|
[הולדת ילדים כמטרה מועדפת] ואלמלי הבנים לא היו בני אדם ולא יתקיים העולם, והם הסגולה לאדם לעת הזקנה, והם זכרונו לטוב לאחר מותו, ואיה החנינה 80 והרחמים כי אם להם, והחסד והכבוד אלא מהם 81, ודי לך בכך שכל נכבד מן הנביאים השתדל שיהיו לו. כמו שאתה רואה אברהם אומר: |
הן לי לא נחת זרע82,
|
| ואמרה התורה: |
ויעתר יצחק,לה' לנכח אשתו כי עקרה היא83,
|
| ואמרה רחל: |
הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי84.
|
| ואף ילמדם האב תורת ה' ודתו וחכמתו, ויזכה על ידי כך לגמול, כאומרו: |
אב לבנים יודיע אל אמתך85.
|
|
[תשובה לטענה] ונקודת טעותם של אלה היא, מה שהם מחייבים לדאוג לדבר זה בלבד, בלעדי שאר הדברים. ואומר: ובמה אפשר ליהנות מהם, אם לא יהא להם מזון וכסות ומדור? ואיזו טובה תהיה בגידולם, אם לא הייתה שם חכמה ולימוד? ואיה היא החנינה והחמלה עליהם בהעדר הדברים האלו, ואינם אלא הוספה בצער ההורים. אבל יקרם וכבודם 86 אין לקוות מהם מאומה אם לא הייתה שם הקדמה. והיכן צער ההריון והצירים והלידה ואחר הלידה ומחלות הנגרמות על ידו, כאומרו: |
בעצב תלדי בנים 87,
|
| ופעמים תמות בעת לידתה ותהפך השמחה לאבל, כאומרו: |
ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני 88.
|
|
ואיה יגיעת האב ועמלו והביאו את עצמו בסכנות כדי להביא לחם למשפחתו וילדיו כאומרו: |
ואפרוחיו יעלעו דם ובאשר חללים שם הוא89.
|
|
והיכן צער הגידול והטיפול במחלות והכנת הרפואות ושמור מי השיעורים 90 והמרקחות91 כי אם בשבילם על הרוב, כל שכן אם נסתיים הדבר במות ושכול ואז אוי ואבוי, כאומרו: |
כי אם יגדלו את בניהם ושכלתים מאדם כי גם אוי להם בשורי מהם 92.
|
|
ואם יחיו, הרי מפחדו מה יעשו הזכרים שבהם ינדד שינה מעיניו, כאומרו: |
משדד אב יבריח אם בן מביש ומחפיר 93,
|
|
ופחד מה שיקרה לבנות שבהם יכאיב את העינים 94 כמו שאמר בן סירא: |
בת לאביה מטמנת שוא מפחדה לא יישן בלילה95.
|
|
וכולם אם יהיו עקרים 96 הרי נכרתה תוחלתו, כל שכן אם היו רשעים, שבהם נאמר: |
דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך97.
|
|
אבל חביבין הולדות לאדם שיחזיק במה שחננו ה' מהם, ואל ירגז בדבר, כאומרו: |
הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן98.
|
|
הערות: 79. אפשר לתרגם: בהשגת, בהבאת. 80. כלומר העונג הרגשי שמרגיש האב בחנינות ובחנותו לבנו. 81. מצד הבנים לאבותיהם,ורבנו מתאר היתרונות המקבילים ויחסי הגומלים. ורי"ת בתרגומו שיבש הכל. 82. בראשית טו ג. 83. שם כה כא. 84. שם ל, א. 85. ישעיה לח יט. 86. להוריהם. 87. בראשית ג טז. 88. שם לה יח. 89. איוב לט ל. ונראה שרבנו מפרש כאן 'באשר חללים שם הוא', אפילו במקום שיש סכנת נפשות אין האב נרתע מלהיות שם כדי להשיג ולהביא טרף לביתו. אבל בפירושו שם נראה שמפרש במקום שיש חללים ופגרים שם הוא לקחת מהם נתחי בשר לאפרוחיו. 90. מקובל בספרי הרפואה העתיקים כי שתיית משרת שיעורים בשחרים מזככת את הדם ומונעת התהוות אבנים בכליות. 91. "סכנג'בין" פירות המרוקחות בדבש. 92. הושע ט יב. 93. משלי יט כו. 94. "יסכ'ן אלעיון" ורי"ת תרגם "הוא כלמת עולם וחרפת פנים " ואיני יודע מאין הבין כן. 95. כן הובא משמו בסנהדרין ק, ב. 96. לפי כ"י ב, "ממרים " ונראה שאינו נכון. 97. משלי ל יא. 98. תהלים קכז ג.ושם תרגם : ונחלת ה' לעבדיו הם הבנים. |
|
[יישוב העולם כמטרה מועדפת] ואמרו, בנין הבתים הרי הוא הכרחי, כי בלעדיהם לא יהיה לאדם מקום לשכון בו מפני החום והקור ויאסוף בו חפציו, והטיפול בשדות הרי נחיצותם בעבור המזון אשר לא יתכן בלתו, והכל מביאים לאדם שמחה ורחבות לב וזריזות וחדווה. כאומרו: |
ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד99.
|
|
ובישוב ובבניינים מתפארים המלכים והנסיכים, כאומרו: |
עם מלכים ויועצי ארץ הבונים חרבות למו1.
|
|
ובכגון זה הובטחו המאמינים: |
ובתים מלאים כל טוב אשד לא מלאת 2.
|
|
[תשובה לטענה] והיאך יבנה דבר מכל זה אלא בחכמה ותכנון והנדסה ומדידות, ואם לא תהינה באמצע ידיעות רחבות, לא יגיע למאומה מכל הדרוש הזה. ואם יטיל האדם על עצמו ישוב העולם, יכנס ביגיעה ועמל ודאגה וטרדה, והוצאת כל ממון שלו ושל זולתו בלהיטותו להשלים מה שהתחיל בו, כאומרו: |
הוי בונה ביתו בלא צדק ועליותיו בלא משפט כרעהו יעבד חנם 3.
|
|
וכאשר הוא משלים אותו, אם נראה לו בו משהו שלא מצא חן בעיניו, או שאינו כרצונו, נעשה אצלו בלתי שווה מאומה, והלך יגעו ועמלו לריק, וכעניין שנאמר: |
ויצא חירם מצור לראות את הערים אשר נתן לו שלמה ולא ישרו בעיניו,4
|
|
ואיה הצער התמידי ועגמת הנפש הממושך כי אם בכך, והיכן קנאת בני אדם ורוגז השליטים והכשלונות אלא בהם, וכאומרו: |
בתי גזית בניתם ולא תשבו בם כרמי חמד נטעתם ולא תשתו את יינם 5.
|
|
ואם היה הטיפול6 בשדות, הרי נטעיהם לא יצמחו כפי רצון האדם, אלא יצמחו כרצון ה', נמצא שהוא דואג להם תמיד. ואם עקרם וחזר ונטעם נכפלו הדאגות. ופחדו בהעצר הגשם עוד יותר, וכך בצימאון ובשרב7 ובירקון ובארבה ובשטפונות, וכאומרו: |
רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה שידפון ירקון ארבה חסיל כי יהיה כי יצר 8
|
|
ואיה חמס השלטונות והתעללות משרתיהם עד שנעשה בעל היבול אריס להם, ולא ישאר לבעלים מאומה, וכמו שאמר: |
ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו9.
|
|
ואם הצליח יבולו ורבה תבואתו, הרי כל תקוותו ומחשבותיו יוקר השערים וצוק העתים, כדי לעשוק את הענים והמסכנים, כאומרו: |
לקנות בכסף דלים ואביון בעבור נעלים ומפל בר נשביר10.
|
|
אבל הרצוי לאדם בבנינים הוא להשיג מהם כדי צרכיו בלבד, כאומרו: |
ויושב שם רעבים ויכוננו עיר מושב ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה11.
|
|
הערות: 99. קהלת ה ח. 1. איוב ג יד. 2. דברים ו יא. 3. ירמיה כב יג. 4. מלכים א ט יב. 5. עמוס ה יא. 6. אפשר לתרגם "ההתעסקות". 7. "ואלשוב" ורי"ת הטעהו ספרו שכתוב בו "ואלשוך" ולפיכך תרגם "והקוצים ". 8. מלכים א ח לז 9. קהלת ה י. 10. עמוס ח ו 11. תהלים קז לו-לז. |
|
[אריכות ימים כמטרה מועדפת] ואמרו כי באורך החיים יגיע האדם אל כל חפציו בענייני הדת וענייני העולם, ואם יזניחהו האדם, אם כן על מה שמר. ובהם שידלו 12 הכתובים שהרי אמרו: |
למען יארכון ימיך על האדמה13,
למען תחיו ימים רבים 14. |
|
וגורמי החיים אצל אלה השקידה על האכילה והשתייה, והמיעוט בתשמיש, וההשתדלות על שלוות הנפש, וההימנעות מלבוא במה שיש בו חרדה 15 ופחד מענייני הדת וענייני העולם 16.
[תשובה לטענה] ואילו היה הדבר כמו שאמרו, כי אז היו חיי המלכים ארוכים יותר מכל אדם, מפני שיש בידם אפשרויות המאכלים והרפואות והנחת ושאר מה שתארו. ועם זאת אזכיר מה שהזניחו בעניין זה, כי האדם כל מה שהאריכו ימיו - רבו דאגותיו ויגוניו וצרותיו, וכאומרו: |
צרות לבבי הרהיבו ממצוקותי הוציאני17,
|
|
ומתרבים עליו העוונות והחטאים ויארך חשבונם וסכומם, וכאילו הם מתחדשים בכל יום, כאומרו: |
אכן השכימו השחיתו כל עלילותם 18.
|
|
וכל זמן שהוא בגיל הילדות הרי הוא סכל ואינו יודע מאומה כאומרו: |
איוולת קשורה בלב נער19,
|
|
וכאשר יגיע לגיל הנערות יחל להשחית כאומרו: |
ונער משלח מביש אמו20.
|
|
וכאשר יגיע אל הבחרות נכנס בעול ובעמל וביגע, כאומרו: |
נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו21.
|
|
וכאשר יגיע אל הזיקנה יסור כל מה שחמד ויהיו חייו בעל כורחו, כאומרו: |
עד אשר לא יבואו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ22,
|
| ויחסר זוהרו ומראהו ויופיו וחושיו וכוחו, ויהיה כעבים שכבר נשפך מהם הגשם ונשארו אדים יבשים שאין בהם תועלת, כאומרו: |
עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם 23
|
|
ושאר אותה הפרשה עד סופה.
אך האדם הצדיק אינו אוהב חיי העולם, אלא מפני שהיא מדרגה שיגיע בה ויעלה ממנה אל העולם הבא, לא כשלעצמה. ולא נעשית חביבה על האדם, אלא כדי שלא יאבד את עצמו אם באה עליו צרה, כמו שאמר: |
ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש מיד כל חיה אדרשם וגו'24.
|
|
הערות: 12. שדלו וזירזו על קיום המצוות על ידי הבטחת מתן שכר זה, משמע שהם דבר חשוב 13. שמות כ יב. 14. ירמיה לה ז. 15. בכ"י ב,מוסיף: ומורא וסכנה. 16. כלומר מקום או פעולה שיש שם חשש שיצטרך לעבור על דתו, או הפסד ממון וכל שכן סכנת נפשות. 17. תהלים כה יז. 18. צפניה ג ז 19. משלי כב טו. 20. שם כד טו. 21. שם טז כו. 22. קהלת יב א. 23. שם יב ב. וראה דרש כל אותה הפרשה בשבת דף קנא ב. 24. בראשית ט ה. וכן פירש בתרגומו שם. וראה פירושי רס"ג לתורה מהדורתי שם והע' 3. |
|
[שררה כמטרה מועדפת] ואמרו, כי הנפש נוטה לצד הכבוד, ותראה כי תקשה עליה הכניעה, ולהיות מסורה בידי אדם אחר ונשמעת לו. ותמצא שהשררה משמחתה ומרוממתה, ומוסיפה לה חריצות ונחת רוח. וכן צווי ואזהרת בני אדם מענגים אותה. ולולי השררה לא היה סדר בעולם, ולא יתוקנו תועליותיו, שהמלכים מארגנים את המלחמות והמשמרות, והשופטים דנים בין ההגונים בבני אדם, והשוטרים מדכאים את הפושעים על ידי השררה. ומענייניה שהצדיקים מברכים בה זה את זה, כאומרו: |
יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים, הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך25.
|
|
אבל מה שאמרו מתיקון העולם על ידי המשמרות והשופטים והשוטרים, אינו דחוי, אלא הוא דברינו ומטרתנו. אלא שהם שאלוהו דרך עראי,26 ונעזרו בו לשיטתם. כי השליטה בעולם אינה מתקיימת אלא בחכמה, והם השמיטו מעלת החכמה, ועשאוה לשררה מטרה לעצמה. [נזקי השררה] מהם כי האדם כאשר מגביה עצמו, ורמה רוחו בעיני עצמו, יצא ממחיצתו ויפסע מעל הקרובים והרחוקים, ויראה עצמו יחיד בדור, ויזלזל בדעת כל אדם, ולועג ודוחה דברי כל אדם, וכאומרו: |
לתאווה יבקש נפרד בכל תושיה יתגלע.27
|
| ומוחה בידי28 הזקנים במה שכבר ניסוהו באורך חייהם, ודוחה ניסיונם ואינו מקבל עצתם ומצוותם, וכאומרו: |
דרך אוויל ישר בעיניו, ושמע לעצה חכם. 29
|
|
ובכך מתקלקלים ענייני עולמו.
ואם הצליח מהם דבר מיחסו אל ערמתו וכוחו והנהגתו והבנתו וכאומרו: |
אפקד על פרי גדל לבב מלך אשור ועל תפארת רום עיניו.
כי אמר בכוח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונותי, ואסיר גבולות עמים ועתידותיהם שושתי, ואוריד כאביר יושבים 30. |
|
ויבוא בכך להתנגד לבעלי אומניות באומנותם 31, ויהיה סכל בעיניהם ויזלזלו בו, ויבוא עד כדי שיתנגד לחכמים בפעולותיהם המדעיות, וידמה לסתור אותן. והרי הכסיל העומד במקומו32 יש לו תקווה יותר ממנו, וכמו שנאמר: |
ראית איש חכם בעיניו - תקווה לכסיל ממנו33.
|
|
ויצא מכך עד כדי להתנגד למלכים ורוזנים, ולא יסכים לדעותיהם, ולא תישר בעיניו הנהגתם. ועליו הוא אומר: |
חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם 34.
|
|
והפליג בדבר, עד שמקשה על חכמת הבורא וידיעתו, ויתנגד להרבה ממנה, ולא תישר בעיניו, כאומרו: |
ואמרו איכה ידע אל, ויש דעה בעליון35.
|
|
ויישאהו לבו להיכנס בכל דבר מסוכן, מתוך בטחונו כי תבונתו תמלטהו. וזהו אשר יכשילו, וכאומרו: |
מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה, לכד חכמים בערמם וגו'36.
|
|
ומי שהושגה לו השררה והשלטון, באותו הזמן יתגלו מקנאיו וירבו אויביו, ואף על פי שלא הרע להם, אלא בלי סיבה, כאומרו: |
בלי עוון ירצון ויכוננו, עורה לקראתי וראה37.
|
| ואף מתחילה, כאשר ירגישו שהוא ישתרר עליהם, יזממו להרגו, כאותם שאמרו: |
ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו38,
|
|
והרי הוא תמיד לא יאכל אלא דבר סגור39, ולא ישתה אלא שמור, וכאלו הוא יושב תחת חוד הסייף, וכאילו חייו תלויים בשערה, כאומרו: |
כי כפשע ביני ובין המות40.
|
|
ויחצצו משרתיו בינו לבין השפיטה בצדק41, ויביאוהו לידי טעויות וספקות, ותתחזק נגדו התנגדות בני אדם, ותחזק דרישת ה' ממנו, וכאומרו: |
ובית המלך האזינו כי לכם המשפט, כי פח הייתם למצפה ורשת פרושה על תבור.42
|
|
אבל נטע הבורא בנפש אהבת הכבוד והגדולה כדי שתשתוקק בהם לגמול העולם הבא. כאומרו: |
לא יגרע מצדיק עיניו, ואת מלכים לכסא, וישיבם לנצח ויגבהו43.
|
|
הערות: 25. שם כז כט. 26. תפשו את העניינים הללו דרך השאלה ונשתמשו בהם למושגיהם. 27. משלי יח א. וכאן מפרש רבנו "נפרד" הרואה עצמו יחיד בדורו, ובפירושו שם פירש הנפרד ויוצא מכלל האומה. 28. אפשר לתרגם "וחולק על" וכן הוא ברי"ת. 29. משלי יב טו, 30. ישעיה י יב-יג, 31. כפי שאנו רואים בימינו, בני אדם הרואים עצמם מומחים לכל, אדם שהושם על כסא מסוים בכוח המפלגה, אינו מהסס להביע דעה "מוסמכת" גם בענייני דקדוק ובוטניקה וזואולוגיה וכיוצא. 32. המכיר את ערכו ומקומו. 33. משלי כו יב. ושם פירש תקווה לכסיל המכיר את כסילותו, יותר מזה החושב עצמו חכם, כי ההוא עלול ועשוי ללמוד ולשמוע עצה, וזה אינו עלול ללמוד כי הרי יודע הוא הכל. 34. שם כו טז. 35. תהלים עג יא. וראה שם מהדורתי שפירש בעניין אחר. 36. איוב ה יב-יג. 37. תהלים נט ה. 38. בראשית לו כ. 39. ואפשר לתרגם : חתום,סמוי 40. שמואל א כ, ג. 41. על ידי התרחקותו מבני אדם פן יפגע בו אחד מהם, נמצאו משרתיו המקשרים בינו לבין המוני העם, ולא תמיד הם סובלים מעודף צדק ויושר, ובכך לא יהו פקודותיו ומשפטיו בצדק. 42. הושע ה א. 43. איוב לו ז. 44. ישעיה מא יא-יב. 45. ביטוי רגיל בערבית כשהאדם שקוע וטרוד בתכנון תכניות נגד אויביו. |
|
[נקמה כמטרה מועדפת] ואמרו, כי הנקמה - מסירה מן הנפש דאגה שהייתה בה, ומפיגה ממנה יגון שהיה עליה, ומענגת אותה במה שרואה באויבה, ומשככת רוגזה, ומסירה ריבוי המחשבות, ומרתיעה אויב אחר מלהתגרות כמו שהתגרה הראשון. הלא תראה כי החשוב במה שנאמר למאמינים: |
הן יבושו ויכלמו כל הנחרים בך, יהיו כאין ויאבדו אנשי ריבך,
תבקשם ולא תמצאם אנשי מצותך44. |
|
[מגרעות הנקמה] אבל אם תביא עצמה לחשוב בתכנית נגד האויב, תיפול בים השחור45, כי בכל עת תתחדש לה תוכנית אחר תוכנית. וכאומרו: |
אשר חשבו רעות בלב, כל יום יגורו מלחמות46.
|
|
ומביא האדם את עצמו לידי כך שלא יקבל פיוס, ולא ירחם שום רחמנות, ולא יחון שום חנינה, ולא ישמע בקשה. כאומרו: |
נפש רשע אותה רע לא יחן בעיניו רעהו47.
|
|
ולידי מסירת כל ממונו ומאודו בעד אותה הנקמה, כאומרו: |
הנני מעיר עליהם את מדי, אשר כסף לא יחשבו וזהב לא יחפצו בו48.
|
|
ואף על פי שאינו משיג הריגת אותו האויב כי אם בהריגת אלף ידיד או יהרוג את עצמו, לא יירתע מכך, וכאומרו: |
תמות נפשי עם פלשתים 49.
|
|
ואף על פי שלא יגיע לכך אלא בכפירה בה' ובעבודתו כאומרו: |
אלהים זדים קמו עלי, ועדת עריצים בקשו נפשי, ולא שמוך לנגדם 50.
|
| וכאשר נטל על עצמו כל הדברים האלו, אפשר שגם לא ישיג בהם את מבוקשו וכאומרו: |
להבקיע אל מלך אדום ולא יכלו51
|
|
ואפשר שגם ייהפך הדבר עליו, ויאבד הוא, וכאומרו: |
כרה שחת בה יפול וגולל אבן אליו תשוב52.
|
|
ואם ניצול ונתמלא מבוקשו הרי הביא עצמו בעונש כבד מאת ה', אשר אף אחד לא יצילהו ממנו אלא מחילת אותו שהרע לו, וכאומרו: |
אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו53.
|
|
ואיה הרצון להתקומם נגד הזמן כפי דעת בעליו54, והרצון להתקומם נגד הכוכבים כדברי בעליהם 55, והרצון הכוזב להתקומם נגד בורא השמים והארץ, כדברי בעלי הקנאה56 ודמיונם שהם מחוץ להנהגתו, כאומרו: |
יחזקו למו דבר רע יספרו לטמון מוקשים אמרו מי יראה למו57.
|
|
ואיה שנאת הבריות ואיבת בני אדם, ויכניס בלבם שיקנאו באושרו וישמחו לאידו, כאומרו: |
ויכשילהו עלימו לשונם יתנודדו כל ראה בם 58.
|
| ולא ימצא מצטער בצרתם, ולא כואב לשברם, אלא אוכלים ושותים ששים ושמחים במפלתם, כאומרו: |
אין כהה לשברך, נחלה מכתך, כל שמעי שמעך תקעו כף עליך,
כי על מי לא עברה רעתך תמיד59. |
|
ואפשר שיסוד השנאה הזו פשעו של זה אשר הוא עתה בסוף שמח לאיד60 באומרו: |
ושנאת חמס שנאוני61.
|
|
וכן: |
אל תחון כל בגדי אוון סלה62.
|
|
אבל נטעה בנפש אהבת הנקמה כדי להשתמש בה בענייני שמים נגד המשחיתים בעולם, וכדי שיוכשרו בני אדם, כאומרו: |
לבקרים אצמית כל רשעי ארץ להכרית מעיר ה' כל פעלי אוון63.
|
|
הערות: 46. תהלים קמ, ג. 47. משלי כא י וכתב שם בפירושו: ואפילו ישתדלו לפייסו, לא יועיל בו מאומה. אם הייתה עוולתו ממון, הרי שום דבר לא ירתיעהו, ואם נתכוון לעשות תועה, לא ישוב ממנה, כמו שנתחנן יוסף לפני אחיו שלא ימכרוהו ולא הסכימו. 48. ישעיה יג יז. 49. שופטים טז ג 50. תהלים פו יד. 51. מלכים ב ג כו. 52. משלי כו כז. 53. שם כח יז. 54. כפי דעת המדמים שאין אדם יכול להתקומם נגד מזל היום והשעה. 55. המדמים שיש השפעה למזל הצומח בשעת עיבורו או הולדתו של אדם. 56. אפשר לתרגם "הנטירה" ורי"ת השמיט ושיבש, ושמא ספרו הטעהו שהיה כתוב בו "אהל אלחק" במקום "אלחקד". 57. תהלים סד ו. 58. שם סד ט. 59. נחום ג יט. 60. כלומר שיסוד השנאה שבני אדם שונאים את ראובן שואף הנקמה, הייתה פשעו של שמעון כלפי ראובן, שבגלל אותו פשע שאף ראובן להינקם ממנו, ועתה עם מפלת ראובן נעשה שמעון שמח לאיד. 61. תהלים כה יט. 62. שם נט ו. 63. שם קא ח. 64. "טלב אלחכמה" במילים אלה קרא רבנו את שם פירושו למשלי. ובמילים אלה תרגם אבי נצר אלפאראבי את המילה היונית "פילוסופיא". 65. משלי ב י. |
