הקדמה כללית
[לספר "משנה תורה"]
הקדמה למניין המצוות
שורשי המצוות
הכלל הראשון: שאין למנות בסכום הזה את המצוות שהם מדרבנן
הכלל השני: שלא כל מה שנלמד באחד משלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן או ברבוי, ראוי למנותו
הכלל השלישי: שאין למנות מצוות שאינן נוהגות לדורות
הכלל הרביעי: שאין למנות צוויים הנוגעים לכל מצוות [התורה כולה]
הכלל החמישי: שאין למנות טעם המצווה כמצווה בפני עצמה
הכלל השישי: שהמצווה שיש בה עשה ולא תעשה יש למנות עשה שבה עם מצוות עשה, ולאו שבה עם מצוות לא תעשה
הכלל השביעי: שאין למנות פרטי הלכות המצווה
הכלל השמיני: שאין למנות השלילה עם הלא-תעשה
הכלל התשיעי: שאין למנות את [עצם] הלאווין והעשה, אלא את העניינים שמוזהרים ושמצווים עליהם
הכלל העשירי: שאין למנות את ההקדמות שהן לאיזו תכלית שהיא
הכלל הי"א: שאין למנות חלקי המצווה כל חלק בנפרד, אם כללם מצווה אחת
הכלל הי"ב: שבפעולה שמצווים על עשייתה, אין למנות כל פרט שבה לבדו
הכלל השלושה עשר: שמספר המצוות אינו גדל לפי מספר הימים שבהם נוהגת מצווה מסוימת
הכלל הארבעה עשר: איך ראוי למנות קיום העונשים כמצוות עשה
היחס בין סוגי העונשים וסוגי העבירות