יש בתורה עשין ולאווין שאינם על דבר מסוים, אלא כוללים את המצוות כולן, כאילו יאמר [ית']: עשה כל מה שצוויתיך עליו והשמר מכל מה שהזהרתיך ממנו, או: אל תמרה בשום דבר ממה שצוויתיך עליו.

שכן אין מקום למנות את הציווי הזה כמצווה בפני עצמה, לפי שאינו מצווה לעשות איזה דבר מסוים - עד שיהיה מצוות עשה; וגם אינו מזהיר ממעשה מסוים - עד שיהיה מצוות לא תעשה, כך למשל, אמרו: "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו" (שמות כג, יג), וכגון אמרו: "את חקותי תשמרו" (ויקרא יט, יט), "ואת משפטי תעשו" (שם יח, ד), "ושמרתם את בריתי" (שמות יט, ה), "ושמרתם את משמרתי" (ויקרא יח, ל) והרבה כאלו.

וכבר טעו בכלל הזה, עד שמנו "קדושים תהיו" (שם יט, ב) מצווה מכלל מצוות עשה, ולא ידעו שזה שנאמר: "קדשים תהיו", והתקדשתם והייתם קדשים" (שם יא, מד) - הם ציווים לקיים כל התורה, כאילו אמר: היה קדוש בעשותך כל מה שצוויתיך עליו, ותשמר מכל מה שהזהרתיך ממנו. ולשון ספרא: קדשים תהיו - פרושים היו, כלומר: הבדלו מכל התועבות שהזהרתי אתכם מכולן.

ובמכילתא אמרו:
"ואנשי קדש תהיון לי" (שמות כב, ל) -
איסי בן יהודה אומר: שהקב"ה מחדש מצווה לישראל
הוא מוסיף להם קדושה.

כלומר: הציווי הזה אינו עומד בפני עצמו, אלא הוא קשור למצווה שציוו בה, שכן כל המקים אותו הציווי נקרא: קדוש. אם כן אין הבדל בין שהוא אומר: "קדשים תהיו" או אילו היה אומר: עשו מצוותי; שהרי כלום היינו אומרים: זו מצוות עשה נוספת על המצוות שנרמז אליהן שציווה לקיימן? כך לא נאמר על "קדשים תהיו" וכיוצא בו שהוא מצווה, לפי שלא ציווה לעשות דבר חוץ ממה שידענו. ולשון ספרי: "והייתם קדשים" - זו קדושת מצוות. הנה נתבאר מה שכוונו לו.

ומן הכלל הזה גם כן אמרו: "ומלתם את ערלת לבבכם" (דברים י, טז). כלומר: תכנע ותשמע לכל המצוות שקדם זכרן. וכן "וערפכם לא תקשו עוד" (שם) ר"ל: אל תמרו בקבלת כל מה שצוויתיך ואל תעבור עליו.