(א)
שמעיה ואבטליון קבלו מהם
שמעיה אומר:
אהוב את המלאכה,
ושנא את הרבנות,
ואל תתוודע לרשות.
מלמד שיהא אדם אוהב את המלאכה ואל אדם יהי שונא את המלאכה. כשם שהתורה נתנה בברית, כך המלאכה נתנה בברית, שנאמר: (שמות כ) "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, ויום השביעי שבת לה' אלהיך".
רבי עקיבא אומר: עתים שאדם עושה מלאכה ומתנצל מן המיתה, ועתים שאין אדם עושה מלאכה ומתחייב מיתה לשמים.
כיצד? ישב אדם כל השבוע ולא עשה מלאכה, ולערב שבת אין לו מה יאכל, היו לו מעות של הקדש בתוך ביתו ונטל מהם ואכל - מתחייב מיתה לשמים.
אבל אם היה פועל והולך בבנין בית המקדש, אף על פי שנתנו לו מעות של הקדש בשכרו, ונטל מהם ואכל - מתנצל מן המיתה.
רבי דוסתאי אומר: מניין שאם לא עשה מלאכה כל ששה, שיעשה כל שבעה?
הרי שישב כל ימות השבת ולא עשה מלאכה, ולערב שבת אין לו מה שיאכל,
הלך ונפל בין הגייסות, ותפשוהו ואחזו אותו בקולר ועשו בו מלאכה בשבת.
כל זאת שלא עשה כל ששה.
רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה.
שנאמר: (בראשית ב) "ויניחהו בגן עדן לעובדה ולשמרה", והדר "מכל עץ הגן אכול תאכל".
רבי טרפון אומר: אף הקדוש ברוך הוא לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה, שנאמר: (שמות כה) "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
רבי יהודה בן בתירא אומר: מי שאין לו מלאכה לעשות, מה יעשה? אם יש לו חצר חרבה או שדה חרבה, ילך ויתעסק בה, שנאמר "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך". ומה תלמוד לומר 'ועשית כל מלאכתך'? להביא את מי שיש לו חצרות או שדות חרבות, ילך ויתעסק בהן.
ר' טרפון אומר: אין אדם מת אלא מתוך הבטלה, (שנאמר: (בראשית מט) "ויגוע ויאסף אל עמיו".
רבי יוסי הגלילי אומר: הרי שנכפה ונפל על אומן שלו ומת, הא אינו מת אלא מתוך הבטלה. היה עומד על ראש הגג ועל ראש הבירה ועל ראש הבניין ועל שפת הנהר ונפל ומת -
- אינו מת אלא מתוך הבטלה.
שכן שמענו לאנשים.
ולנשים מניין? שנאמר: (שמות לו) איש ואישה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש.
לטפלים מניין? שנאמר: (שם) "ויכלא העם מהביא".
אמר רבי נתן: בשעה שנתעסק משה במלאכת המשכן, לא רצה ליטול עצה מנשיאי ישראל, והיו נשיאי ישראל יושבין ושותקין ואומרים: עכשיו יצטרך לנו משה. כיון ששמעו שהעבירו קול במחנה, שנאמר "והמלאכה היתה דים" - אמרו: אוי לנו שלא היה לנו שותפות במלאכת המשכן.
עמדו והוסיפו דבר גדול מעצמם, שנאמר: (שמות לה) "והנשיאים הביאו את אבני השהם":
(ב)
מלמד שלא יניח אדם עטרה מעצמו בראשו, אבל אחרים יניחו לו.
שנאמר: (משלי כז) "יהללך זר ולא פיך, נכרי ואל שפתיך".
אמר רבי עקיבא: כל המגביה עצמו על דברי תורה למה הוא דומה?
לנבלה מושלכת בדרך. כל עובר ושב מניח ידו על חוטמו ומתרחק ממנה והולך,
שנאמר: (שם ל) "אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה".
אמר לו בן עזאי: דרשהו מעניינו - אם מנבל אדם עצמו על דברי תורה,
ואוכל תמרים חרובים, ולובש בגדים צואים, ויושב ומשמר על פתח של חכמים
- כל עובר ושב אומר 'שמא שוטה הוא זה'.
לסוף אתה מוצא כל התורה כולה עמו.
רבי יוסי אומר: רד מטה למעלה ולמעלה למטה:
כל המגביה עצמו על דברי תורה - סוף שמשפילין אותו.
וכל המשפיל עצמו על דברי תורה - סוף שמגביהין אותו:
(ג)
מלמד שלא יצא לו לאדם שם ברשות. כיון שיצא לו שם ברשות, סוף נותנין בו עיניהם והורגים אותו, ונוטלין הימנו כל ממונו.
כיצד? היה חברו יושב בשוק, ואומר:
'הקדוש ברוך הוא יחננו לפלוני,
היום יצא מתוך ביתו מאה שוורים מאה רחלים ומאה עזים'
ושמע הימנו סרדיוט אחד, והלך ואמר לשר, הלך והקיף את כל ביתו ונטל ממנו כל ממונו.
עליו הכתוב אומר: (משלי כז) "מברך רעהו בקול גדול קללה תחשב לו".
דבר אחר: 'אל תתוודע לרשות' - היה חברו יושב בשוק, ואמר:
הקדוש ברוך הוא יחננו לפלוני,
אותו היום הכניס לתוך ביתו כמה כורין של חטים כמה כורין של שעורים.
שמעו ממנו לסטים, ובאו והקיפו את כל ביתו, נטלו ממנו כל ממונו, לשחרית אין לו כלום.
עליו הכתוב אומר: (משלי כז) "מברך רעהו בקול גדול קללה תחשב לו".
דבר אחר: 'אל תתוודע לרשות' כיצד? מלמד שלא יכוין אדם לומר 'אני הוא שר העיר' ו'אני הוא המשנה', מפני שגוזלין לישראל:
(ד)
דבר אחר: אל יכוין אדם ליטול את הרשות. אף על פי שבראשונה פותחין לו פתח הנאה, באחרונה פותחין לו פתח הקשה לו:
(ה)
אבטליון אומר: חכמים הזהרו בדבריכם, שמא יורו דבר משמכם שלא כתלמוד תורה, ותחובו חובת גלות, ותגלו למקום מים הרעים.
ואף התלמידים הבאים אחריכם, שמא יורו דבר משמכם שלא כתלמוד תורה, ותחובו חובת גלות, ויגלו למקום מים הרעים.
איזהו מים הרעים? הוי אומר: (תהלים קו) "ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם".
דבר אחר: מים הרעים כמשמעו.
ויש אומרים: שמא יגלו לעבודה קשה:
|
