(א)
יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קבלו מהם.
יהודה בן טבאי אומר:
אל תעש עצמך כעורכי הדיינין.
וכשיהיו בעלי דינין עומדין לפניך יהיו בעיניך כרשעים,
וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין,
כשקבלו עליהם את הדין:
(ב)
מלמד שאם באת לבית המדרש ושמעת דבר או הלכה, אל תבהל ברוחך להשיב, אלא הוי יושב ושואל: באיזה טעם אמרו, מאיזה ענין היה הדין או הלכה ששאלוני.
ובזמן ששני בעלי דינין באין לפניך לדין, אחד עני ואחד עשיר, אל תאמר:
היאך אזכה את העני ואחייב את העשיר,
והיאך אזכה את העשיר ואחייב את העני?
ואם אחייב את העני נמצא עני אויבי,
ואם אזכה את העני נמצא העשיר אויבי.
ואל תאמר היאך אטול ממונו של זה ואתן לזה,
והתורה אמרה (דברים א) "לא תכירו פנים במשפט".
(היה רבי מאיר אומר: מה תלמוד לומר "כקטן כגדול תשמעון"?
- שלא יהא אדם אחד עומד, ואחד יושב אחד;
אחד מדבר כל צרכו, ואחד אומר לו קצר דבריך.
אמר רבי יהודה: שמעתי שאם רצו להושיב שניהם כאחד מושיבין, ואין זה אסור.
אי זה אסור? שלא יהא אחד יושב ואחד עומד.
יהא עליך דין קטן כדין גדול, דין של פרוטה כדין של מאה מנה:
(ג)
הוא היה אומר: כל מי שיאמר לי קודם שאכנס לגדולה זו 'הכנס', רוצה אני שארד עמו עד לחייו. עכשיו שנכנסתי, כל מי שיאמר לי 'רד הימנה', רוצה אני שאפיל עליו קומקומוס של חמין.
שהגדולה קשה היא להעלותה. וכשם שקשה היא להעלותה, כך קשה להורידה.
שכן מצינו בשאול: בשעה שאמר לו עמוד במלכות, היה מתחבא שנאמר: (שמואל א י) "ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים". ובשעה שאמר ליה רד הימנה, היה מחזיר אחרי דוד להרגו:
(ד)
שמעון בן שטח אומר: הוי מרבה לחקור את העדים. מתוך שאתה חוקרן הוי זהיר בדבריך, שמא מתוך דבריך ישמעו השומעין ויוסיפו עליך שקר מפני הרמאין:
|
