(א)
הלל ושמאי קבלו מהם.
הלל אומר: הוי מתלמידיו של אהרן -
אוהב שלום,
ורודף שלום,
ומשים שלום בין איש לאשתו,
אוהב את הבריות,
ומקרבן לתורה.
הוא היה אומר:
נגד שמא אבד שמיה,
ודלא מוסיף יסיף,
ודלא יליף קטלא חייב,
ודאישתמש בתגא חלף:
(ב)
הוא היה אומר:
אם אין אני לי מי לי,
וכשאני לעצמי מה אני,
ואם לא עכשיו אימתי:
(ג)
מלמד שיהא אדם אוהב שלום בישראל בין כל אחד ואחד, כדרך שהיה אהרן אוהב שלום בין כל אחד ואחד. שנאמר: (מלאכי ב) "תורת אמת היתה בפיהו, ועולה לא נמצא בשפתיו, בשלום ובמישור הלך אתי, ורבים השיב מעון".
רבי מאיר אומר: מה תלמוד לומר 'ורבים השיב מעון'?
- כשהיה אהרן מהלך בדרך, פגע בו באדם רשע, ונתן לו שלום.
למחר ביקש אותו האיש לעבור עבירה. אמר: אוי לי, היאך אשא עיני אחר כך ואראה את אהרן, בושתי הימנו שנתן לי שלום.
נמצא אותו האיש מונע עצמו מן העבירה.
וכן שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה, הלך אהרן וישב אצל אחד מהם.
אמר לו: בני, ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו, אומר אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי, בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו.
והולך אהרן ויושב אצל האחר, ואומר לו :בני ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו, ואומר אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי, בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו.
וכשנפגשו זה בזה, גפפו ונשקו זה לזה. לכך נאמר (במדבר כ) "ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל":
(ד)
דבר אחר: מפני מה בכו ישראל את אהרן שלשים יום? - מפני שדן אהרן דין אמת לאמיתו. מניין לא אמר לאיש שסרחת, ולא לאישה שסרחת. לכך נאמר 'ויבכו אותו כל בית ישראל'.
אבל משה שמוכיחן בדברים קשים, נאמר 'ויבכו בני ישראל את משה'.
ועד כמה אלפים היו בישראל שנקראו שמם אהרן, שאלמלא אהרן לא בא זה לעולם, שהיה משים שלום בין איש לאשתו, ומזדווגין זה עם זה, והיו קורין שם הילוד על שמו.
ויש אומרים: לכך נאמר 'ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל', שכל מי שרואה משה רבנו שיושב ובוכה, מי לא יבכה?!
ויש אומרים: מי שרואה אלעזר ופינחס, שהם שני כהנים גדולים, שעומדים ובוכים מי לא יבכה?!
באותה שעה ביקש משה למות כמיתת אהרן, מפני שראה מיטתו מוצעת בכבוד גדול, וכיתות כיתות של מלאכי השרת סופדות אותו. וכי בינו לבין אדם שאל, והלא בינו לבין עצמו שאל, ושמע הקדוש ברוך הוא לחישתו, שנאמר: (דברים לב) "ומות בהר אשר אתה עולה שמה, והאסף אל עמיך כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר".
הא למדת שבקש למות כמיתתו של אהרן.
באותה שעה אמר לו למלאך המות לך הבא לי נשמתו של משה.
הלך מלאך המות ועמד לפניו.
אמר לו: משה, תן לי נשמתך.
גער בו, אמר לו: במקום שאני יושב אין נותנין לך רשות לעמוד, ואתה אמרת תן לי נשמתך?! גער בו והוציאו בנזיפה.
עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה" משה, דייך העולם הזה, שהרי העולם הבא שמור לך מששת ימי בראשית. שנאמר: (שמות לג) "ויאמר ה' הנה מקום אתי ונצבת על הצור".
נטלה הקדוש ברוך הוא לנשמתו של משה, וגנזה תחת כיסא הכבוד. שנאמר: (ש"א כה) "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים").
כשנטלה לא נטלה אלא בנשיקה, שנאמר: (דברים לד) "על פי ה"'.
לא נשמתו של משה בלבד גנוזה תחת כסא הכבוד, אלא נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד, שנאמר: "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים".
יכול אף של רשעים כן? תלמוד לומר (ש"א כה) "ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע". אף על פי שזורק ממקום למקום, אינו יודע על מה שתסמוך. אף כן נשמתן של רשעים: זוממות והולכות ושוטפות בעולם, ואינן יודעות על מה שיסמוכו.
שוב אמר לו הקדוש ברוך הוא למלאך המות: לך והבא לי נשמתו של משה.
הלך למקומו, ביקשו ולא מצאו.
הלך אצל הים הגדול,
אמר לו: משה בא לכאן?
אמר לו: מיום שעברו ישראל בתוכי שוב לא ראיתיו.
הלך אצל הרים וגבעות, ואמר להם: משה בא לכאן?
אמרו לו: מיום שקבלו ישראל את התורה בהר סיני שוב לא ראינוהו.
הלך אצל שאול ואבדון, אמר להם: משה בא לכאן?
אמרו לו: שמו שמענו ואותו לא ראינו.
הלך אצל מלאכי השרת, אמר להם: משה בא לכאן?
אמרו לו: "אלוהים הבין דרכו והוא ידע את מקומו".
אלהים גנזו לחיי העולם הבא, ואין כל ברייה יודעת שנאמר: (איוב כח) "והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה, לא ידע אנוש ערכה ולא תמצא בארץ החיים, תהום אמר לא בי היא, וים אמר אין עמדי, אבדון ומות אמרו באוזנינו שמענו שמעה".
אף יהושע היה יושב ומצטער על משה, שלא ידע היכן הוא. עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא: יהושע למה אתה מצטער על משה, משה עבדי מת:
(ו)
מלמד שיהא אדם רודף שלום בישראל בין כל אחד ואחד, כדרך שהיה אהרן רודף שלום בישראל בין כל אחד ואחד, שנאמר: (תהלים לד) "סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו".
ר' שמעון בן אלעזר אומר: אם יושב אדם במקומו ושותק, היאך רודף שלום בישראל בין כל אחד ואחד? אלא יצא ממקומו ויחזור בעולם וירדוף שלום בישראל. שנאמר: (שם) "בקש שלום ורדפהו".
הא כיצד? בקשהו ממקומך, רדפהו למקום אחר.
אף הקדוש ברוך הוא עשה שלום במרום. ואיזה שלום עשה הקדוש ברוך הוא במרום? שלא קרא עשרה גבריאל, עשרה מיכאל, עשרה אוריאל, עשרה רפאל, כדרך שבני אדם קורין עשרה ראובן, עשרה שמעון, עשרה לוי, עשרה יהודה.
שאלמלא עשה כדרך שבני אדם עושים, כיון שקרא לאחד מהם, באין לפניו ומתקנאין זה בזה. אלא קרא גבריאל אחד, מיכאל אחד. כיון שקרא לאחד מהם, בא לפניו ומשגרו לכל מקום שירצה.
ומנין שייראים זה את זה ומכבדין זה את זה וענותנין מבני אדם? שבשעה שפותחין את פיהם ואומרים שיר, זה אומר לחברו פתח אתה שאתה גדול ממני, וזה אומר לחברו פתח אתה שאתה גדול ממני. לא כדרך שבני אדם עושין, שזה אומר לחברו אני גדול ממך, וזה אומר לחברו אני גדול ממך.
ויש אומרים: כיתות כיתות הן - כת אחת אומרת לחברתה פתחי את שאת גדולה ממני, שנאמר: (ישעיה ו) "וקרא זה אל זה ואמר":
(ז)
מלמד שיהא אדם אוהב את הבריות, ולא יהא שונא את הבריות. שכן מצינו באנשי דור הפלגה, שמתוך שאוהבין זה את זה, לא רצה הקדוש ברוך הוא לאבדן מן העולם, אלא פזרן בארבע רוחות העולם.
אבל אנשי סדום, מתוך שהיו שונאים זה את זה, איבדן הקדוש ברוך הוא מן העולם הזה ומן העולם הבא.
שנאמר: (בראשית יג) "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד"
וחטאים זה גילוי עריות,
לה' זה חילול ה',
מאד שמתכוונין וחוטאים.
הא למדת, מתוך ששונאין זה את זה, איבדן הקדוש ברוך הוא מן העולם הזה ומן העולם הבא:
(ח)
מלמד שיהא אדם מקפח את הבריות ומכניסן תחת כנפי השכינה, כדרך שהיה אברהם אבינו מקפח את הבריות ומכניסן תחת כנפי השכינה.
ולא אברהם לבד עשה. אלא אף שרה. שנאמר: (בראשית יב) "ויקח אברם את שרי אשתו, ואת לוט בן אחיו, ואת כל רכושם אשר רכשו, ואת הנפש אשר עשו בחרן". והלא כל באי עולם אינם יכולים לבראות אפילו יתוש אחד, ומה תלמוד לומר 'ואת הנפש אשר עשו בחרן'?
מלמד שהעלה עליהם הקדוש ברוך הוא כאילו עשו אותם.
כשם שאין אדם חולק שכר לחברו בעולם הזה, כך אין אדם חולק שכר חברו לעולם הבא. שנאמר: (קהלת ד) "והנה דמעת העשוקים ואין להם, מנחם ומיד עושקיהם כח ואין להם מנחם". למה נאמר "ואין להם מנחם" שני פעמים?
- אלו בני אדם שאוכלין ושותין ומצליחין בבנים ובבנות בעולם הזה, ובעולם הבא אין להם כלום.
'ואין להם מנחם', שאם נגנבה לו לאדם גניבה בעולם הזה, או שמת לו מת, באין בניו ואחיו וקרוביו ומנחמין אותו. יכול אף לעולם הבא כן? תלמוד לומר "גם בן ואח אין לו".
וכן מי שעובר עבירה והוליד ממזר, אומרים לו: ריקה חבלת בעצמך? חבלת בו, שאותו ממזר היה רוצה ללמוד תורה עם אותן התלמידים שהיו יושבין ושונין בירושלים, והיה הממזר הולך עמהן עד שהגיע לאשדוד. עומד שם ואומר, אוי לי! אילו לא הייתי ממזר, כבר הייתי יושב ושונה בין התלמידים שלמדתי עד עכשיו. ולפי שאני ממזר, איני יושב ושונה בין התלמידים, לפי שאין ממזר נכנס לירושלים כל עיקר. שנאמר: (זכריה ט) "וישב ממזר באשדוד והכרתי גאון פלשתים":
(ט)
הוא היה אומר:
אם אין אני לי מי לי, אם אני לא אזכה בחיי מי יזכה בי.
וכשאני לעצמי מה אני, אם אני לא זוכה בעצמי מי יזכה בי בעצמי.
אם לא עכשיו אימתי? אם אני לא זוכה בחיי, מי יזכה בי לאחר מיתתי.
וכן הוא אומר: (קהלת ט) "כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת".
כי לכלב חי הוא טוב זה רשע המתקיים בעולם הזה.
מן האריה המת אפילו מאברהם יצחק ויעקב שהן שוכני עפר.
דבר אחר: כי לכלב חי הוא טוב -
זה רשע המתקיים בעולם הזה. אם עשה תשובה הקדוש ברוך הוא מקבלהו.
אבל צדיק, כיון שמת שוב אינו מוסיף זכות:
(י)
הוא היה אומר:
אם תבא לביתי אני אבא לביתך, למקום שלבי אוהב לשם רגלי מוליכות אותי.
אם תבא לביתי אבא לביתך- כיצד? אלו בני אדם שמשכימים ומעריבים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות.
הקדוש ברוך הוא מברכן לעולם הבא, כענין שנאמר: (שמות כ) "בכל המקום אשר אזכיר את שמי" וגו'.
למקום שלבי אוהב לשם רגלי מוליכות אותי- כיצד? אלו בני אדם שמניחים כספם וזהבם ועולין לרגל להקביל פני שכינה במקדש.
הקדוש ברוך הוא משמרם בתוך מחניהם, שנאמר: (שמות לד) "ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני ה' אלהיך":
(יא)
הוא היה אומר:
אם אני כאן הכל כאן,
אם אני לית כאן מאן כאן,
הופכה והופך בה דכולא בה,
ולכולהון לפום צערא אגרא:
(יב)
מעשה בהלל הזקן שהיה מהלך בדרך, ופגע בני אדם שמביאין חטין.
אמר להם: סאה בכמה?
אמרו לו: בשני דינרין.
ופגע באחרים אמר להם: סאה בכמה?
אמרו לו: בשלושה דינרין.
אמר להם: והלא ראשונים אמרו בשנים?
אמרו לו: בבלאי טפשאי, אי אתה יודע שלפום צערא אגרא.
אמר להם: שוטים וריקים, על שאני אומר לכם אתם מחזירין לי כך?!
מה עשה להם הלל הזקן? החזירן למוטב.
אף הוא ראה גולגולת שצפה על פני המים.
אמר לה: על דאטפת אטפוך ודאטפוך יאטפוניה:
(יג)
אף הוא אומר בלשון בבלי ארבעה דברים:
נגד שמא אבד שמיה,
ודלא משמש חכימיא קטלא חייב,
ודלא מוסיף פסיד,
ודישתמש בתגא אבד ואזיל ליה.
נגד שמא אבד שמיה כיצד? מלמד שלא יוציא לו לאדם שם במדינה. שכיון שיוציא לו שם במדינה, סוף שנותנין בו עיניהם והורגין אותו, ונוטלין ממנו את ממונו.
ודלא משמש חכימיא קטלא חייב כיצד? אמרו מעשה באדם אחד מבית רמה, שהיה נוהג בעצמו מדת חסידות. שלח אליו תלמיד אחד רבן יוחנן בן זכאי לבודקו.
הלך ומצאו שנטל שמן ונתנו על גבי כירים, ונטלו מעל הכירים ונתנו לתוך של גריסין.
אמר לו: מה אתה עושה?
אמר לו: כהן גדול אני, ותרומה בטהרה אני אוכל.
אמר לו: כירים זה טמא או טהור?
אמר לו: וכי יש לנו בתורה על כירים שטמא? והלא לא אמרה תורה אלא על תנור שטמא, שנאמר: (ויקרא יא) "כל אשר בתוכו יטמא".
אמר לו: כשם שאמרה תורה על תנור שטמא, כך אמרה תורה על כירים שטמא, שנאמר: (שם) "תנור וכירים יותץ טמאים הם".
אמר לו: אם כן היית נוהג, לא אכלת תרומה טהורה מימיך.
ודלא מוסיף פסיד כיצד? מלמד שאם שנה אדם מסכתא או שתים או שלוש מסכתות, ואין מוסיף עליהם, סוף שמשכח את הראשונות.
ודאשתמש בתגא אבד ואזיל ליה כיצד? שכל המשתמש בשם המפורש, אין לו חלק לעולם הבא:
|
