלו היתרונות והחסרונות בפירושו של הרב לוינסון. |
| המשך המאמר |
|---|
