(א)
שמאי אומר:
עשה תורתך קבע,
אמור מעט ועשה הרבה,
והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות:
(ב)
מלמד שאם שמע אדם דבר מפי חכם בבית המדרש, אל יעשה אותו עראי, אלא יעשה אותו קבע.
ומה שלמד אדם, יעשה וילמד לאחרים ויעשו, שנאמר: (דברים ה) "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם".
וכן בעזרא הוא אומר (עזרא ז) "כי עזרא הכין את לבבו לדרוש את תורת ה' ולעשות" ואחר כך "וללמד בישראל חק ומשפט":
(ג)
מלמד שהצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה, אבל רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים.
ומניין שהצדיקים אומרים מעט ועושין הרבה?
- שכן מצינו באברהם אבינו, שאמר למלאכים פת אתם סועדים עמי היום. שנאמר: (בראשית יח) "ואקחה פת לחם וסעדו לבבכם". אבל באחרונה ראה מה עשה אברהם למלאכי השרת, שהלך ועשה להם שלשה שוורים ותשע סאין של סולת.
- ומניין שעשה להם תשע סאין של סולת? שנאמר: (שם) "וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלוש סאים קמח סלת".
שלוש כמשמען,
קמח הרי שש,
סלת הרי תשע.
- ומניין שעשה להם שלשה שוורים" שנאמר "ואל הבקר רץ אברהם".
הבקר אחד,
בן בקר שנים,
רך שלשה.
ויש אומרים: וטוב - ארבעה.
"ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו", נתן ביד ישמעאל בנו כדי לחנכו במצות.
אף הקדוש ברוך הוא אמר מעט ועשה הרבה, שנאמר: (שם) "ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". לא אמר לו אלא בדלי"ת ונו"ן, אבל באחרונה כשפרע הקדוש ברוך הוא משונאיהם של ישראל, לא פרע אלא בשבעים ושתים אותיות. שנאמר: (דברים ד) "או הנסה אלוהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסת באתת ובמופתים ובמוראים גדולים".
הא למדת כשנפרע בשונאיהם של ישראל לא נפרע אלא בשבעים ושתים אותיות.
ומנין שהרשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים? שכן מצינו בעפרון שאמר לאברהם (בראשית כג) "ארץ ארבע מאות שקל כסף". אבל באחרונה כששקל לו את הכסף, "וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון" וגו':
(ד)
מלמד שאם נתן אדם לחברו כל מתנות טובות שבעולם ופניו כבושים בארץ, מעלה עליו הכתוב כאילו לא נתן לו כלום.
אבל המקבל את חברו בסבר פנים יפות, אפילו לא נתן לו כלום, מעלה עליו הכתוב כאילו נתן לו כל מתנות טובות שבעולם:
|
