פעמים יבואו בתורה ציווים ואין אותם הציווים המצווה, אלא הקדמות לעשיית המצווה, כאלו יתאר איך ראוי לעשות אותה המצווה.

דוגמה לזה אמרו: "ולקחת סולת וגו'" (ויקרא כד, ה), כי אין ראוי למנות לקיחת הסולת כמצווה ואפייתו כמצווה אלא הנמנה הוא רק אמרו: "ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד" (שמות כה, ל); והמצווה היא רק, שיהא לחם תמיד לפני ה'. אחר כך תיאר, איך יהיה לחם הזה וממה הוא נעשה ואמר שיהיה מסולת, ויהיו י"ב חלות.

ועל דרך זו עצמה אין אין למנות אמרו: "ויקחו אליך שמן זית זך" (שם כז, כ), אלא מונים אמרו: "להעלות נר תמיד"; וזו היא הטבת הנרות, כמו שנתבאר ב"תמיד".

ועל דרך זו עצמה אין מונים אמרו "קח לך סמים" (שם ל, לד), אלא מונים הקטרת הקטורת בכל יום, כמו שאמר הכתוב: "בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה ובהעלות אהרון וגו'" (שם ל, ד-ח) - וזו היא המצווה המנויה. אבל אמרו "קח לך סמים" - הקדמה לציווי שהוא מבאר, איך תעשה מצווה זו ומאיזה דבר תהיה הקטורת הזאת.

וכך אמרו: "קח לך בשמים ראש" (שם ל, כג) אינו נמנה; אבל הנמנה הוא הציווי שציוונו למשוח כהנים גדולים ומלכים וכלי קודש בשמן המשחה המתואר. ועל דרך זו תידון כל הדומה לו, כדי שלא ירבה לפי מניינך מה שאינו ראוי שירבה וזוהי מטרתנו בכלל זה, והוא דבר ברור.

אלא הזכרנוהו והערנו עליו, מפני שגם בזה כבר טעו הרבה ומנו מקצת הקדמות המצווה עם המצווה עצמה כשתי מצוות, כמו שמתבאר למי שמתבונן במניין הפרשיות שהזכיר שמעון קיארא ז"ל - הוא וכל מי שנמשך אחריו מן המזכירים פרשיות במניינם.