[תוספתא וברייתא]
אחר כן ראה להסתפק משמות המקובלים על הקרובים אליו משמעון הצדיק, והיו דבריו במשנה דבר קצר, וכולל עניינים רבים, והיה הכל מבואר לו, לחידוד שכלו, אבל למי שהוא פחות ממנו, העניין ההוא עמוק בעיניו, שהחכמים הקדומים לא היו מחברים אלא לנפשותם.
לפיכך ראה אחד מתלמידיו, והוא רבי חייא, לחבר ספר, וללכת בו אחר רבו, ולבאר מה שנשתבש מדברי רבו, והיא התוספתא. וענינו לבאר המשנה. ותוספתא אפשר להוציא טעמה מהמשנה אחר יגיעה רבה, והוא הוציאם, ללמדנו היאך נוליד ונוציא עניינים מן המשנה. וכן עשה רבי אושעיא.
ורב חיבר ברייתא, והיא ספרא וספרי, ורבים זולתם. כמו שאמרו, כי אתא רבי פלוני, אתא ואייתי מתניתא בידיה. ואולם לא היו אלה הברייתות כולם כצחות דברי המשנה, ולא כתיקון ענייניה וקוצר מיליה, ועל כן הייתה עיקר, רצוני לומר המשנה, וכל החבורים עולים אחריה, ושניים אליה, והיא המכובדת אצל הכל, וכשיעריכו אותה לחיבורים ההם, ראוה בנות ויאשרוה.
וכל הבא אחריה, אחר החבורה הנכבדת ההיא, לא שם לבו ומאודו אלא להתבונן בדברי המשנה, ולא חדל דור אחר דור להתבונן ולחקור בה, ולפרש אותה, כל חכם כפי חכמתו ובינתו. ונחלקו בפירוש קצת הלכות ממנה, לפי רוב השנים. ואין חבורה מהם שלא חקרה והתבוננה במשנה, וגלתה חידושים, והביאה ממנה דמיונים על עניינים אחרים.
אחר כן ראה להסתפק משמות המקובלים על הקרובים אליו משמעון הצדיק, והיו דבריו במשנה דבר קצר, וכולל עניינים רבים, והיה הכל מבואר לו, לחידוד שכלו, אבל למי שהוא פחות ממנו, העניין ההוא עמוק בעיניו, שהחכמים הקדומים לא היו מחברים אלא לנפשותם.
לפיכך ראה אחד מתלמידיו, והוא רבי חייא, לחבר ספר, וללכת בו אחר רבו, ולבאר מה שנשתבש מדברי רבו, והיא התוספתא. וענינו לבאר המשנה. ותוספתא אפשר להוציא טעמה מהמשנה אחר יגיעה רבה, והוא הוציאם, ללמדנו היאך נוליד ונוציא עניינים מן המשנה. וכן עשה רבי אושעיא.
ורב חיבר ברייתא, והיא ספרא וספרי, ורבים זולתם. כמו שאמרו, כי אתא רבי פלוני, אתא ואייתי מתניתא בידיה. ואולם לא היו אלה הברייתות כולם כצחות דברי המשנה, ולא כתיקון ענייניה וקוצר מיליה, ועל כן הייתה עיקר, רצוני לומר המשנה, וכל החבורים עולים אחריה, ושניים אליה, והיא המכובדת אצל הכל, וכשיעריכו אותה לחיבורים ההם, ראוה בנות ויאשרוה.
וכל הבא אחריה, אחר החבורה הנכבדת ההיא, לא שם לבו ומאודו אלא להתבונן בדברי המשנה, ולא חדל דור אחר דור להתבונן ולחקור בה, ולפרש אותה, כל חכם כפי חכמתו ובינתו. ונחלקו בפירוש קצת הלכות ממנה, לפי רוב השנים. ואין חבורה מהם שלא חקרה והתבוננה במשנה, וגלתה חידושים, והביאה ממנה דמיונים על עניינים אחרים.