אגדות התלמוד הירושלמי

אביעד הכהן

- ה מ ש ך -

יפה מראה
פטירתו של ר' יעקב אבן חביב בעודו עושה במלאכת הדפסת חלקו הראשון של ה"עין יעקב", הביאה לכך שחלק גדול מאגדות הירושלמי - בסדרי נשים ונזיקין - נותרו בשיממונן. פעולתו של ר' שמואל יפה⁶¹, נועדה להשלים את המלאכה. ר' שמואל יפה נולד בברוסה סמוך לשנת רפ"ה. בשנת ש"ט נסע לקושטא, כדי "ללמוד תורה ולישא אשה" כפי שהוא מעיד על עצמו, ושם שהה רוב ימיו למעט תקופה שעשה, ככל הנראה, באדרינופול. את תשובותיו ואיגרותיו היה חותם, על דרך החרוז, "חלש ורפה שמואל יפה". ספרו הראשון היה "יפה תואר" על מדרש רבה, שנשלם בי' אדר, שנת שמ"א, וכבר בהקדמתו הוא מציין כי אסף את כל קטעי האגדה שבירושלמי:

להפיק רצון הרבים הבאים מדי שבת בשבתו לשמוע הדרשה מפי נפשם חפצה לשמוע דברי אגדה יותר מדברי הלכה... סבותי את לבבי על כל מדרש אגדה אשר מצאה ידי בבבלי ובירושלמי וזולתם...

הוי אומר: עיסוקו בירושלמי לא היה אלא נספח לעבודתו הגדולה על המדרש, ואך מקרה הוא שדווקא פירושו לאגדות הירושלמי, "יפה מראה", הוא שנדפס בחייו. דומה, שהיקפו האדיר של "יפה תאר" על המדרשים, אחד הספרים העבריים הגדולים ביותר שנדפסו מעולם, וההוצאות הרבות שהיו כרוכות בהדפסתו⁶² שכנעו את ר"ש יפה להדפיס תחילה דווקא את חיבורו לירושלמי. וכך הוא כותב בהקדמתו:

כאשר יגעתי מנעורי בספר זיכרון לפני ה' לכפר על נפשי נפש נענע הנקרא בשמי ספר יפה תאר... עד אשר אם עשיתי גמר מלאכתי בפירוש המדרש הנזכר עד תומו... והיה כראותי כי אין כילות למעלה ורחמי שמים מרובים, מלאני לבי עוד לבקש תפילה ותחנונים מאלקי אבי היה עמדי יוסיף שנית ידו להיטיב עמי להפק זממי לפרש גם אגדות גמרא הירושלמית בשגם הן שכנות ומצרניות לאגדות מ"ר בכתבם ובלשונם וחלק גדול מהם שקוע בתוך המדרש הנזכר כי לא ראיתי בהן שום פירוש זולתי ד' בעל "עין יעקב" ז"ל אשר לא זכר מהנה אחד מני אלף וגם באותן שהביא לא שת לבו לירד לעומק הבנתן כפי הצורך ולא עוד אלא שיש בהן כמה בלבולים דחסיר ויתיר וחליף כי לא נזדמן לידו ספר הירושלמי אלא קונטריס אחד מוטעה כמו שכתב בהקדמתו... ובאלה חפצתי צדק נפשי בתת ב' החיבורים האלה ביד איש עטי בעט ברזל ועופרת להעבירם בחקי חקיקת הדפוס לשלחם בכל גבול ישראל... האמנם להיות המלאכה מרובה, והפועלים עצלים, והשכר המבוקש להם הרבה, ובעל הבית דחוק למעות, אין לאל ידי לעשות חקיקת ב' החיבורים ולא אחד מיוחד בהם כי רבה היא מלאכתו ואמרתי להדפיס לעת כזאת ספר הירושלמי כי מצער הוא בערך אל הראשון אולי ישר בעיני אלקים ואדם עניי ועמלי ויהיו לי מעיר לעזור להדפסת הראשון גם כן...

ר"ש יפה שת ליבו לחילופים שבין נוסח האגדות בירושלמי ובין אלה שבמדרש רבה, וכן לחילופים שבין המקבילות בירושלמי עצמו, וכך הוא כותב בהקדמתו ל"יפה מראה":

בכמה מקומות נמצא חלוף בנוסחת האגדה בין המדרש [= מדרש רבה] והגמרא הזאת [= ירושלמי] בחסר ויתיר, והשתנות סדר החלוקות, ועל פיהן ישתנה הפירוש, ועם היות שכמה מהאגדות נאמרו בגמרא זו בחדא מס' וחזרו ונשנו במסכת' אחרינא לא חשתי להביאן רק במקומה הראשון ככתבה וכלשונה וכשיהיה שנוי הנוסחה שבין ב' המסכתות המחייב שנוי הפירוש כתבתי כל הראוי לכתוב במסכת הראשונה...

פירושו של ר' שמואל זכה להצלחה גדולה, ותוך זמן קצר יחסית זכה לכמה מהדורות⁶³. לאחריו, נעשו עוד מספר ניסיונות, לרבות בדור האחרון, לקבץ את אגדות הירושלמי אל מקום אחד, לבארן ולפרשן⁶⁴.

סוף דבר
חלקה של אגדת הירושלמי בצמיחתו המחודשת של העיון והעיסוק בו הוא רב ביותר. כאמור, פרשנות הירושלמי במאה הט"ז סבבה-הלכה סביב שני מעגלים: האחד, קטן מאד בהיקפו, כלל בתוכו חכמים, שלרובם הייתה זיקה כזו או אחרת לארץ ישראל, ומתוכה עסקו בלימוד ובפרשנות סדר זרעים של התלמוד הירושלמי. לא כן המעגל הרחב, של פרשנות אגדות הירושלמי. הנכנסים לתחומו עשו זאת כחלק מעיסוק כולל יותר. לא רק מתוך לימוד של הירושלמי "לשמו", בתורת שכזה, אלא כעיון כולל בספרות המדרשים כולה. עיסוקם בתלמוד הירושלמי, בעיקר בחלק האגדה שבו, היה מעין "מדע עזר" לספרות המדרשים. אפשר, שבחלק מן המקרים דווקא עיסוק זה בירושלמי, "שלא לשמו", הוא שהוליד את הדפסת הפרשנות גם לחלק ההלכתי של החיבור. לא מן הנמנע הוא, שמשראה רבי יהושע בנבנשת כי רבי שמואל יפה נטל לעצמו עטרת אגדת הירושלמי, ביקש להשלים - אם כי באופן אקראי לחלוטין - את החסר, וניגש למלאכת פירוש החלק ההלכתי של הירושלמי.

אם תרצו - הרי זו האגדה, ספרות המדרשים ותרבות הדרשנות בציבור שהעלו את פרשנות הירושלמי על מפת הספרות התורנית. חלקיו ההלכתיים של החיבור, הגם שנתפרשו בידי גדולים וטובים, לא זכו להארה של ממש, ונותרו נחלת חוג מצומצם של לומדים, שאל מול הישגיהם בפרשנות הירושלמי - מבלי שיהו בידיהם כל אותם כלים העומדים לרשותינו כיום - לא נותר לנו אלא לעמוד משתאים.

הערות:

1. הגדרתם של המונחים אינה ניתנת להיחתך בקווים חדים, ולמן ימיו הראשונים ביקש מחקר התלמוד להציב להם גבולות ולנסות לאבחן את משמעותו הראשונית של המונח (ראה, לדוגמא, שי"ר, ערך מלין (פראג, 1852), ערך "אגדה", עמ' 6 ואילך; ב"ז בכר, ערכי מדרש (א"ז רבינוביץ', מתרגם, ת"א, תרפ"ג), עמ' 26-22, 175). יש הנוהגים להגדיר את האגדה על דרך השיור, לאמר: כל מה שאינו "הלכה" - בכלל "אגדה" ייחשב, אלא שאז כמובן יש להגדיר גבולותיה של "הלכה" מהם. לבעייתיות המלווה נושא זה, ראה, לדוגמא, א"א אורבך, ההלכה, מקורותיה והתפתחותה (רמת גן, 1984); מ' אלון, המשפט העברי, ירושלים תשמ"ח, עמ' 83 ואילך, והמקורות שצויינו שם; ובהרחבה, אצל י' פרנקל, דרכי האגדה והמדרש (גבעתיים, תשנ"א), במיוחד בעמ' 15-11. ההתחבטות בשאלת האבחנה בין "הלכה" ו"אגדה" מצויה כבר אצל חכמים ראשונים, אלא שאף בתורתם אין לה קווי מיתאר ברורים. ראה, לדוגמא, אצל הרמב"ם: ש' ליברמן, הלכות הירושלמי (ניו יורק, תש"ח), מבוא, עמ' ה. והנושא כולו עדיין טעון ליבון ובירור.
2. איסוף חשוב של מקורות מאגדות התלמוד, כשהן מחולקות לרבדיהן השונים ומוערות, נעשה בספריו של ב"ז בכר, שחלקם אף תורגם לעברית תחת הכותרת: אגדת אמוראי א"י (א"ז רבינוביץ' מתרגם, ת"א, כרכים א-ג, תרפ"ה-תרצ"ח); י' פרנקל (לעיל, הערה 1, עמ' 5), מציין, על דרך השערה, כי בירושלמי יש "כאלף מימרות אגדיות של תנאים ואמוראים, המשולבות רובן כסוגיות אגדה קצרות או ארוכות יותר, בתוך סוגיות הלכה או בסופן או שנערכו ליד משניות של אגדה". כמובן, הכל תלוי בהגדרת המונח "אגדה", אלא שאכמ"ל. יש להעיר, כי מחקר אגדות הירושלמי טרם זכה לעיון מעמיק בפני עצמו.
3. ירושלמי פאה, פ"ב ה"ו, יז, ע"א, ומקבילות. והשווה לניסוח הדומה בבבלי ב"ב קל, ע"ב: "תנו רבנן: אין למדין הלכה לא מפי תלמוד ולא מפי מעשה עד שיאמרו לו הלכה למעשה", ורשב"ם שם. וראה: מ' אלון, המשפט העברי (לעיל, הערה 1), עמ' 85. וראה תוספות יום טוב לברכות ה, ד, ותוספות רעק"א שם; יד מלאכי, כללי האלף, סימן עב, ועוד.
4. מעניינת היא בהקשר זה התייחסותו של ר' יחזקאל לנדא, בתשובתו הקלאסית על מעמדה הנורמטיבי של האגדה (שו"ת "נודע ביהודה", מהדו"ת, יו"ד סימן קסא), ולפיה "אף דהירושלמי כללינהו יחד, מכל מקום לאו בחדא מחתא מחתינהו, ומה עניין המדרש אצל התוספתא... ולכן במקום שאין סתירה כדברי הגמרא סומכים על התוספתא, אבל המדרשים והאגדות עיקר כוונתם על המוסר ועל הרמזים ועל המשלים שבהם והכל עיקר הדת, אבל אין עיקר כוונתם על פסקי הלכות, לכן אין למדים מהם לפסק הלכה כלל".
5. ראה, לאחרונה, ש"י פרידמן, "לאגדה ההיסטורית בתלמוד הבבלי", ספר הזיכרון לש' ליברמן (ניו יורק וירושלים תשנ"ג), עמ' 121 הערה 6 והספרות שצויינה שם. על מקומה המרכזי של אגדת הירושלמי מבחינת "אמינות" מסורתה, עמדו כבר חכמים ראשונים. ראה, לדוגמא, הערותיו של הרש"ש, ר' שמואל שטראשון שהובאו אצל פרנקל (לעיל, הע' 1), עמ' 712 הע' 6.
6. ליקוטים מעין אלה מצויים גם בנושאים הלכתיים. כך, לדוגמא, בקטע קיימברידג' TS F17.5 שנדפס בשרידי ירושלמי (בשיבוש. וראה גם הערה 27 לעיל) בעמ' 280, 297, 307-306. גורל מעניין עלה בחלקו של קטע אחר TS F17.7, שזוהה כתחילה כ"ליקוטי" ירושלמי (ראה אפשטיין, הנזכר לקמן בהע' 9), ולבסוף הוכר שהוא שריד מהלכות הירושלמי לרמב"ם (ראה, בהרחבה, במחקרי על "הרמב"ם והתלמוד הירושלמי", עבודת גמר, ירושלים, תשנ"ג, פרק ט, וש"נ). על הוספות בספרים אחרים, ראה זוסמן (לקמן, הערה 29), עמ' 227 הערה 37). כך, לדוגמא, בסוף ספר הפרדס, דפוס קושטא (מספרו בבית הספרים הלאומי:R 23 V 7781, מובא לקט של קטעים רבים מן הירושלמי ובסופם (נט, ע"ג): "נשלמו מסכת ברכות מירושלמי". ש' אברמסון (רב נסים גאון, ירושלים, תשכ"ג), עמ' 212-203, הקדיש מקום נרחב לבחינת קטע זה (ודומים לו), והסיק שהורכבו ממקורות שונים, ובהם גם "מגילת סתרים" לרנ"ג.
7. צדו השני של הקטע נדפס ע"י גינצברג כ"שרידי ירושלמי", שם, עמ' 183-182. וראה גם הקטע הגדול של "קצור הגדות הירושלמי" שפירסם גינצברג בגנזי שכטר א, עמ' 387 ואילך. לגבי הקטעים הנוספים ראה: י"נ אפשטיין, "מעשים לבני ארץ ישראל", תרביץ ש"א ס"ב (תר"ץ), עמ' 37 [= מחקרים בספרות התלמוד ובלשונות שמיות ב(א), עמ' 330].
8. במאמרו הנזכר בהערה הקודמת הזכיר אפשטיין ב"חדא מחתא" את כל הקיצורים: בהלכה (וביניהם הלכות הירושלמי. ראה הע' 6 לעיל) ובאגדה וכללן יחדיו, אלא שכדרכו נזהר וכתב שהתופעות העולות מקטעי הירושלמי "שאינם לפנינו", בייחוד אצל חכמי אשכנז, הם "מעין" אותם קטעים שפורסמו ב"שרידי ירושלמי". אפטוביצר, מבסס התיאוריה של "ספר ירושלמי", שמח על דברי אישוש אלה כמוצא שלל רב, לא הבחין בין הקטעים השונים וקישרם כאחד ובעקבותיו טעו אחרים. ראה: מבוא לראבי"ה, עמ' 276; והנסמן שם; ומאמרו היסודי במונטסשריפט נה (1911), עמ' 425-419. ראה גם מאמריו בהצופה לחכמת ישראל א (1922), עמ' 179, מונטסשריפט כרך נב (1908), עמ' 307 ואילך; ל' גינצברג, "תשובה על יין מבושל לכוס של מצווה" (ניו יורק, תרפ"ב עמ' 22); גנזי שכטר א, עמ' 43; ש' ליברמן, הירושלמי כפשוטו (ירושלים, תרצ"ה), עמ' כה; א"א אורבך, בעלי התוספות (ירושלים, תש"ם), עמ' 395 והע' 40, ועמ' 714; י' זוסמן, מחקרים בספרות התלמודית (ירושלים, תשמ"ג), עמ' 41 הע' 128; מחקרי תלמוד א (תש"ן), עמ' 128 הע' 52. לעמדה שונה ראה ב' רטנר, הקדמה ל"אהבת ציון וירושלים" ברכות (וילנה, תרס"ו), עמ' V; הנ"ל, אהצו"י תענית (וילנה, תרע"ג), עמ' 115, ועוד.
9. T. Kwasman, "Untersuchung zu Einbandfragmenten und ihre Beziehung zum Palastinischen Talmud", תדפיס, היידלברג 1986. ראה גם תקציר הרצאתו, AJS Abstracts, session (דצמבר 1987).
10. בספרות המאוחרת יותר נטו לזהות את "ספר הירושלמי" עם אשכנז בלבד. בחינה מדוקדקת של כל תופעה לגופה, ולאחריה בחינת כולן כאחד מורה על חלקן החשוב של צרפת, ובעיקר של פרובנס, בתהליך יצירתו של "ספר הירושלמי", כפי שהכיר כבר אפטוביצר (ואחרים). ראה מאמרו במונטסשריפט נה (לעיל, הע' 10), עמ' 424, ובצופה לחכמת ישראל הנ"ל, עמ' 179.
11. על מקצת מאלה, הנזכרים בספרות הקבלה, ראה מאמרי: "התלמוד הירושלמי ותורת הח"ן", מחניים 6 (תשנ"ג), עמ' 58, ובאריכות בפרק העשירי ממחקרי על "התלמוד הירושלמי בבית מדרשם של בעלי התוספות באשכנז" (העתיד לראות אור במקו"א), בו דנתי בדרכי המחקר הראויות לנושא זה, בתופעה הכללית של מאמרי ירושלמי ש"אינם לפנינו", בראשיותיו של "ספר ירושלמי", ובאופיו של הספר (תודתי נתונה אף כאן לפרופ' א' גרוסמן, ולד"ר ש' עמנואל שעל ידם ניגשתי למלאכת מחקר זה, על שני שלביו, באשכנז הקדומה ובתקופת בעלי התוספות).
12. להבדיל מפירושים שחדרו לגופי הציטטות, תופעה רווחת בירושלמי. על הדרך להבחין בין השניים עמדתי במחקרי הנזכר בהערה 11 לעיל.
13. לפיכך, אין זה מן התימה שאפטוביצר הקדיש במבואו לספר הראבי"ה רשימה מיוחדת לאותם קטעים שמ"ספר ירושלמי", והפרידה מרשימת קטעי הירושלמי שלפנינו המובאים בספר הראבי"ה. עם זאת, יש לציין, ששתי הרשימות אינן מדויקות, ולוקות בחסיר ויתיר. יתירה מזו: למרות עבודתו של אפטוביצר בהערת דברי הראבי"ה והארתם, ששימשה ומשמשת - בלווית המבוא - דוגמא להוצאת ספרי ראשונים, הנוסח עצמו לקוי ומשובש. אפטוביצר לא ראה את כת"י שזח"ה ממנו נדפסה מהדורתו, וסמך על העתקתו של לאסט שהייתה לפניו (ראה מבואו, עמ' 105), שנתרשל במלאכתו, דילג על שורות שלמות, ושילב בגוף הטקסט הערות משלו. גם הערות אפטוביצר ביחס לכת"י אוקספורד אינן תמיד מדויקות. כל אלה, יפים - ובמידה מרובה יותר - אף לחלקו הרביעי של החיבור. כל זאת, בנוסף לכך שבארבעת החלקים הראשונים לא נעשה כל שימוש בכת"י בית דין לונדון (מס' 11) של החיבור, שבכמה מקרים גירסתו משובחת מזו של חבריו. וראה בעניין זה מחקרי (הנ"ל בהע' 11 לעיל), ליד הע' 89.
14. על תופעות חריגות כגון חתימת קרוב או פסול בשטר (סימנים תתקיט, תתקנג), ראה כבר אצל הראב"ן, מהד' עהרנרייך, רכב, ע"ב ד"ה היו, ומחקרי הנ"ל, הע' 113.
15. על שימושם של חכמי אשכנז במקורות חז"ל בכלל, ובתלמוד הירושלמי בפרט, כאמצעי לעיגונו של מנהג אשכנז, עמדתי במחקרי הנ"ל, ליד הערה 116. שם, אף נבחנו גורמים אפשריים אחרים שהביאו - בחינת "זה וזה גורם" - ליצירתו של "ספר הירושלמי". ביניהם, נזכיר כאן את דרך לימודם של בעלי התוספות האשכנזיים - ובכללה הרחבת האופקים הספרותיים ודרך טיפולם ושליחת ידם בנוסחיהם של חיבורים מספרות חז"ל, השפעת המסורת האי"י על תורת אשכנז (עם כל הבעייתיות שבה. ראה: א' גרוסמן, "זיקתה של יהדות אשכנז הקדומה אל א"י", שלם ג (תשמ"א), עמ' 92-57), השפעת עולמה הרוחני של חסידות אשכנז, ועוד.
16. ראה, לדוגמא, בראבי"ה סימן לג (חלק א, עמ' 20, והערות אפטוביצר שם, ובהוספות ותיקונים עמ' 472), לעניין רמ"ח תיבות בקריאת שמע כנגד רמ"ח איברים (ראה: ז"ו רבינוביץ', ירושלים (לונץ) ז (תרס"ז), עמ' 162; י' תא שמע, "'אל מלך נאמן' - גלגולו של מנהג", תרביץ לט (תש"ל), עמ' 185 ); סימן תרעג, לעניין ד' מינים; סימן תרפב (לולב - לב אחד), ועוד.
17. ראה, בהרחבה, אצל ש' אברמסון (לעיל, הע' 6), פרק רביעי.
18. דוגמת קטע המצוי כיום בספריית האוניברסיטה כקיימברידג' (סימונו: TS F1(2)592 (צילומו במכון לתצלומי כת"י בבית הספרים הלאומי בירושלים, פ' 2329, ס' 18912), הפותח בכותרת השגורה אצל רב נסים גאון (ראה מחקרי על "הרמב"ם והתלמוד הירושלמי" הנזכר בהע' 6 לעיל, בעמ' 65, ובמקורות שצויינו שם): "גרסינן בתעניות דבני מערבא בתחילת פרק ראשון", ומיד לאחריה בא קטע גדול מאד מהירושלמי; והציטוטים המרובים מן הירושלמי בכת"י דה רוסי 327 שפירסם ח"מ הורביץ בתורתן של ראשונים (פרנקפורט, תרמ"ב) [ליקוט מתוך "מגילת סתרים"? ראה: אברמסון, שם, עמ' 203 ואילך, וההפניות שצויינו שם למאמרו של י"נ אפשטיין ואחרים]. מסוג שונה הם הציטוטים הבודדים ששוקעו בספרים שחותם הליקוט טבוע בהם, דוגמת כתה"י החשוב אוקספורד-בודלאנה 2343 (מכת"י ס' 21407) [= כת"י אופנהיים 127], ובו ליקוט מתורת חכמי פרובנס [ראה עליו, לפי שעה, א' נויבאור Israelitsche Letterbodei, כרך ב (1876-7) עמ' 187-177; ושם, כרך ג, עמ' 8-1] בו משוקעים אף קטעי ירושלמי; הקטעים ששוקעו בקובץ "תשובות ופסקים לר"י הזקן" ונתפרסמו ע"י רמ"י בלוי, שיטת הקדמונים לע"ז (ניו-יורק, תשנ"א), עמ' רמה-רמז [תודתי נתונה לד"ר ש' עמנואל שהיפנה תשומת לבי אליהם]; כ"י אוקספורד 1267 עמ' 214b; ועוד כהנה וכהנה.
19. ראה לדוגמא, ח' אלבק, מבוא לבראשית רבה, עמ' 66 ואילך; י"נ אפשטיין, מבואות לספרות האמוראים, עמ' 287 והספרות הרשומה שם.
20. ראה, לדוגמא, ח' אלבק, מדרש ויקרא רבה, סה"י ללוי גינצברג (ניו יורק, תש"ו), עמ' ל; מ' מרגליות, מבוא לויקרא רבה, עמ' XVII ואילך, והמקורות שצויינו שם (לאחרונה שב ונדרש לנושא זה ל' מוסקוביץ' בהרצאתו בקונגרס הי"א למדעי היהדות, אלא שדבריו טרם נתפרסמו).
21. על זיהוי המחבר, מקומו וזמנו, וכן על עדי הנוסח של הילקוט, ראה אצל היימן (לקמן, הע' 24), עמ' XIV; מ' כהנא, אקדמות להוצאה חדשה של ספרי במדבר (דיסרטציה, תשמ"ב), עמ' 49-42 והספרות שצוינה שם בהערות. לענייננו, נציין רק שנוסחו כמסכת שקלים קרוב לענף המסירה האשכנזי של מסכת זו.
22. ראה: ע"צ מלמד, מדרשי ההלכה של התנאים בתלמוד הבבלי, עמ' 70-68, ביחס לנוסח הברייתות שבמדרשי ההלכה ובתלמוד.
23. כהנא (לעיל, הע' 21), עמ' 49-45 ביחס לנוסחאות ספרי במדבר בילקוט שמעוני לספר במדבר.
24. ד' היימן, מקורות ילקוט שמעוני (ירושלים, תשל"ד), עמ' X. אמנם, ספירתו כוללת גם מקומות מסופקים (ראה, לדוגמא, רמז לז בהוספת דברי ר' תנחומא), קטעים שנכפלו בכמה מקומות, והשמטת ציונים למקומות אחדים, ואכמ"ל.
25. זאת, כמובן מתוך ההנחות שהציונים לירושלמי אכן יצאו מתחת יד המחבר, שלפניו עמד טקסט של הירושלמי השווה, בעיקרו, לזה שלפנינו, ושהוא שאב את הדברים מתוך הירושלמי עצמו ולא מכלים שניים ושלישיים (ראה, לעניין זה, השערת ש' ליברמן, הירושלמי כפשוטו, עמ' 21, שבעל הילקוט שאב מקורו מעד נוסח משני).
26. על הראיות המפורטות לעניין זה עמדתי באריכות במקום אחר. כדוגמא כלבד, ראה לעניין דמותם של ישראל בראש השנה, הבאה בילקוט כמקומות שונים ובכמה פנים שונות (רמז תתכה על התורה, ורמז תתפח על תהלים, והשווה לקונטרס אחרון רמזים כא-כב, ולירושלמי שלפנינו ר"ה פ"א ה"ג, נז, רע"ג. וראה אהצו"י ר"ה, עמ' 14-13). ראה עוד כיו"ב, לעניין עילת הזוועות בעולם, בילקוט רמז תתלו, והשווה ירושלמי ברכות פ"ט, יג, ע"ב, ואהצו"י שם, עמ' 199. ראה עוד בראבי"ה, ברכות סימן קמו, עמ' 142 והערה 6 והנסמן שם. אפטוביצר חש בזיקה בין גירסאות הילקוט ל"ספר ירושלמי", אלא שלא הגדירה כדבעי (וראה עוד בעניין זיקה זו במחקרי הנ"ל בהע' 11). לדוגמאות אלה ושכמותן אף השלכות מרחיקות לכת לזיהוי טיב נוסח הירושלמי של בעל הילקוט, ויש בהן כדי לקרבנו לזיהוי זמנו ומקומו, אלא שאכמ"ל.
27. בקולופק כ"י אוקספורד-בודליאנה 2637 של הילקוט לתורה מופיעה הפניה לקונטרס, אך אין הוא כנמצא שם. לעת עתה אפוא לפנינו עד נוסח אחד בלבד של הקונטרס, בסוף מהדורת הדפוס הראשונה של הילקוט לתורה (שאלוניקי, רפ"ו - 1526). הקובץ הושמט ממהדורותיו הבאות של הילקוט, והוחזר אליו רק בדור האחרון, במהדורת ירושלים תש"כ (ושלאחריה), כצילום מתוך "שרידי ירושלמי" של ל' גינצברג (ניו יורק תרס"ט, עמ' 343-311). דא עקא, שגם חלק זה ב"שרידי ירושלמי" (לטיב העבודה בחלק הארי של הספר ראה, לעת עתה, מאמרי: "על מידת שימושו של ר' יוסף קארו בתלמוד הירושלמי", דברי הקונגרס העולמי העשירי למדעי היהדות ג(א) (ירושלים, תש"ן), עמ' 215 הע' 13 וש"נ) לא נוקה משיבושים לרוב ואסור לסמוך על נוסחו [אף מראי המקום לא ניצלו משגיאות. ראה לדוגמא מש"כ ש' ליברמן, "ירושלמי הוריות", ספר היובל לח' אלבק (ירושלים, תשכ"ג), עמ' 296]. עוד על הקונטרס ראה: היימן (לעיל, הע' 24), עמ' XXIV. עבודה חשובה על קונטרס אחרון נכתבה ע"י ידידי מר ע' גרבר (טרם פורסמה), ותודתי נתונה לו על שהרשני לעיין בה.
28. אפשר שהדבר תלוי בראיית מסכת שקלים כחלק מן התלמוד הבבלי. ראה: היימן (לעיל, הע' 24), עמ' X. נוסחו בשקלים, מכל מקום, משקף את ענף המסירה ה"איטלקי-אשכנזי" (ראה זוסמן, מחקרים (לעיל, הע' 8), עמ' 35 הע' 114).
29. סדר המסכתות שעל פיו נדפסו הליקוטים בקונטרס שונה מזה הנמצא אצלנו [על סדר המסכתות בירושלמי (שעיקרו תלוי, כמובן, גם בסדרה המקורי של המשנה. ראה: י"נ אפשטיין, מבוא לנוסח המשנה, עמ' 985), ולאחרונה: י' זוסמן, "פרקי ירושלמי", מחקרי תלמוד ב (תשנ"ג), עמ' 223 הערה 11].
30. ראה ד' היימן, מקורות ילקוט שמעוני לנביאים וכתובים (ירושלים, תשכ"ה), עמ' 8 וש"נ, ושם עמ' 583.
31. ראה כהנא (הע' 21), עמ' 53-50, ושם אף פירוט עדי הנוסח [גוף הילקוט למשלי כ"י בדאהב מצוי במחלקה לכתבי יד בבית הספרים הלאומי, וסימנו 80⁰1774 [וראה לאחרונה: ר' וייזר, ספרים מספרד (ירושלים, תשנ"ב), עמ' 47-46 (אך ראה כהנא, שם, הע' 1! )]. כפי שציין כהנא, המהדורות השונות לקויות ביותר. לענייננו, ראה - לשם דוגמא כלבד, מהד' גראינוף, עמוס עמ' 63: "כהן בת אל פתפותי בצים היו שם ואידה זה... כך אני מקובל", אבל בכתה"י (המוזיאון הבריטי 342, מתכ"י ס' 4872): "כהן בית אל פת פתי... ואיזה זה... כך אני מקובלני"; מיכה עמ' 9: "כל הרוצה להחמיר על עצמו יחמיר ולנהוג כחומרי בית הלל(!!)", אבל בכתה"י כמובן: "ולנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל", וכאלה עוד רבות. המהדירים אף תיקנו טעויות מוכחות, אך לעתים ביקשו לתקן ונמצאו מקלקלים. למרות הכל, יש בנוסחאותיו גם מרגליות טובות לנוסח הירושלמי. ראה, לדוגמא, עמוס, עמ' 49 ומש"כ ליברמן, מחקרים (לקמן הע' 48), עמ' 448.
32. ראה, לדוגמא, ילקוט המכירי לזכריה (מהד' גראינוף, לונדון, 1909), עמ' 87: "תענית ירושלמי... וכיוצא בזה בבראשית רבה" [והשווה שמות האמוראים שם לנוסח שבירושלמי תענית ב, מה, ע"ג], ולעתים אף בלי ציון למקור האחר. ראה, שם, עמ' 93 [= תעניות סו, ע"ג] והשווה לבראשית רבה, מהד' תיאודור, עמ' 120 והנסמן שם. לתופעה הפוכה, ראה לדוגמא, שם, עמ' 71: "תנחומא... וכן בירושלמי דמגלה", הושע, עמ' 109: "איכה רבתי... וכן בירושלמי דתענית"; מלאכי, עמ' 20: "מדרש שיר השירים... וכן בברכות ירושלמי"; יונה, עמ' 3: "פרק המוצא תפלין... וכן במכילתא וכן בברכות ירושלמי", ועוד כהנה וכהנה.
33. מסקנה זו עולה מדרך הציטוט. דרך כלל הוא מצרף את הכותרת "ירושלמי" לשם המסכת (דוגמת "תענית ירושלמי", ["ברכה(! כך בכתה"י) ירושלמי"], "ובירושלמי דחגיגה" [אך השווה יואל, עמ' 5, 16: זרעים ירושלמי. ולעתים סתם "ירושלמי"], ואילו בשקלים - סתם "שקלים" (ראה, לדוגמא, הושע, עמ' 118: שקלים פרק שופרות; שם, עמ' 140: שקלים; יואל, עמ' 18: וכן במסכת שקלים; צפניה, עמ' 22: פרק דשקלים, ועוד). יש לציין כי קיימים קווי דמיון לא מעטים בין דרך עבודתו לזו של בעל ילקוט שמעוני, אלא שאפשרות קיומו של קשר - ישיר או עקיף - בין שני החיבורים (וליקוטים דומים) טרם נבחנה לעומקה [ראה, לעת עתה, את רמיזתו המעניינת של החיד"א [שם הגדולים, מערכת ספרים, אות י, לז: "קרוב מאד לילקוט השמעוני"]. תופעה נוספת שראוי לציינה היא הציון הכפול שבא לעתים לכמה מקבילות בירושלמי, כדרך שאר ראשונים [תופעה זו אינה קשורה בהכרח לייחודה של מסכת נזיקין, כפי שהציע זוסמן, מחקרי תלמוד א, עמ' 58 הע' 21. והרחבתי עליה דברים במקו"א]. ראה, לדוגמא, מיכה, עמ' 33: "ברכות ירושלמי... וכן בפרק אין(!) מזכירין ירושלמי". וראה להלן, הע' 37.
33א. ראה לדוגמא חגי, עמ' 38: ע"ז ירושלמי ר' חיננא וכו', ולפנינו מופיע הקטע רק בקידושין (א, א, נח, ע"ג). אלא שאפשר ולאור תוכנו של הקטע, הינו משתייך לאותן "הלכות בני נח" שבאו ב"הלכתא רבתי" הכתובה אחר מסכת ע"ז (ראה הע' 38 לקמן, וש"נ).
34. על תוכנו, עדי נוסחו, דפוסיו וטיבם, ראה: א' הורביץ, "על המקורות שבילקוט תלמוד תורה" (דיסרטציה, ניו יורק, 1965), ולענייננו במיוחד עמ' 284-275; כהנא (לעיל, הע' 21), עמ' 53-50, והספרות שצוינה שם בהערות. (וראה שם הגדולים לחיד"א, מערכת ספרים, אות י, לד).
35. ראה הורביץ וכהנא, שם.
36. ראה הורביץ, שם, עמ' 275 [על "חמשת" סדרי הירושלמי שנזכרו אצל הרמב"ם, ראה מחקרי הנ"ל בהע' 6, וכעת אצל זוסמן (לעיל, הע' 29), עמ' 282].
37. ראה לדוגמא ויקרא יט, יט: "ירושלמי דפ"ק דכלאים ובירושלמי דע"ז בפ' השוכר" [אך לפנינו אינו בפרק השוכר. וראה הורביץ, שם, עמ' 283]; דברים כא, יג: "ירושלמי דמכות פ' הגולין ודע"ז פ' השוכר", והקטע מופיע במכות (ב, ד (לא, ע"ד)), אך לא בע"ז. וראה הורביץ, שם.
38. הקטע מובא בשם ה"ירושלמי" גם בילקוט המכירי לישעיה (עמ' 74). ראה ש' ליברמן, "תיקוני ירושלמי", תרביץ ה (תרצ"ד), עמ' 109 [= מחקרים בתורת א"י, עמ' 212]. אמנם, קרוב הוא שהיה חלק מאותה "הלכתא רבתי" המוזכרת בראשונים כ"ירושלמי סוף סנהדרין" או כ"הלכתא רבתי הכתובה אחר מסכת ע"ז". ראה כעת זוסמן, מחקרי תלמוד ב, עמ' 270 הע' 284.
39. על הקטע האחרון ראה הורביץ, שם. והשווה למש"כ, ובהרחבה, י' זוסמן (במאמרו הנזכר בהע' הקודמת). ירושלמי זה מוזכר גם ע"י בעל "מתנות כהונה" (לבר"ר שם, ושהש"ר א, ב) ו(ממנו?) המהרש"א בחידושיו לסנהדרין נט, ע"א.
40. למרות שמהדיריהם השונים של מדרשי תימן ציינו את הירושלמי כאחד ממקורותיהם וכדבר שבשגרה, יש לבחון בזהירות יתירה כל "מראה מקום" מעין זה, לאור הספק העקרוני בדבר הכרת התלמוד הירושלמי בתימן. לעניין זה ראה, לעת עתה: ש' ליברמן, מדרשי תימן (ירושלים, תש"ל) עמ' 38-36; ש' מורג, תרביץ ל (תשכ"א), עמ' 121; י' זוסמן, תעודה א, עמ' 30 הע' 42; ולאחרונה, במחקרו של מ' כ"ץ: "הירושלמי בכתבי היד של התלמוד הבבלי", סידרא ז (תשנ"א), עמ' 44-21 והספרות שנזכרה שם. על חשיבותם של מדרשי תימן לחקר נוסחם של מקורות חז"ל, ולצדה הבעייתיות המלווה אותם, ראה אצל כהנא (לעיל, הע' 21), עמ' 107-103, ולאחרונה: "מדרשי תימן ושימושם במדרשי ההלכה", דברי הקונגרס העולמי העשירי למדעי היהדות ג, א (תש"ן), עמ' 38-31, והספרות שנזכרה שם. על זהירות זו שיש לנקוט בההדרת מדרשים, ראה מש"כ זקני, הרב מרדכי הכהן, בהקדמתו לבראשית זוטא (ירושלים, תשכ"ב), בה ציין מחד (עמ' 13-12), את דרכו המיוחדת של המחבר בהרכבת חלקי מאמרים ושילובם זה בזה, דבר המקשה על זיהוי מקורם, ואף הוא ציין (שם, עמ' שנב) רשימה של עשרות מקומות בהם נמצא הד לדברי בעל המדרש בירושלמי, אלא שאף כאן צריך כל מקום ומקום בדיקה לגופו (וראה הערתו שם, עמ' 16: "ברור שאין כוונתנו לומר שרבינו המחבר אמנם השתמש למעשה בכל הספרים הנזכרים ב"מפתח" הספרים הנזכרים בהערות או שבכלל ראה וידע על מציאותם וקיומם").
41. אמנם, לעתים הוא נוקב בשמות הספרים בהם עשה שימוש, ואף הירושלמי בכללם. ראה כהנא (לעיל, הע' 21), עמ' 93, הערה 5. על שימושו בירושלמי לצורך עיבוד מקורותיו האחרים, ראה שם, עמ' 95.
42. על מחברו וזמנו ראה כהנא, שם, עמ' 103-97 וש"נ. במבואו למדרש זה (עמ' 20), קבע ר"ש בובר כי המחבר לא העתיק מן הירושלמי דבר או חצי דבר אלא ממסכת שקלים בלבד, אך לדעת זוסמן (מחקרים, לעיל הע' 8, עמ' 20 והע' 48) הכל שאוב מספר והזהיר.
43. על טיבו ראה י' טהעאדאר, "מאמר על פירוש בראשית רבא", תפארת ישראל (סה"י לי' לוי), עמ' 154-132, והספרות שצוינה שם; ח, אלבק, מבוא לבראשית רבה, עמ' 133. במאמרו על "ציטוטי הירושלמי אצל רש"י", Rashi Anniversary Volume (ניו יורק, 1941), עמ' 217-212, כלל מ' היגער גם את הציטוטים מן המיוחס לרש"י לבר"ר, מבלי שיתייחס כלל לספק בשייכות הפירוש לרש"י. ומכל מקום, מרשימותיו למדנו שהפירוש מצטט את הירושלמי ללא פחות מ- 13 מסכתות. על שאלת יחסו של רש"י לירושלמי, ראה את המקורות שנזכרו לאחרונה אצל א' ארנד, מסורות הנוסח של פירוש רש"י למסכת מגילה (עבודת גמר, תשנ"ג), עמ' 3, והערות שם.
44. ראה: י' ברנדס, הירושלמי של בעל מתנות כהונה (עבודת גמר, ירושלים, תשמ"ח), ומש"כ במאמרי: "על מידת שימושו של ר' יוסף קארו בתלמוד הירושלמי", דברי הקונגרס העולמי העשירי למדעי היהדות (תש"ן), עמ' 209, והשווה למש"כ זוסמן, מחקרים (לעיל, הע' 8), עמ' 40 הע' 126 [וראה כעת, י' זוסמן, "פרקי ירושלמי", מחקרי תלמוד ב (תשנ"ג), הע' 248].
45. ראה, לדוגמא, אצל א' עפשטיין, ירושלים (לונץ), כרך ז (תרס"ז), עמ' 149, ובכרך זה עוד דוגמאות רבות, וניתן להוסיף עליהן עוד כהנה וכהנה.
46. ראה מאמרי הנזכר בהע' 11.
47. ומכאן החשיבות שבעבודתו של ל' מוסקוביץ', שבחיבורו על הטרמינולוגיה של הירושלמי (דיסרטציה, ירושלים, תשמ"ח), הישווה בין המינוח בירושלמי ובין זה המשמש במדרשי האגדה הקדומים, והקדיש לכך פרק שלם (ראה שם, עמ' 106-97).
48. נקודת ציון בהקשר זה הוא מאמרו של ר"ש ליברמן, "משהו על מפרשים קדמונים לירושלמי", ספר היובל לא' מארכס, החלק העברי (ניו יורק, תש"י), עמ' רפז-שיט [= מחקרים בתורת א"י, ירושלים, תשנ"א, עמ' 328-296. בספר זה, נפלו למרבה הצער שיבושים קשים, ונשמטה שורה שלמה מעמודו הראשון של מאמר זה. ראה גם שם, עמ' 640: ירושלמי ע"ז פרק ו(!), ועוד]. אמנם, קביעות לא מעטות במאמר זה טעונות תיקון. ראה, לדוגמא, ביחס לר"י קארו ולבעל "מתנות כהונה", מש"כ כמאמרי הנ"ל בהע' 44 לעיל; ביחס לפירוש "זרע קודש" לר"מ פיזנטי, שנכתב, כביכול, על כל הירושלמי, ראה מאמרי: "התלמוד הירושלמי בדור הגירוש ולאחריו" [בדפוס]. על "הלכות הירושלמי" לרמב"ם, ראה מחקרי: הרמב"ם והתלמוד הירושלמי (לעיל, הע' 6).
49. במאמרי "התלמוד הירושלמי בדור הגירוש ולאחריו", הנזכר בהערה הקודמת (ראה גם מחניים 6, עמ' 54 הע' 6).
50. ראויים לציון בהקשר זה "אות אמת" על המדרשים, וציוניו של ר"י גדליה למהדורת מדרש רבה שיצאה בשלוניקי. העדויות על העיסוק בתלמוד הירושלמי כ"נספח" לעיסוק במדרשים, מעין טפל הנסמך לעיקר, והוא המדרש, מרובות הן, ויש להם ביטוי מה אף בדברי פרשני הירושלמי גופם. ראה, לדוגמא, כדברי הקדמתו של רבי שמואל יפה, בעל "יפה מראה", לספרו הגדול "יפה תואר".
51. הגם שההגהות על מדרש רבה נדפסו כעשרים שנה לאחר ספר "מסורת", אין לדעת בוודאות האם כולן נכתבו במקביל לו, לפניו או לאחריו.
52. ראה: יערי, הדפוס העברי בקושטא (ירושלים, תשכ"ז), עמ' 117, מס' 181. על תולדות חייו אין הרבה ידיעות. ראה ח' מיכל, אור החיים (לעיל, הערה 64), עמ' 452 מס' 980; אנציקלופדיה יודאיקה, כרך 7, עמ' 352-353 וש"נ. יש להבחין בינו ובין דון יהודה גדליה, המדפיס מגולי ספרד, שבית דפוסו בשלוניקי היה פעיל במחציתה הראשונה של המאה ה- 16, ובין השאר הדפיס את "מסורת התלמוד" (שאלוניקי רפ"ג), שעיקרה מסורת המשנה והתלמוד הבבלי. וראה את עדותו של בעל "עין יעקב", שכתב עליו: "כי הקרה ה' לפני אומן ראוי וזקן ונשוא פנים איש אמונים ה"ה המעולה ונבון כה"ר יהודה גדליה יצ"ו". וראה ח"ז דימיטרובסקי, שרידי בבלי ( ), עמ' 000, וברשימת ספריו אצל י' וינוגרד, אוצר הספר העברי (ירושלים, תשנ"ד), עמ' 666.
53. ח"ד פרידברג רשם בבית עקד ספרים (תל אביב, תשי"ב), עמ' 440 מס' 840 גם מהדורת "קושטא שמ"ז (332 דף)", אך לא מצאתי לו לפי שעה חבר (ספר מעין זה אינו נמצא בספרו של יערי על הדפוס בקושטא. ושמא הוטעה על ידי מקור שהעתיק את שנת חיבורו של הספר שנדפס בונציה ש"נ, שבקולופון שבסופו (שכז, ע"ב) נכתב כי כתיבתו נשלמה בכ' אב שמ"ז). על גלגוליה המרתקים של התחרות להוצאת המהדורה השניה של הספר, ראה במאמרו של בניהו, "רבי שמואל יפה אשכנזי" (לקמן, הערה 61).
54. הרוצה לעמוד על היקף התופעה, די לו שיעיין באוצרו החדש של וינוגרד (לעיל, הע' 52), עמ' 605-604 (קושטא), 668-666 (שאלוניקי).
55. על קורות חייו ראה: ש' רוזאניס, דברי ימי ישראל בתוגרמה (תל אביב, תר"צ), עמ' 85-84, 105-101; י' הקר, "ר' יעקב ן' חביב - לדמותה של ההנהגה היהודית בשאלוניקי בראשית המאה הט"ז", דברי הקונגרס העולמי השישי למדעי היהדות ב(ירושלים, תשל"ו), עמ' 126-117; מ' בניהו, "דרושיו שלרבי יוסף בן מאיר גרסון", מיכאל Vll (תשמ"ב), עמ' קכב-קכג, והמקורות שצויינו על ידם.
56. בין מקורותיו: פירושי רש"י, תוספות, רמב"ן, רשב"א, ריטב"א, רא"ש, ר"ן, "שער אורה", ספר המשקל לר"מ די ליאון, ספר העיקרים לר"י אלבו, פירוש תלמידי ר"י לרי"ף ברכות, פירושי רש"י ואב"ע על התורה, וחיבורים שהיו בימיו בכת"י (כמו "דרך אמונה" לר' אברהם בן שם טוב ביבאגו), ואף חיבורי ראשונים אחרים שלא הגיעו לידינו לפי שעה.
57. בנוגע לשנת הוצאתו של הספר ומקומו רבו הספקות, לאור נדירותו של הדפוס הראשון. כך, לדוגמא, מציין בן יעקב ב"אוצר הספרים", עמ' 438, כי הספר נדפס לראשונה בקושטא(!) רע"ו (וראה המקורות שציינו שם), וראה מ' שטיינשניידר, קטלוג הבודליאן, עמ' 1197; רוזניס, עמ' 102, הע' 48, ולאחרונה אצל י' וינוגרד, אוצר הספר העברי (ירושלים, תשנ"ד), עמ' 666, והמקורות שצויינו שם. לפני היו שני עותקים המצויים מבית הספרים הלאומי, פגומים בראשם, האחד על נייר מאוסף מהלמן (סימנו: R 2⁰ 75A 870 וראה גנזי ישראל, ירושלים, תשמ"ה, עמ' 48), והשני על קלף (לפי החותמות שבו השתייך בעבר לספריית המדינה בפרנקפורט, ולספריית שוקן בירושלים). במספור העמודים חלו שיבושים וחלקם נשמטו כליל. כת"י תימני מאוחר (מאה י"ח) של הספר היה באוסף ששון. ראה: אהל דוד, עמ' 682 מס' 754. העתקה נוספת מצוייה במוזיאון הבריטי (סימנה: Or. 2419 מעמ' 17a ואילך), תחת הכותרת "מדרשים נלקטים מהירושלמי". מרגליות (קטלוג, עמ' 56, מס' 406) הציע להשוותה עם "העין יעקב" ואוספים דומים. ואכן, השוואת כתב היד עם הדפוס הראשון מורה, לכאורה, שמדובר בהעתקה (כתיבה תימנית, מאה י"ז??? ראה מרגליות שם) מה"עין יעקב", ולשניהם טעויות, השמטות ונוסחאות משותפות, שלא ניתן להסבירן כטעויות העתקה. ראה, לדוגמא, פ"א דברכות: "א"ר יצחק עינא וליבא", אבל בדפוסים חדשים: "א"ר לוי", ושם: "ככפים הללו שלא נטופו מבנין בית המקדש כלום" (בדפוסים חדשים של "עין יעקב": "שלא חטפו"); רפ"ה דברכות: "חוץ מירמיה שחתם בדברי תוכחות וכו' ככתוב לעיל בפרק זה עד והכתיב כי אם מאס מאסתנו" (ובדפוסים החדשים הושלם), ועוד כהנה וכהנה. את השינויים הקלים ביניהם (ראה, לדוגמא, ברכות פ"א: פלמוטורי-פלמנטורין, סומנטירין-סומנסירין, ועוד) יש לתלות בטעויות המעתיק ולא בחילופי נוסח שיש בהם ממש.
58. זאת, על שם שכל "בית יעקב" הולך באור ביאור המחבר, "כי מציונו תצא תורה על כל תילי דאגדתא", ולפי ש"בשום שכל בלב השרים והפרתמים להוציא לאור ספירי ספורי הספר הזה בשנוי שמו והכל מתוקן", וכדי שלא להורידו מקדושתו, אחת היא כי אמרנו סימנא מילתא היא פסוק מלא לא יעקב יקרא עוד שמך כי אם ישראל כי שרה עם שאר ספרים ויוכל להאיר נרו". כה דברי "המאיץ את ההדפסה", ר' חיים ן' סרוק, בדפוס זורזו דקאבאלי.
59. לפנינו (ברכות ב, א, ד, ע"ב) בעדי הנוסח הראשונים: הדין בבלייא. אבל "נוסח" שונה ומשונה זה אינו מעיד בהכרח על טיב הנוסח אף בכל המקומות האחרים. ראה: ש' ליברמן, הירושלמי כפשוטו (ירושלים, תרצ"ה), עמ' כז-כח. אלמלא עדותו של ר' יעקב עצמו על כך שנטל הקטעים מ"ספר ליקוטים", ובחינת טיב נוסחו (בדפוס ראשון בלבד. דפוסים אחרונים "תיקנו" הרבה), היה, א-פריורי, מקום לעשות בו שימוש כעד נוסח משני, שהרי נכתב ונדפס לפני דפוסו הראשון של הירושלמי, שיצא לאור (למעט שקלים שנספחה לבבלי ונציה רפ"ב) בונציה רפ"ג.
60. ראה, לדוגמא, ברכות סימן ה: וראוי לעיין בחילוף הנמצא בעניין זה בין מה שנזכר בגמרא שלנו ללשון ר' יהושע בן לוי בכאן...
61. על תולדותיו והמאבקים שליוו את הוצאת ספרו, ראה: מ' בניהו, "הספדו של ר' שמואל יפה אשכנזי על אביו ר' יצחק יפה", קבץ על יד (ס"ח), ספר ח (יח), תשל"ו, עמ' 449-435; הנ"ל, רבי שמואל יפה אשכנזי", תרביץ מב (תשל"ג), עמ' 460-419. קוריוז הראוי לציון הוא הופעתם של שני ערכים שונים באנציקלופדיה יודאיקה על חכם זה: כרך 9, עמ' 1226 (ערך "יפה שמואל בן יצחק"); וכרך 3, עמ' 731 (ערך "אשכנזי, שמואל יפה בן יצחק")...
62. על חסרון כיסו של ר' שמואל יפה למדים אנו מפיו שלו: "כמה צרות צרורות צררוני... וחסרון כיס קשה מכלם מפני נכרים מפני לסטים אכלוני הממוני הציגוני נעור ורק ממשען ומשענה ודררא דממונא" - הקדמת "יפה תאר" לבראשית. ראה בניהו, שם, עמ' 422.
63. ויניציאה ש"נ; ברלין תפ"ה; אמסטרדם תפ"ו-תפ"ז; פרנקפורט תפ"ט (ליקוטים).
64. ראה, לדוגמא: אגדות ירושלמי (ורשה, תרנ"ט); נ' לוין, בנין ירושלים (ורשה, תרכ"ד); ספר אגדות תלמוד ירושלמי (ירושלים, תרנ"ט); מ' גוטמן, אגדות תלמוד ירושלמי (תל אביב, תשי"ד), ולאחרונה: מ' בצרי, מעשיות התלמוד - ירושלמי זרעים (ירושלים, תשנ"ג).

חזרה לתחילת המאמר