 פרק א
[הישועה - בוא תבוא] [היום אין מבינים את אמונתנו] פרק ב
[כוחו של ה'] [שני זמנים לגאולה] [סוגי בני אדם בהמתנה לקץ] פרק ג
[זמן הקץ] [חשבון הקץ של דניאל] פרק ד
[ספקות בחישובי הקץ בעבר] [הספק בקץ שעבוד מצרים] [הספק בקץ שעבוד בבל] פרק ה
[קץ ללא תשובה] [מלחמות שלפני הגאולה] פרק ו
[משיח בן דוד] [גוג ומגוג] [עונש הרשעים] [גורל הנשארים מן האומות] [תחיית המתים] [תיאור ישראל לאחר הגאולה] פרק ז
[נגד האומרים שהבטחת הגאולה היא לימי בית שני] [ראיות שהגאולה תהיה בכל פנים] פרק ח
[תשובות נוספות נגד המתייאשים מגאולה] והנה החמשה אשר מן הכתוב והחמשה אשר מן המסורת והחמשה האחרים הוא הנראה לעין פרק ט
[תשובות לנוצרים] [פירוש "ייכרת משיח"] |
|
|
|
הודיענו ה' יתהדר ויתרומם על ידי נביאיו, שהוא ימלטנו אנו קהל בני ישראל מן המצב הזה שאנו נתונים בו, ויקבץ פזורינו ממזרח הארץ וממערבה2, ויביאנו אל גבול קדשו וישכננו בו, ונהיה סגולתו ונחלתו, כאומרו: |
כה אמר ה' צבאות הנני מושיע את עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש, והבאתי אותם ושכנו בתוך ירושלם וגו'3.
|
| והרחיבו נביאיו בעניין זה עד שכתבו בו ספרים רבים. ולא רק מנביאיו האחרונים4 הגיעה אלינו ידיעה זו, אלא מן השליח5 האדון משה רבנו כבר עמדנו על ההבטחה מראש, שהרי אמר בתורה: |
ושב ה' אלהיך את שבותך6,
|
|
ושאר מה שאמר באותה הפרשה עד סופה. והעמידו לנו על כך אותות ומופתים וקיבלנוהו.
ואני החילותי לעיין בדבר הזה ובעניין הזה מדרך העיון, והנה אין בו דבר הצריך דקדוק, וכולו מישרים, זולתי עניין אחד אני אזכיר אותו כאשר אגיע לאמצע מאמר זה7. [הישועה - בוא תבוא] מהם אמתות מופתי משה אשר דיבר בה תחילה, והאותות אשר נעשו לישעיה הנביא וזולתו מן הנביאים אשר בישרו בו ואשר [רלח] אין ספק בשולחם8, כאומרו: |
מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים9.
|
| ומהם כי צדיק הוא ולא יעשה עוול, וכבר יסר את האומה הזו ייסורים גדולים וממושכים, ואין ספק כי מקצתם אנו נענשים בהם, ומקצתם אנו מתנסים בהם10, ולכל אחד מהן גבול ותכלית, ולא יתכן שיהו בלי תכלית. וכאשר תסתיים, חיובי הוא שיפסיק מלהעניש11 את אלה ויגמול את אלה, וכמו שאמר: |
כי נרצה עונה, כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאותיה12.
|
| ומהם שהוא נאמן בייעודו, דבריו קיימים ופקודתו נצחית, כאומרו: |
יבש חציר נבל ציץ, ודבר אלהינו יקום לעולם13.
|
| ומהם שאנו מקישים את הייעודים האלו לייעודו הראשון כאשר היינו במצרים, אשר לא הבטיח לנו אלא שני דברים, שידון לנו מעושקינו ושיתן לנו ממון רב, והוא אומרו: |
וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול14.
|
| וכבר ראו עינינו את אשר עשה לנו קריעת הים והמן והשליו ומעמד הר סיני וחזרת השמש15 וכל הדומה לכך. כל שכן כאשר הבטיחנו בדברים גדולים ונרחבים מן הטוב והאושר והרוממות והעוז והכבוד, אשר עשאם פי כמה ממה16 שאירע לנו מן הכניעה והעינוי, כאומרו: |
תחת בשתכם משנה וכלמה ירנו חלקם לכן וכו'17.
|
|
ודימה מה שעבר עלינו כהרף עין קלה, ומה שיגמלנו עליו רחמים נרחבים, כמו שאמר: |
ברגע קטן עזבתיך, וברחמים [רלט] גדולים אקבצך18.
|
| נמצא כי על הניסיונות הללו ובהיקש למה שעבר, עתיד לעשות לנו כפל כפלים למעלה ממה שהבטיחנו, מה שלא נוכל למנותו בקלות ולסכמו, כמו שאמר: |
והטיבך והרבך מאבותיך19.
|
| ומן הטעם הזה חוזר הוא ומזכיר לנו יציאת מצרים במקומות הרבה בתורה, כדי להזכירנו מה שראינו, ואם נשאר איזה דבר ממה שהבטיחנו20 בו בתשועת מצרים שלא אומרו בפירוש בישועה הזו, הרי כבר נכלל בכלל אומרו: |
כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות21.
|
|
ולפיכך אתה מוצא אותנו מייחלים לו ומצפים, לא מפקפקים ולא קצים, ולא תקצר רוחנו, אלא מוסיפים אומץ ודבקות. כאומרו: |
חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה'22.
|
|
[היום אין מבינים את אמונתנו] וכך המשיל לנו הכתוב, כאומרו: |
הזרעים בדמעה ברנה יקצרו24.
|
|
וכמו מי שלא ראה וולד מתגדל,25 שהוא לועג למי שיראה מגדל וולד ומטפל בכל צרכיו, ואומר, מה הוא מקווה האדם הזה? וכאשר גדל ולמד מדע וחכמה ונעשה מלך והנהיג צבאות, ידע אותו האדם כי רק לעצמו לעג.
ומה שהמשיל מה שאנו מצפים לו לוולד [ רמ] זכר הוא אומרו: |
בטרם תחיל ילדה בטרם יבוא חבל לה והמליטה זכר*25.
|
|
הערות: 1. תרגמתי "בישועה", שהיא המלה הרגילה והשגורה בפי רבנו למונח הערבי "פורקאן". וגם בפי הגאונים שבאו בעקבותיו כגון רב נסים גאון, ועוד. ורי"ת תרגם "בגאולה האחרונה", ולא דק, לדעתי. 2. רי"ת הוסיף משלו "מצפון ומים". 3. זכריה ח ז-ח. 4. עולי בבל זכריה ודניאל וכיוצא. 5. הכינוי "שליח" למשה רבנו אינו השפעה ערבית כפי שחשבו רבים, כי כבר נקרא כן בשיר השירים רבה א יד: השליח זה משה. 6. דברים ל, ג. 7. דעת אותם יהודים הטוענים שהישועה המובטחת כבר הייתה בימי בית שני, ושהישועה הוא בתנאי אם יעשו תשובה. 8. כלומר שאין ספק שהוא ימלא הבטחתו אשר הבטיח על ידי נביאיו אלה. 9. ישעיה מד כו, והמשך הפסוק: האומר לירושלם תושב ולערי יהודה תבנינה וחרבותיה אקומם. 10. כלומר ייסורים הבאים על החייבים הם למרק עונותיהם, ומה שהצדיקים מתייסרים בגלות הם על דרך הניסיון להוסיף לכל פרט שכר על סבלו, אבל עצם הגלות הכללי לכל האומה בדין הוא שיגמול על כך לכל האומה, וזאת יעשה בישועה. 11. כלומר יפסיק מלהעניש את המתיסרים דרך פרעון על מעשיהם, ויגמול למתיסרים דרך ניסיון על תוחלתם. 12. ישעיה מ, ב. ושם תרגם כפלים בכל חטאותיה - כפלים בעונש חטאיה. 13. שם מ, ח. ובתרגומו שם קשר שני הפסוקים ז-ח יחד ותרגם: כמו שיבש החציר ויבול הציץ כאשר רוח ה' נושבת בהם כך העם המשולים בהם, יבשו גופותיהם ויפלו הבטחותיהם ודבר אלהינו קיים לעולם. 14. בראשית טו יד. 15. עמידת השמש, ונראה שהכוונה ליהושע י יג "וידם השמש וירח עמד". ואע"פ שאינו ביציאת מצרים אלא בכבוש הארץ. ויתכן שכוונת רבנו לדרשת חז"ל במסכת תענית כ, א, שאף למשה נקדה חמה. 16. אפשר היה לתרגם: כפלי כפלים ממה. 17. ישעיה מא ז. 18. שם נו ז. 19. דברים ג ה. 20. ברי"ת "ממה שעשה לנו" וגם תרגום זה אפשרי. 21 מיכה ז טו. 22. תהלים לא כה. 23. ואפשר גם לתרגם: 'שלא נתנסה כמו שנתנסינו'. והכוונה שהרואה אותנו בסבל ממושך זה יתפלא למה אנו מחכים או מצפים. והסיבה על התפלאותו, מפני שהוא טרם היו לו הבטחות מאת ה' שנתמלאו, אבל אנו היו לנו כאלה במצרים, ולפיכך אנו מייחלים, מחכים ומצפים להבטחותיו, לישועה שיתמלאו. ולפי ב, לא ניתנו לו הבטחות כפי שניתן לנו. כלומר לא ניתנו להם הבטחות וייעודים טובים כפי שניתן לנו ימות המשיח והעולם הבא. שייעודים אלה מאמצים את כוח הכלל והפרט לסבול. 24. תהלים קכו ה. 25. ברי"ת "גדול בנים" ותרגום נאה הוא. *25. ישעיה סו ז. |
|
[כוחו של ה'] ולפיכך אמר בפתיחת הנחמות הללו: |
מי מדד בשעלו מים, ושמים בזרת תכן, וכל בשלש עפר הארץ,
ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים27. |
| ומי שכל העמים לפניו כטיפה מדלי, או כהכרע28 מאזנים, האם לא יכניעם לפנינו, כאומרו: |
הן גוים כמר מדלי, וכשחק מאזנים נחשבו29.
|
| ומי שמנער הארץ מהם כמו שתופשים אנו קצוות הטבלה ומנערים אותה, כאומרו: |
לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה30.
|
|
ואלו אמרתי מי שברא את הכל מן האין, היה מספיק לי ללמוד מכך, אלא שפירטתי עניינים אלו מפני שהוא פירטם 31.
ולא יתכן שנעלה על לבנו כלל שאין ידוע לפניו מצב שאנחנו נמצאים בו, ולא שאינו עושה משפט ולא מרחם, וכמו שהוכיח אותנו: |
למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה' ומאלהי משפטי יעבר32.
|
| ולא שהוא בלתי יכול להושיענו ולמלא בקשותינו, כאומרו: |
הן לא קצרה יד ה' מהושיע ולא כבדה אזנו משמוע33.
|
| ולא שכבר מאסנו והזניחנו, אלא [רמא] כאומרו: |
כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך וגו'34.
|
|
[שני זמנים לגאולה] - האחד מהם זמן התשובה, - והשני זמן הקץ. ואיזה מהן שיקדם נהיה ראויים לישועה37. אם עשינו תשובה לא יביט לקץ, אלא יהיה כמו שנאמר בתורה: |
והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה וגו' ושבת עד ה' אלהיך וגו'
ושב ה' אלהיך את שבותך וגו' |
|
ושאר עשרת הפסוקים33. ואם לא עשינו, נישאר עד זמן הקץ. ויהיו אם כן מקצתנו נענשים ומקצתנו בניסיון 39. [סוגי בני אדם בהמתנה לקץ] ולכן אל יאמר אדם, 'אלו היה בכם צדיק הייתם נושעים', כי אדונינו ועטרותינו משה ואהרן ומרים כבר היו בשעבוד יותר על שמונים שנה עד שנשלם הקץ, וכמוהם רבים מן הצדיקים. הערות: 26. "כיף" חסרה בכל כ"י, והוספתיה גם במקור וגם כאן. 27. ישעיה מ, יב. וכדרך שפירש כאן כן כתב בתרגומו שם. שליש - שם מדה. פלס - קבאן, והוא כלי שקילה העשוי מוט ברזל עם סימני מרחקים וכל שמתרחקת המשקולת מנקודת הדבר הנשקל מראה על כובד מסויים, וכן פירש רד"ק שם. 28. רבנו מפרש מר-טפה. ושחק-נטיית לשון המאזנים. וכך נקרא כל מרחק בין שני דברים בין גדול בין קטן "שחק" שכך נקראו מרחבי עד שחקים, כגון 'כי מי בשחק' (תהלים פט) 'ובגאותו שחקים' (דברים לג). וכך כתב בתרגומו. וכל המפרשים פירשו שחק-אבק. ובעקבותם שיבש רי"ת את דברי רבנו המקוריים הנפלאים, וכתב "וכאבק המאזנים". 29. ישעיה מ טו. 30. איוב לח יג. וראה לעיל בסוף המאמר השישי, שם האריך בפירוש מקרא זה. 31. מפני שהוא הקב"ה פירטם בכתובים. 32. ישעיה מ כז. 33. שם נט א. 34. דברים ד לא. 35. "אלד'י נעתקדה" נכון יותר לתרגם "אנו בדעה" או "דעתנו היא", ומשום מה תרגמתי "מאמינים אנחנו". 36. לפי ב, שהוא כבר נתן לשעבודינו זה שני זמנים. 37. וכמסורת חו"ל בסנהדרין צח א: כתיב בעתה וכתיב אחישנה (ישעיה ס כב). זכו אחישנה, לא זכו בעתה. 38. דברים ל, א-י. 39. בסבלות הגלות הארוכה והממושכת ויסוריה, הרשעים ענושים והצדיקים מנוסים. 40. בסנהדרין קי ב, נחלקו רבן גמליאל ור' עקיבה בקטני רשעי ישראל. וכבר נזכר לעיל. אבל בדור המבול שם קח א, אין שום רמז לדברי רבנו כאן. ואפשר שרבנו אמר דבריו מסברא. |
|
[זמן הקץ] |
וראיתי אני דניאל והנה שנים אחרים עומדים,
אחד [רמב] הנה לשפת היאר ואחד הנה לשפת היאר42. |
| ויואל המלאך העומד מעל למים וישבע לו על קץ קצוב, ואף על פי שלא בקשו להישבע, ואמר דניאל: |
ואשמע את האיש לבוש הבדים, אשר ממעל למימי היאר,
וירם ימינו ושמאלו אל השמים, וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי43. |
| שני המלאכים שמעו ממנו מועד מועדים וחצי, והסתפקו בכך מפני שהם הבינו פירושו, אבל דניאל לא ידע פירוש מועד מועדים וחצי, ושאל למלאך העומד מעל המים ואמר: |
ואני שמעתי ולא אבין44.
|
|
ויואל המלאך בהקדימו להזכיר לו את הסיבה אשר בגללה סתם את התשובה לפני שיפרשהו, ואמר לו: אני אמנם סתמתיו, כדי שלא יעמדו על כך ההמונים והסכלים ויקוצו, לפי שאינם חושקים ויראים בדרך שבה יראים החכמים וחושקים לה, והוא גמול העולם הבא והחיים הנצחיים, אלא חושקים למה שיהיה מהר, כגון קניין45 וכבוד בעולם.
ורק החכמים עומדים על כך, כאומרו: |
לך דניאל כי סתמים וחתמים הדברים עד עת קץ יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים,
|
| ואחר כך פירשו לו, שהוא אלף ושלש מאות ושלושים וחמש שנים, כאומרו: |
אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלושים וחמשה46.
|
|
ומלת 'ימים' - מחזור של שנה, כאומרו: |
ימים תהיה גאולתו
|
| והסמיך לו: |
עד מלאת לו שנה תמימה47.
|
|
ומצאנו כל קץ שנתן ה' לאיזו ממלכה לא נתנו אלא שנים לא ימים. יש שפירש את השנים כאומרו: |
והיה מקץ שבעים שנה יפקד ה' את צר48,
|
| וכן אומרו: |
מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים49,
|
|
ויש שאמרם בשם המחזור, והם שנים וקראם ימים, כמו שאמר לאדוננו יחזקאל הכהן עליו השלום: |
ואני נתתי לך את שני עונם למספר [רמג] שלש מאות ותשעים יום50.
|
|
וצירף מלת שנים ומלת ימים, השמיענו בכך כי ימים הם שנים. וכך במקום זה. ודניאל הבין, כיצד נעשה פירוש 'מועד מועדים וחצי' - אלף שנה שלש מאות ושלושים וחמש שנה, ושתק. [חשבון הקץ של דניאל] אם כן יהיה הקץ כמו שנות מלכותם וכחצין בלי ספק. לפי שסכום כל זמני המלכות שמונה מאות ותשעים שנה, לא יותר ולא פחות. והם ארבע מאות ושמונים לפני בנין הבית, וארבע מאות ועשר בנין הבית52; ומחציתם ארבע מאות וארבעים וחמש, יהיה הכל אלף ושלש מאות ושלושים וחמש, לא יותר ולא פחות. ויהיה אומרו: |
ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ משומם ימים אלף מאתים ותשעים53
|
| מזמן המאורע אשר אירע בבית שני בתחילת בנינו, יהיה אחר הזמן אשר נאמר בו דבר זה לדניאל ארבעים וחמש שנים54, ויהיה אומרו: |
עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש55,
|
|
צריך לקחת ממנו החצי, מפני שהוא פירט את הימים ועשה אותם לילה ויום.
ויהיה החצי אלף ומאה וחמישים שנה, ויהיה הזמן הזה [רמד] אחר הזמן אשר נאמר בו לדניאל דבר זה, מאה ושמונים וחמשה, כדי שיסתיים סוף שלושת הזמנים בשנה מסוימת בעצמה. הערות: 41. לפי ב, על החופים. 42. דניאל יב ה. 43. שם יב ז. 44. שם יב ח. 45. "מלך אלדניא" אני הבינותיה עניין קניין ורכוש וכך תרגמתי, ורי"ת הבין אותה עניין מלכות, ותרגם "מלכות העולם" וגם זה אפשרי. 46. דניאל יב יב. 47. ויקרא כה כט-ל. 48. ישעיה כג יז. 49. יחזקאל כט יג. 50. שם ד ה. 51. לפי ב, שהוא לדעתי נוסח מה"ק כך: ואנחנו יחנך ה' נאמץ את המחשבה בהבנת פירוש למועד מועדים וחצי, עד שיתאים להיות אלף ושלש מאות וחמש שנים, כי אומרו 'למועד' אינו אלא משרת לדברים כאומרך למועד חדש האביב, והעיקר הוא מועדים וחצי, וחקרנו וכו'. ונוסח זה הוא שהיה לפני רי"ת. 52. הראשון. ואין ימי הבית השני נחשבים כי אז כבר היו תחת שלטונות שונים. 53. דניאל יב יא. ובפירוש דניאל המיוחס לרבנו סתם כל הדברים הללו, וכתב שאין לדעת אותם, ונראה ברור שאין אותו הפירוש לרבנו, כי גם בפירוש הרבה מלים אינו תואם לא את פירושו של רבנו בתרגומו הערבי, ולא את האמור כאן. 54. מאורע זה שרבנו רומז עליו כאן היא פגישת שמעון הצדיק עם אלכסנדרוס מוקדון, כי חזון זה נראה לדניאל בשנת אחת לדריוש המדי, כמפורש בדניאל יא א. ובנין הבית נשלם בשנת שש לדריוש כמפורש בעזרא ו טו, הרי חמש שנים מעת החזון עד סיום בנין הבית, וארבעים שנה לאחר בנינו אירע אותו מעשה המפורש ביומא סט א, וכדאיתה להדיא בפירוש הר"ח למסכת עבודה זרה ט א, כי ש"פ שנה לפני חרבן הבית השני החלה מלכות יון, והיינו ארבעים שנה לאחר בנינו, ארבעים וחמש מאז החזון לדניאל. 55. דניאל ח יד. ושם תרגם ערב ובקר יצדק הקדש וינצח. ע"ש. |
|
[ספקות בחישובי הקץ בעבר] [הספק בקץ שעבוד מצרים] |
ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה58,
|
| וזה משנולד יצחק59. וזמן ארבע מאות ושלושים שנה נכללו בהם גרות אברהם שלושים שנה, כי יציאת אברהם מחרן לארץ ישראל מפורשת, ויציאתו מכותה לחרן אינו מפורש, ויהיו השלושים שנה מסעות אברהם, כאומרו: |
ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה60.
|
|
אבל היאך נקרא אברהם בני ישראל, והיאך נעשו חרן וארץ ישראל קרויים מצרים, יש לזה כמה פירושים שאין זה המקום להזכירם. ועם זאת הרי כל זמן ישיבתם61 במצרים מאתים ועשר שנים62 ולא יוכל שום אדם לחשוב שהם ישבו ארבע מאות שנה, כי ימנעוהו מכך ימי חיי קהת ועמרם ומשה, ואין זה מקום ביאורו. נמצא שהם שלשה זמנים, ארבע מאות שנה, וארבע מאות ושלושים שנה, ומאתים ועשר שנים. [הספק בקץ שעבוד בבל] |
כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם63,
|
| והשני שבעים שנה אומרו: |
למלאת לחרבות ירושלם שבעים שנה64,
|
| ויש בין תחילת מלכות בבל ובין חורבן ירושלם שמונה עשרה שנה, כאומרו: |
ובחדש החמישי בשבעה לחדש היא שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדנצר65
|
|
ושאר הפרשה.
והנה זמן חמישים ושתים שנה היה עד שמלך כורש והרשה להם לבנות את הבית, ובנו באותה שנה, ובטלו שבע עשרה שנה עד השלמת השבעים שנה, כאומרו: |
באדין בטלת עבידת בית אלהא די בירושלם,
והות בטלה עד שנת תרתין למלכות דריוש ומלך פרס66. |
|
וכשם שלא הזיק לקץ הראשון שנויי שלושת הזמנים ארבע מאות, ארבע מאות ושלושים, ומאתים ועשר, ולא הזיק לקץ השני שינויי שני הזמנים חמישים ושתים, ושבעים, כך לא יזיק לקץ השלישי שינויי שלשה הזמנים אלף מאה וחמישים, ואלף מאתים ותשעים, ואלף שלוש מאות שלושים וחמשה, מפני שחנן החכם את אומתו מן החכמה כדי להבחין בה את הכול67. הערות: 56. "תשאבה" מקום שאפשר לטעות בו ולהסתפק. 57. לפי ב, ושעבודם. 58. בראשית טו יג. 59. בראשית רבה פרשה מד כא: כי גר יהיה זרעך, משתראה לך זרע. 60. שמות יב מ, ושמא כך מפרש רבנו הא דמגילה ט א: אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות. 61. לפי ב, ישיבת האבות. 62. ובתנחומא מקץ ח הסמיכום למלת רד"ו שבפסוק רדו שמה ושברו לנו משם. 63. ירמיה כט י. 64. דניאל ט ב. 65. מלכים ב כה ח. 66. עזרא ד כד. 67. ראה רמב"ם באגרת תימן (מהדורת הלקין עמ' 64) שם כתב, כי רבנו הוכרח לעסוק בחשובים אלה על אף ידיעתו התנגדות חז"ל לחישובי הקץ, כאומרם בסנהדרין צז ב "תיפח עצמן של מחשבי קצין", כדי לשכך צערם ורגשותיהם של בני דורו, כי רבה בהם באותו הדור השחיתות המחשבתית. |
|
[קץ ללא תשובה] |
אם ישראל עושין תשובה נגאלין, ואם לאו הקב"ה מעמיד להן מלך שקשין גזרותיו מהמן והן עושין תשובה ונגאלין72.
|
|
[מלחמות שלפני הגאולה] ואחר ששמעתי דברים אלו, התבוננתי בכתוב, ומצאתי בו מקום לכל נקודה מהם. ותחלה שה"רום" [=אדום] ייקחו את הבית המקודש בזמן הישועה, שנאמר: |
ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו77.
|
| ושהמלחמה עימהם יתמנה עליה אחד מבני רחל, שנאמר: |
לכן שמעו עצת ה' אשר יעץ על אדום ומחשבותיו אשר חשב אל ישבי תימן,
אם לוא יסחבום צעירי הצאן78. |
| ושאחדים מן האומה יתקבצו אליו, לא רבים, כאומרו: |
ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון79.
|
| ושהכובש יתגבר [רמז] עליהם וישבם וישמידם80, כאומרו: |
הנה יום בא לה' וחלק שללך בקרבך,
ואמר ואספתי את כל הגוים אל ירושלם למלחמה וגו'81. |
| ושהאיש העומד בראש יהיה בין ההרוגים ויבכו עליו ויספדו, ובו נאמר: |
והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד82
|
|
ושאר הפרשה.
ושצרות גדולות יבואו על האומה באותו הזמן, כאומרו: |
והיתה עת צרה אשר לא נהיתה83.
|
| וששנאה תתפתח ביניהם ובין הרבה מן האומות, עד שיגרשום אל המדברות הרבים, כאומרו: |
והבאתי אתכם אל מדבר העמים84.
|
| ושהם ירעבו ויצמאו ויתענו כמו שאירע לראשונים, כאומרו אחרי כן: |
כאשר נשפטתי את אבותיכם במדבר ארץ מצרים, כן אשפט אתכם.
|
| ושהם יזוקקו ויצורפו ככסף וכזהב, עד שיודע היאך תוחלתם והיאך אמונתם, כאומרו: |
והעברתי אתכם תחת השבט והבאתי אתכם במסרת הברית.
|
| ושהמאורעות הללו יגרמו לחלשי האמונה לצאת מן הדת, ושיאמרו זה מה שהיינו מקוים וזה מה שהגיע לנו, אמר בהם אחר כך: |
וברותי מכם המורדים והפושעים בי85.
|
| ושהנשארים יתגלה להם אליהו הנביא, כאומרו: |
הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא וגו' והשיב לב אבות על בנים86.
|
|
נמצא כי יסודות הדברים האלה מפורשים כולם במקרא, והוסיפה לנו המסורת דירוגם וסדרם זה אחר זה כפי שנוסחו. ישתבח מי שהטיב לנו בהקדימו להודיע לנו את הצרות האלו, כדי שלא יבואו עלינו פתאום ויגרמו לנו ייאוש. ועל אירועם אמר עוד: |
מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק87
|
|
עד סוף הפרשה.
הערות: 68. כלומר שהישועה תהיה אף ללא תשובה, אלא שעם כל זאת קבלנו במסורת שיתייסרו, ומתוך הייסורים יתהו על מעשיהם הרעים, וכפי שרבנו ממשיך בדבריו. וראה הערה דלקמן. 69. לפי ב, "אי אפשר שתהיה הישועה ואנחנו חוטאים, והרי לא הגלנו אלא מפני חטאינו" כלומר ואם כן מה הועיל בגלותנו. וכל זה לדעתי נוסחת מה"ק וכבר נמחק, והנכון כלפנינו. 70. לפי ב, "והרי יהיה זה לריק" כלומר אם יגאלנו בלי תשובה, תהיה כל גלותנו לריק, והוא נוסח מה"ק. ובמהדורתינו חזר להגיה כי בהגיע הקץ נושע גם ללא תשובה. 71. מתוך תשובה, אבל אין זה מעכב את הקץ בהגיעו. 72. סנהדרין צז ב, ושם איתה כהמן. 73. מסורת זו שהגאולה העתידה תתחיל מן הגליל, ראה ראש השנה לא ב: ומבית שערים לציפורי ומציפורי לטבריה... אמר ר' יוחנן ומשם עתידין ליגאל. וכך חרז רשב"ג בסוף האזהרות שחבר "ועל הר הגליל נהלך בחליל". 74. מתרגם רבנו בכל מקום כאן "רום" אדום, וכדלקמן, ובמלונות הערביים: שבט השוכן בצפון הים התיכון. 75. ברי"ת בכל מקום "ארמילוס", ומסורת זו מזכיר יונתן בתרגומו לישעיה יא ד: "וברוח שפתיו ימית רשע" - ובממלל שפותיה יהי ממית ארמילוס רשיעא. וכל עניין הזה הובא בארוכה בפירוש שיר השירים ז המיוחס לרבנו, ראה שם חמש מגלות מהדורתי עמ' קטו. 76. וכעין הדברים האלה כתב רבנו גם בפירושו לישעיה נט יח. עיין שם (מהדורת דירנבורג עמ' 138) אלא שלצערנו הקטע חסר בהתחלה ובסוף. 77. עבדיה א כא. 78. ירמיה מט כ. וראה בראשית רבה פרשה עג ה: מסורת היא שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל. 79. ירמיה ג יד. וראה דרשת חז"ל לפסוק זה בסנהדרין קיא א ר"י ור"ל. 80. לפי ב, וידכאם. 81. זכריה יד א-ב. 82. זכריה יב י. וראה סוכה נב א. 83. דניאל יב א. 84. יחזקאל ב לה. 85. שם כ לה-לח. 86. מלאכי ג כג-כד. 87. ישעיה כד טז. ושם תרגם מכנפות הארץ שמענו זמירות כרצון הצדיקים. |
