האמונות והדעות

על פי הוצאת המכון למחקר ולהוצאת ספרים סורא ירושלים,
ישיבה אוניברסיטה, ניו יורק תש"ל, בתוספת תיקוני המחבר

המאמר השביעי:
בתחיית המתים בעולם הזה¹

- המשך הפרק -

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר שביעי - פרק ד

[תחיית המתים אצל חז"ל]
אחר כך עיינתי במה שקבלו בעלי המסורת, והנה יש בו כעין זה, שכל מי שאינו מאמין תחיית המתים בעולם הזה אינו חויה⁷⁷ עם כלל האומה בזמן הישועה. והוא אומרם:

הוא כופר בתחיית המתים לפיכך אין לו חלק בו שכל מידותיו של הב"ה מדה כנגד מדה⁷⁸ שנאמר: ויען השליש אשר למלך נשען על ידו את איש האלהים ויאמר הנה ה' עושה ארבות בשמים היהיה כדבר הזה ויאמר הנך רואה בעיניך ומשם לא תאכל⁷⁹.

ונאמר עוד במסורת בפירוש:

והקמנו עליו שבעה רעים ושמנה נסיכי אדם⁸⁰,

כי השבעה הם דוד באמצע, אדם שת מתושלח מימינו, אברהם יעקב משה משמאלו, והשמונה [רכז] נסיכים ישי שאול שמואל עמוס צפניה חזקיהו אליהו ומשיח⁸¹.

וקבלו בעלי המסורת, כי כאשר יחייה הבורא את המתים, יחזיר בגדיהם עליהם⁸² ואין זה קשה מהחזרת המתים עצמם.

וכאשר נתפרסם דבר זה באומתנו הגזימו בני אדם בתכריכי מתיהם, והייתה קשה עליהם ההוצאה, עד שפרקה אחד החכמים במה שהקל בתכריכיו, והוא אמרם:

בראשונה הייתה יציאת המת קשה על בעליו, עד שהיו מניחין אותו ובורחין, עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות בעצמו, ויצא בבגדי פשתן המגוהצין, ונהגו כל העם אחריו⁸³.

ואחר שביארתי דברים אלו אומר על דרך הדיוק בעיון בעניין תחיית המתים אשר בזמן הישועה ואשר לעולם הבא גם יחד⁸⁴.

[כיצד יחדש הבורא את הגופות שהתפרדו ליסודותיהם?]
ושמא מתבונן יתבונן ויאמר, אם הדור הראשון מבני אדם כאשר מתו נתפרדו יסודותיהן וחזר כל חלק מהם למקורו, כלומר חזר החום אל האש ונתערב בה, והלחות לאוויר, והקור למים, והיובש נשאר עפר, ואחר כך הרכיב הבורא גופות הדור השני מן המקורות שכבר נתערבו בהן חלקי הדור הראשון, ואחר כך מת הדור השני מבני אדם ונתערבו חלקיהם גם הם במקורות היסודות, ושוב הרכיב הבורא מהם דור שלישי והייתה אחריתו כשני קודמיו, וכך הרביעי והחמישי, והיאך יתכן שיחזיר את הדור הראשון בשלמותו והשני בשלמות והשלישי בשלמות וכבר נתערב מקצת כל דור בשני.

והנני מבאר בזה באור מספיק ואומר, כי לא היה נזקק [רכח] להשתמש בפרודות גופי הדור הראשון להרכבת גופים אחרים אלא אילו לא נשאר במציאות כי אם אותם החלקים בלבד, שאז היו חוזרים תמיד⁸⁵.
והנני נושא לך משל, לאדם שיש לו כלי כסף של אלף דרהם ואין זולתו, כל זמן שנשבר חזר והתיכו ויצקו, אבל מי שיש לו אוצרות ממון, ויעד שכל כלי שנשבר יצניע שבריו, עד שיחזירו אותו הכלי בעצמו, הרי כל כלי חדש שהוא יוצק לוקח מבית ממונו ואינו מערב בו שברי הנשבר, אלא מניחן עד שיחזירם כמו שיעד.
כך חקרתי ומצאתי מקורות האוויר והאש אשר בין הארץ ובין תחילת החלק של שמים כשיעור כל גוף הארץ הריה וימים שבה אלף פעם ושמונה פעמים⁸⁶, וכיון שהדבר במרחבים שכאלה, אין הכרח שירכיב הבורא גופות הדור השני מפרודות הראשון, אלא מניחם עד שימלא להם מה שיעד.

הערות:

77. בתרגום מלולי "אינו נקבץ" והדברים ברורים.
78. סנהדרין צ, א.
79. מלכים ב ז ב.
80. מיכה ה ד.
81. סוכה נב ב. ושם צדקיהו במקום חזקיהו, והנכון כלפנינו, כי כבר מנה רבנו לעיל את צדקיהו בין הרשעים.
82. סנהדרין צ, ב. הזכיר רבנו עניין זה דרך אגב, כדי להטיף מוסר לאותם המגזימים בקניית תכריכין סגולתיים, שאין מחשבותיהם ומעשיהם אלא הבאי. ולא נגד רבנו כיון הרמב"ם בתחילת מאמר תחיית המתים, אלא נגד העוסקים בהרחבה בעניין התכריכים כאלו היו גורמי עולם הבא. וראה גם רמב"ם בהלכות אבל פרק ד הל' א.
83. מועד קטן כז ב. כתובות ח ב. ושם במועד קטן איתא "ונהג קלות ראש בעצמו" ושיבוש הוא, כי הכוונה נהג קלות להקל על בני אדם ההוצאות שבזמנו היה הפשתן הזול ביותר ותיבת "המגוהצין" כאן אין לה מקום, ונשתרבבה מעניין אחר.
84. אף כאן לא הודגש במהדורא קמא עניין העולם הבא.
85. אלו ראה ר' דוד הלבן בעל ספר מסורת הברית את דברי רבנו אלה, היה אולי חדל "מסוד הגלגול האמתי" שלו, ע"ש.
86. לפי ב, אלף פעם ותשע ושמונים פעם. ובימינו גדלו ורחבו ונסבו מאד המרחבים האלה שעליהם מדבר רבנו.

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר שביעי - פרק ה

[איך יחיו אלה שגופם התפרק ואבד?]
שמא יחשוב עוד ויאמר, ואם אכל אריה את האדם, ואחר כך טבע האריה ואכלוהו הדגים, ואחר כך ניצודו הדגים ואכלם אדם, ונשרף אותו האדם ונעשה אפר, מאין יחזיר הבורא את האדם הראשון, האם מן האריה, או מן הדגים, או מן האדם, והשני האם מן האש או מן האפר.

ונדמה לי כי זה ממה שמביא את המאמינים במבוכה, וראיתי להקדים הקדמה לפני שאענה על כך, ואומר:
ראוי שנדע שאין בעולם גוף המכלה גוף, ואפילו האש שהיא ממהרת לשרוף אינה אלא מפרידה בין חלקי הדבר ויחזור כל חלק ליסודו, ויהיה החלק העפרי אפר ומאומה אינו כלה, ולא יתכן שיוכל לכלות דבר עד שיאפיסהו, כי אם הבורא אשר בראו מן האין, וכיון שדבר זה נכון בלי ספק, הרי כל בעל חי שאכל גוף מסיים אינו מכלה אותו אלא מפריד את חלקיו בלבד⁸⁷. [רכט]

ואומר, כי הסיבה אשר הצריכה כל בעל חי למזון, הוא מה שמושך⁸⁸ האוויר מגופו כל שלושת החלקים, החום והלחות והקרירות, ולא רק מבעלי חיים מושך⁸⁹ האוויר דבר זה, אלא מכל הפרה-ורבה⁸⁹.
והראיה לכך: אלו הנחנו ככר לחם בבית זמן רב, היינו מוצאים שהאוויר כבר משך⁸⁸ ממנו שלשת החלקים, ולא נשאר בו אלא החלק העפרי בלבד, ולפיכך הוצרכו גופות בעלי החיים למזון תמידי, כדי שיהא חומר מונח בהן שלא משכו האוויר⁹⁰, לפי שאם לא ימצא מה למשוך מחלקי המזון ימשוך מן היסודות הבסיסיים ויאבד הגוף.

ואומר עוד, כי כאשר אוכל האדם תפוח, הרי האוויר מושך⁸⁸ מגופו מה שהיה בתפוח מן החום והלחות והקרירות, ומשאיר את העפרורית נהפך לפסולת ונפלט ממנו. הנה נתבאר כי חלקי התפוח מתפרקים, שלושה נמצאים באוויר והרביעי בארץ. וכיון שהתפוח לא יעד ה' החזרתו, מתערבים חלקיו במקורות העצומים וחוזר כל חלק ליסודו. אבל האדם הואיל והבטיחו בוראו לקבץ חלקיו ולהחזירם למה שהיו, לפיכך מניחם בצד, ואינם מתערבים ביסודות הגדולים, אלא נשארים מפורדים עד עת ההחזרה, ואפילו החלק העפרי שנמצא בארץ ואף על פי שאנו רואין אותו כאילו כבר נתערב ונעלם מעינינו, אינו נעלם מלפני הבורא.
וכיון שהדברים כפי הביאור הזה, לפיכך האדם שנאכל, כיון שלא יכלה מאומה מחלקיו, הרי כולם שמורים בכל מקום שהם, ביבשה או בים, עד אשר יחזרו כולן, ואין בזה פלא יותר מעיקר בריאתו⁹¹.

[איך יחיו הקמים בתחייה?]
ושמא יחשוב ויאמר אותם שיחיו בעולם הזה, האם יאכלו ויישתו ויתחתנו או לאו?
ראוי שנדע שהם יאכלו וישתו כמונו ויתחתנו, כמו [רל] שנתבאר בבן הצרפית ובן השונמית שחיו בעולם הזה, אכלו ושתו והיו ראוים לנישואין. ואמר אחד החכמים שהוא מזרעו של אחד מהם⁹².

ואותו המופת אשר ראה האדון יחזקאל הכהן הידועה בתחילת פרשת היתה עלי יד ה'⁹³ עד סופה, היא האות המוכיח על תחיית המתים בעולם הזה התגלותם לנביא, כאומרו:

ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאד מאד⁹⁴,

וזו הייתה הוכחה לנביא, אבל שאר האומה הרי ההוכחה על כך כאשר ראו את מי שהם מכירים מהם שכבר חיה והמשיך בחיים. והיה שעור חיי אותם אשר החיה ה' עד ידי יחזקאל כימי חיי בן הצרפית ובן השונמית בקירוב⁹⁵.

אבל אותם שיחיו בזמן הישועה הרי המסורת גלתה לנו שהם לא ימותו, וכך אמרו קדמונינו:

מתים שהקב"ה עתיד להחיות, שוב אינן חוזרין לעפרן⁹⁶.

וכאשר אנו מתבוננים בכתוב אנו מוצאים שהוא מחזק את זה, שהרי הוא אומר כי השמים והארץ יכלו והישועה תתמיד, והוא אמרו:

שאו לשמים עיניכם והביטו אל הארץ מתחת כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה וישביה כמו כן ימותון וישועתי לעולם תהיה וצדקתי לא תחת⁹⁷.

ואנחנו יודעים שאין הישועה עצם שתתקיים בעצמה, אלא הכוונה בישועה אנשי הישועה⁹⁸ כמו שהכוונה באמרו: 'חכמות נשים בנתה ביתה'⁹⁹ - בעלי החכמה.

הערות:

87. ראה גטין נז ב. מבשן אשיב - מבין שיני אריות. אשיב ממצולות ים - אלו שטובעין בים. וראה פרקי ר' אליעזר פרק לד.
88. אפשר לתרגם: ששואב.
89. הכוונה הצומח, למעט אבנים ועפר.
90. כלומר כדי שיישאר החומר היסודי שלהן קיים. אם כי כיום אין דעה זו מקובלת על הרופאים.
91. יש מן האין המוחלט. וכפי שכבר קדם, ועל טענה זו חזר רבנו בספר זה פעמים רבות.
92. איני יודע מקורו. ועל מתים שהחיה יחזקאל אמרו בסנהדרין צב ב: עמד ר' יהודה בן בתירה ואמר אני מבני בניהם. ושמא יש להוסיף כאן "כבן הצרפית ובן השונמית ומתים שהחיה יחזקאל" ואז יהיו דברי רבנו מוסבים על דבור אחרון.
93. יחזקאל לז א.
94. שם לז י.
95. לא ברורה לי השוואה זו, כיון שאין אנו יודעים כמה חיו בן השונמית ובן הצרפית.
96. סנהדרין צב א.
97. ישעיה נא ו.
98. וכך באמת תרגם רבנו שם וצדקתי - ואנשי צדקתי.
99. משלי יד יא.

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר שביעי - פרק ו

[איך יעברו הקמים לתחייה לעולם הבא?]
ושמא יתבונן ויאמר היאך יועברו אל העולם הבא?
ראוי שנדע כי מנהגי אותם שיחיו כשאר בני אדם, יברא להם המקום והשני², ויועברו³ מן המקום הראשון בתהליך קל.

ושמא [רלא] יאמר, הנה אלה אכלו ושתו והתחתנו, ואחר שחיו יעברו אל העולם הבא באותו הבנין⁴ ואז יהיו לא אוכלים ולא שותים?
הרי אנו נקרב את הדבר להבנתו ונאמר, כמו שידענו שמשה רבנו היה אוכל ושותה ועמד ארבעים יום בהר, לא אכל ולא שתה ובנין גופו כמות שהוא⁵.

[מעמדם של הקמים לתחייה]
ושמא יאמר, אם הם יתחתנו האם תחזור אשת כל איש אליו אם היא תהיה עמו⁶, או שכבר התיר המות את הנישואין⁷?
נאמר כי גם זה כמו ששאל אחד החכמים האם יצטרכו אותם שיחיו להזאת מי נידה או לאו, וענו ואמרו לו: כיון שיבוא עמהם משה רבנו פטורים אנו מלאמץ את מחשבותינו בכך⁸. וכך אני אומר בעניין הנישואין, לפי שאין דעתנו משגת אלא מצבנו⁹, אבל איסור והיתר בדבר שלא היה כמוהו כלל, האם יבטלו לאותם שיחיו הנישואין או לאו, פטורים אנו מלטרוח בכך, כיון שיהו שם נביאים ונבואה ותבונה¹⁰.

ושמא יאמר הרי הגאולה הראשונה, כלומר ישועת מצרים, לא מצאנו מת שחיה?
אנו אומרים נכון, מפני שהבורא לא הבטיח להם עם הגאולה תחיית המתים, ואלו הבטיח להם היה עושה, אבל אמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול¹¹ בלבד, אבל בגאולה הזו האחרונה, כבר הבטיח דבר זה ובודאי ימלאהו.

ואומר עוד, מה היא נקודת החכמה כפי השגת דעתינו בכך,¹² שבגאולה הראשונה לא הבטיח כדבר הזה והבטיח בזו האחרונה?
מפני שהשעבוד הראשון [רלב] היה קל מזה, והייתה תקופתו יותר קצרה מזה, ולא נתפזרה בו האומה כמו שנתקרעה בזה, אלא היו כולם במקום אחד, ולפיכך היה מספיק להם היעוד המועט והוחילו לו. אבל שיעבודינו זה מחמת קושיו ואורך תקופתו ופזורינו בו, ידע בוראינו יתהדר ויתרומם שאנו לא נעמוד בו כי אם על ידי ההבטחות הגדולות והבשורות הרבות, ולפיכך עשה את הגאולה השניה עולה על הראשונה בכמה דברים, וזה אחד מהם, כלומר תחיית המתים.

ואוסיף לדבר עוד על דבר זה ואומר, כי הראשון היה בחיפזון ומהירות¹³, והאחרון אינו כן, אלא אמר בו:

כי לא בחפזון תצאו¹⁴.

ועוד כי הראשון הייתה בו הנבואה באה אלינו על ידי הנביאים, ובזה יתנבא כל אחד ממנו, עד שלא יהא זקוק שום אחד ממנו לחברו בעניני הדת, כמו שאמר:

ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי למגדולם ועד קטנם¹⁵.

ועוד שהגאולה הראשונה היה אחריה שעבוד, והאחרונה לא יהיה אחריה שעבוד, כאומרו:

וזרים לא יעברו בה עוד¹⁶,

וכל הדומה לזה מן ההוספות.

הערות:

1. כלומר שהבורא ינהג באותם שיחיו כמנהגו של עולם. ואפשר היה לתרגם "כי דרך אותם שיחיו".
2. כלומר העולם הזה והעולם הבא.
3. "פיתחללון" הוראות רבות ושונות לה בשפה הערבית, ולא יכולתי לתרגמה התפרקות והתפרדות, כי שיטת רבנו שגם הגוף יש לו עונג לעולם הבא מבחינה מסויימת, ולפיכך הבינותיה מעניין "מחל" מקום. ותרגמתי ויועברו.
4. באותו הגוף לכל אבריו ומערכותיו. ומה תועלת יהיה באותן האברים הדרושים רק לצרכי האוכל?
5. שמות לד כח. והרמב"ם במאמר תחיית המתים דוחה בתוקף ראיה - הוכחה זו, וטוען כי אצל משה לא היו לבטלה מפני שהוא חזר לסדרו ולמנהגו של עולם, מה שאין כן אצל אלה לעולם הבא שכבר לא יחזרו למנהגו של עולם, ולהם יהיו בהחלט אברים אלה לבטלה.
6. כלומר אם היא מן הצדיקים הזוכים לחיות.
7. ראה באר היטב אבן העזר סי' יז ס"ק א, ופתחי תשובה שם.
8. ראה נידה ע, ב.
9. כלומר אין דעתנו יכולה ומסוגלת להשיג כי אם חקר הווייתנו ומציאותנו, אבל עניני איסור והיתר של אז אינן נושא לחקירה, ואינם ניתנים לחקירה כי הם דברם הנתונים לרצון ה' ולמצוותו אז.
10. "והדי" וכשרון. כלומר כל אשר יזכו לתחיית המתים יהיו מוכשרים אז להבין ולדעת חובותיהם הדתיות המוטלות או אשר יוטלו עליהם.
11. בראשית טו יד.
12. כלומר כל מה שאמר בטעם הדבר וסיבתו הוא רק כעין השערה, אבל הטעם והסיבה האמיתיים גלוים לפניו יתעלה.
13. שמות יב כט. דברים טז ג.
14. ישעיה נב יב.
15. ירמיה לא לג.
16. יואל ד יז.

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר שביעי - פרק ז

[מי יקום בתחייה?]
ואם ישאל אדם ויאמר, אותם שיחיו מי ומי הם?
נענהו, שהם האומה כולה הצדיקים מהם ומי שמת בתשובה, ונלמד זה ממה שנאמר:

והעליתי אתכם מקברותיכם עמי¹⁷

כל מי שנקרא עמי הרי הוא נכלל בהבטחה זו. ומצאתי שהצדיקים נקראים עמי כאומרו:

ולאמר לציון עמי אתה¹⁸.

והחוטאים מי שלא עשה תשובה אינו נקרא עמי, כאומרו:

כי אתם לא עמי¹⁹.

ובעלי התשובה נקראים עמי כאומרו:

ואמרתי ללא עמי עמי אתה²⁰.

ואמרו קדמונינו כאשר מנו סוגי החוטאים עבר על מצוות עשה, ועל מצוות לא תעשה, ועל כריתות ועל מיתות בית דין, ומי שנתחלל שם שמים בו, או יכול שלא [רלג] כיפרה לו מיתתו, תלמוד לומר -

הנה אני פתח את קברותיכם²¹.

למדנו שכל מי ששב מכל עבירה אפילו מן הכפירה הרי הוא כלול בהבטחה זו.

[היכן יחיו הקמים בתחייה?]
ואומר עוד דבר כללי, האם אין אנו מקהלות המייחדים, מודים שהבורא יתרומם ברוממותו מחיה כל המתים בעולם הבא לגמול, ואיזה דבר מוזר יש באומרנו שתהא לאומה זו עדיפות בזמן²² נוסף שיחייה בו מתינו לפני העולם הבא, כדי שישלב חייהם אלה בחיי העולם הבא, ומה יכולה להיות הסיבה המונעת את זה והדוחה אותה האם אין צדק לפניו לשלם לכל מיוסר כפי ייסוריו. והרי אומתנו זו, כבר ייסר אותה בדברים גדולים, כאומרו:

כי בחנתנו אלהים צרפתנו²³,

כל שכן שיוסיף לה תקופת זמן זו לפני העולם הבא, ויהיה לה בכך עדיפות על כל אותם שיוטב אליהם²⁴ כמו שהיתה תוחלתה ויסוריה יותר מהם.

ואם ישאל ויאמר, כאשר יחיה ה' כל מתי האומה הזו, כיצד תכיל אותם הארץ?
נאמר, שאם נעשה חשבון נמצא כי מאז שיצאה אומתנו לעולם,²⁵ עד זמן הישועה אלפים ומאתים שנה ועוד כמה שנים²⁶ יהיו שלשים ושנים דורות²⁷ בקירוב, מאה ועשרים ריבוא גברים ונשים²⁸, ואם נניח שכולם צדיקים ובעלי תשובה שיהו זכאים לזמן הישועה, כי אז היינו מוצאים שלא ימלאו מן הארץ אלא חלק אחד ממאה וחמישים חלקים, כל זה מתוך הנחה שנתן לכל אחד מהם יותר על מאתים אמות למשכן וזריעה ויתר הצרכים.
פירוט [רלד] הדבר שאם נכפיל מאה ועשרים ריבוא שהוא שעור מספר האומה בקירוב, במשך הזמנים בשלושים ושנים דורות, שהוא מספר הדורות, יהיה זה שלושת אלפים ריבוא ושמונה מאות וארבעים ריבוא. ואם נתן להם מן הארץ ארבע פרסאות על ארבע פרסאות שהם חלק ממאה וחמישים²⁹ ונפרטם לאמות כל פרסה שלושה מילין, וכל מיל ארבעת אלפים אמה באמה השחורה שהיא שתי אמות וחצי, יהיה לכל נפש מהם מרחב במקום רפ"ח אמות³⁰. וזה מה שלא יעלם אלא למי שאינו מתלמידי החכמים.

ואם ישאל אדם והאם יכירו ידידיהם וקרוביהם? והאם יכירו זה את זה? חקרתי בזה ומצאתי שכן, כי הרועים והנסיכים והנביאים בהכרח שיהו מוכרים בתוך האומה, ואם כן יהיו בחיריה והמוניה מוכרים, כדי שיהא הבדל בין אלו לאלו, ובפרט שכבר אמר הכתוב שכל אדם יסופח לשבטו, כמו שהוא מפורש בפרשת ואלה שמות השבטים³¹, ואפילו הגרים, יסופח כל אחד אל השבט אשר שכן בקרבו, כאומרו:

והיה בשבט אשר גר הגר אתו שם תתנו נחלתו נאם אד' ה'³².

הערות:

17. יחזקאל לז יב.
18. ישעיה נא טז.
19. הושע א ח.
20. שם ב כה.
21. איני יודע מקורו. וראה יומא פו א.
22. "במידה" תקופת זמן, משך זמן מסוים.
23. תהלים סו י.
24. "אלמחסנין" אפשר לקרוא את הסמך חרוקה ולתרגם "על כל אותם אשר הטיבו". ואפשר לקרוא את הסמך פתוחה וכפי שתרגמתי. והדברים ברורים שהכוונה על חסידי אומות העולם שיש להם חלק לעולם הבא וכדאיתא בתוספתא סנהדרין פי"ג, אך לא בתחיית המתים. ובכל קטע זה תרגמתי "מחנה" ייסורין, והנכון "ניסיון".
25. תרגום מלולי: בין בני אדם.
26. בשנת בתמ"ח יצאו ישראל ממצרים, ובשנת דתרצ"ג כתב רבנו את ספרו זה כמו שכתב לעיל בסוף המאמר הראשון, ראה שם עמ' עד והע' 27, הרי מאז בהמ"ה שנים, ורבנו קיווה - כמצווה עלינו לצפות לגאולה בכל יום תמיד - שהישועה תהיה בימיו.
27. כל דור שבעים שנה שנאמר: ימי שנותינו בהם שבעים שנה (תהלים צ, י) ושבעים כפול שלשים ושנים הם בר"מ, ולא חש רבנו לעודף כיון שהוא פחות מדור.
28. הערכה זהירה מאוד, מתוך הנחה שיוצאי מצרים שש מאות אלף רגלי, ועוד כמותם נשים, הרי מאה ועשרים ריבוא.
29. לפי מ, חלק ממאה ועשרים.
30. לפי מקצת נוס' רכ"א אמות.
31. יחזקאל מח.
32. שם מז כג.

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר שביעי - פרק ח

[בעלי מומים שיקומו]
ואם ישאל על בעלי המומין האם יקומו במומיהם או יתרפאו?
אנו עונים שהם יתרפאו, כמו שאמרו הקדמונים:

עומדין במומן ואחר כך מתרפאין³³,

וכפי שהוא כלול בפסוק:

אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא³⁴,

וכמו שנאמר:

אז תפקחנה עיני עורים וגו', אז ידלג כאיל פסח ותרן וגו'³⁵.

[האם תהיה בחירה חופשית אחרי התחייה?]
ואם יאמר והאם יוכלו לחטוא בזמן הישועה אם לאו, אם אינם יכולים לכך, הרי הם אז מוכרחים, ואם יכולים הם על כך היאך יהיה מצבם, האם ימותו וייענשו או לאו?
תשובתנו על כגון שאלה זו ידועה, והם שלש שאלות [רלה] אחרות:

הראשונה על אנשי הגמול בעולם הבא האם יכולים לחטוא או לאו?
והשניה על הנביאים האם יכולים להוסיף בנבואתם ולגרוע מנה או לאו?
והשלישית על המלאכים האם יכולים הם להמרות דבר ה' או לאו?

ותשובת אותם שלוש שאלות עם זו הרביעית³⁶ אחד הוא, והוא שנאמר, כיון שנתברר בשכל כי יוצר הכל יודע מה שיהיה מהם לפני היותם, חובה עלינו להיות בדעה שלא יברא מלאך אלא את שהוא יודע שהוא ישמע לדברו ולא ימרהו, ואינו בוחר נביא אלא את שהוא יודע שהוא יבחר האמת בשליחותו ולא השקר. ולא הבטיח את הגמול לעתיד לבא לאותם שיחיו, אלא מפני שכבר ידע שהם אז יבחרו משמעתו ולא ימרוהו. ולא הבטיח תחייה לאומתו בזמן הישועה, אלא מפני שכבר ידע שהיא תבחר אחר התחייה משמעתו ולא תמרהו, כי אין נסתר ממנו מאומה ממה שיהיה בדיוק כפי שיהיה.

ואם ישאל ויאמר האם יש להם גמול על אותה המשמעת אשר יסגלו בזמן הישועה?
נאמר כן, כמו שהשכל חייב שאנשי עולם הגמול יש להם גמול על המשמעת שהם מסגלים בעולם הבא, ויהיו אלה תוספת נוספת להם על זכויותיהם אשר מלפני כן, ואין להתבייש מלומר כי לעולם הבא תהיה סגול משמעת³⁷, ומדוע אין לומר שיש בעולם הבא סגול גמול.

הערות:

33. סנהדרין צא ב.
34. דברים לב לט.
35. ישעיה לה ה-ו.
36. אם יש משמעת ומרי בזמן הישועה.
37. ראה מועד קטן כט א: תלמידי חכמים אין להם מנוחה לעולם הבא שנאמר: ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון (תהלים פד ח). ובירושלמי שביעית פ"ד ה' ח: עתידיו הן חברין להתייגע מבתי כנסיות לבתי מדרשות, מה טעם ילכו מחיל אי חיל יראה וכו'.

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר שביעי - פרק ט

[אלה שיראו את התחייה בעודם חיים]
ואם ישאל על בני אדם אשר בימיהם תהיה הישועה כשהם חיים היאך יהיה מצבם, האם ימותו או לאו?
אנו אומרים, כיון שדבר זה נמסר לשקול דעתם של בעלי העיון נחלקו בו לשלשה:
מקצתם אמרו יחיו ולא ימותו אלא יעברו לעולם הבא כדרך שעוברים אותם שיחיו.
ומקצתם אמרו יחיו ימים מעטים וימותו ויחיו שוב בזמן הישועה כדי שיהו שוים לאותם [רלו] שיחיו.
ומקצתם אמרו יחיו ימים רבים אבל לא יחיו עד עת ההעברה לעולם הבא.

והיותר קרוב לדעתי על דרך הכרע הדעת הדבר הזה השלישי³⁸, ואותם בני אדם אשר מתו מן האומה לא הובטחה להם התחייה אלא כדי שיראו את הישועה, אבל אותם שתמצאם כשהם חיים, הרי כבר ראו אותה בעודם חיים, ואין עניין להחיות אותם לעת העולם הבא.

[אורך החיים בזמן הישועה]
ומן הראיות על כך שהחיים יהיו ארוכים בזמן הישועה אמרו:

לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל כי כימי העץ ימי עמי וגו'³⁹.

וזה שתמצא הכתוב אומר:

כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקלל⁴⁰,

אינו אלא בקירוב ובאופן יחסי, והוא שימי החיים בדורותינו אלה קרוב למאה שנה, נעשה אצלנו מי שמת בן עשרים שנה אנו אומרים שהוא מת נער, וכאשר יהיו ימי החיים באותו הדור קרוב לחמש מאות שנה, יהיה באופן יחסי אילו מת בו אחד בן מאה, יאמרו עליו שהוא מת נער.

אבל החוטא אינו מי שחטא לה', כי מי שחוטא לה' אין בו הבדל בין שהיה בן עשרים שנה ובין שהיה בן מאה שנה, ואין זה אלא חוטא לבני אדם, לפי שבני אדם דרכם למחול לזקן אם חטא להם, והרי בן מאה שנה אצלם ביחס לחמש מאות אינו זקן ולא יתביישו ממנו, אלא יקללוהו ויזלזלו בו מפני שהוא בעיניהם בגיל הנערות.

והנה מה נכבד יעוד זה כאשר יתקבצו בו כל הנביאים והצדיקים ושאר האומה.

נשלם המאמר השביעי בעזרת ה'

הערות:

38. ראה ירושלמי שביעית שם: המת בשב שני גוג אין לו חלק לעתיד לבוא. ו"לעתיד לבוא" האמור כאן להמשך ימות הישועה, אבל לעולם הבא יש לו. ואין צורך למה שנדחק שם הר' מראה הפנים.
39. ישעיה סה כב.
40. שם סה כ. וכך תרגם שם: ולא יהיה שם כלל עול ימים ולא ייאמר זקן למי שלא השלים את ימי ח"ו, אלא מי שמת בן מאה שנה ייאמר עליו נער, ומי שחטא בן מאה שנה יזלזלו בו. בפסחים סח א דרשוהו על אומות העולם. וכך גם בסנהדרין צא ב, ע"ש.

תוכן מחשבת ישראל