[התלמוד]
|
והייתה כוונתו בו ארבעה דברים: [הדרש הנמצא בתלמוד]  והנני נותן לך בו משל מבואר
מילות מפתח: דרשות חז"ל, תלמוד |
עד שהגיע הזמן לרבינא ורב אשי, שהם האחרונים מחכמי התלמוד, והתבודד רב אשי לחבר התלמוד. וראה בעצתו לעשות בדברי כל הבאים אחרי רבנו הקדוש, כמו שעשה רבנו הקדוש בדברי כל הבאים אחרי משה. וכלל כל דברי המדברים, ושכל המתבוננים, ופירוש המפרשים, ודקדוק ההלכות, וקיבצם וכבש הכל בחכמתו, ובמה שנתן לו הקב"ה מנפש פשוטה וכבוד החכמה, וחיבר התלמוד.
והייתה כוונתו בו ארבעה דברים:
והשני, פסק הדין על דעת האחד משני החולקים, שנחלקו בדברי המשנה, או בפירושה, או בחידושים שנתחדשו בה, ושחברו עליה.
והשלישי, בחידושי העניינים שהוציאו חכמי כל דור מן המשנה, וגלוי העיקר והראיות שהורו בהן וסמכו עליהן התנאים המדברים על דברי המשנה, עד שנסדר מדבריהם מה שנסדר, והגזירות והתקנות העשויות מאחרי רבנו הקדוש עד המחבר הזה.
והרביעי, דרשות שהם ראויות לפי עניין כל פרק שנזדמן להיות בו דרש.
[הדרש הנמצא בתלמוד]
וכבר זכרו (חגיגה יג), שאיש מן החכמים נכבד [פיתה] לאנשים בקיאים בחכמת מעשה בראשית, והוא היה בקי במעשה מרכבה, ואמר להם, למדוני מעשה בראשית ואלמדכם מעשה מרכבה, ואמרו טוב הדבר. וכאשר למדוהו מעשה בראשית, נמנע הוא מללמוד להם מעשה מרכבה. וחס ושלום שעשה זה מפני רוע לב: למנוע החכמה, או בשביל שיהיה לו יתרון עליהם, שהמידות האלה מגונים באחד מהטיפשים, קל וחומר באלו החסידים הנכבדים. אבל עשה הדבר, בשביל שראה בעצמו ראוי לקבל מה שיש אצלם, ושאינם ראויים לקבל מה שיש אצלו.
והביא על עניין זה דברי שלמה, (שיר ד), דבש וחלב תחת לשונך. ופירשו עליהם השלום ואמרו, שעניין דבר זה שהחכמות המתוקות שהנפש תנעם בהם, כמו שינעם החיך בדבש וחלב, צריכים להסתירם, ושלא ידובר בהם, ואל יעלו על שפת לשון בשום פנים. וזהו שאמר תחת לשונך, שהעניינים האלה אינם ממה שראוי ללמוד ולהגות בם בישיבות החכמה. ואולם ירמזו בכתוב מהם רמזים נעלמים, וכשיגלה הקב"ה מסווה הסכלות מלב מי שירצה, אחרי אשר ייגע וירגיל בחכמות, אז יבין מהם כפי שכלו, ואין לאדם עם החכמה ודרישתה וההשתדלות, אלא לעזוב ענייניו ביד הבורא, ולהתפלל אליו, ולהתחנן לבוננהו ולהורותו ולגלות לו הסודות הגנוזות בכתוב. כמו שמצאנו דוד ע"ה עשה כן, באמרו (תהלים קיט), גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך.
וכשיגלה הקב"ה את עיני האדם, ויראה לו מה שהראה, ראוי לו לגנזם, כמו שאמרנו. ואם ירמוז מהם במעט, ירמוז למי שיש לו שכל שלם ונודעה אמיתתו. כמו שבארו וגלו במעשיות רבות בתלמוד. ועל כן אין ראוי לאיש חכם לגלות מה שידע מן הסודות, אלא למי שהוא גדול ממנו, או כמוהו, שאם יגלה אותו לכסיל, אע"פ שלא יגנהו, לא ייטב בעיניו. ועל כן אמר החכם, (משלי כג), באזני כסיל אל תדבר, כי יבוז לשכל מליך.
ועוד, שהלימוד להמון העם, צריך שיהיה בדרך חידה ומשל, כדי שיהיה כולל הנשים והנערים והקטנים עד אשר ישלם שכלם, ואז יתבוננו וישכילו ענייני הרמזים ההם. ולעניין זה רמז שלמה עליו השלום, באמרו (שם א), להבין משל ומליצה, דברי חכמים וחידותם.
ומפני אלו הסבות סדרו החכמים ע"ה דבריהם בדרשות על עניין שירחיקהו שכל הכסיל לפי מחשבתו. ואין ראוי לסמוך החסרון אל הדרש ההוא, אבל יש לחשוב שהחסרון בא משכלו. וכשיראה משל ממשליהם שהוא קשה להשכיל אפילו פשוטו, ראוי לו להשתומם מאוד על שכלו, שלא הבין העניין, עד אשר חסרו בעיניו האמונות בתכלית הרחוק. שהרי הדעות יש להם יתרון זה על זה, כפי יתרונות המזגים. וכמו שנמצא מזג איש אחד שהוא ישר ממזג איש אחר, כן יש שכל איש אחד שלם משכל איש אחר. ואין ספק, שאין שכל מי שידע דבר נכבד, כשכל מי שיסכל הדבר ההוא, שהאחד נקרא שכל בפועל, והאחד שכל בכוח.
ובשביל זה יש דברים שהם בעיני אנשים בתכלית האמת והביאור, ואצל איש אחר הם רחוקים ונמנעים, על פי המעלה שיש להם בחכמה.
והנני נותן לך בו משל מבואר
אין ספק שהאיש ההוא, זך הרעיון, אשר השכיל מן החכמות כל מה שאמרנו, לא ימצא בנפשו מקום לקיים זאת האמונה, וכל זה דבר רחוק בעיניו בלי מושג. והטענה השכלית תבאר לו בתחילת המחשבה, שהטענה הזאת בטלה, כי איך אפשר להיות האדם על מקום כפי זרת אחד מן הארץ, וידע שיעור גרם השמש והקפה ומידת שטחה, עד אשר תהיה דעתו כוללת אותה, כמו שהוא כולל מידת חלק מחלקי הארץ, ועוד יאמר, איך אפשר זה, והנה גרם השמש בשמים בתכלית המרחק, ואפילו ראיית גרם השמש על נכון אי אפשר לנו ולא נשיגהו אלא זיוו בלבד, ואיך יגיע אדם למעלה שיוכל למדוד אותו, וידקדק מדתו בשלשה שמיני פעם, זה דבר שווא הוא שאין כמוהו. ולא יהיה בלבו ספק על היות זאת הטענה בטלה ושלא תוכל להיות.
אבל כשירגיל נפשו בלמוד ספרי המידות וחכמות, מה שהוא ראוי בתבנית הכדוריות, וזולתם מן הערכים הנערכים זה לזה, ויעתק משם אחר כן אל הספר המסודר בעניין זה והדומה אליו, רצוני לומר ספר תכונת הגלגלים הידוע, ספר אלמגסט"י, אז יתברר אצלו זאת הטענה, ותשוב לו הטענה אמת, שאין בה ספק, ושיש עליה מופת. ולא יהיה אצלו הפרש בין שגוף השמש הוא כשיעור הזה, או שהשמש היא מצויה. וירגיל שכלו להאמין הדבר, שהיה בתחילה מרחיק הרחקה גדולה, ויאמין בו אמונה גמורה, הנה זה יוכל להיות.
ואנחנו לא הסכמנו על האיש ששאלנוהו זה העניין, שיהיה חסר מן החכמות האחרות, אבל שיהיה טוב השכל, וזך הטבע וחכם. והשאלה אשר שאלנוהו, משאלות הלימודיות, שהיא מן המדרגה שיעלו בה לאלוהות. קל וחומר יהיה העניין במי שאין לו חכמה כלל, ולא הרגיל נפשו בדרך מדרכי חכמות הלימודיות, אבל היה נסעו משכל אמו לשכל אשתו, שנשאל שאלה משאלות האלוהיות, שהם צפונות בדרשות, אין ספק שהם רחוקים בעיניו כרחוק השמים מן הארץ, ויקצר שכלו להבין דבר מהם.
ועל כן ראוי שנדון הדרשות ההם לכף זכות, ונטיב לעיין בהם, ואל נמהר להרחיק דבר מהם. אבל כשירחק בעינינו דבר מדבריהם נרגיל נפשנו בחכמות, עד שנבין ענייניהם בדבר ההוא, אם יוכלו להבין לבותינו הדבר הגדול הזה. שהרי החכמים אף על פי שהיה להם מן התאוה ללמוד, וטוב הרעיון והיגיעה, וחברת החסידים הנכבדים, והרחקת העולם בכל מה שיש בו, היו מיחסים החסרון לנפשם, כשהם מעריכים נפשותם לפי מה שקדם אותם. והוא מה שאמרו, (עירובין נג.), לבם של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים אפילו כמחט סדקית.
וכל שכן אנחנו, שהחכמה נעדרה ממנו, וכאשר הודיענו הקב"ה "ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר" (ישעיה כט) - ייחד הכתוב כל אחד ממנו בארבעה דברים:
בחולשת השכל.ארבעת שופטיו הרעים. ואיך לא נסמוך החסר לנפשותינו, כשנעריך אותה עליהם?!
וחוזק התאווה.
ועצלות בבקשה החכמה.
והזריזות בבצע העולם.
ומפני אשר ידעו, עליהם השלום, בעניין זה, שכל דבריהם ברורים ונקיים, ואין בהם סיגים, צוו עליהם והזהירו שלא ילעג אדם עליהם. ואמרו (גיטין נז,ב), כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת (כו'), ואין לך צואה רותחת גדולה מן הכסילות, אשר השיאתו להלעיג. ועל כן לא תמצא לעולם מרחיק דבריהם, אלא איש מבקש תאווה, ונותן יתרון להנאות המורגשות, אשר לא האיר לבו בדבר מן המאורים הבהירים. ומפני שידעו אמיתת דבריהם, כלו בעסק ההוא כל ימיהם, וצוו לשקוד עליו כל הלילה ומקצת היום, ושמוהו תכלית החכמה, וכן הוא.
ואמרו (ברכות ח.), אין להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד. והשב לבך לזה הדבר, שאם תסתכל אותו על פשוטו, תמצאנו רחוק מאוד מן האמת, כאילו ד' אמות של הלכה בלבד היא התכונה הנדרשת, ושאר החכמות והדעות מושלכות אחר גוויו. ובזמן שם ועבר ואחריו, שלא הייתה שם הלכה, הנוכל לומר שאין להקב"ה חלק בעולם כלל? אבל אם תעיין זה הדבר עיון שכלי, תראה בו מן החכמות דבר פלא, ותמצאנו אוסף כלל גדול מן המושכלות. ואני אבארם לך, כדי שיהיה לך דמיון לשאר מה שיבוא לידך, ולכך שים לבך אליו כראוי.
