על פי הוצאת המכון למחקר ולהוצאת ספרים סורא ירושלים,
ישיבה אוניברסיטה, ניו יורק תש"ל, בתוספת תיקוני המחבר


המאמר התשיעי:
בגמול ובעונש בעולם הבא1

פרק א
       [קיומו של העולם הבא]
       [הוכחה לקיום עולם הבא מן השכל]
             [האדם אינו מאושר בעולם הזה]
             [אדם מוכנים לסבול בגלל אידיאלים]
             [צדק בעולם הזה]
             [וטוב לו צדיק ורע לו]

פרק ב
             [גמול בעולם הבא במקרא]

פרק ג
       [ז. המונח" חיים "מכוון גם לעולם הבא]
       [ח. זיכרון טוב נשאר לצדיקים לפני ה']
       [ט. מעשי הצדיקים נשמרים בספרים]
       [י. האזהרות שיש גמול]
       [יא. ההבטחה שה' גומל צדק]
       [יב. יום ה' בעתיד]
       [יג. הגמול הטוב]
פרק ד
       [עולם הבא במסורת]
       [הכופר בעולם הבא]
פרק ה
       [א-ב. מהו הגמול ומהו העונש ?]
             [איך יחיה ה' את הענושים?
             [גן עדן וגיהנם]
פרק ו
       [ג. מקום השכר והעונש]
       [ד. זמן הגמול]
פרק ז
       [ה-ו. התמדת הגמול לאין סוף]
             [אם העונש הוא נצחי לעתיד, אולי קיום היקום היה נצחי בעבר?]

פרק ח
       [ז. האם יהיה הבדל בין מקבלי הגמול ?]
       [ח. האם יש הבדל בעונש בין צדיקים שונים ורשעים שונים?]
פרק ט
       [ט. מי ראוי לעונש ?]
       [י. האם ייפגשו הנגמלים והנענשים זה עם זה?]
פרק י
       [יא. האם מוטלת עבודת ה' בעת היותם בעולם הגמול ?]
       [יב. אם יהיו נשמעים - מה יהיה גמולם?]
פרק יא


הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג


פרק א

[קיומו של העולם הבא]
הודיענו ה' יתברך ויתעלה, שהוא כבר הועיד זמן לגמול לצדיקים, ובו יבדיל בינם לבין הכופרים, כאומרו:
והיו לי, אמר ה' צבאות, ליום אשר אני עושה סגלה, וחמלתי עליהם, וגו'
ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע וגו'.
והעמיד לנו על כך אותות ומופתים וקיבלנוהו. וראוי שאזכיר דברים המחייבים את הזמן הזה הנקרא עולם הבא, בראיות מן המושכל והכתוב והמקובל, כפי הכלל שהקדמתי בהקדמת הספר במציאת הדברים הנבואיים מהכרע השכלי.

ואומר תחילה, כבר נתברר בדברים שקדמו במאמר השלישי והרביעי והשישי, כי השמים והארץ ומה שביניהם, לא נברא כל זה אלא בעבור האדם, ולפיכך ניתנו באמצע, וכל הדברים סביב לו, ולפיכך ניתנה לו הנפש ויתרון כבוד6 בשכל ובחכמה, ולפיכך הטיל עליה הציווי והאזהרה, כדי שתזכה בכך לחיים הנצחיים. ושאותם החיים יהיו כאשר יסתיימו אישי בני אדם אשר חייבה החכמה לבוראם7, שאז ישכנם בעולם אחר לשלם שכרם בו.

והבאנו על כך שם מן הראיות המושכלות והכתובות והמסורות, דברים שיהיו הצעה והקדמה למאמר זה מה שיש בו די.

וראיתי להוסיף על כך כאן מה שמחזקו ומוסיף לו תוקף ותוספת ביאור יותר משלושת היסודות הנזכרים.

[הוכחה לקיום עולם הבא מן השכל]
ואומר, ממה שהשכל מחייב עוד שהבורא יתרומם ויתהדר, כפי שנתגלה לנו מחכמתו ויכולתו וטובו על ברואיו, לא יתכן שיהא שיעורו האושר אשר עתד אותו לנפש הזו, הוא מה שתמצא בעולם הזה מאושר העולם ותענוגיו.
מפני שכל טובה בעולם הזה קשורה בפגע, וכל אושר ביגע, וכל עונג בצער, וכל שמחה ביגון.

[האדם אינו מאושר בעולם הזה]
ומוצא אני פרטיהם אלה או שהם שקולים,10 או שהדברים המדאיבים מכריעים את המשמחים. וכיון שזה דבר שאין בו ספק, הרי מן המוכחש שהחכם - יתרומם ברוממותו - יעשה תכלית הנאת הנפש הזו, המצבים האלה המתהפכים. אלא ודאי הוא שכבר ייעד לה מקום11 שבו החיים המוחלטים והאושר הצרוף שיעניק לה אותם.

ומזה מוצא אני עוד, שכל נפשות הברואים אשר הכרתי בלתי שלוות בעולם הזה, ולא שאננות, ואפילו הגיעו בו להוד המלכות ולרום המעלות. ואין זה מצד טבעה, אלא בשל ידיעתה שיש לה מדור יותר נכבד מכל מחמדי העולם הזה, ולכן היא שואפת 12 לו, ועיניה אליו צופיות. ואלמלי הוא, הייתה נחה ושוקטת. ומזה שכבר נתגנו בעיני שכלו של אדם דברים שטבעו מתאווה להן, כגון: הזנות והגניבה והעזות, והנקמה על ידי רצח,13 וכל הדומה לכך, וכאשר ילך בדרך זו ישיגוהו מן הדכאון15 והדאגה והיגון מה שיצערהו ויכאיב לבו, ולא היה עושה לו16 כן אלמלי שהוא יגמלהו על כך.17

[בני אדם מוכנים לסבול בגלל אידיאלים]
וכן אם יחשיב בדעתו את האמת והצדק והציווי בעשיית החסד, ומניעת מה שאין ראוי לעשות, וינהג כך,18 תשיגהו אויבות ושנאה מאותו אשר הציל בני אדם מידו, וממי שציווה עליו ומנעו, כיון שחצץ בינו לבין תאוותיו, ואפשר שגם יקללוהו ויכוהו ויהרגוהו, ולא היה מביאו להחשיב דבר זה בדעתו אלמלי שהוא יגמלהו על כך גמול רב.

[אין צדק בעולם הזה]
ומזה גם מה שאנו רואים שבני אדם עושקים זה את זה, ויהיו העושק והנעשק שרויים בטובה או ברעה20, ואחר כך ימותו, כיון שהוא - יתרומם ברוממותו - שופט צדק, הרי ראוי שהוא כבר הועיד להם עולם אחר שבו יעשה צדק ביניהם, ויעניק לזה מן הגמול כנגד מה שסבל מצער העושק, ויביא על השני מן העונש כנגד הנחת שעשה ליצרו ברשעו ועושקו.

[רשע וטוב לו צדיק ורע לו]
ומזה עוד שאנו רואים כופרים שרויים בטובה בעולם הזה, ומאמינים סובלים21 בעולם הזה, הרי לא יתכן שלא יהיה לאלו ואלו עולם אחר, שבו ישולם להם בצדק ובמשפט.
ומזה עוד שאנו מוצאים מי שהרג נפש אחת נהרג, ומי שהרג עשר נפשות נהרג, וכך כל מי שנאף פעם אחת נענש פעם אחת עונש המלכות, ומי שנאף עשרים פעמים ייענש במלקות או בתשלום ממון או בדומה לכך22, ולכן הכרחי שיהא שמור מה שראוי לכל אחד מן הרשעים ימצאהו לעולם הבא. וכך כל שהוא כיוצא בזה.

ואם יאמר אדם ומדוע לא ברא החכם יתרומם ברוממותו את האדם הזה מראש בעולם הבא ויפטרהו מן הייסורין הללו עם שכרן?
נשיב לו במה שכבר הקדמנו לבאר במאמר השלישי.

הערות:

1. ברי"ת חסר "בעולם הבא".
2. מלאכי ג יז-יח.
3. בכ"י ב, "והעמידו לנו הנביאים" וכן הוא ברי"ת.
4. כלומר דברים המחייבים מציאות העולם הבא, ושלא יתכן שאין עולם, אלא אחד כמו שאומרים המינים, וכדאיתא בברכות פ"ט מ"ז.
5. לעיל בסוף ההקדמה. וכל קטע זה מן "כפי הכלל" עד כאן חסר ברי"ת.
6. רי"ת תרגם "נתן לנפש יתרון מעלה" ואם כי המקור סובל תרגום זה, אך נראה לי שכוונת רבנו מדוע לא נזכרה תחיית המתים בפירוש בתורה כפי שתרגמתי.
7. נראה שאין זה עניין למה שאמרו ביבמות סב ,א אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף.. וראה רש"י שם.
8. בעיקר בתחילת המאמר השישי ובתחילת המאמר החמישי.
9. הכתוב המסור והמושכל.
10. כלומר כאשר מתחקים על הטובות והרעות הבאים על האדם בימי חייו, מוצאים אותם במקרה הטוב ביותר שהם שקולים, ועל הרוב הרעות עודפות. ברור כי שיקולים אלה לפי תפישת רוב בני אדם.
11. אפשר לתרגם"מדור";
12. לפי כ"י ב כספת.
13 "ואלתשפי באלקתל" צ"ל "ואלקתל" והנקימה והרצח.
14. יתרחק מדברים שהוא מתאווה להן מפני שהשכל מרחיקן, והשווה: רמב"ם בפרק השישי :מפרקי הקדמתו למסכת אבות.
15. "אלחסראת" ואפשר לתרגם "עצבות", והחכם לנדוער טעה בקריאת כה"י והעתיק"חסדאת" קנאות.
16. ה' כן שיתן בדעתו להרחיק הנאותיו אלה.
17. בכ"י ב מוסיף טובה וכך הוא ברי"ת.
18. יכוף על עשית הצדק ויציל עשוק מיד עושקו.
19. ה'
20. כלומר ששניהם במצב דומה, ואין ה' מטיב לעשוק ומרע לעושק בעולם הזה. והרש"ה לא הבין והציע תיקון שאין לו צורך..
21. אפשר לתרגם "מעונים" ורי"ת תרגם בצער..
22. בכ"י ב "וכך כל מי שנאף פעם אחת ומי שנאף עשרים פעם" והשאר חסר עד כאן וכך הוא
ברי"ת, ואף השמיט עוד עד "לעולם הבא".
23. שם בהקדמת המאמר השלישי שאינו דומה מי שמשלמים לו גמול פעולתו למי שנותנים לו מתנת חינם.




הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר תשיעי - פרק ב

ואקצר בהביאי מן הדברים הכתובים בעניין זה שלשה עשר דבר:

ואומר:
תחילתן עניין יצחק עליו השלום, מצאנו שמסר עצמו לזביחה ולקרבן כדי להישמע לה', ואילו לא היה לכך לדעתו שכר אלא בעולם הזה, איזה דבר היה מקווה שיגמלהו בו לאחר מותו?! ואף החכם יתרומם ברוממותו לא היה מטיל עליו24 את זאת, כיון שאין לו שכר עליו.
ומצאתי חנניה מישאל ועזריה עליהם השלום מסרו עצמם לאש, כדי שלא יעבדו את הצלם בלעדי ה', ואילו היה לדעתם שהגמול אינו אלא בעולם הזה, איזה תקווה נשארה להם אחר שישרפו שיכספו לה?!

ומצאתי דניאל עליו השלום מסר עצמו לאריות על התפילה לה', ואילו היה לדעתו שהגמול אינו אלא בעולם הזה, מה יישאר לו אחר שיאכלוהו האריות?!
הנה דברים אלו, ירחמך האל, מוכיחים על שהנביאים25 עליהם השלום בדעה אחת שהגמול אינו בעולם הזה, ואינו אלא בעולם שאחריתי.

[גמול בעולם הבא במקרא]
ואם יאמר אדם והנה אין אנו מוצאים שנאמר בפירוש בתורה מן הגמול, אלא בעולם הזה בלבד, והוא מה שכתוב בפרשת אם בחקותי27, ובפרשת אם שמוע תשמע28 ,
אנו אומרים, כי החכם לא הניח מלהזכיר את הגמול לעולם הבא והעונש בו כמו שאבאר29, אבל אמר בפירוש אושר העולם הזה וייסוריו בלבד לשתי סיבות:

א. האחת, מפני שגמול העולם הבא דבר שהשכל מורה עליו, כמו שביארנו, קיצרה התורה מלבארו,30 כמו שקיצרה בפסוק:
ויצו ה' אלהים על האדם לאמר וגו'31
ולא אמרה:
אנכי ה' אלהיך, לא תרצח, לא תנאף, ולא תגנב,
כיון שהשכל מורה על כל אלה, אבל פירשה:
ומעץ טוב ורע לא תאכל.
לפי שאין השכל מורה על כך. כך פירשה את הגמול בעולם הזה מפני שאין השכל מורה עליו32, וקיצרה ביאור הגמול העתיד, מפני שסמכה על כך שהשכל מורה עליו.

ב. והשנית, שדרך הנבואה להרהיב בדברים שהצורך להן קרוב, ולקצר בדברים הרחוקים, וכיון שהצורך הקרוב לעם בזמן שנכתבה להם התורה, הוא ידיעת מצב ארץ ישראל אשר הם הולכים אליו, הרחיבה להם באורו, ובמה שיהא בו מפירות משמעתם ומרים, ולפיכך החלה במטר, וכל מה שנאמר בפרשת "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם, אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך"33 עד סופה. ורמזה על הרחוק בדברים קצרים ללא הרחבת ביאור.

ומן ההוכחות החזקות שיש לומר על כך, שאנו מצאנו משה רבנו ע"ה, גדול הנשמעים35 והצדיקים, לא הגיעו מן הגמול הגדול שבעולם הזה מאומה, כגון:
ונתתי גשמיכם בעתם,
והשיג לכם דיש,
ונתתי שלום,
והפריתי אתכם והרביתי אתכם,
ואכלתם ישן נושן36,
מפני שלא נכנס לארץ. ואילו היה שאין לצדיקים אלא מה שאמור ב'אם בחקותי' - כי אז צריך היה להיות למשה רבנו במידה יתירה. אלא מקור זה מורה שעיקר הגמול לעולם הבא, ואין הדברים הללו אלא על דרך האותות והסימנים37 כמו שביארתי לפני כן38.

ג. ומהם מה שהודיענו אותו אליהו ע"ה כאשר נתפלל לה' וברך את הקמה והשמן לאדם זולתו בתפלתו39, והוא מבקש ככר לחם ואינו משיגו.
ואלישע ע"ה, כשהוא מת, החיה ה' בגללו האיש אשר השליכוהו בקברו40. ואילו היה הגמול רק בעולם הזה, כי אז מי שאינו זכאי להגיע למצב מסוים אינו יכול להביא לזולתו ממנו מאומה.

ד. ומזה מה שנמסר לנו על אנשי סדום, שכאשר הרשיעו, הפך ה' עליהם את ארצם והמטיר עליה אש וגפרית41, ואילו לא היה עונש אלא בעולם הזה, היה כל מי שהרשיע יגיעהו כמוהו, אם רב ואם מעט, כפי ערך חטאיו, ואין אנו מוצאים כלום כגון זה42.

ה. ומהם שבני ישראל כאשר עבדו זולתו השליט עליהם גוי מן האומות, ענש אותם בהם ושבום והגלום. והננו רואים בזמן הזה הרבה מן האומות עובדים לזולתו, ואינם לא שבויים ולא גולים. ואלו היה העונש בעולם הזה, היה בא עליהם כיוצא בכך.

ו. ומזה עוד שהצדיק43 ציווה להרוג טף המדיינים, והשמיד טף דור המבול, ואנחנו רואים תמיד שהוא מייסר את הטף ואף ממיתם, אם כן חיובי שיהא אחר המות מצב שיגיעו בו לגמול מסוים חלף יסוריהם46 ועל הדרך שבארנו.

הערות:

24. ברי"ת"מצווהו" ואינו נכון כי לא ציווהו כלל. וראה גם לעיל במאמר השלישי פרק א-ב.
25. ברי"ת"כי הנבראים" וטעות הוא.
26. רי"ת השמיט ארבע תיבות הללו.
27. ויקרא כו.
28. דברים כח.
29. כלומר שכן נזכר העולם הבא בתורה אבל בקצרה וברמפים וכפי שיבאר להלן. והשווה תשובת הרמב"ם במאמר תחיית המתים על השאלה מדוע לא נזכרה תחיית המתים בפירוש בתורה
30. כלומר שהתורה סמכה על שיפוטו השכלי של האדם שישיג את הדבר משיקול הדעת וכדלעיל בתחילת דבור זה.
31. בראשית ב טז. וכדרש חז"ל בסנהדרין נו ב שבפסוק זה נרמזו מצוות שנצטווה אדם הראשון.
32. רי"ת השמיט מן "כך פירשה" עד כאן וטעה בין שתי תיבות דומות.
33. דברים יא י.
34. דבר שהוא לעתיד הרחוק.
35. "אלטאיעין" הנשמעים לרצון ה'. ובכל מקום מתרגמים הראשונים "עובדים".
36. ויקרא כו ד-י.
37. כלומר אות ומופת שהקב"ה משגיח על עולמו בראותינו שהוא מטיב לטובים ונפרע מן הרשעים.
38. ראה לעיל בתחילת המאמר החמישי.
39. מלכים א יז.
40. מלכים ב יג כא. ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו
41. בראשית יט כד.
42. אלא רואים רשעים מתים בשלוה, מלמד שיש עולם שבו הם נענשים.
43. הקב"ה
44. במדבר לא ז.
45. בראשית ז כג.
46. וראה גם לעיל בתחילת המאמר השמיני.




הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר תשיעי - פרק ג

והואיל וכבר הזכרתי ששת העניינים הללו, ראוי שאסמיך להם שבעת האחרים אשר מן הכתובים, ואומר שהם שבעה דברים, לכל דבר יש בתורה סימן ורמז, ובשאר ספרי הנביאים פירוש וביאור.

[ז. המונח "חיים" מכוון גם לעולם הבא]
הדבר הראשון שהיא קוראת מה שמשיג האדם על ידי החכמה והתורה 'חיים',
כאומרו:
אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.
וקוראת מה שמשיג הכסיל על ידי כסילותו 'מות',
כאומרו:
הנפש החוטאת היא תמות48.
וכן:
כי מצאי מצא חיים ויפק רצון מה', וחטאי חמס נפשו.
וכן:
אורח חיים למעלה למשכיל.
וכן:
דרכי שאול ביתה51.
וכן:
לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים.52.
וכן:
כי לא תעזוב נפשי לשאול, תודיעני אורח חיים וגו'.53
וכן:
כן צדקה לחיים54.

וכיון שלא יתכן שהוא רומז בכל אלה אל חיי העולם הזה לפי שהצדיק והרשע שווין בו, הכרחי שרומזים בהם לחיי העולם הבא, ויש בכלל כל פסוק דברים נרחבים.

[ח. זיכרון טוב נשאר לצדיקים לפני ה']
והדבר השני מה שהודיענו כי זיכרון טוב55 נשאר לצדיקים לפני ה', וזיכרון רע לרשעים.
אמר בזה:
זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב56,
ואמר נחמיה:
זכרה לי אלהי לטובה57,
ואמר:
ברשעים זכרה אלהי לטוביה ולסנבלט כמעשיו אלה58.
וזה אחר59 מה שאמר בתורה:
וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות60,
וכן:
ולך תהיה צדקה לפני ה' אלהיך61,
וכן:
והלך לפניך צדקך62,
ויש בכלל כל פסוק מאלה ביאורים רבים.

[ט. מעשי הצדיקים נשמרים בספרים]
והשלישי מה שהודיענו שיש לה' כתבים וספרים בהם שמורים מעשי הצדיקים והרשעים, כמו שאמר משה רבנו ע"ה:
ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת63,
ואמר:
ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו64,
וכן:
אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו65,
וכן:
הנה כתובה לפני לא אחשה כי אם שלמתי ושלמתי על חיקם66.
וייסוב בכל דיבור מאלה פירושים נרחבים.

[י. האזהרות שיש גמול]
והרביעי ההתראות67 שיש לה' יתהדר ויתרומם מעמד יגמול בו לכל מי שעשה טוב או רע, כאומרו:
הלא אם תטיב שאת ואם לא תטיב וגו'68,
וכן:
כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם69,
וכן:
שם פחדו פחד70
וכן:
שם נפלו פעלי און71
וכן:
שם יצעקו ולא יענה72,
ויקיף גם בכל דבר מאלו פירושים רבים.

[יא. ההבטחה שה' גומל צדק]
והדבר החמישימה שהאריכו הכתובים שה' יתהדר ויתרומם שופט צדק משלם לכל אדם כפעלו, נאמר בכך:
הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וגו'73,
וכן:
צדיק ה' בכל דרכיו,
וכן:
וה' לעולם ישב, כונן למשפט כסאו, והוא ישפט תבל בצדק75,
וכן:
אמרו למשפטיך עמדו היום וגו'76,
וכן:
כי עיניו על דרכי איש וגו'77,
וכן:
כי נכח עיני ה' כל דרכי איש וגו'78,
וכן:
ולתת לאיש כדרכיו כפרי מעלליו79 .
וכן:
כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט וגו'80.
ויש בכלל כל פסוק ביאור נרחב.

[יב. יום ה' בעתיד]
והדבר השישי האזהרה81 מפני יום ה' המעותד לשילום, אמר בו:
קרוב יום ה' הגדול וגו',
יום עברה היום ההוא וגו',
והצרתי לאדם והלכו כעורים וגו',
גם כספם גם זהבם לא יוכל להצילם ביום עברת ה' וגו',
התקוששו וקושו הגוי לא נכסף וגו'82

ולכל פסוק מאלו פירוש, אקצר לבלתי הזכירו כדי שלא תארך הרצאת הספר.

[יג. הגמול הטוב]
והדבר השביעי מה שנקרא "גמול טוב", ושהוא מנוע מן הרשעים, כאומרו:
למען ייטב להם ולבניהם לעולם83,
וכן:
מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'84,
וכן:
כי גם יודע אני אשר יהיה טוב ליראי האלהים אשר ייראו מלפניו,
וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים.85
ויש לכל פסוק מהם ביאורים.

ואם יחשוב אדם שאלו סובלים ביאורים אחרים המבטלים מלהוכיח מהם על העולם הבא, אנו אומרים לו שאין הדבר כפי שחשב, מפני שהשכל מחייב את הגמול בעולם הבא, והרי כל ביאור שהוא תואם את המושכל נכון הוא, וכל מה שיפורש באופן שיהא נגד המושכל - הוא הרעוע והבטל.


אלה הם בקצור ההוכחות מן הכתובים במקרא.


הערות:

47. ויקרא יח ה. ושם תרגם רבנו כי גמול כל אדם אשר יעשה על פיהם, שיחיה החיים הנצחיים, אני ה' הקיים לנצח.
48. יחזקאל יח ד.
49. משלי ח לה-לו.
50. שם טו כד.
51. שם ז כז.
52. תהלים כו יג, וראה שם בפירושו מהדורתי עמ' צז,
53. שם ט י-יא.
54. משלי יא יט. וברי"ת חסר פסוק זה.
55. ברי"ת "ההודאה כי טובה צפונה" ואינו נכון.
56. משלי י, ז.
57. נחמיה ה יט.
58. 'שם ו יד
59. כלומר: כל הראיות האלה מן הכתובים נוסף למה שנתבאר בתורה.
60. דברים ו כה.
61. שם כד יג.
62. ישעיה נח ח.
63. שמות לב לב.
64. תהלים סט כט.
65. מלאכי ג טז.
66. ישעיה סה ו.
67. אפשר לתרגם "האזהרה".
68. בראשית ד ז. וראה פירושי רס"ג, מהדורתי עמ' קעג,
69. קהלת ג יז. וכוונת רבנו על הרמז במילת שם, וראה בפירוש שם מהדורתי עמ' רח.
70. תהלים יד ה. וכתב שם בפירושו ורצה באמרו "שם" עולם הבא, שבאותו העולם ידעו כי אלהים בדור צדיק.
71. שם לו יג.
72. איוב לה יב, ובכ"י מ, "שם יצעקו אל ה' ולא יענה" וטעות הוא.
73. דברים לב ד.
74. תהלים קמה יז.
75. שם ט ח-ט.
76. שם קיט צא. ורי"ת מוסיף כאן "עוד יתן לו לבטח וישען ועיניהו על דרכיהם" איוב כד כג.
77. איוב לד כא.
78. משלי ה כא.
79. ירמיה יז י. וברי"ת הושמט פסוק זה.
80. קהלת יב יד.
81. "תחד'יר" וברי"ת "זכרון", ושמא היתה נוסחתו "תד'כיר".
82. צפניה א טו-יח. ב א.
83. דברים ה כו.
84. תהלים לא כ.
85. קהלת ח יב-יג. וכן בפירושו שם, ראה מהדורתי עמ' רנה.




הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר תשיעי - פרק ד

[עולם הבא במסורת]
אבל המסורת, הרי הדבר שם רחב מכדי להקיף ולהביא את כולה. אבל נזכיר ממה שנאמר שם מעט ונאמר:

מסרו קדמונינו ז"ל מפי הנביאים ע"ה, כי משול העולם הזה לגבי העולם הבא כפרוזדוד לגבי טרקלין המלך, שצריך שיצטייד האדם בו במה שראוי, לפני שיכנס אל הטרקלין לפני המלך. וזה מפורש באומרם "העולם הזה דומה לפרוזדור86 בפני העולם הבא, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין"87.

ואמרו עוד, כי שעה בתשובה בעולם הזה, מועילה מכל העולם הבא, לפי שאין תשובה שם. כמו שביארנו,88 שמה שהושג לנפש מן הכהות והשחרות בעולם הזה, אין שום דרך להתנקות ממנו אלא בתשובה.
ושעה של נחת בעולם הבא טובה מכל חיי העולם הזה, כי הנפשות לא תחדלנה מלהיות שואפות אליהם,89 וכלפיהם צופות, כמו שבארנו:
יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מחיי 90 העולם הבא,
יפה שעה אחת קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה91.

ומסרו עוד, כי העולם הבא אין החיים בו אלא בזיו [השכינה]92 ואין שם לא אכילה ולא שתייה ולא תשמיש93 ולא הולדה ולא מיקח ולא ממכר, ולא יתר הדברים שבעולם הזה, אלא גמול מזיו הבורא יתרומם ויתהדר. והוא אמרם:
העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה, ולא משא ומתן ולא פריה ורבייה, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן, ונהנין מזיו השכינה*95.
ואני עתיד לחזור על איכות שכר הצדיקים בפירוט ובאור.

[הכופר בעולם הבא]
ומתוך תפישתם את המצב הנעלה הזה מסרו לנו שכל מי שאינו מאמין בגמול העולם הבא ומתן תורה ואמתות המסורת אין לו חלק לעולם הבא ואף על פי שכל מעשיו בצדק, והוא אמרם ז"ל:
ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים, ואין תורה מן השמים, ואפיקורוס 94 .
ומנו שבעה אישים מבני אדם שהוחלט אצלם שאין להם חלק לעולם הבא, בגלל שהם הטעו את הרבים והוציאום ממשמעת ה', ואינם יכולים לתקן מה שקלקלו. והוא אמרם:
שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא,
שלשה מלכים: ירבעם בן נבט ואחאב ומנשה.
ארבעה הדיוטות: בלעם ודואג ואחיתופל וגיחזי95.

וגם כאשר תירגמו לנו את התורה מפי הנביאים ע"ה,96 ביארו בתרגומה שיחיה משה רבנו ע"ה ויעמוד בראש, שכך תרגמו "וירא ראשית" 97 -
"ויתקבל בקדמיתא דיליה, ארי תמן באחסנתיה משה ספרא רבא דישראל קביר".

ואמרו בפירוש גם על חיי העולם הבא בתרגום "יחי ראובן ואל ימות"98 - אמרו "יחי ראובן בחיי עלמא, ומותא תנינא לא ימות". אבל תרגומי הנביאים יש בהם מה שלא יספר בקלות בעניני גמול העולם הבא.

ואחר שביארתי מה שנאמר בשלושת המקורות: המושכל והכתוב והמקור על הגמול והעונש בעולם הבא, אומר, שכל אומתנו בדעה אחת על זה, בהסכמה מקובלת, במילים שאינם סובלים ביאור אחר, ובדיוק האפשרי, וכמו שאמרתי בעניין בטול התורה99.


הערות:

86. בכל כתבי היד שלפני וגם בכל כתבי היד של המשנה עם פירוש הרמב"ם הנוסח "פרוזדוד" בדלת בסוף, והיא מלה יונית וכך משפטה, ובדפוסים שבשווה וכתבו ריש בסוף, והעירותי כדי להוציא מדברי מי שאמר שחז"ל שבשו מלים יוניות מחוסר ידיעה, והביא זאת לדוגמא. ולא חז"ל שיבשו, אלא המדפיסים השונים.
87. אבות פ"ר הל' כא.
88. לעיל במאמר השישי עמ' רג.
89. אל החיים הנצחיים.
90. נוסח רבנו כנוסח הדפוסים "מחיי" או "מכל חיי", ומפרש שאין שם אפשרות של תשובה. אבל נוסח הרמב"ם "כחיי" אם כי בפירושו שם כתב כדברי רבנו כאן.
91. אבות פ"ד הל' כב.
92. המשכת הקיום והתמידיות שם אינה אלא בשביבי זיו השכינה למי שהכין לעצמו המכשירים לקליטתן. וברי"ת "כאור" ואינו נכון.
93. ברי"ת הושמט, מפני שחשב כי תשמיש והולדה עניין אחד. ובכוונה כתבה רבנו, נגד אמונת הישמעאלים, שזה החלק החשוב בגן עדנם, אע"פ שגם הם אומרים שאין שם הולדה. וראה רמב"ם בהלכות תשובה פ"ח הל' ב, והל' ו.
93. ברכות יז א. ובנוסח דומה היה לפני הרמב"ם ראה הלכות תשובה פ"ה . הל' ב, ופירוש המשנה סנהדרין פ"י מהדורתי עמ' קלח. כלומר שכל המידות שנזכרו הכרחיים לקיום האדם בעולם הזה. ולפנינו בש"ס "ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות" ואלה אין להם צורך אפילו בעולם הזה, ואף אסורים.
94. סנהדרין פ"י מ"א.
95. שם פ"י מ"ב.
96. מגילה ג א, תרגום התורה אונקלוס הגר אמרו מפי ר' אליעזר ור' יהושע. ורבנו מפרש כי מה שמסרו ר"א ור"י מסורת הנביאים היא.
97. דברים לג כא. ונוסח רבנו בתרגום "ויתקבל" ולא "ואתקבל" כרוב הנוסחים שלפנינו. ומפרש רבנו, כי שבט גד יחיו ראשונים לתחיית המתים ולעבור לחיי העולם הבא, כי שם משה רבנו קבור, והוא עובר לפניהם.
98. שם לג ו.
99. בסוף המאמר השלישי, שם כתב שאם יש במציאות מלים שאינם משתמעים לשני פנים, הרי באותם המלים קיבלנו שהתורה לא תוחלף ולא תומר לא תבטל ולא תשונה. וכך במלים ברורות שאינם סובלים שום פירוש או ביאור, קבלנו את המסורת בתחיית המתים ובחיי העולם הבא.




תוכן מחשבת ישראל