האמונות והדעות

על פי הוצאת המכון למחקר ולהוצאת ספרים סורא ירושלים,
ישיבה אוניברסיטה, ניו יורק תש"ל, בתוספת תיקוני המחבר

המאמר החמישי:
בזכיות ובחובות

- המשך הפרק -

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר חמישי - פרק ו

[שבעה דברים שאין התפילה מתקבלת עמהם]
והואיל וכבר ביארתי עניין זה אסמיך לו שאר הדברים אשר אין התפלה מתקבלת עמהם, ואומר שהם שבעה.
הראשון אם התפללת אחר שנגזר דין על האדם באיזה דבר, כפי שידעת מדברי משה ואתחנן אל ה' והשיבו:

רב לך אל תוסף דבר אלי⁴⁸.

והשני התפלה בלי כוונה, וכמו שנאמר:

ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו⁴⁹.

והשלישי מי שאינו מטה אוזן לדברי התורה⁵⁰, כאומרו:

מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה⁵¹.

והרביעי מי שמתעלם מבקשת העניים, כאומרו:

אוטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה⁵².

והחמישי [קפה] מי שלוקח ממון באסור, כאומרו:

ואשר אכלו שאר עמי וגו' אז יזעקו אל ה', ולא יענה אותם⁵³.

והששי מי שמתפלל בלי טהרה⁵⁴, כאומרו:

גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידיכם דמים מלאו⁵⁵.

והשביעי מי שרבו פשעיו והוא מתפלל בלי תשובה, כאומרו:

ויהי כאשר קרא ולא שמעו כך יקראו ולא אשמע⁵⁶.

וראוי שאבאר במקום זה שכל העבירות יש להן תשובה⁵⁷, חוץ משלוש:
מי שהתעה בני אדם בדעה⁵⁸רעה שהעמיד, או בהוראה רעה שהורה להם, מפני שאינו יכול לחזור במה שעשה, ועליו נאמר:

משגה ישרים בדרך רע בשחותו הוא יפול⁵⁹.

ומי שהוציא שם רע על אדם כשר⁶⁰ שאינו יכול לחזור בו, ועליו נאמר:

פן יחסדך שומע ודבתך לא תשוב⁶¹.

ומי שיש גזלה תחת ידו ואינו מחזירה לבעליה, כאומרו:

והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה⁶².

חבל ישיב רשע גזלה ישלם וגו' לא ימות⁶³. [קפו]

ואם מת הנגזל ישיבנה ליורשיו כאומרו:

לאשר הוא לו יתננו⁶⁴,

ואם אינו מכירו, יתננה לצורכי צבור, ותהיה ככל ההפקר⁶⁵.

[ארבע עבירות שעונשן בעולם הזה]
ואבאר עוד מה שהבטחתי בו לבאר את העבירות אשר יש עליהן על כל פנים עונש בעולם הזה אף על פי שעשה האדם תשובה, ואומר שהן ארבע.
הראשונה שבועות השוא, כמו שאמר:

כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא⁶⁶.

והשניה שפיכת דם נקי, נאמר בה:

ונקיתי דמם לא נקיתי⁶⁷.

והשלישית הנואף עם אשת איש, אמר בו:

כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה⁶⁸.

והרביעית עדות השקר, אמר בה:

עד שקרים לא ינקה⁶⁹.

ויש לצרף להן מה שכבר נגזר הדין עליו, כמו:

רב לך אל תוסף דבר אלי⁷⁰

כמו שפרשנו.

והתשובה על חמשת אלה מתקבלת, אלא שמנקודת לא ינקה אי אפשר בלי ייסורין בעולם, הבאים על אותו אדם.
וכן מי שהרע לחברו שלא בממון אלא בחרפות או במכות, הרי הדבר תלוי במחילתו על כך, אם מחל נסתלק העונש, כאומרו:

כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו'⁷¹.

וצריך שיבקש ממנו שלש פעמים כאומרו:

אנא שא נא ועתה שא נא⁷².

ואם מת המתחרף או המוכה, יאמר החוטא כלשון הזה 'אני חטאתי לפלוני' שלוש פעמים בפני עשרה אנשים⁷³, כדי שיהיה כשיעור שאלו היה חי וביקש ממנו כיוצא בזה ולא נתפייס יהיה מחול לו.

[שש זכויות שגמולן בעולם הזה]
ואבאר עוד הזכויות אשר על כל פנים יש בהן גמול בעולם הזה ואפילו כפר האדם, ואומר שהן שש:
תחלתן כבוד ההורים, כאומרו:

כבד את אביך ואת אמך⁷⁴.

והרחמנות על בעלי חיים, כאומרו:

שלא תשלח את האם⁷⁵.

והמשא ומתן [קפז] בצדק, כאומרו:

אבן שלמה וצדק יהיה לך⁷⁶.

ונוסף עליהן ההבטחה בטובה אם הייתה מוחלטת⁷⁷, כאומרו ליהוא:

בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל⁷⁸.

בהחלט, והמרה הוא ובניו ועם זאת נתקיימו בהם.
ואין לחשוב כי אמרו, 'והיה בך חטא' חטאים מסוימים המחייבים שדווקא יהיה עליהם עונש בעולם הזה, לפי שאין הלשון הזה אלא בשלשה דברים:
באיחור הנדרים⁷⁹ והרי הם לה' אפשר שיסלח איחורן,
ובהמנעות מלהלוות⁸⁰ וגם זה נמחל בתשובה,
ובעושק שכר שכיר⁸¹ והוא נכלל בכלל הגזלות.

[חמש מעלות בתשובה]
ואבאר עוד כי לתשובה חמש מעלות, כל מעלה שאקדימנה יותר חשובה משלאחריה.

הראשונה שישוב האדם והוא באותו הגיל שחטא, ובאותה העיר, ואותם אשר חטא בהם מצוים לו⁸², ועל זה נאמר:

השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה⁸³.

והשני אם עבר אותו הגיל ויצא מאותה העיר ונסתלקו אותם אשר חטא בהם⁸⁴, ובו נאמר:

שובו לאשר העמיקו סרה בני ישראל⁸⁵.

והשלישי מי שלא שב עד ששמע את האיום במכה שתחול עליו, כאומרו לאנשי נינוה:

עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת⁸⁶.

והרביעי מי שלא שב עד שבאה עליו מקצת המכה אשר אוים עליו בה, כאומרו:

בני ישראל שובו אל ה' אלהי אברהם יצחק וישראל וישב אל הפליטה הנשארת לכם מכף מלכי אשור⁸⁷.

והחמישי מי ששב עם יציאת נשמתו גם הוא נקרא בעל תשובה⁸⁸ כאומרו:

ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים⁸⁹, [קפח]

ואמר אחריו:

יעתר אל אלוה וירצהו⁹⁰,

ולפיכך מנהגינו להחזיר את החולה בתשובה כאשר מתקרב מותו, ואומרים לו אמור: חטאתי עויתי פשעתי⁹¹ תהא מיתתי כפרה על כל עונותי⁹².

הערות:

48. דברים ג כג-כו.
49. תהלים עח לו.
50. ברור שאין כוונתו מי שמפסיק דברי תורה לתפלה, וכההיא דשבת י, א. אלא הכוונה שאינו מטה אוזן לקיים דברי תורה. וכן כתב בפירושו שם: אמר אל תשאל על תפילת המתפלל הזה כי אינו נענה, ואף גם תפילת החובה שלו אינה מקובלת וזה ממה שהשכל הפשוט מחייב, עבד שאינו שומע לרבו היאך ישמעהו רבו.
51. משלי כח ט.
52. שם כא יג. וכתב רבנו שם בפירושו: אתה יודע שכל בני אדם צריכים וזקוקים זה לזה, והם בשעת הצורך פונה הנמוך למי שלמעלה ממנו, וזה למי שלמעלה ממנו, ולא יחדל הדבר לעלות כך עד שיגיע אל הנעלה שבבני אדם, אשר אין מעלה ממנו בבני אדם שהוא נזקק אליו, זולתי הזדקקותו לאדון העולמים לבדו, אשר כל הנבראים זקוקים לו בבריאה ובטבע. וכל אדם לפי ערכו אם הוא לא ימלא משאלות מי שלמטה ממנו במה שפנה אליו, ימנע ממנו ה' מילוי משאלותיו בפועל, ויסבב סבות שימנעו ממנו בני אדם אשר למעלה ממנו את צרכיו, לפי שאמר ולא יענה, מלה כללית מלפני ה' ומלפני בני אדם.
53. מיכה ג ד-ה.
54. הכוונה בלי טהרת מעשים, וכפי שמשמע הכתוב 'ידיכם דמים מלאו'. ואין לפרש דבריו על טהרת טומאה או קרי, אם כי סובר רבנו שבעל קרי אל יתפלל עד שיטהר וכדלעיל במאמר השלישי עמוד קכ"ב הערה 54. וכל שכן לדעת הסוברים שכל הטמאים קוראים ומתפללים כדרכם, וכבר בטלו הטבילה לתפלה לבעל קרי. וכדאיתא בברכות כב א. וכך פסק הרמב"ם בהלכות ק"ש פ"ד הל' ח. ובהלכות תפלה פ"ד הל' ה, ובהלכות ספר תורה פ"י הל' ח.
55. ישעיה א טו.
56. זכריה ז יג.
57. לפי ב, מתכפרים בתשובה.
58. אפשר לתרגם באמונה, בשטה, בדת.
59. משלי כח י. וכן כתב הרמב"ם בהלכות תשובה פ"נ הל' ו: ואלו שאין להם חלק לעולם הבא אלא נכרתין ואובדין ונדונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים... ומחטיאי הרבים. וכל מצייני מקורותיו לא ציינו לזה מקור, וברור שזה מקורו. והמשנה באבות פ"ה המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה, פסקה בפ"ד הל' א. וכתב רבנו בפירושו למשלי שם: פשט התעיה זו בענייני העולם כגון מי שיועץ לאחיהו העברי דבר שיגרום הפסד, ואין הבדל בכך בין שיש ליועץ תועלת באותה העצה או לאו. והנרמז בו מי שמורה בענייני הדת שלא כהלכה, ואין הבדל בדבר בין שהייתה לו סיבה מענייני העולם שהביאתו לידי כך או לאו, הרי שניהם יפלו באותו הגומץ אשר בו התעו, או בדומה לו, שיאבדו בעולם הזה, או בעונשו בעולם הבא.
60. תרגום מלולי על מאמין.
61. משלי כה י. וכאן מפרש רבנו ודבתך דבה שאמרת על אחרים. ובפירושו שם פירש דיבה שמוציאים אחרים עליך כתגובה לדברי ריבות אשר החילות אתה.
62. ויקרא ה כג.
63. יחזקאל לג טו.
64. ויקרא ה כא, ובספרא שם.
65. בבא קמא צד ב. וברור שהכוונה שאינו יודע למי גזל, אבל אם יודע הוא את הנגזל ואינו יודע יורשיו, יניחנה בבית דין, ואינו רשאי לעשות בה צרכי רבים.
66. שמות כ, דברים ה.
67. יואל ד כא.
68. משלי ו כט.
69. שם יט ט.
70. דברים ג כו.
71. בראשית נ יז.
72. יומא פז א. ושם המבקש מטו מחברו אל יבקש יותר משלש פעמים.
73. שם.
74. שמות כ, דברים ה.
75. דברים כב ז. ודברי רבנו אמורים אפילו למ"ד בברכות לג ב: מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזרות. כי שם הכוונה כלפי ה', וכאן כלפי האדם, וכך פירש גם הרמב"ם, ראה פירושו למשנה מהדורתי ברכות פ"ה מ"ג והע' 8. וראה גם מו"נ ח"ג פרק מח מהדורתי ובהערה שם.
76. דברים כה טו. וכל שלש אלה נאמר בהן למען יאריכון ימיך.
77. כלומר בלי תנאי ואפשר לתרגם "בגזר דין".
78. מלכים ב י ל.
79. דברים כג כב.
80. שם טו ט.
81. שם כד טו. וברי"ת "ובהארכת שכר שכיר", וטעה בקריאת המקור.
82. יומא פו ב. מחוי רב יהודה באותה אשה ובאותו פרק ובאותו מקום.
83. יחזקאל יח לא.
84. ראה קדושין מ, ב. "אפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שוב רשעו".
85. ישעיה לא ו. ושם תרגם רבנו: שובו בני ישראל אשר שקעו עמוק במרים.
86. יונה ג ד.
87. דברי הימים ב ל, ו.
88. ראה עבודה זרה יז א. במעשה דאלעזר בן דורדיא.
89. איוב לג כב.
90. שם לג כו.
91. וכן כתב בסידורו, ובתשובת שאלה. והוא לאחר חזרתו ממה שכתב בפירושו לתורה שסדר הוידוי: עויתי פשעתי חטאתי. וראה פירושו לתורה, מהדורתי ויקרא טז כא והע' 14.
92. ראה סנהדרין פ"ו מ"ג. והרמב"ם לא הזכיר עניין זה בכל המתים, אלא במומתין בלבד.

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר חמישי - פרק ז

[השקול]
וכיון שכבר סיימתי ביאורי אותם העשרה אשר הקדמתי שמותיהם⁹³, אומר עתה כי האדם השקול הוא אשר שעור חובותיו כשעור זכיותיו.
הרי האדם הזה עם ריחוק מציאותו⁹⁴, מרוחם הוא ונחשב עם הצדיקים, לפי שהרחמנות האמורה כלפי הבורא כיון שאי אפשר שיחולו עליו או יהיו בו⁹⁵ לפי שאין בו מקרה כפי שהקדמנו, הכרחי שיהא עניינה מוסב אל הנבראים, ונמצאת משמות הפעל⁹⁶, והושג לנו שהם שלשה עניינים:

קבלת התשובה כאומרו:

וישב אל ה' וירחמהו⁹⁷.

ועניית תפלת מי שהוא בצרה כאומרו:

ברגז רחם תזכר⁹⁸.

וסיפוח השקול עם הצדיקים כאומרו:

חנון ה' וצדיק ואלהינו מרחם⁹⁹.

ונאמר לנו במסורת פירוש 'ורב חסד' - מטה כלפי חסד¹, שאם הייתה שקולה מכרעת. ולפיכך לא יהיו מבני אדם בעת הגמול כי אם שתי כיתות ואין להם שלישית²: צדיקים ורשעים בלבד, כאומרו:

ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד וגו'³.

[התנהגויות בעלות חשיבות יתירה]
וראיתי לקבוע בסוף מאמר זה עניין זה, ואומר:

כי המשמעת מצד הצדיקים⁴ חשובה ביותר, כאומרו:

רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה⁵.

וחטאתם יותר חמורה, כאומרו:

כי גם נביא גם [קפט] כהן חנפו⁶.

והעבודה7 במקום המיוחד חשובה יותר, כאומרו:

כי בהר קדשי בהר מרום ישראל נאם אד' ה' שם יעבדני⁸.

והעבירה במקום המיוחד פשעה חמור, כאומרו:

גם בביתי מצאתי רעתם⁹.

ונזירות הבחור חשובה יותר, כאומרו:

ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים¹⁰.

וההתפקרות11 מצד הזקן רעה יותר, כאומרו:

גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע¹².

והנאמנות מצד העני יותר חשובה, כאומרו:

טוב רש הולך בתומו מעקש דרכים והוא עשיר¹³.

והמרמה מצד העשיר חמורה יותר, כאומרו:

ויבא הלך לאיש העשיר¹⁴

ושאר הפרשה.
והעזרה לשונא חשובה יותר, כאומרו:

וכי ימצא איש את אויבו ושלחו בדרך טובה¹⁵.

והזקת הידיד קשה יותר, כאומרו:

שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו¹⁶.

והענוה בנכבד חשובה יותר, כאומרו:

והאיש משה ענו מאד¹⁷.

והגאוה מצד השפל¹⁸ קשה יותר, כאומרו:

כרם זלות לבני אדם¹⁹.

והגוזל את העני קשה יותר²⁰, כאומרו:

לאכל ענים מארץ ואביונים מאדם²¹.

והזקת החכם ואשר בני אדם נהנים ממנו יותר קשה, כאומרו:

כי ידעתי רבים פשעיכם ועצומים חטאתיכם צררי צדיק²².

וריבוי הנעשקים יותר חמורה, כי אלף בני אדם שנעשקו אלף זוז, יותר חמורה ממי שעושק אחד²³ אלף זוז, כאומרו:

מרוב עשוקים יזעיקו²⁴.

והעבירה ביום המקודש יותר חמורה, כאומרו:

הן ביום צומכם תמצאו חפץ²⁵.

והצדקה מצד העני חשובה יותר, כאומרו:

טוב מעט ביראת ה'²⁶.

וצום הענוג חשוב [קצ] יותר, כאומרו:

יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה²⁷.

וכמו שצוונו לקדש את הבכור²⁸ וביכורי הפירות,²⁹ ולהתפלל בבקרים עם עלות השמש³⁰ לפי שהדברים הללו יקרים אצלינו³¹, כאומרו:

וכל מבחר נדריכם אשר תדרו לה'³².

הערות:

93. צדיק ורשע וכל השאר, והניח השקול. והרי הוא מבארו כאן.
94. אע"פ שרחוק הדבר שימצא אדם אשר זכיותיו כנגד חובותיו ללא הכרע כל שהוא, אלא שאם ימצא מרחמין עליו מן השמים.
95. כלפי ה', כי הרחמנות התפעלות נפשית היא, והוא יתעלה מרומם ונעלה מכך, ונקרא רחום בהתיחס להפעלתו את הרחמים כלפי בריותיו.
96. רחום-מרחם, חנון-חונן.
97. ישעיה נה ז.
98. חבקוק ג ב.
99. תהלים קטז ה.
1. שמות לד ו - ראש השנה יז א.
2. המלים "ואין להם שלישית" כמשפט השפה הערבית הנוהגת בפטומי מילי כי האי גוונא. ובעברית מיותרות הן לגמרי, ולא כפי שחשב הרש"ה שיש להן משמעות מיוחדת. וכוונת רבנו, כי הרשעים כבר קבלו מעט זכיותיהם בעולם הזה וילכו שם לגמרי לדין, והצדיקים כבר נתייסרו על מעט חובותיהם בעולם הזה וילכו לגמרי זכאים, והשקול מספחים אותו לצדיקים ברחמים.
3. מלאכי ג יח.
4. "אלכ'ואץ" היחידים, הנבחרים, יחידי סגולה, ותרגמתי צדיקים כלשון הכתוב שמביא
רבנו.
5. תהלים לג א.
6. ירמיה כג יא.
7. תרגמתי כאן "טאעה" עבודה ולא משמעת, בעקבות הכתוב שהביא רבנו.
8. יחזקאל כ, מ.
9. ירמיה כג יא.
10. עמוס ב יא.
11. "פתך" פריקת כל עול ומסגרת, ונהיגה בשחיתות בכל המובנים, ותרגמתי כן לכלול הכל. והוא זקן מנאף האמור בפסחים קיג ב.
12. הושע ז ט.
13. משלי יט א. וכן כתב בפירושו שם.
14. שמואל ב יב ד. והוא עשיר מכחש האמור בפסחים קיג ב.
15. שמואל א כד יט.
16. תהלים נה כא.
17. במדבר יב ג.
18. דל גאה, פסחים קיג ב.
19. תהלים יב ט. ופירושו סביב רשעים יתהלכין ויתרוממו הזולים בבני אדם. אבל בפירושו שם כתב: כי סביבותינו רשעים מתהלכים, המזלזלים בבני אדם באותה מידה שהיו חייבים לרוממם. וראה שם מהדורתי.
20. לפי ב, גזלת העני יותר קשה.
21. משלי ל יד. וכאן המקור לפסק הרמב"ם בהלכות תשובה פ"ד הל' ג והאוכל שוד ענים יתומים ואלמנות.
22. עמוס ה יב.
23. ברי"ת "חמש מאות" ואינו בשום כ"י.
24. איוב לה ט.
25. ישעיה נח ג.
26. משלי טו טז.
27. יואל ב טז.
28. דברים טו יט.
29. שם כו ב.
30. תהלים עב ה. וכדאיתא בברכות ט ב. כותיקון דאמר ר"י ותיקון היו גומרין אותה עם הנץ החמה. וכ"פ הרמב"ם בהל' ק"ש פ"א הל' יא.
31. כלומר הבכורות והבכורים ראשית השג האדם, וכן ראשית היום בעודו רענן ונח אחרי שנת הלילה.
32. דברים יב יא.

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר חמישי - פרק ח

[המחשבות - שכרן ועונשן]
וכיון שכבר הקדמתי עניין זה ראוי שאדבר על המחשבות³³.

ואומר: כי המחשבות העולות על לב האדם ודוחה אותן, יש לו על כך שכר גדול, כאומרו:

יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו³⁴.

ומי שנמשך אחריהן עד שחשב לעשות אבל לא עשה, יש עליו חטא המחשבה³⁵ אבל לא חטא פעולה, כאומרו:

תועבת ה' מחשבות רע³⁶.

ואין שום דבר שאדם נענש עליו על מחשבתו ודעתו, זולת הכפירה בה'³⁷, לפי שהוא דבר שאין להשיגו אלא בדעה בלבד, ובו נאמר:

למען תפש את בית ישראל בלבם אשר נזרו מעלי בגלוליהם כלם³⁸.

ומן המבארים, מבארים³⁹ את הפסוקים על ארבעה אופנים:

יש מבאר המתאם את הפסוק למה שיש בחוש, או למה שבשכל, או למה שיש בפסוק אחר, או למה שבמסורת, והצליח בכך⁴⁰, הרי יש לו שכר על כך, ועליו נאמר:

אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה וגו' אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא⁴¹,

ומי שלא הצליח בכך, אין לו שכר⁴² וגם אין עליו עונש.

והמבאר במצוות [שלא כמשמען]⁴³הרי [קצא] הוא נספח לנביאי השקר, שבהם נאמר:

אשר הולכים אחר רוחם ולבלתי ראו⁴⁴.

והמבאר בענייני הבורא וחדש⁴⁵ הרי הוא נספח לכופרים, כאותם שביארו פרשת "נעשה אדם בצלמנו",⁴⁶ ובאו לכלל דעה כי מלאך ברא אדם וכך שאר העולם, ובהם נאמר:

אשר ימרוך למזמה נשוא לשוא עריך⁴⁷.

[הערכת התנהגויות שונות]
ואומר: כי השופט המייסר ומעניש מהכרע דעתו, אם הייתה כוונתו שמירת הדת ומשפטיו יש לו שכר, כמו שאמרו הקדמונים:

בית דין מכין ועונשין שלא מן התורה, ולא לעבור על דברי תורה עושין, אלא אפילו כדי לעשות סיג לתורה⁴⁸.

ואם נתכוון בכך להטות דין או למטרותיו⁴⁹, הרי זה משחית נפשו, כאומרו:

גם ענוש לצדיק לא טוב להכות נדיבים על יושר⁵⁰.

ואומר: כי ההמונים, כלומר אשר אינם לומדים את התורה, אם היה זה מפני שאין ביכולתם⁵¹, והם מקבלים הוראת חכמי אנשי דורם ויראי שמים שבהם ועושים על פיהם, הרי דתיותם שלמה, כאומרו:

שפתי צדיק ירעו רבים⁵².

ואם אינם עושים כן אין להם שום התנצלות, ועליהם הוא אומר:

לא יאהב לץ הוכח לו אל חכמים לא ילך⁵³.

ואומר: כי העניים שקורה להם אונס ומחסרים בתפלתם ועבודותם, כל חיסור שהוא בעבור המזון הרי יש להם התנצלות על כך⁵⁴, ואשר הוא בעבור מה שיותר על כך, הרי הם נתבעים עליו, כאומרו:

יחלץ עני בעניו⁵⁵.

ואומר: במתייסרים שאין להם התנצלות⁵⁶ במה שמיחסים עול למה שנידונו בו בחלים, כאומרו:

ולא זעקו אלי בלבם כי יילילו על [קצב] משכבותם⁵⁷.

ואומר: בשיכורים שאין להם התנצלות אם עשו עברה בשכרותם, כי הדין אומר:

שכור מקחו מקח ומכרו ממכר, עבר עברה שיש בה מיתה ממיתין אותו, מלקות מלקין אותו⁵⁸.

ואומר: במעונים מבני ישראל על ידי הגויים שאין להם התנצלות על קוצר רוחם, אלא יחילו, כאומרו:

יתן למכהו לחי ישבע בחרפה⁵⁹.

ואומר: בשונים בחטאים שתשובתם קשה, כאומרו:

ככלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו⁶⁰,

ואמרו הראשונים:

האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקיו בידו לעשות תשובה⁶¹.

ואומר: בסומכים על כפרת יום הכיפורים שאינו מועיל להם בלא תשובה, כמו שאמרו הראשונים:

יכול יכפר על השבין ועל שאינן שבין, תלמוד לומר אך בעשור, הא אינו מכפר אלא על השבין⁶².

ואומר: במחטיאי בני אדם שאין תשובתם שלמה אלא כשיחזירום⁶³, וכמו שאמר:

מה תיטבי דרכך לבקש אהבה לכן גם את הרעות למדתי את דרכיך⁶⁴.

ואומר במצדיקי בני אדם שאין חטא בא על ידם באופן רגיל⁶⁵ כאומרו:

באשרו אחזה רגלי דרכו שמרתי ולא אט מצית שפתיו ולא אמיש מחקי צפנתי אמרי פיו⁶⁶.

ואני יודע שאלו אספתי סוגים רבים לא אסיים מה שיש בו צורך להערת בני אדם על דתם, אבל אלו כללים קרובים להועיל בהם לבני אדם בעזרת הרחום.

נשלם המאמר החמישי

הערות:

33. מחשבות רע העולות בלבו של אדם, ועלול לעתים להרהר בהן בלי משים ובהיסח הדעת.
34. ישעיה נה ז.
35. שמא יותר נכון לתרגם: חטא היזמה.
36. משלי טו כו.
37. קדושין לט ב. מ, א. חולין קמב א.
38. יחזקאל יד ה.
39. כלומר המטים ומוציאים את המקרא מפשוטו.
40. והצליח להקיף את העניין בכללותו ללא יוצא מן הכלל לפי אותו הביאור כדי שלא תהא בו סתירה.
41. משלי ב ד"ה. ובפירושו שם פירש פסוק זה לעניין אחר.
42. בר"ת "אין לו שכר כי אם עונש" ואינו נכון. ולכאורה דברי רבנו דלא כשמעון העמסוני שאמר כשם שקבלתי שכר על הדרישה. ראה פסחים כב ב. והרי שם לא הצליח להקיף כל אתין שבתורה. ושמא כוונת רבנו אין לו שכר הפעולה כשל עצמה, ודברי שמעון העמסוני שכר המחשבה הטובה.
43. הוספתי שתי תיבות אלה לשם באור. ובר"ת "והסובר במצות והוליד ספק" ואינו נכון. כי כוונת רבנו נגד השטה האליגורית במקרא מיסודו של פילון אלכסנדרוני ודומיו.
44. יחזקאל יג ג.
45. וחדש דעה או סברא.
46. בראשית א כו.
47. תהלים קלט כ. ושם פירש פסוק זה בעניין אחר.
48. יבמות צ, ב, סנהדרין מו א.
49. כלומר החפץ הביאו לידי כך להשיג תועלת כל שהיא, או לכל מטרה שתהיה פרט להעמדת חוקי הדת על תלם.
50. משלי יז כה.
51. מחמת טרדתם במזונם והשגת טרף לביתם.
52. משלי י כא.
53. שם טו יב.
54. דברי רבנו אלה לכאורה נגד אמרם: הלל מחייב עניים, ראה יומא לה ב.
55. איוב לו טו. אך שם תרגם באופן אחר.
56. לכאורה נגד אמרם: אין אדם נתפס בשעת צערו. ראה בבא בתרא טז ב.
57. הושע ז יד.
58. ערובין סה א.
59. איכה ג ל.
60. משלי כו יא.
61. יומא פו ב.
62. ראה שבועות יג א, בשנוים.
63. ברי"ת "לא תשלם בהרגל" והוא על פי כ"י ב, ואינו נכון. והנכון כלפנינו כלומר שאין תשובתו גמורה אם לא יחזירם למוטב. ודברי רבנו כאן במי שהתעה יחידים, אבל במתעה את הרבים כבר כתב לעיל שאין לו תשובה. ודבר זה הביא הרמב"ם בהלכות תשובה פ"ד הל' א ולמקורו ראה כסף משנה שם.
64. ירמיה ב לג.
65. כעין אמרם אין הקב"ה מביא תקלה על ידיהן של צדיקים. ראה יבמות צט ב. כתובות כח ב. חולין ה ב. אבל אם ירצה החסיד הזה לעשות עברה ברור שהוא יכול.
66. איוב כג יא-יב.

תוכן מחשבת ישראל