(א)
וכי מה צורך לבאי עולם בכך? אלא ללמד שכל אותן הדורות היו מכעיסין לפניו, ולא היה אחד בהם שיהלך בדרכי הקדוש ברוך הוא, עד שבא אברהם אבינו והלך בדרכי הקדוש ברוך הוא. שנאמר" (בראשית כו) "עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי חוקותי ותורותי".
תורה אחת אין כתיב כאן אלא תורות הרבה. מנין לו? אלא מלמד שזימן הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו שתי כליותיו כשני חכמים, והיו מבינות אותו ויועצות אותו ומלמדות אותו חכמה כל הלילה. שנאמר: (תהלים טז) "אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי".
ולא עוד אלא שהיה אברהם אבינו עושה צדקה תחלה, ואחר כך משפט. שנאמר: (בראשית יח) "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט".
בזמן ששני בעלי דינין באין לפני אברהם אבינו בדין, ואמר אחד על חברו זה חייב לי מנה, היה אברהם אבינו מוציא מנה משלו ונותן לו, ואמר להם: סדרו דינכם לפני. וסידרו דינן. כיוון שאחד מתחייב לחברו, אמר לזה שבידו המנה: תן המנה לחברך. ואם לאו אמר להם, חלקו מה שעליכם והפטרו לשלום.
אבל דוד המלך לא עשה כן. אלא עושה משפט תחלה, ואחר כך עושה צדקה. שנאמר: (ש"ב ח) "ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו".
בזמן שבעלי דינין באין לדין לפני דוד המלך, אומר האחד זה נתחייב לי מנה, אמר להם: סדרונו דינכם. וסידרו. דינם כיון שנתחייב אחד מהם לחברו מנה
היה מוציא מנה משלו ונותן לו. ואם לאו אמר להם חלקו מה שעליכם והפטרו בשלום:
(ב)
לפני הקדוש ברוך הוא ובכולן נמצא שלם ואלו הן:
שנים בלך לך,
שנים בשתי בניו,
שנים בשתי נשיו,
אחד עם המלכים,
ואחד בין הבתרים,
אחד באור כשדים,
ואחד בברית מילה (בין הבתרים).
וכל כך למה? כדי שכשיבא אברהם אבינו ליטול שכרו, שיהיו אומות העולם אומרים: יותר מכולנו יותר מכל שוה אברהם אבינו ליטול שכרו. שנאמר: (קהלת ט) "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך".
כנגד עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ובכולן נמצא שלם,
כנגדן עשה הקדוש ברוך הוא עשרה נסים לבניו במצרים,
כנגדן הביא עשר מכות,
כנגדן נעשו לישראל עשרה נסים על הים,
כנגדן הביא עשר מכות על המצריים בים.
מצריים הרעימו עליהם בקולם, אף הקדוש ברוך הוא הרעים עליהם בקול על הים, שנאמר: (איוב לז) "ירעם אל בקולו נפלאות".
מצריים באו על הים בקשת ובחצים, והקדוש ברוך הוא נגלה עליהם בקשת ובחצים, שנאמר: (חבקוק ג) "עריה תעור קשתך" ואומר (תהלים יח) "וישלח חציו ויפיצם".
מצריים באו על הים בחרבות, אף הקדוש ברוך הוא בא עליהם בחרבות ורמחים, שנאמר "וישלח חציו ויפיצם ברק ויהם", ואין ברק אלא חרב, שנאמר: (יחזקאל כא) "חרב חרב הוחדה וגם מרוטה למען טבוח טבח הוחדה למען היה לה ברק מורטה".
מצריים נתגאו במגן וצנה, והקדוש ברוך הוא עשה כמו כן, שנאמר: (תהלים לה) "החזק מגן וצנה וקומה בעזרתי".
מצריים באו בחנית, וכך הקדוש ברוך הוא, שנאמר: (חבקוק ג) "לנוגה ברק חניתך".
מצריים באו באבנים בקלעים, והקדוש ברוך הוא נתגאה עליהם באבני אלגביש, שנאמר: (תהלים יח) "מנוגה נגדו עביו עברו ברד וגחלי אש".
אמר להם משה: קומו, עברו!
אמרו לו: לא נעבור עד שנראה הים נקבים נקבים.
נטל משה מטהו והכה על הים ונעשה הים נקבים נקבים שנאמר: (חבקוק ג) "נקבת במטיו ראש פרזיו".
אמר להם משה: קומו, עברו!
אמרו לו: לא נעבור עד שנעשה הים בקעה לפנינו.
נטל משה את המטה והכה על הים ונעשה לפניהם בקעה, שנאמר: (תהלים עח) "בקע ים ויעבירם" ונאמר (ישעיה סג) "כבהמה בבקעה תרד".
אמר להם משה: קומו, עברו!
אמרו לא נעבור עד שנעשה לפנינו גזרים גזרים.
נטל משה את המטה והכה על הים ונעשה לפניהם גזרים גזרים, שנאמר: (תהלים קלו) "לגוזר ים סוף לגזרים".
אמר להם משה: קומו, עברו!
אמרו לא נעבור עד שנעשה לפנינו חומר.
נטל משה המטה והכה הים ונעשה לפניהם טיט שנאמר: (חבקוק ג) "דרכת בים סוסיך חומר מים רבים".
אמר להם משה: קומו, עברו!
אמרו לא נעבור עד שיעשה לפנינו מדבר.
נטל משה את המטה והכה על הים שנאמר: (תהלים קו) "ויוליכם בתהומות כמדבר".
אמר להם משה: קומו, עברו!
אמרו: לא נעבור עד שיעשה לפנינו פירורים פירורים.
נטל משה את המטה והכה על הים שנאמר: (שם עד) "אתה פוררת בעזך ים".
אמר להם משה: קומו, עברו!
אמרו: לא נעבור עד שיעשה לפנינו סלעים סלעים.
נטל המטה והכה על הים ונעשה סלעים סלעים, שנאמר: (שם) "אתה שברת ראשי תנינים על המים" והיכן משברין ראשי תנינים, הוי אומר ראשי תנינים אין משתברין אלא על הסלעים.
אמר להם משה: קומו, עברו!
אמרו: לא נעבור עד שיעשה לנו יבשה,
נטל משה את המטה והכה על הים ונעשה יבשה. שנאמר: (שם סו) "הפך ים ליבשה" ואומר (שמות יד) "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים".
אמר להם משה: קומו, עברו!
אמרו: לא נעבור עד שיעשה לפנינו חומות.
נטל משה את המטה והכה על הים ונעשה חומות. שנאמר: (שם יד) והמים להם חומה מימינם ומשמאלם.
אמר להם משה: קומו, עברו!
אמרו:לא נעבור עד שיעשו לפנינו נאדות.
נטל משה את המטה והכה על הים ונעשה נאדות. שנאמר: (שם טו) נצבו כמו נד נוזלים.
ומים שבין הגזרים ירדה אש וליחכתן, שנאמר: (ישעיה סד) "כקדוח אש המסים מים תבעה אש להודיע שמך לצריך". והיו הנודות מושכין שמן ודבש לתוך פיהן של תינוקות והן יונקין מהם שנאמר: (דברים לב) "ויניקהו דבש מסלע".
ויש אומרים: היה יוצא להם מים חיים מן הים ושותין בתוך הגזרים, לפי שמימי הים מלוחים הם, שנאמר "נוזלים", ואין נוזלים אלא מתוקים, שנאמר: (שיר ד) "באר מים חיים ונוזלים מן לבנון".
וענני כבוד למעלה מהם שלא ישלוט בהם השמש. ועברו ישראל כן כדי שלא יצטערו.
רבי אליעזר אומר: תהום כפה עליהם מלמעלה, ועברו בו ישראל כדי שלא יצטערו.
מים העליונים והתחתונים היו מנערין את המצריים, שנאמר: (שמות יד) "וינער ה' את מצרים בתוך הים":
