(א)
רבי עקיבא אומר: כל הנוטל פרוטה מן הצדקה בזמן שאינו צריך, אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות.
הוא היה אומר: המכריך סמרטוטין על עיניו ועל שוקיו, ואומר תנו לסומא למוכה שחין זה, סוף שהוא אומר לאמתו.
הוא היה אומר: החובט פתו בקרקע, והמפזר מעותיו בחמתו, אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות:
(ב)
הוא היה אומר: הקורע את בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו, סוף שיעבוד עבודת כוכבים. שכך אומנתו של יצר הרע: היום אומר לו קרע את בגדיך, ולמחר אומר לו עבוד עבודת כוכבים:
(ג)
הוא היה אומר: הנותן עיניו באשתו שתמות ויירשנה, או שתמות וישא את אחותה, וכל הנותן עיניו באחיו שימות וישא את אשתו - סוף קוברין אותו בחייהן. עליו הכתוב אומר (קהלת י) "חופר גומץ בו יפול, ופורץ גדר ישכנו נחש":
(ד)
מעשה באדם אחד שעבר על דברי רבי עקיבא, ופרע ראשה של אישה בשוק.
ובאתה לפני רבי עקיבא, וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז.
אמר לו: רבי תן לי זמן. נתן לו זמן. כשיצא, אמר לו חברו אני אתן לך עצה שלא תתן לה אפילו שווה פרוטה.
אמר לו: תן לי.
אמר לו: לך טול שמן בכאיסר, ושבור את הצלוחית על פתחה של האישה.
מה עשתה האישה? יצאתה מתוך ביתה ופרעה ראשה בשוק, והיתה מטפחת ומנחת ידה על ראשה. והעמיד לה עדים ובא לפני רבי עקיבא.
אמר לו: לבזויה זו אני אתן ארבע מאות זוז? ומה על שמן כאיסר לא חסה על כבוד עצמה, אלא שיצתה מתוך ביתה ופרעה את ראשה בשוק, והיתה מטפחת ומנחת ידה על ראשה.
אמר לו: לא אמרת כלום, שהחובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי פטור, ואחרים שחבלו בו חייבין.
היא שחבלה בעצמה פטורה, ואתה שחבלת בה צא ותן לה ארבע מאות זוז:
(ה)
רבי דוסתאי ברבי ינאי אומר: אם בררת וזרעת ברביעה ראשונה, שוב ולך וזרע ברביעה שניה, שמא ירד ברד לעולם, וילכדו ראשונים ויתקיימו אחרונים.
כי אינך יודע איזה יכשר, הזה או זה, או שניהם נתקיימו בידך. והם כאחת טובים.
שנאמר: (קהלת יא) "בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך".
אם בררת וזרעת ברביעה ראשונה ושניה, שוב לך וזרע ברביעה שלישית, שמא יבא שידפון לעולם, וישדפו ראשונות ויתקיימו אחרונות.
כי אינך יודע איזה יכשר, הזה או זה, או שניהם כאחד טובים,
שנאמר: (קהלת יא) "בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך".
(ו)
ר' ישמעאל ברבי יוסי אומר: אם למדת תורה בילדותך, אל תאמר איני לומד בזקנותי.
אלא למוד תורה, כי אינך יודע איזה יכשר.
אם למדת תורה בשעת העושר, אל תשוב לך בשעת העוני.
אם למדת תורה בשעת שביעה, אל תשוב לך בשעת רעבה.
אם למדת תורה בשעת הריוח, אל תשוב לך בשעת הדחק.
לפי שטוב לו לאדם דבר אחד בצער ממאה בריוח.
שנאמר: (קהלת יא) "בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך".
ר' עקיבא אומר: למדת תורה בילדותך (למוד תורה בזקנותך) אל תאמר איני למד תורה בזקנותי.
כי אינך יודע איזה יכשר, אם שניהם יתקיימו בידך, או שניהם כאחת טובים.
שנאמר: (קהלת יא) "בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך".
רבי מאיר אומר: אם למדת מרב אחד אל תאמר דיי, אלא לך אצל חכם ולמוד תורה, ואל תלך אצל הכל, אלא למי שהוא קרוב לך מתחלה. שנאמר: (משלי ה) "שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך".
חובה הוא לאדם שישמש שלשה תלמידי חכמים, כגון רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי עקיבא. שנאמר: (משלי ח) "אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי". אל תקרי 'דלתותי' אלא 'דלת דלתותי'.
כי אינך יודע אם שניהם יתקיימו בידך, אם שניהם כאחד טובים,
שנאמר: (קהלת יא) "בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך".
ר' יהושע אומר: שא אישה בילדותך ושא אישה בזקנותך הוליד בנים בילדותך והוליד בנים בזקנותך. אל תאמר איני נושא אישה, אלא שא אישה והוליד בנים ובנות והרבה פריה ורביה בעולם.
כי אינך יודע אם שניהם יתקיימו בידך, אם שניהם כאחד טובים,
שנאמר: (קהלת יא) "בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך".
(ז)
הוא היה אומר: אם נתת פרוטה לעני שחרית ובא עני אחר ועמד לפניך ערבית תן לו.
כי אינך יודע אם שניהם יתקיימו בידך אם שניהם כאחד טובים,
שנאמר: (קהלת יא) "בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך".
(ח)
הקניטתו אשתו. הלך ולן בבית הקברות, ושמע שתי רוחות שמספרות זו עם זו, ואומרת חדא לחברתה: חברתי בואי ונשוט בעולם, ונראה מה פורענות באה לעולם.
אמרה לה: חברתי, איני יכולה לצאת מפני שקבורה אני במחצלת של קנים. אלא לכי את ומה שאת שומעת אמרי לי.
הלכה ובאתה אצלה.
אמרה לה: חברתי, כלום שמעת מאחורי הפרגוד מה פורענות באה לעולם?
אמרה לה: שמעתי שכל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותו.
הלך וזרע ברביעה שנייה של כל העולם ברד לקה אותו ושלו לא לקה.
לשנה אחרת הלך ולן בבית הקברות, ושמע שתי רוחות שמספרות זו את זו, ואומרת אחת לחברתה: בואי ונשוט בעולם ונראה מה פורענות באה לעולם.
אמרה לה: חברתי, לא כך אמרתי לך איני יכולה לצאת מפני שאני קבורה במחצלת של קנים. אלא לכי את ומה שאת שומעת אמרי לי.
הלכה ובאתה אצלה.
אמרה לה: כלום שמעת מאחורי הפרגוד?
אמרה לה: שמעתי שכל הזורע ברביעה שניה שדפון מלקה אותו.
הלך וזרע ברביעה ראשונה. בא שדפון לעולם של כל העולם נשדף ושלו לא נשדף.
אמרה לו אשתו: מפני מה פורעניות שבא לעולם, של כל העולם לקה ונשדף ושלך לא לקה ולא נשדף? ספר לה כל המעשה.
לימים נפלה קטטה בין אשתו של אותו חסיד לבין אמה של אותה ריבה.
אמרה לה: לכי ואראך בתך, שהיא קבורה במחצלת של קנים.
לשנה אחרת הלך ולן בבית הקברות, ושמע אותן שתי רוחות שמספרות זו את זו.
אמרה לה: חברתי, בואי ונשוט בעולם ונשמע מה שאומרים אחורי הפרגוד.
אמרה לה: חברתי, הניחי לי. דברים שבינך לביני כבר נשמעו לבין החיים:
(ט)
פעם אחת הלך וישב בספינה. בא הרוח וטיבע ספינתו בים.
ראהו רבי עקיבא, ובא לפני בית דין להעיד על אשתו להנשא. עד שלא הגיע עת לעמוד, בא אותו האיש ועמד לפניו.
אמר לו: את הוא שטבעת בים?
אמר לו: הן.
- ומי העלך מן הים.
אמר לו: צדקה שעשיתי היא העליתני מן הים.
אמר לו: מאין אתה יודע?
אמר לו: כשירדתי למעמקי מצולה, שמעתי קול רעש גדול מגלי הים, שזו אומר לזו וזו אומר לזו: רוצו ונעלה את האיש הזה מן הים, שעשה צדקה כל ימיו.
באותה שעה פתח רבי עקיבא ואמר: ברוך אלוהים אלהי ישראל שבחר בדברי תורה ובדברי חכמים. שדברי תורה ודברי חכמים קיימין הם לעולם ולעולמי עולמים.
שנאמר: (קהלת יא) "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו".
ועוד כתיב (משלי י) "וצדקה תציל ממות":
(י)
ובאתה אישה אחת לפניו.
אמרה לו: רבי פרנסני.
אמר לה: העבודה שאין בקופה של צדקה כלום.
אמרה לו: רבי אם אין אתה מפרנסני הנני מתה וארבעה בנים.
עמד ופרנסה משלו.
לימים חלה בנימין הצדיק והיה מצטער על המיטה.
אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: ריבנו של עולם, אתה אמרת 'כל המקיים נפש אחת מישראל (מעלה עליו הכתוב) כאילו קיים עולם מלא'.
בנימין הצדיק שקיים אלמנה וארבעה בנים על אחת כמה וכמה. והוא מצטער בצער חולי זה על המטה?
מיד בקשו עליו רחמים וקרעו לו גזר דינו והוסיפו לו עשרים ושתים שנה על שנותיו: |
