האמונות והדעות

על פי הוצאת המכון למחקר ולהוצאת ספרים סורא ירושלים,
ישיבה אוניברסיטה, ניו יורק תש"ל, בתוספת תיקוני המחבר

המאמר השמיני:
בישועה¹

- המשך הפרק -

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר שמיני - פרק ו

[משיח בן דוד]
ואומר עוד על שני המצבים יחד, כלומר אם לא נשוב ויארעו מאורעות משיח בן יוסף, ואם נשוב ונפטר מהם, יתגלה לנו משיח בן דוד פתאום. אם כבר קדם לו משיח בן יוסף יהיה כשליח לפניו ומדריך לאומה ומפנה את הדרך, כאומרו:

הנני שלח מלאכי ופנה דרך לפני⁸⁸,

וכמצרף באש את בעלי העברות החמורות ממנה⁸⁹, וכמכבס בבורית לבעלי העברות הקלות ממנה⁸⁹, כאומרו אחריו:

כי הוא כאש מצרף וכבורית מכבסים⁹⁰.

ואם לא יבוא, יבואנו משיח בן דוד פתאום כאומרו:

ופתאם יבוא את היכלו האדון אשר אתם מבקשים.

ומוליך עמו אנשים עד שיגיע לבית המקדש.

ואם היה ביד ארמליוס יהרגהו וייקחהו מידו, והוא מה שאמר:

ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל⁹¹,

ואם היה ביד זולתו, הרי גם הוא יהיה מאדום.

ואם לא יבוא בן יוסף, יבואם על ידי בן דוד מה שמחזק לבותם ומחבש שברם ומנחם נפשם, כאומרו:

רוח ה' אלהים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים שלחני לחבש לנשברי לב לקרוא לשבוים דרור וגו' לקרא שנת רצון לה'⁹²

ופתח כאן במיני הגמול מן הכבוד והעוז והתפארת כמו שאמר אחריו:

לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר.

ויבנו את הארץ וישכנוה כאומרו:

ובנו חרבות עולם⁹³.

[גוג ומגוג]
ואז ישמע גוג ומגוג ענייני בן דוד וטוב עמו וארצו ורוב עושרם ובטחונם⁹⁴ באין חומה דלתיים ובריח, ולא מה שדומה לכך, וירצה לכובשם, כאומרו בפרשת גוג:

ואמרת אעלה אל ארץ פרזות, אבוא השקטים ישבי לבטח,
כולם ישבים באין חומה ובריח ודלתים אין להם⁹⁵,

ואז יקבץ עמו אנשים מעמים רבים ויעבור ארצות עד שיבוא אליהם, כאומרו:

ובאת ממקומך מירכתי צפון⁹⁶.

ועשה את העמים הבאים עמו לשני סוגים, אחד מהם ידועים שיאבדו⁹⁷, והשני אנשים מוכשרים שיכנסו בדת.

אותם אשר להישמד אמר בהם:

וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט⁹⁸,

ואמר עוד:

קראו [קמט] זאת בגוים, קדשו מלחמה, העירו הגבורים וגו', כתו אתיכם לחרבות מזמרותיכם לרמחים, החלש יאמר גבור אני, עושו ובאו כל הגוים מסביב, יעורו ויעלו הגוים אל עמק יהושפט וגו', שלחו מגל כי בשל קציר וגו', המנים המנים בעמק החרוץ⁹⁹.

אבל המוכשרים, הם אשר נאמר בהם:

כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה, לקרא כולם בשם ה'¹.

[עונש הרשעים]
ויחולו על הכופרים באותו היום שלושה² סוגי נגעים:
חלק יאבד ממה שיהא עליו מן האש והגפרית ואבני אלגביש, כאומרו:

וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו³.

וחלק יאבד בחרב איש ברעהו, כאומרו:

וקראתי עליו לכל הרי חרב וגו' חרב איש באחיו תהיה⁴.

וחלק ימס בשרו וירקבו עצמותיו, כאומרו:

וזאת תהיה המגפה וגו' המק בשרו והוא עמד על רגליו,

עד שאם יושיט אחד מהם את ידו אל יד חברו להחזיקה תיתלש בידו, כאומרו:

והיה ביום ההוא תהיה מהומת ה' רבה בהם והחזיקו איש יד רעהו ועלתה ידו על יד רעהו⁵.

והנשארים יהיו בהם סימנים שיארעו בהם, כגון עקירת עין או גדיעת אף או חתיכת אצבע, ויצאו לכל קצווי תבל ויספרו מה שראו, כאומרו:

ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פלטים אל הגוים תרשיש וגו'⁶.

[גורל הנשארים מן האומות]
וגם המוכשרים הם ארבעה סוגים:
חלק ישרתו את בני ישראל במשכנותם, והם הנכבדים, כאומרו:

והיו מלכים אמניך וגו'⁷.

וחלק ישרתו בשירותי הערים והכפרים, ובהם נאמר:

והתנחלום בית ישראל על אדמת ה' לעבדים ולשפחות
והיו שובים לשוביהם ורדו בנגשיהם⁸.

וחלק ישרת בכרמים ובשדות, כאומרו:

ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וגו'⁹.

והיתר ישובו לארצם כשהם נכנעים לה'¹⁰, כאומרו:

והיה כל [רנ] הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלם
ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך ה' וגו'¹¹.

וכל אומה אשר לא תחוג לא ירד עליהם הגשם, כאומרו:

והיה אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ אל ירושלם
להשתחות למלך ה' צבאות, ולא עליהם יהיה הגשם¹².

אז יראו האומות, כי החשוב ביותר שבו יתקרבו אל המשיח, הוא שיביאו אליו מי שיש אצלם מאומתו מנחה, כאומרו:

ולקחום עמים והביאום אל מקומם¹³,

והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה'¹⁴,

וכל אומה תעשה בדבר זה כפי הישג ידה:
העשירים שבהם יביאו את ישראל על הסוסים והפרדים ובעגלות ובכרכרות באופן המכובד ביותר, כאומרו:

והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' בסוסים וברכב ובצבים ובפרדים ובכרכרות.

והעניים שבהם יישאום על כתפיהם ובניהם בחיקם, כאומרו:

כה אמר ה' אלהים הנה אשא אל גוים ידי ואל עמים ארים נסי והביאו בניך בחצן¹⁵.

ומי שהיה בים יישאוהו באניות עם הכסף והזהב. כאומרו:

כי לי איים יקוו ואניות תרשיש¹⁶.

ואם היה בארץ כוש¹⁷ יביאוהו באסדות של גומא עד שיגיע למצרים, לפי שיש במעלה הנילוס¹⁸ הרים בולטים במים, ואי אפשר לסירות של עץ לעבור בו שלא ישברו, אבל אסדות של גומא המזופפות מתקפלות ואינן נשברות, כאומרו:

הוי ארץ צלצל כנפים אשר מעבר לנהרי כוש, השלח בים צירים ובכלי גומא על פני מים¹⁹.

ועניין צלצל כנפים שכנפותיה מכוסים ומסותרים מהרבה מבני אדם²⁰, כאומרו בסוף הפרשה:

בעת ההיא יובל שי לה'²¹,

ושם נאמר:

מעבר לנהרי כוש עתרי בת פוצי יובלון [רנא] מנחתי²².

ומי שנשאר מבני ישראל במדבר, ואין שם מן האומות מי שיביא אותו, יביאהו ה' במהירות, כאלו הענן הרימו ונשאו, כאומרו:

מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארבותיהם²³,

או כאלו הרוחות נשאוהו, כאומרו:

אמר לצפון תני ולתימן אל תכלאי הביאי בני מרחוק וגו'²⁴.

[תחיית המתים]
וכאשר יתקבצו מן המאמינים החיים עם החיים כמו שתיארתי, תהיה אז תחית המתים כמו שביארתי במאמר שלפני זה, ויהיה בן יוסף בראשם²⁵ ולפניהם, מפני שהוא עבד צדיק שסבל את הניסיון²⁶ ויגמלהו ה' הרבה. ואז יחדש ה' יתרומם ויתהדר את מקדשו, כמו שתיארנו:

כי בנה ה' ציון נראה בכבודו²⁷,

והתכנית וההיכל כמו שפירש יחזקאל ואמר:

בעשרים וחמש שנה לגלותינו²⁸,

ובה המרגליות ואבני החן²⁹ כמו שאמר ישעיה:

ושמתי כדכד שמשתיך ושעריך לאבני אקדח³⁰,

ויבנה כל הארץ עד שלא ישאר בה מקום חרב ולא שומם, כאומרו:

והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים³¹,

ואז יתגלה אור השכינה זורח על בית המקדש, עד שיהו כל המאורות ביחס אליו חשוכים או עמומים, לפי שכבר פירשתי במאמר השני שהוא יותר מאיר מכל אור, כאומרו:

קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח
כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח ה' וגו'³²,

עד שכל מי שאינו מכיר את דרך בית המקדש ילך לאור אותו הנוגה לפי שהוא משוך מן השמים עד הארץ, כאומרו:

והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך³³,

אז תרבה הנבואה באומתנו, ואפילו בנינו ועבדינו כאומרו:

והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם וגו'
וגם על העבדים ועל השפחות³⁴,

עד שאם הלך אדם לארץ [רנב] משאר הארצות, ויאמר 'אני מן המאמינים', יאמרו לו אמור לנו מה היה אתמול ומה יהיה מחר, בדברים שהם סתומים להם, וכאשר יאמר להם, יתאמת להם שהוא מן האומה, כאומרו:

ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם בתוך העמים³⁵,

ויעמדו המאמינים במצב זה כל ימי עולם, לא ישתנה מצבם, כאומרו:

ישראל נושע בה' תשועת עולמים לא תבשו ולא תכלמו עד עולמי עד³⁶.

ונראה לי שלא אמר מלה זו 'עד עולמי עד' במקום זה מבין שאר כל המקומות, אלא לאמת לנו אמיתות הישועה בכל מה שיותר חזק בלשון, ולסלק דברי מי שאומר שהיא חולפת או כלה³⁷, והודיענו שהעם יבחר את המשמעת ולא המרי, כפי שהדבר מפורש בפרשת "ומל ה' אלהיך את לבבך"³⁸, ובפרשת "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה" וגו'³⁹.

[תיאור ישראל לאחר הגאולה]
ותהיה בחירתם דבר זה מכמה סיבות, מפני שראו אור השכינה והשראת הנבואה עליהם, והיותם שרויים בשלטון ובטובה, ואין יד מטרידתם, ולא עוני לוחצם, וכל יתר ענייניהם אפופים אושר. והודיענו כי הדבר והמחלות והמגפות יחדלו כולם, וכן הדאבות והדאגות, אלא יהיה להם עולם שכולו ששון ושמחה, עד שיראו כאלו שמיהם וארצם נתחדשו להם.

כמו שפירשתי בפרשת "כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה" וגו'⁴⁰, "כי אם שישו וגילו עדי עד, וגלתי בירושלם וששתי בעמי ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה"⁴¹.

מה נהדר דור שכולו שמחה וששון, כולו משמעת ועבודה, כולו חסד וסגולה.

ועליו הוא אומר:

אשר בנינו כנטעים, מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן,
אלופינו מסבלים אין פרץ ואין יוצאת⁴².

הערות:

88. מלאכי ג א.
89. ממנה - מן האומה.
90. מלאכי ג ב.
91. יחזקאל כה יד.
92. ישעיה מא א-ב.
93. שם , סא ג-ד.
94. אפשר לתרגם: ושאננותם.
95. יחזקאל לח יא.
96. שם לח טו.
97. כן הוא לפי כל כה"י. וברי"ת "רשעים גדולים מתמכרים למות" ואיני יודע מנין לו.
98. יואל ד ב.
99. שם ד ט-יד.
1. צפניה ג ט.
2. כן הוא בכל כ"י, וברי"ת "ארבעה". ושמא תיקן על פי האמור לקמן "וגם המוכשרים הם ארבעה". ואין צורך לכך, כי רבנו עשה את האובדים בידי שמים ובידי אדם חלק אחד.
3. יחזקאל לח כב.
4. שם לח כא.
5. זכריה יד יב-יג.
6. ישעיה סו יט.
7. שם מט כג.
8. שם יד ב.
9. שם מא ה.
10. "טאעה" אני הבינותי נכנעים לה' ונשמעים לאמונה בו. ורי"ת הבינו כלפי ישראל, ותרגם "והם תחת יד ישראל", והוסיף משלו "ויגזור עליהם בן דוד לבוא בכל שנה לחג את חג הסוכות", ואין זה בשום מקור.
11. זכריה יד טז.
12. שם יד יז. ורי"ת הוסיף כאן משלו "ואם יאמרו המצרים אנחנו אין אנחנו צריכים למטר כי יאורנו משקה את ארצנו, לא יעלה יאורם, כמו שאמר ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה וגו'".
13. ישעיה יד ב.
14. שם סו כ.
15. ושם מט כב.
16. שם ס, ט.
17. כבש - אתיופיה, מתרגם רבנו בכל מקום כוש. ועד כמה שידוע לי אין "סודן" קיימת אצל רבנו, לא כמדינה עצמאית ואפילו לא שם בפני עצמה, והייתה מתחלקת בין חבש למצרים.
18. הנילוס הכחול המשתפך בנפתולי הרי חבש. וברי"ת הושמט.
19. ישעיה יח א-ב. ומשום כך עשתה יוכבד אמו של משה רבנו תיבת גומא ותחמרה בחמר ובזפת. שמות ב ג.
20. וכן תרגם רבנו בתרגומו שם כי 'צלצל' מלשון 'צל'. וכן כתב בפירושו כמו חלקות וחלקלקות, ע"ש.
21. ישעיה יח ז.
22. צפניה ג י.
23. ישעיה ס, ח.
24. שם מג ו.
25. בראש הקמים בתחיית המתים.
26. כבושי ארמילוס וצער ההריגה.
27. תהלים קב יז.
28. יחזקאל מ.
29. אם "יאקות" שם אבן מסוימת, והוא לדעת רבנו האודם האמור בתורה, הרי ברבים כמו כאן "יואקית" משתמשים לכל סוגי אבנים טובות באופן כללי, ולפיכך תרגמתי אבני החן.
30. ישעיה נד יב.
31. שם לה ז.
32. שם ס, א.
33. שם ס, ב.
34. יואל ג א-ב.
35. ישעיה סא ט.
36. שם מה יז.
37. כלומר, לדחות דברי האומר שגם היא על תנאי, ואם ימרו יגלם וישעבדם עוד פעם, וכפי שיבאר להלן.
38. דברים ל, ו.
39. יחזקאל לו כו.
40. לקמן במאמר התשיעי פרק ו ד"ה ואומר על דרך הדיוק.
41. ישעיה סה יז-יט.
42. תהלים קמד יב-יד. וראה פירוש רבנו לפסוק זה שם מהדורתי.

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר שמיני - פרק ז

[נגד האומרים שהבטחת הגאולה היא לימי בית שני]
עתה אדבר אחר הפירושים הללו, במה שנודע לי כי אנשים מאותם הנקראים יהודים, מדמים [רנג] כי ההבטחות והנחמות הללו היו כולם בבית שני, וכבר עברו ולא נותר מהם מאומה.

והוא שהם מניחים יסוד בטל ועליו הם בונים את דבריהם, שכל החיזוקים הללו שאנו רואים לישועה כגון אומרו:

לא יבוא עוד שמשך⁴³

לא ינתש ולא יהרס עוד לעולם⁴⁴

- כל זה מותנה אם יהיו העם נשמעים לה', אמרו שזה כעין מה שאמר משה רבנו לישראל:

למען ירבו ימיכם וימי בניכם⁴⁵,

וכאשר חטאו - עברה ממשלתם ונסתלקה מלכותם, כך היו בבית שני מקצת ההבטחות האלו ונסתלקו, ומקצתם לא היו מפני שהעם חטאו.

[ראיות שהגאולה תהיה בכל פנים]
ולקחתי, יחנך ה', יסוד דברי האנשים הללו שהיא ההתנאה, והכנסתיו במלאכת הדיוק, ומצאתיו בטל מכמה פנים:

האחד שהבטחות משה רבנו עליו השלום באר בהם שהם בהתנאה, לפי שאמר:

כי אם שמר תשמרון את כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוה וגו'⁴⁶,

כי אם שמוע תשמע בקלו ועשית כל אשר אדבר ואיבתי את איביך⁴⁷,

והיה עקב תשמעון⁴⁸

וכל הדומה לכך.
אבל אלו הנחמות אין בהן מן ההתנאות האלה מאומה כלל, אלא הם יעודים מוחלטים.

ועוד, שמשה רבנו ע"ה לא די לו בכך שהתנה על עמו בלשון 'אם שמור', 'אם שמוע', וישאיר את ההפך להבנת דעתם, שילמדו מכך שאם לא יקיימו לא יקיים להם, אלא אף הפך הדבר ובאר להם, שאם לא יקיימו ייהפך הדבר עליהם⁴⁹, כאומרו:

והיה אם שכח תשכח את ה' אלהיך וגו'
- כגוים אשר ה' מאביד מפניכם כן תאבדון⁵⁰,

ואמר עוד:

כי תוליד בנים ובני בנים וגו' העידותי בכם היום וגו'⁵¹,

ואמר עוד:

ואם יפנה לבבך ולא תשמע⁵²

וכל הדומה לכך.

ובנחמות האלו לא התנה במאומה, כל שכן שיאמר ההפך.

ומהם שהוא עשה [רנד] דרך ההבטחות הללו כדרך המבול בימי נח ע"ה, שאפילו יחטאו בני אדם בתכלית החטאים, לא אביא עליהם מבול, מפני שכבר נשבעתי עליו שלא יהיה, אלא יהיה עונשם בזולתו. כך אתם נשבעתי שאני לא אסיר מלכותכם, והוא אומרו:

כי מי נח זאת לי, אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על הארץ,
כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך⁵³,

שאפילו יחטא העם יענישם במה שירצה, אך לא בביטול מלכותם.

ומהם, שהוא הודיע שהעם יבחר משמעתו ולא המרי, כפי שפירשנו, והוא יודע בכל כפי שיהיה כמו שהקדמנו, ואם כן בטל שיהא שם עוון או חטא שאינו ידוע לפניו. וכיון שלא יהא חטא, לכן לא התנה.

ועוד, אלו הייתה שם התנאה לא הייתה מזיקה להם כל שכן שאין התנאה.

ועוד, כי בתורה כבר עשה כעין שבועה⁵⁴ על כך, ולכן אי אפשר שלא תהיה כמו שבארנו, ונשבע ואמר:

כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעלם, אם שנותי ברק חרבי, אשכיר חצי מדם, הרנינו גוים עמו⁵⁵.

ואחרי הביאור הזה בטל כל מה שנדמה להם, או מה שחשבו להטעות בו בעניין התנאי וההתנאה.

הערות:

43. ישעיה ס, כ.
44. ירמיהו לא לט.
45. דברים יא כא.
46. שם יא כב.
47. שמות כג כב.
48. דברים ז יב.
49. כעין תנאי כפול כתנאי בני גד ובני ראובן.
50. דברים ח יט-כ.
51. שם ד כה-כו.
52. שם ל, יז. וברי"ת הושמט.
53. ישעיה נד ט.
54. לפי ב, כבר עשה אותו כמו דברים אשר נשבע עליהם. וכדומה לזה ברי"ת.
55. דברים לב מ-מג. וכבר כתב לעיל בתחילת המאמר השביעי שהפסוקים הללו בישועה הקרובה אמורים.

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר שמיני - פרק ח

[תשובות נוספות נגד המתייאשים מגאולה]
והואיל וכבר עקרתי יסוד בניינם, אשיב עליהם אחרי כן חמש עשרה תשובות, מהן חמש בהוכחות מן הכתוב, וחמש בהוכחות המסורת, וחמש מהן נראין לעין⁵⁶.

והנה החמשה אשר מן הכתוב:
תחילתן שהנחמות הללו מחייבות, שכל ישראל יתקבצו אל הבית המקודש, ולא יישאר מהם אף אחד בגלות, כאומרו:

וכנסתים אל אדמתם ולא אותיר עוד מהם שם⁵⁷,

ולא חזרו מהם בבית שני אלא [רנד] ארבעים ושנים אלף ושלש מאות ושישים, כמו שאמר כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים שלש מאות ושישים⁵⁸.

והשני שיתקבצו מאיי הים, כמו שאמר:

ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים⁵⁹,

ולא הלכו בגלות הראשונה אל אחד מן האיים כל שכן שיחזרו משם.

והשלישי שהאומות יבנו חומת בית המקדש, כאומרו:

ובנו בני נכר חמתיך ומלכיהם ישרתונך⁶⁰

ולא די שהם לא בנו לנו מאומה בבית שני, אלא שהיו מעכבין אותנו, והיינו במלחמה מתמדת עם הבניין, כמו שאמר:

הבונים בחומה והנשאים בסבל וגו', והבונים איש חרבו אסורים על מתניו ובונים⁶¹.

והרביעי ששערי המדינה יהיו פתוחים יומם ולילה מתוך בטחון ונכנסים מוצאים, כאומרו:

ופתחו שעריך תמיד יומם ולילה⁶²,

ומצאנום בבית שני סוגרים אותם לפני שקיעת החמה ואינם פותחים אותם עד חום⁶³ היום, כמו שאמר:

ויאמר להם לא יפתחו שערי ירושלם עד חם השמש⁶⁴.

והחמישי שלא תשאר אומה שאינה תחת משמעת ישראל, כמו שאמר:

כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו⁶⁵,

ומה שאין בו ספק שהם ואדמותיהם היו משועבדים למלכים בבית שני, כמו שאמר:

הנה אנחנו היום עבדים והארץ וגו'⁶⁶.

אלה הם פירוט החמשה אשר מן הכתוב.

והחמשה אשר מן המסורת⁶⁷:
תחילתן שהעם יסיקו מן העצים שיהיו בנשק גוג שבע שנים, כאומרו:

ויצאו ישבי ערי ישראל ובערו והשיקו בנשק ומגן וצנה בקשת ובחצים⁶⁸.

והשני שנילוס מצרים יחרב במקום אחד, והפרת יחרב בשבעה מקומות למסעות העם⁶⁹, כאומרו:

והחרים ה' את לשון ים מצרים, והניף ידו על הנהר, והיתה מסלה לשאר עמו⁷⁰.

והשלישי שהר הזיתים יבקע מחצי מזרחו ומערבו, עד שייחלק [רנו] ויהיה חציו מפאת צפון וחציו מפאת דרום, וביניהם גיא גדול, כאומרו:

ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה⁷¹.

והרביעי בנין בית המקדש, כפי שהוא בצורת הבית מתחילתה ועד סופה⁷²

והחמישי שמעין מים יצא מבית המקדש, ומתרחב והולך עד שיהא נהר גדול שאין אדם יכול לעבור בו, כאומרו:

והנה מים יוצאים מתחת מפתן הבית קדימה⁷³

עד סוף הפרשה,

וימד אלף נחל אשר לא אוכל לעבר.

ועל שתי ידות אותו הנהר מכל עץ עושה פרי פריו תמידי ועלהו לא יבול, ממנו מזון ממנו תרופה, כמו שאמר:

ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה⁷⁴.

ולא שמענו שנעשה דבר מחמשה אלו, אלא מה ששמענו מראה שלא היה מהם כלל⁷⁵.

והחמשה האחרים הוא הנראה לעין:
תחלתן האמנת כל הברואים וייחדם את ה', כמו שאמר:

והיה ה' למלך על כל הארץ⁷⁶,

והנה אנו רואים אותם בתעייתם וכפירתם.

והשני פטור כל מי שהוא מן המאמינים מתשלום המסים ומתן ממון ואוכל לזולתו, כאומרו:

נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו אם אתן עוד את דגנך מאכל לאיביך⁷⁷,

והננו רואים כל אומה⁷⁸ נותנת מסים ונשמעת ונכנעת לכל אומה שהיא תחת ידיה.

והשלישי סילוק המלחמות מבין בני אדם עד שלא יישאו זה על זה חרב, כאומרו:

וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם וגו'⁷⁹,

ומה שהננו רואים אותם יותר גרועים ממה שהיו במלחמות ורצח. ואם לבאר את זה מבאר ויאמר שהם לא ילחמו בדת, הרי הם בויכוחים והתנצחויות בדתיהם יותר ממה שהיו⁸⁰.

והרביעי שיעשו בעלי החיים שלום זה עם זה, עד שירעו הזאב והכבש, ויאכל [רנז] האריה תבן, וישחק הנער בנחשים ובפתנים, כאומרו:

וגר זאב עם כבש, ופרה ודב תרעינה, לא ירעו ולא ישחיתו⁸¹,

והרי אנו רואים אותם בטבעיהם ונזקיהם לא נשתנה בהם מאומה.

ואם יבאר המבאר שגם זה משל, ויאמר שאינו מתכוון אלא שהרעים מבני אדם יאפשרו לכשרים להיות בשלום, הרי אין הדבר אלא בהפך זה, שהם עתה יותר חומסים ומרשיעים ומתגברים על החלשים⁸².

והחמישי ישוב ערי סדום והחזרתן למה שהיו מקודם, כאומרו:

ושבתי את שביתהן את שבות סדום ובנותיה,

ואחותך סדום ובנותיה תשבן לקדמתן⁸³.

וכבר אמרה התורה, כי המים שלה הייתה מתוקה, והיו משקים ממנה האדמה כשפע⁸⁴ כאומרו:

וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה וגו'⁸⁵,

ואמרה 'כגן ה'', וכמו שאמר הכתוב:

ונהר יצא מעדן להשקות את הגן⁸⁶,

ואמרה 'כארץ מצרים', כאומרו:

לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק⁸⁷,

והרי היא עיר חרבה מחצב מלח, וימיתה⁸⁸ מלחה ומרה כמו שהייתה.
הנה המצבים האלו מוכיחים הוכחה גמורה שהנחמות האלו טרם היו.

הערות:

56. כלומר דברים גלויים ופשוטים.
57. יחזקאל לט כח. וברי"ת וקבצתים מן הארצות והביאותים אל אדמתם. יחזקאל לד יג. ואין מפסוק זה שום הוכחה שלא ישאר מהם בגלות.
58. נחמיה ז סו.
59. ישעיה יא יא
60. ישעיה ס, י.
61. נחמיה ד יא-יב.
62. ישעיה ס יא.
63. ברי"ת חצי היום, וטעות הוא.
64. נחמיה ז ג.
65. ישעיה ס, יב.
66. נחמיה ט לו.
67. קרא רבנו את חמשת אלה מן המסורת, אף על פי שכולן מקראות, מפגי שאין הפכיהן מפורשים בכתוב כמו הראשונות, אלא מן המסורת נודע לנו שלא נתקיים מהן מאומה.
68. יחזקאל לט ט.
69. ברי"ת חסר למסעות העם.
70. ישעיה יא טו-טז.
71. זכריה יד ד.
72. כלומר כפי שהוא מתואר בספר יחזקאל מתחילת פרק מ, והלאה.
73. שם מז א.
74. שם מז יב.
75. ראה לעיל הערה 67.
76. זכריה יד ט.
77. ישעיה סב ח.
78. צ"ל כל האומה. והכוונה כל ישראל בכל מקומות מושבותם.
79. ישעיה ב ד.
80. מן "ואם יבאר" עד כאן חסר ברי"ת ושמא הושמט מאימת הבקורת.
81. ישעיה יא ו-ח.
82. רבנו מוכן היה לקבל את הפירוש שזה משל, אלא שלמרבה הצער גם על פי ביאור זה לא נתקיים, שהרי הרשעים ממשיכים להרע יותר ממה שהיו. ולהפך, אפילו אותם אשר מעצם תפקידם צריכים להיות ישרים נעשו יותר מושחתים מאחרים. וראה רמב"ם במו"נ ח"ג פרק יא, שמבארו משל. וז"ל: "כי בידיעת האמת מסתלקת האיבה והשנאה, ויבטלו נזקי בני אדם זה לזה, וכבר הבטיח בכך ואמר וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ וכו' ופרה ודב תרעינה וכו' ושעשע יונק וכו', ואחר כך נתן סיבה לכל ואמר כי סיבת סילוק אלה השנאות וההתקוטטויות וההשתלטויות היא ידיעת בני אדם אז אמיתת האלוה, ואמר לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה'".
83. יחזקאל טז נג-נה.
84. "סיחא" השקאה בשפע על ידי רשת תעלות.
85. בראשית יג י.
86. שם ב י.
87. דברים יא י.
88. "בחירה" קטנות "בחר" לכך תרגמתי ימית בכל מקום.

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר שמיני - פרק ט

[תשובות לנוצרים]
וכל מה שהשבנו בו על אלו הרי הוא תשובה על הנוצרים⁸⁹, פרט למה שהזכרנו בעניין בנין בית שני, שהם אינם מדמים שהייעודים החלו מאותו הזמן, אלא קובעים אותם מלפני חורבן הבית השני במאה ושלושים וחמש שנים⁹⁰. [רנח]

ובמיוחד לאלו, כלומר הנוצרים, מענה אחר, והוא מה שהזכיר הנביא ע"ה בפרשת שבעים שבעים, והוא כי פירושה אצלנו שהם ארבע מאות ותשעים, מהן ארבעים ותשע⁹¹ מאז שגלה העם עד תחילת בנין הבית השני, כאומרו:

ותדע ותשכל מן מוצא דבר להשיב ולבנות ירושלם עד משיח נגיד שבעים שבעה⁹²,

ומהן ארבע מאות ושלושים וארבע משך קיום הבית, נכלל בהן השבתה והפסקה⁹³ ומניעת⁹⁴ הבניין, כאומרו:

ושבעים שישים ושנים תשוב ונבנתה רחב וחרוץ ובצוק העתים⁹⁵.

וזה מה שהזכרנו בפרשת "באדין בטלת עבידת בית אלהא"⁹⁶,

והשבוע האחרון מקצתו שקט בין האומה לבין מקצת המלכים, ומקצתו הרס ומלחמה בין כולם, כאומרו:

והגביר ברית לרבים שבוע אחד וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה.

וישמים את הארץ, וישמיד רבים מאנשיה, כאומרו:

ועל כנף שקצים משמם ועד כלה ונחרצה תתך על שומם⁹⁷,

הרי תקופה זו שהיא שבעים שבועים כוללים אושר וצדק ובטול המלכות והכהונה והנבואה, לפי שהוא אמר בפתיחתן:

לכלה הפשע ולהתם חטאות ולכפר עון ולהביא צדק עלמים,
ולחתם חזון ונביא ולמשח קודש קדשים⁹⁸.

וזה כמו שאדם אומר: ישבתי בהעדר⁹⁹ ובמחלה ובמסחר חמישים יום כלולים טוב ורע, ואחר כך יפרטם.

והודיע כי בסופן יפסק כל כהן משיח ולא ימצא, לפי שנאמר:

ואחרי השבעים שישים ושנים ייכרת משיח ואין לו -

ואין הכוונה בדבר זה אדם [רנט] מסוים בעצמו¹, אלא הכוונה בו כל כהן משוח, כאומרו בתורה:

אם הכהן המשיח²,
והביא הכהן המשיח³,
והכהן המשיח תחתיו⁴,

וכל הדומה לכך.
ונפסק מן האומה כהן גדול אחר תקופה זו, כמו שהודיענו ה' יתרומם ויתהדר.

[פירוש "ייכרת משיח"]
ודימו האנשים הללו כי אמרו ייכרת משיח, ואין לו הכוונה בו אדם אחד מסוים⁵.

וזה בטל מכמה פנים:
האחד, כי מלת משיח אינה מיוחדת לאדם מסוים,⁵ אלא נאמרת על כל כהן ומלך.
ועוד כי מלת ייכרת אם הייתה הריגה, אינה נאמרת אלא על הנהרג מפני שהוא חייב, כאומרו:

כל אכליו יכרת⁶,

ועוד שהמאורע הזה עם חורבן המקדש כמו שהסמיך לו:

והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא וקצו בשטף⁷.

ויותר מבואר מכל זה, שמעת שאמר זה לדניאל עד הזמן שהם מדמים אינם אלא מאתים ושמונים וחמש שנה⁸, והכל הם ארבע מאות ותשעים⁹, מהם שבעים לפני בנין הבית השני, ומהם ארבע מאות ועשרים בניינו.

ומצאתי בני אדם¹⁰ שלא הייתה להם עצה, עד שטענו תוספת בתאריך, ודמו שמלכות פרס נתקיימה על ארץ ישראל לפני מלכות יון כשלוש מאות שנה¹¹ בערך, ושמניין מלכיהם בתקופה זו היו שבעה עשר מלכים¹².

ועניתי להם מן הכתוב בספר דניאל שלא יתכן שיהא בין מלכות בבל ובין מלכות יון ממלכי פרס על ארץ ישראל יותר על ארבעה מלכים. לפי שאמר המלאך לדניאל ע"ה:

ואני בשנת אחת לדריוש המדי עמדי למחזיק ולמעוז לו ועתה אמת אגיד לך הנה עוד שלשה מלכים [רס] עמדים לפרס והרביעי יעשיר עשר גדול מכל וכחזקתו בעשרו יעיר הכל את מלכות יון¹³,

הנה פתר דבר זה מכל צדדיו¹⁴.

אלה התשובות עליהם, מלבד מה שיש עליהם בעניין בטול התורה, וחוץ ממה שעליהם בעניין היחוד, וחוץ מדברים אחרים שאין ראוי להביאם בספר זה.

נשלם המאמר השמיני

הערות:

89. ברי"ת הושמטו מלים אלה מאימת הבקורת.
90. אין החשבון הזה ברור לי, כי לפי מסורת חז"ל שהיה תלמיד יהושע בן פרחיה שהיה בימי המלך יוחנן כהן גדול ובנו אלכסנדר ינאי, אין החשבון מתאים. ואיני רוצה להיכנס לחשבון המאחרים אותו שני דורות נוספים, כי גם להם אין החשבון מתאים. והרש"ה מציע לתקן רמ"ה שנים וכדלקמן, ולעצם העניין לא תיקן מאומה.
91. ברי"ת הושמטו שלש תיבות אלו, וכבר הגיהו הרש"ה.
92. דניאל ט כה.
93. "ואנבתאר" וכך תרגם רבנו "ונחרצה" בדניאל ט כז.
94. אפשר לתרגם והעדר.
95. דניאל ט כה. ושם בתרגומו פירש: ותדע ותבין כי מאז יציאת הדבר עד השיבה ובניית ירושלם עם המשיח והמנהיג שבעה שבועים, ואחר כך שישים ושנים שבועים, תשוב ותבנה רחובותיה וחומותיה ותהיה רינה במקצת עתים מהם. ע"ש. והנה פירש חרוץ=חומה, ואיני יודע לה בית אב. וברור שאינה עניין לחריץ יבן חריץ האמורים בבבא בתרא פ"ז מ"ד, כי ההם אינם חומה אלא הגנה כדי שלא תקפוץ הנמייה, ע"ש.
96. לעיל פרק ד ד"ה ואומר עוד.
97. דניאל ט כז.
98. שם ט כד.
99. "פי אלעדם" ובכ"י ב, המלה מטושטשת, ורי"ת קראה "פי אלערס" ולפיכך תרגם "בחתונה".
1. כפי שהנוצרים מפרשים אותו על הריגת ישו.
2. ויקרא ד ג.
3. שם ד טז.
4. שם ו טו.
5. קטע זה הושמט ברי"ת מאימת הביקורת.
6. ויקרא יז יד.
7. דניאל ט כו.
8. מכ"י ב, תפ"ח שנים. וברי"ת רמ"ה שנה. וראה חישוביו וסיכומיו של הרש"ה שם, וכבר העירותי שאין חשבונות אלה ברורים לי.
9. בכמה דפוסים חסרה תיבת "ותשעים".
10. ברי"ת "העם הזה" והדברים ברורים שהכוונה על הנוצרים.
11. לפי ב, קרוב לשישים שנה.
12. לא אאריך בביאור שיטה זו, שכידוע מצאה לה מהלכים בין כמה היסטוריונים יהודים, עד שטענו שהתאריך שבידינו לב"ע לקוי בחסר.
13. דניאל יא א-ב.
14. ברי"ת הושמט קטע זה.

תוכן מחשבת ישראל